בשבוע הראשון של חודש יולי, בזמן שהכוכבים הסתדרו בזוגות, עשרות שחקנים נוספים החליפו קבוצה. קצב ההחתמות והטריידים היה מטורף כל כך שכמעט בלתי אפשרי היה לעקוב אחרי כל מה שקרה. אף אחד לא יאשים את מי שפספס, למשל, את החתימה של אלפריד פייטון בניקס, של קורי ג'וזף בסקרמנטו או של אלק ברקס בגולדן סטייט. אני מקווה שהשחקנים עצמם יזכרו לאן הם אמורים להגיע בפתיחת האימונים. עבור רבים מהשחקנים, מדובר בהתחלה חדשה והזדמנות שאולי לא תחזור להותיר חותם בליגה הטובה בעולם.
ריבוי השינויים בקבוצות הגדולות הוביל לכך שלאחר החתמת השחקנים הבכירים רבות מהן נאלצו להשלים את הסגל מכל הבא ליד. התוצאה היא שהרבה מאוד שחקנים שוליים יחסית יכולים למצוא את עצמם עם תפקיד משמעותי באחת המועמדות לאליפות. השאלה איזו קבוצה תמצא את השחקן שיוכל לספק דקות לגיטימיות בפלייאוף יכולה להיות משמעותית מאוד, יכולה להכריע אליפויות. לפעמים ההבדל בסדרה הוא לא באיכות של הכוכבים או בסגנון, אלא בכך שלקבוצה אחת יש חמישה שחקנים לגיטימיים ולשנייה שבעה.
הדוגמא הטובה ביותר מהפלייאוף האחרון היא פרד ואנווליט. בכלל לא בטוח שטורונטו הייתה זוכה באליפות בלי השחקן שהיה אלמוני לחלוטין רק לפני שנתיים, וניתן רק לדמיין מה היה קורה אם במקום בקנדה הוא היה נוחת ביוסטון, למשל. בעוד שאין לנו יכולת להמר ברצינות על השחקן האלמוני הבא שיהפוך לגורם משמעותי בקונטנדרית, ניתן להצביע על כמה שחקני משנה מעניינים שהחתימות שלהם עברו מתחת לרדאר אבל הם יכולים להתברר כשחקנים חשובים מאוד בפלייאוף הבא.
ווילי קאולי סטיין (גולדן סטייט)
בדרך כלל, קבוצות שמחות להמר על שחקנים שנבחרו בלוטרי, מסיימים את חוזה הרוקי והקבוצות שלהם מוותרות עליהם. הרבה פעמים זה השלב בקריירה בו שחקנים מתחילים להתחבר, להפוך את הפוטנציאל ליכולת עקבית, וקבוצה חדשה זו הזדמנות עבורם להמציא את עצמם מחדש. קאולי סטיין לא היה רע בסקרמנטו, בשנתיים האחרונות הסנטר הסבן פוטר סיפק ממוצעים של כ-12.5 נקודות באחוזים טובים, 7.8 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים למשחק. אבל ההגנה שלו רק נראתה רע יותר עם השנים (מאכזב במיוחד עבור שחקן שנבחר גבוה כמומחה הגנה) ובעיות במוטיבציה הפכו אותו לשחקן מאוד לא עקבי. השוק שלו הקיץ התברר כדליל מהצפוי. גולדן סטייט, כהרגלה, התנפלה על ההזדמנות להחתים אותו על חוזה מינימלי.
הפוטנציאל בהחלט קיים. קאולי סטיין הוא שחקן פיק נ' רול איכותי שמסיים טוב בצבע ופיתח אפילו כמה מהלכי פוסט. הוא אוהב לשחק בקצב מהיר ובימים ששריר החשק עובד הוא טס למתפרצות לפני השומרים שלו. הוא יודע למצוא קלעים גם מתוך הצבע וגם כשהוא עם הכדור בחוץ, מה שחשוב במיוחד בשיטה של סטיב קר. בהגנה הוא נייד מספיק כדי להתמודד עם חילופים אוטומטיים ויש לו את הנתונים לספק נוכחות בצבע שעד כה הוא לא סיפק. שאלת המפתח תהיה ההשתלבות שלו במערכת של הווריירס, שיש לה יכולת להוציא את המקסימום משחקנים שמתמסרים אליה. גולדן סטייט לא זקוקה לקאולי סטיין, יש לה את קוון לוני כעוגן יציב בעמדת הסנטר, אבל הגג של הסנטר החדש גבוה יותר ואם הוא יתחבר לקבוצה הוא יוכל לסגור עבור קר 48 דקות טובות בעמדת הסנטר, בעונה בה יהיה קשה יותר למצוא הרכבים נמוכים אפקטיביים.
ג'מייקל גרין (הקליפרס)
לעומת השחקנים האחרים ברשימה, גרין שיחק בקליפרס גם בחלק האחרון של העונה שעברה. אבל הקבוצה השתנתה מאוד וההתאמה שלו לקבוצה החדשה נראית הרבה יותר טובה מאשר לקודמת. הוא סוגר לדוק ריברס פינה חשובה מאוד, לכן היכולת של הקליפרס להחתים אותו מחדש יכולה להתברר כמשמעותית. לגרין יש את הכלים להיות רול פלייר אידיאלי בעמדת הפאוור פורוורד: הוא מסוגל לשמור גם על שחקני חוץ וגם על שחקני פנים, הוא קולע שלשות באחוזים טובים (קלע בלמעלה ל-40 אחוזים בעונה שעברה), הוא יודע לנוע ללא כדור ולנצל מיס-מאצ'ים בפוסט, הוא ריבאונדר טוב, הוא כמעט לא טועה בהחלטות הקטנות בשני הצדדים.
כאשר קוואי לאונרד ופול ג'ורג' הגיעו, השאלה הייתה אם ריברס יצוות לצידם בחמישייה מומחה שלשות כמו לנדרי שאמט או מומחה הגנה כמו מו הארקלס, שגם יתפקד כפאוור פורוורד וימנע משני הכוכבים את הצורך להתמודד עם שחקנים פיזיים מהם לאורך העונה. החתימה של גרין שינתה את התמונה. הוא יוצר איזון בין שני הצרכים ולכן סביר שיהיה זה שיפתח בחמישייה וייצור יחידה הגנתית נהדרת עם ארבעה קלעי שלשות איכותיים, בזמן ששאמט והארקלס ישתפו פעולה בחמישייה השנייה עם לו ווילאמס ומונטרז הארל. גרין מספק גם אופציה של הרכב נמוך עם חמישה קלעי שלשות, שבפלייאוף יוכל להיות מאוד רלוונטי. הוא עוזר להפוך את הקליפרס לקבוצה המאוזנת ביותר מבין הגדולות.
אייברי בראדלי (הלייקרס)
ברגע שקוואי בחר ביריבה העירונית, הלייקרס החתימו מכל הבא ליד ומילאו את הסגל שלהם בכמות מרשימה של שחקנים שאף אחד מהם הוא לא מניה בטוחה אבל לכל אחד מהם יש פוטנציאל לתרום משהו. זה נכון במיוחד לעמדות הגארד, בהן לכל עמדה הוחתמו לפחות שלושה שחקנים שלא ברור מה תהיה ההיררכיה בינהם. הבעיה עם שחקנים מדרג שלישי ורביעי היא שאף אחד מהם לא מספק חבילה שלמה, לכל אחד יש חסרון משמעותי כשמחפשים שחקנים משלימים אידיאליים לצד לברון ג'יימס ואנתוני דייויס.
בראדלי הוא השחקן היחיד עם פוטנציאל אמיתי לספק חבילה שלמה כזאת. בסגל שמסביב לשני הכוכבים, הוא היחיד שיש לו את השילוש הקדוש של קליעה מבחוץ, הגנה אישית ויכולת מסירה והובלת כדור. בראדלי הלך לאיבוד בשנתיים האחרונות, אבל בממפיס קיבל הזדמנות להזכיר את היכולות המגוונות שלו. לפני השנתיים האבודות הוא התפתח להיות שחקן חמישייה ראוי בקבוצה הראויה של בוסטון, והוא בסך הכל בן 28 כרגע. לא בטוח שהוא יתאים לסגנון ולא בטוח שהוא בכושר טוב, אבל אם הוא כן הוא בקלות יוכל להיות הגארד הכי חשוב בלייקרס השנה, זה ששומר על הרכז של היריבה, קולע שלשות באחוזים טובים, עוזר ללברון להוביל כדור ומקבל החלטות טובות בהתקפה.
טייסון צ'נדלר (יוסטון)
כשתיפתח העונה הסנטר הוותיק יהיה כבר בן 38 ובכלל לא בטוח שנשאר לו מה להציע ברמות הגבוהות. אבל אם כן, יוסטון זה המקום המושלם עבורו. בשנים האחרונות קבלת ההחלטות שלו בבחירת קבוצות לא הייתה מוצלחת, במקום למצוא קונטנדרית שהוא יוכל לתרום לה מנסיונו הוא נדד בין קבוצות שהתבררו כחלשות ונתקע כמה שנים בפיניקס שנמצאת בתהליך בנייה. השנה הוא כן ישחק בקבוצה גדולה ובהחלט ייתכן שהוא ינצל את ההזדמנות כדי להזכיר שעדיין יש לו מה להציע.
אם צ'נדלר יהיה ראוי ל-15-20 דקות משחק, יוסטון השנה תשכלל את הגישה מהשנתיים האחרונות: לא רק 48 דקות של פוינט גארד בכיר, יהיו למייק ד'אנטוני גם 48 דקות של סנטר שמתמחה בתנועה לטבעת להאלי-הופ. צ'נדלר עשה קריירה מהמהלך הזה, וגרסא סבירה שלו תוכל ליהנות מאוד מהנוכחות של ראסל ווסטברוק בדקות של המחליפים ולחרוך את ההגנות החלשות בדרך כלל של היחידות השניות של היריבות. בהגנה, השילוב של גודל, מיקום וחוכמה יכול להמשיך להפוך את צ'נדלר למגן איכותי על הטבעת גם בגילו, מה שיעזור לד'אנטוני להקיף אותו בקלעי שלשות שיפנו לו את הצבע.
ווס מתיוז וקייל קורבר (מילווקי)
הסירוב של בעלי הבית של הבאקס לשלם מס מותרות הכריח את ג'ון הורסט לוותר על מלקולם ברוגדון, אבל הוא עשה כל מה שניתן כדי לחפות על כך. הוא מילא את הסגל בשחקנים המשלימים הנכונים עבור יאניס אנטטוקומפו, כל שחקני הסגל שלו פרט לרובין לופז הם קלעי שלשות. בכל עמדה יש וותיקים וצעירים עם איכויות, הסגל עמוק מספיק כדי שמילווקי תוכל לוותר על שניים-שלוש שחקנים כדי להביא בטרייד שחקן בכיר יותר במהלך העונה.
אבל בשביל החמישייה והרוטציה הקצרה צריך שחקנים עם איכות משמעותית מוכחת, לשם כך הגיעו מתיוז וקורבר. הראשון מספק שלשות, הגנה וקצת משחק פוסט באופן עקבי ואמור ליהנות במיוחד מהחופש שיש לאופציה החמישית בחמישייה, השני הוא אחד ממומחי השלשות הבכירים בליגה והוא מתחבר מחדש למאמן שאיתו הוא הגיע לשיאו. מייק בודנהולזר יודע להפעיל את קורבר וניתן להניח שבדקות המנוחה של יאניס הוא יארגן לקלע המחונן את התרגילים שלו. מתיוז וקורבר הנוכחי, בן ה-38, רחוקים מהאיכות של ברוגדון, אבל במקרה הזה החלפת האיכות בכמות יכולה לעבוד. בין היתר, היא נותנת לבודנהולצר יותר אופציות של הרכבים נמוכים, שניתן להניח שהשנה הוא ינסה יותר מאשר בשנה שעברה.
הספסל של יוטה
יוטה מסתמנת כאחד הסוסים השחורים היותר מעניינים במערב. היא ביצעה מטאמורפוזה לחמישייה שלה, כאשר הוסיפה את מייק קונלי ובויאן בוגדנוביץ', שניים שביחד קלעו כמעט 40 נקודות למשחק בעונה שעברה, ועברה להרכב עם ארבעה שחקני חוץ. יכול להיות שבמהלך השנה נתייחס לקונלי ודונובן מיטשל כעוד צמד איכותי שניתן לדבר עליו בנשימה אחת עם שאר הצמדים הגדולים. לשניהם תהיה השנה סיטואציה הרבה יותר נוחה ומרווחת מהרגיל עבורם.
בתחילת הקיץ הספסל נראה כמו נקודת תורפה אפשרית של הג'אז, אבל דניס לינדזי וג'סטין זניק דאגו למלא גם אותו בשחקנים מעניינים. אד דיוויס הלא מוערך מספיק הגיע כדי להיות המחליף של רודי גובר בעמדת הסנטר, הוא אידיאלי כדי לספק 14 דקות של ריבאונד, הגנה, אנרגיות ונסיון. ג'ף גרין, שחווה תחייה מחדש בשנתיים האחרונות, יהיה המחליף בעמדות הפורוורד, לאחר שבפעם האחרונה שהוא שיחק בפלייאוף היה לו חלק חשוב בקמפיין הגמר של קליבלנד. עמנואל מודיאיי ינסה למצוא את עצמו כשחקן שישי בקבוצה גדולה, הוא מגיע ליוטה אחרי עונה לא רעה בניקס. מודיאיי כנראה יהיה הרכז המחליף, מאחר והרעיון של דנטה אקסום כשחקן משמעותי קיים רק בתיאוריה. שלושת המצטרפים יחברו לרויס או'ניל היעיל כדי ליצור ספסל שראוי לקבוצה גדולה.