רצה הגורל, והקלאסיקו בקאמפ נואו אמש (רביעי) נפל על יומו ה-100 של סנטיאגו סולארי כמאמן ריאל מדריד. אפשר לעשות סיכום ביניים ראשוני. התקשורת הספרדית לא נותנת לאף אחד 100 ימי חסד, אבל אם כבר - אז הם תמו. אפשר להתחיל לשפוט. והמשחק הראשון בחצי גמר גביע המלך הראה בבירור כי השיפוט הזה חייב להיות חיובי.
סולארי לא מושלם, כמובן, ובתקופתו ספגה ריאל מפלות מביכות למדי, כולל התבוסה הביתית הגבוהה ביותר במסגרת אירופית, 3:0 מול צסק"א מוסקבה הצעירה. גם הפיאסקו 3:0 במגרשה של אייבר עם מערך טקטי מוזר למדי הותיר טעם רע. ואולם, התמונה הגדולה מרשימה ומפתיעה לטובה. מפתיעה בעיקר את הנשיא כי הרי פלורנטינו פרס לא ממש רצה לקדם את הארגנטינאי מקבוצת המילואים. ההחלטה היוותה סוג של ברירת מחדל אחרי שאנטוניו קונטה סירב לקבל את מה שהגדיר כ"תפוח אדמה לוהט". לו היה קונטה מסכים להצעה, ריאל היתה הולכת בכיוון אחר לגמרי - משמעת, עבודה קשה ומחוייבות היו אמורות להיות מילות המפתח. סולארי שונה בתכלית. הוא קליל יותר, נגיש יותר, זורם יותר, פשוט יותר. יש בגישתו משהו שמזכיר את זינדין זידאן. טוב, לא לחינם הוא היה מעורב במהלך שהוביל לשער המפורסם ביותר של זיזו במדים הלבנים, בגמר ליגת האלופות מול לברקוזן ב-2002.
עוד בנושא
ברצלונה וריאל מדריד נפרדו ב-1:1 בחצי הגמר הראשון בגביע
ואסקס: "הגיע לנו לנצח", ואלוורדה: "הכל יכול לקרות בגומלין"
סוף סוף סוחט רק מחמאות: הרנסנס של קארים בנזמה בריאל
ניחוח של סולשיאר בהתבטאויות פומביות
הם היו חברים אז. לא חברים קרובים במיוחד, אבל כאשר מונה זידאן למאמן ריאל בינואר 2016, הוא הציע לסולארי להיות עוזרו. הצרפתי יודע היטב את חשיבות התפקיד הזה - הוא מילא אותו בעצמו לצד קרלו אנצ'לוטי. הארגנטינאי לא רצה למהר לקפוץ למים העמוקים, והעדיף לעבור מהאקדמיה לקבוצת המילואים בליגה השלישית - גם ג'וב עצמאי, וגם הרחק מאור הזרקורים. הוא שאף לבנות את הקריירה בהדרגה. אם יש מישהו שיודע עד כמה עבודת המאמן לא יציבה, זהו סולארי. אביו חורחה, שהדריך את סעודיה במונדיאל ב-1994, החליף 28 קבוצות במהלך חייו. בדרך כלל, הוא לא נשאר יותר מחודשים ספורים. סנטיאגו השתוקק לאופק תעסוקתי שונה, ולא חשב שיקבל את ההזדמנות בריאל כבר בגיל 42. ואולם, זה קרה אחרי שג'ולן לופטגי הודח בשלהי אוקטובר. המפלה 5:1 בקלאסיקו בקאמפ נואו היתה הקש ששבר את גב הגמל, ובינינו - הגב הזה היה עשוי מזכוכית מלכתחילה. ככה זה אצל פרס. אז הנה לכם, בחלוף 100 ימים הגיע גם סולארי לקאמפ נואו, ולא הפסיד.
למעשה, הוא היה קרוב לנצח, במיוחד במחצית הראשונה כאשר קבלת ההחלטות הלקויה של ויניסיוס ג'וניור הרסה לא מעט הזדמנויות להכניע את הקטלאנים. ריאל הגיעה לביתה של היריבה המושבעת ללא פחד. "אנחנו תמיד פייבוריטים מול בארסה", הצהיר המאמן, שמכיר את המועדון מבפנים, יודע את רוחו, מבין את האוהדים ומשדר על הגל הנכון. יש ניחוח מסוים של אולה גונאר סולשיאר בהתבטאויותיו הפומביות. היתה גם כוונה ברורה לתרגם את השאיפה לנצח למעשים נחרצים על המגרש - לחץ גבוה ואינטנסיבי בחלק המגרש של היריבה, שיתוף שחקנים רבים מאוד בהתקפות. טוני קרוס טס קדימה במהירות, כפי שמעולם לא עשה עם המאמנים הקודמים. ויניסיוס ולוקאס ואסקס חיפשו וניצלו מרחבים. ולא צריך לזלזל גם בנתון המכונן - 43 אחוזי החזקת כדור במבצרה של בארסה הם לא דבר של מה בכך.
"ברור שאני מזדהה יותר עם הסגנון של ברצלונה"
זה אומר לא מעט על האסטרטגיה של ארנסטו ואלוורדה, אשר התאמתו לברצלונה מוטלת בספק עצום, למרות האליפות אשתקד והפער הגדול בפסגה בעונה הנוכחית. בעצם, סולארי הוא מאמן הרבה יותר ברצלונאי מבחינת השקפת העולם. בראיון שהעניק עוד ב-2011, אחרי שצפה בקלאסיקו בחצי גמר ליגת האלופות מהיציע, הוא הצהיר: "אני מעדיף להחזיק בכדור ולשלוט בקצב המשחק. זה לא אומר שאני מתנגד לכדורגל ישיר, ולמדתי אודותיו המון באיטליה כששיחקתי באינטר, אבל ריאל הנוכחית (של ז'וזה מוריניו) הפכה לקיצונית מדי בנושא. ברור שאני מזדהה הרבה יותר עם הסגנון של ברצלונה. מנגד, על המגרש לבשתי את המדים של ריאל, וזה חשוב מכל דבר אחר. רציתי שריאל תנצח". ריאל הפסידה 2:0, אבל סולארי לא היה מדוכא. "אני לא אוהד ממוצע. אני מעודד את הקבוצה שלי, אבל יודע להעריך את ברצלונה", הוא העיר. בראיון המדובר, כאשר התבקש לבחור את חמשת השחקנים הטובים בעולם, הוא ציין ארבעה נציגי בארסה את מסי, צ'אבי, אנדרס אינייסטה ודני אלבס. כריסטיאנו רונאלדו היה הנציג היחיד של ריאל.
הציטוטים האלה אומרים המון על סולארי, הן כאדם והן כמאמן. הוא נאמן מאוד לקבוצתו גם אחרי שהועזב, אך ממש לא עיוור ליתרונות היריבות. יש לו השקפת עולם ברורה וסדורה, אבל הוא ממש לא מקובע. נסיונו העשיר כשחקן מעניק לו כלים מגוונים. הוא נהנה מסגנון ברצלונה, אבל מעריץ את ויסנטה דל בוסקה שהביא אותו לריאל בשנת 2000 ולימד אותו המון במהלך שלוש שנים משותפות בסנטיאגו ברנבאו. גם הפרק האיטלקי בקריירה קריטי, ומעניין כי סולארי בחר את אינטר אחרי שנחתך מריאל, על אף שידע שהכדורגל בארץ המגף פחות מתאים לו. הוא רצה לחוות משהו שונה. כעת, על הספסל, הוא יודע לעשות שימוש בלקחים האלה. זה הופך אותו לאיש מקצוע רב גוני. בתקופתו של סולארי, ריאל הפכה לקבוצה בלתי צפויה. הוא משנה את המערכים ללא הפסקה, מתאים אותם ליריבות, מנסה שילובים משונים של שחקנים. יש לזה לא מעט חסרונות, ולעתים יש תחושה של אלתורים ביזאריים, כמו שיטת שלושת הבלמים מול בטיס, אבל יש גם המון יתרונות. ואלוורדה לא ידע איזו ריאל תעלה מולו אמש, וסולארי בהחלט הפתיע אותו. הדקות הראשונות היו שלו, ואז גם הובקע השער המהיר.
שובו של מאמן הכושר הנערץ
על מנת להפעיל לחץ במשך 90 דקות דרוש כושר פיזי מצוין, וכאן בא לידי ביטוי אחד השינויים החשובים שביצע סולארי מיד עם כניסתו לתפקיד - הוא החזיר למתקן האימונים את אנטוניו פינטוס. מאמן הכושר האיטלקי הובא למדריד על ידי זידאן, כי הצרפתי הכיר אותו מימיהם המשותפים ביובנטוס והעריך אותו מאוד. הוא לא שחקן העבר הראשון של יובה שהשתוקק לעבוד איתו - ג'אנלוקה ויאלי הביא אותו לצ'לסי, דידייה דשאן לקח אותו למונאקו, ליובה ולמארסיי. לאחר מכן היה פינטוס מובטל, אבל זיזו החזיר אותו לעניינים. לופטגי זרק את האיטלקי הצידה, סולארי עשה את ההיפך - ופינטוס נחרד לדבריו לגלות שההכנה בטרום העונה היתה לקויה. אז השחקנים עבדו שעות נוספות, כשהמטרה המוצהרית היתה להכין אותם לקראת שמינית גמר ליגת האלופות. חצי הגמר מול ברצלונה הגיע בעיתוי מושלם מבחינה זו.
פינטוס הוא לא רק איש מקצוע מצוין, אלא גם בדרן שמביא המון שמחת חיים. השחקנים אוהבים אותו, והחיוך חזר לאימונים של ריאל. וזה הרי הדבר החשוב ביותר. כפי שאמר סרחיו ראמוס: "ניהול חדר ההלבשה חשוב יותר ממיומנות טקטית". זו לא היתה ביקורת על לופטגי, כי הקפטן היה זה שדחף למינויו של הבאסקי בקיץ אחרי התפטרותו של זיזו. זה נאמר על סולארי, שיודע להכיר בחשיבותו של כל שחקן בסגל. כי סולארי עצמו הרגיש פעם קצת לא רצוי בפרוייקט "הזידאנים והפאבונים" של פרס. הוא היה ב"מעמד הביניים" כהגדרתו, והמעמד הזה לא קיבל אז את תשומת הלב הראויה במועדון. לכן, כמאמן, מטפח סולארי את מעמד הביניים.
אין פרות קדושות, כולם שותפים
פירוש הדבר - אין פרות קדושות בסגל. כולם מקבלים הזדמנות להוכיח את עצמם. בתקופת סולארי, הפך ויניסיוס לשחקן מפתח, למרות שבתחילת העונה הוא בכלל נזרק לקבוצת המילואים של סולארי עצמו. שיתופו של הברזילאי חסר הניסיון בקלאסיקו אתמול לא הוטל בספק. בתקופת סולארי, גבר השימוש בדני סבאיוס במרכז המגרש. המגן השמאלי סרחיו רגילון קיבל בחודש האחרון עדיפות על פני מרסלו, גם אם הברזילאי הושב להרכב בקלאסיקו. קאסמירו מוערך, אבל אינו באנקר - אתמול הוחלט כי מרקוס יורנטה ישחק במקומו, והבחירה הצדיקה את עצמה.
זה לא אומר שהכל מושלם. רחוק מכך. הסכסוך המתוקשר עם איסקו גורם למתח, וגם מעמדו של גארת' בייל, שחזר אתמול מפציעה והחמיץ הזדמנות גדולה לנצח את המשחק, בעייתי. יהיה מעניין לראות כיצד ישולב מרקו אסנסיו, שהחלים אף הוא לאחרונה, לאור הצטיינותו של ויניסיוס. סימני שאלה רבים מרחפים באוויר. ואולם, אפשר להגדיר את הכיוון הכללי כחיובי. למעט איסקו, כולם מרגישים שותפים למשימה בשלב זה.
ולכן, אחרי 100 ימים וקלאסיקו אחד, אפשר לומר כי הקדנציה של סולארי התחילה ברגל ימין. הוא היה שחקן לא שגרתי, שמעולם לא נעזר בסוכן וקרא ספרים של חורחה לואיס ובורחס ולב טולסטוי. עכשיו הוא מתגלה כמאמן לא שגרתי, שלוקח את הרוח של ריאל מדריד, אבל מנסה להחדיר בה ניצוצות של ברצלונה כדי לנצח את ברצלונה עצמה. בעוד שלושה שבועות, בשני המפגשים במדריד בגביע ובליגה, ייכתבו פרקים חדשים ביריבות הזו, והיא מרתקת מאוד גם בזכות הארגנטינאי. אנחנו עדים לבנייתו של מאמן צמרת חדש.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק