בווידאו: שחקני בני יהודה חוגגים אחרי הניצחון על מכבי תל אביב ושרים "תשתחוו יא בני זונות"
1. "אף פעם אל תתראיין אם אין לך אינטרס", כך אומרים אנשים שמבינים בתחום. כלומר, עד כמה שאנחנו, העיתונאים, נרצה להשיג את הראיון הטוב, המעניין, החושפני, המכניס, המקליק - בעולם מושלם אנחנו נצטרך שלצד השני, המרואיין, יהיה אינטרס. או שהוא לא יהיה חכם כל כך - זה גם עוזר.
את דרור קשטן ניסיתי לראיין קרוב ל-10 פעמים, וזו הערכה גסה. בטוב, ברע, אחרי פיטורים, אחרי ניצחון בדרבי, כשכתבתי עליו דברים טובים, כשכתבתי דברים פחות טובים. הוא תמיד היה נחמד אליי. הוא תמיד סירב. מודה שבשנים האחרונות כבר הפסקתי לנסות - הרי יש גבול - ועדיין, נכון להיום, דרור קשטן לא מצא את האינטרס.
דרור קשטן הוא המאמן המוצלח ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי, ותומר קשטן לא, וכמו שדרור כבר שנים לא מוצא אינטרס, תומר מצא אותו הבוקר, כשהתראיין ל"ידיעות אחרונות". כמו אביו, תומר רחוק מלהיות מסקרן, מרתק, צבעוני. סביר להניח שכמו אביו, תומר אינו טיפש. על כן, הוא אכן החזיק באינטרס כשבחר להתראיין בטיימינג הזה, ולומר את אשר אמר. בין אם נעלב מהעובדה שנודע בציבור שיגיע בקיץ מאמן חדש במקומו (דא, תומר, דא! מה חשבת?!); בין אם רצה להקדים ראיון למכה, ובין אם פשוט פחד שכתם הירידה ידבוק בו - קשטן אמר כל מילה כשאת ההשלכות כבר ידע. הרי בסרט הזה כבר כולנו היינו.
קשטן ביקש את הגיליוטינה ואיזי סיפק אותה, ושניהם עשו את זה הכי שקוף, הכי ליגת העל בישראל. אפשר לברבר הרבה נגד שרצקי, על ששת מאמניו השונים בארבע שנים, על ירידת הקבוצה מנכסיה, על התנהגותו והתנהלותו, ועל איך שהוא מסיים את קשריו. אותו איזי גם מינה את קשטן כבר פעמיים, אידיוטי כפי שזה נשמע.
אבל הסיפור כאן הוא קשטן ובכלל, חבריו ל"מקצוע".
2. "שרצקי רק מקלקל ופוגע". "שימנה מאמן בובה". "בעיניו כולם לא מבינים כלום".
את הדברים שאמר היום קשטן הוא לבטח כבר ידע מזמן. אלוהים, הוא היה שם, בצפון, כעוזרו של מוטי איוניר - כולם ידעו איך זה ייגמר - וכעוזרו של בן זקן - כולם שמעו איך זה נגמר. בשידור ישיר ברדיו, בזמן משחק. קשטן, עם מדגם מייצג של קפריזיות שירצקית, סתם את האף וקפץ ראש לתוך בריכת החרא. אחרי שאיוניר סירב לחזור (!), אחרי שבב"ז הושלך, הוא עדיין הגיע בלי לומר מילה. אולי התעקש להתפרנס (זכותו), אולי רצה לחדור ללופ, אולי היה שחצן, חשב "לי זה לא יקרה". אז הוא לא דיבר סרה, לא הזכיר 'מאמני בובה', לא יצא לשרוף את המועדון. הוא קיבל את הכאפה השקופה בסוף הקדנציה ההיא, ולמרות זאת שכח הכול וכשסילבס הלך העונה, הוא שוב בא. באהבה. בהודעת החתימה הרשמית לא קראנו על 'מאמן בובה' וגם לא על התערבות יתרה. רק שמחה ותקווה של ספרי ילדים.
אבל שוב, הוא ידע. כמו שמימר ידע מי זה יואב כץ (ושחם, וטביב, והלוזונים). כמו בן זקן, שקיבל כאפה משרצקי כדי להפנות את הלחי השנייה לטביב. כמו שיובל נעים ידע מי זה ג'קי בן זקן. כמו ש-12,938 המאמנים השונים בסכנין ידעו מה קורה ואיך זה ייגמר. כמו שקובי רפואה ואופיר חיים ידעו מי אלו הניסנובים. דוגמאות לא חסר - היו כבר 33 מאמנים שונים העונה על הקווים.
שלושים ושלושה. בפחות מעונה. ב-14 קבוצות. 33!
תומר קשטן לא שונה מרובם. למעשה, הוא התגלמות המאמן הישראלי הגנרי. המאמן הישראלי הגנרי הוא פחדן על המגרש כמו שמחוץ לו. אנחנו לא באמת יודעים מה פילוסופיית המשחק שלו והאם יש כזו. כשהוא מגיע ליעד בעייתי הוא יודע שהוא בעייתי אבל מכריז שהוא שמח על האמון ושהוא ינסה להצדיק את האשראי. הוא מגיע עם רעיונות משלו ומהר מאוד מבין שלא יצליח ליישמם, ואז הוא הופך ליס-מן עלוב רק כדי להצדיק את התלוש ובעיקר חושש מהפסדים ולכן עושה הרבה תוצאות תיקו - כי בצד השני עומד מאמן שחושש בדיוק כמוהו. ולבסוף, כשהכל אבוד, המאמן הישראלי הגנרי מפסיק לחשוב על שחקניו ואנשיו ואוהדיו (אם יש כאלו) ומתפוצץ על כל המערכת "שכה אהב". כן, גם אם זה מחזור לסיום הליגה, כשקרב ירידה לפניו. בכל זאת, צריך להכשיר את היעד הבא.
סליחה על הכנות, חברים, אבל אתם כבר מזמן לא מאמני כדורגל - אתם עכברים אומללים באגף ההוצאה להורג שרק מנסים לדחות את הקץ. עמוד שדרה כבר מזמן אין לכם, וזה נס שבכלל יש איבר סביבו אפשר לתלות משרוקית. וככל שאתם מפחדים יותר כך אתם מתים מהר יותר. את רובכם הבוסים לא סופרים בכלל, בעיניהם אתם קונוסים שמסדרים קונוסים, דוברים שמספרים בטלוויזיה מה לא עבד ומה אמרתם במחצית.
ואל תטעו - כמו אלה שנכוו לפניו, קשטן לא אמר את שאמר הבוקר כדי להזהיר אחרים מלבוא. אם היה רוצה, היה מזהיר אותם מבעוד מועד, כשראה מה קרה לקודמיו. קשטן התראיין הבוקר כדי לנקות את עצמו, לקבל נסיבות מקלות, כדי לגרום לפיטוריו או להציג את הצד שלו בסיפור, כדי לספק תירוצים לכדורגל חסר ההשראה שהראתה קבוצתו ברוב ימיו שם, בשתי קדנציות שונות.
בדבריו היום סיפר תומר שאבא דרור המליץ לו לא להגיע לקרית שמונה מלכתחילה. מעניין מה היה אומר אבא על הראיון של הבן בעיתון.
3. ימיו של שרצקי בכדורגל הישראלי נראים כגמורים, ולא מהיום. לעולם לא ישכחו את מה שעשה למועדון הזה, לעיר הזו, לאזור כולו, וספורט הוא רק חלק מזערי בכך. אבל הניסוי הזה - קבוצת כדורגל בכירה בקרית שמונה - נכשל, וחייבים להודות בזה, ובטח גם שרצקי יודע. זו בועה נהדרת שנופחה על ידי אדם אחד מיוחד וזה הספיק לאליפות הכי מדהימה בדור האחרון. אבל קרית שמונה, הקבוצה, ואיזי, הבוס, מיצו את תפקידם. כדי להזכיר שהיא והוא קיימים פעם ברבעון בערך יש זעזוע כזה - כי בכדורגל שלה היא לא מצליחה לעניין לא אדם ולא כלב. גם לא בחינם.
כולם אומרים שבלי שרצקי אין כדורגל בקרית שמונה. מצער להודות, אבל גם איתו כבר אין.
4. איזה גאון ברק בכר. גם לשרוד את שרצקי, גם להתפתח תחתיו, גם לעזוב אותו בבום. עם שלוש אליפויות, גביע, הצלחה בשלב בתים אירופי ומקום 36 בדירוג השנתי של מאמני פור-פור-טו, ההימלטות ההיא מהצפון זה הדבר הכי טוב שעשה בחייו.
orenjos@walla.co.il