אולי האלופה לא ידועה מראש? כותבי וואלה! ספורט עם הימורי העונה ב-NBA

אסף רביץ: גולדן סטייט. יוסטון איבדה שחקן מפתח לסדרה מול הווריירס, כריס פול יהיה מבוגר בעוד שנה, באופן כללי הרבה דברים צריכים לקרות כדי שהיא תהיה טובה יותר השנה ויותר מדי יכול להתקלקל בדרך. בוסטון אמורה להזדקק לשנת התאקלמות, הצוות המסייע של לברון ג'יימס עדיין לא בשל, בשני המקרים השנה הבאה תהיה מעניינת יותר. אנחנו נכנסים לעוד עונה בה הרושם הראשוני הוא שרק פציעה של אחד הכוכבים יכולה להפריע לגולדן סטייט.

יובל עוז: בוסטון. לכאורה, אין סיבה לא לבחור בווריירס. הם עדיין הכי מוכשרים, סטיב קר יביא אותם רעננים לפלייאוף והם ישחקו עם יותר התלהבות בגלל ההצטרפות של דמרכוס קאזינס, אבל משהו פשוט מרגיש נכון עם בוסטון. החמישייה שלהם, עם קיירי ארווינג, ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, גורדון הייוורד ואל הורפורד, יכולה להסתכל לחמישייה של גולדן סטייט בלבן של העין ובראד סטיבנס הוא אחד המאמנים היחידים שיכולים להתעלות על קר. מעבר לכך, יש סיכוי לא רע שלסלטיקס יהיה יתרון ביתיות בסדרה כזו כי המזרח הוא, יותר מתמיד, המזרח.

אורן לוי: גולדן סטייט. הקבוצה מהמפרץ לא נלחמת רק ב-29 הקבוצות שרוצות להחליף אותה, היא נלחמת גם בעצמה. זה לא סתם מקרי שספרי ההיסטוריה שולחים אותנו אחורה עד לשחור-לבן המגורען של ביל ראסל - יש סיבה שקבוצות לא מגיעות לחמישה גמרים רצופים בעידן המודרני. אבל אני לא יכול להמר על אף קבוצה אחרת כל עוד הווריורס הם הווריורס. משהו יצטרך לקרות מבפנים כדי שנראה את הסוף של השושלת הזו.

רביץ: בוסטון. יכול להיות שיהיו יותר גישושי פתיחה מכפי שחשבתי, בעיקר מכיוון גורדון הייוורד, אבל בוסטון בריאה תעמיד באפריל את החמישייה השנייה בטיבה בליגה, חמישייה שלמה ואיכותית מאוד בכל עמדה, עם ספסל חזק שמשלים בדיוק את מה שצריך ומאמן נהדר. היא נראית מוכנה לרשת את הקבוצה המזדמנת של לברון כטים-טו-ביט של המזרח.

עוז: גולדן סטייט. המערב מלא במוקשים. אוקלהומה סיטי היא מצ'-אפ בעייתי לווריירס, יוטה היא קבוצה קשוחה ויוסטון היא עדיין יוסטון, אבל גולדן סטייט היא עדיין הקבוצה הכי טובה בליגה וקשה לי לראות אותה לא מגיעה לגמר חמישי ברציפות. עם זאת, הדרך לשם לא תהיה קלה והשנה, כאשר לא תחכה להם קבוצת יורוליג מחוזקת בלברון ג'יימס, יכול להיות שנראה אותם מאבדים את התואר.

לוי: בוסטון. הצבא הירוק של סטיבנס קם לבוקר חדש - לברון עזב והשאיר את כס המלכות מיותם. הסלטיקס נמצאים בעמדה הכי טובה לרשת אותו - עם קאדר כוכבים וכוכבים עתידיים עשיר מספיק בשביל לקיים ארבע קבוצות בקלות. אני לא רואה את טורונטו או פילדלפיה מתעלות על הירוקים העונה. החזרה של הייוורד, ובמידה מסוימת גם קיירי, תציג אתגר להתקפה, אבל אלה צרות שכל מאמן וג'נרל מנג'ר מייחלים להן. סטיבנס הוכיח שהוא יכול ליצור תלכיד תחרותי ומחויב מהסגלים שהוא מקבל.

רביץ: אנתוני דייויס. נראה שאני מהמאמינים היותר גדולים בפרוייקט של ניו אורלינס. עם כל הכבוד לשינויים הקטנים בסגל, הנקודה החשובה היא שבחצי השני של העונה הקבוצה מצאה את הזהות שלה, וזו זהות שממקסמת את היכולות של השחקן הכי טוב שלה בשני הצדדים. הקבוצה של אלווין ג'נטרי תרוץ בקצב מטורף (מה שינפח למימדים מפלצתיים את המספרים של AD) ואני מאמין שתנצח הרבה משחקים ככה. עונה קבוצתית טובה תהפוך את דייויס למועמד חזק מאוד לתואר.

עוז: לברון ג'יימס. לדעתי זאת השנה האחרונה שלברון יכול לזכות בתואר הזה והוא יודע את זה. סטף קרי וקווין דוראנט מבטלים אחד את השני, ג'יימס הארדן וראסל ווסטברוק זכו כבר בתואר בשנתיים האחרונות ויסבלו מ-Voters Fatigue ושאר המועמדים הם לא חד משמעיים מבחינת בריאות או מספר ניצחונות של הקבוצה שלהם (קוואי לאונרד, יאניס אנטטוקומפו, אנתוני דייויס). בעונה הבאה כבר יגיעו מועמדים חדשים וצעירים שירדפו אחרי התואר הזה כמו בן סימונס וג'ואל אמביד, אבל העונה ללברון עדיין יש יתרון ויש לו גם נרטיב מעולה, בתור המושיע של הלייקרס, שיתרום לו לקייס.

לוי: אנתוני דייויס. תתכוננו, זה קורה. כשלוקחים צעד אחורה ומנסים לנחש איך נזכור את דיוויס אחרי שיפרוש - שחקן בקליבר שלו אמור לזכות לפחות בתואר MVP אחד, נכון? אם כן, החלון שלו פתוח עכשיו יותר מאי-פעם. זה היגיון רע (תשאלו את האוהדים של שאקיל ושל קובי), אבל דייויס הוא הפייבוריט שלי. בגיל 25, עם כל ההייפ שבעולם, דייויס משחק בקבוצה שאמורה להגיע לפלייאוף ואולי אפילו לעשות רעש כמו בעונה שעברה. הארדן יצטרך להתעלות על עונה המטורפת שהייתה לו, ואני לא רואה את זה. קרי ודוראנט יבטלו זה את זה שוב, הקייס של יאניס יהיה דומה לזה של הגבה, אבל טיפה פחות נוצץ (וטיפה יותר במזרח), והוא גם צעיר יותר. לברון כבר מבוגר מדי בשביל השטויות האלה. נכוותי מספיק מלהמר על קינג ג'יימס, למרות שהוא הסכנה העיקרית כי הנרטיב תמיד שם, והשנה הוא יודע שהוא לא צריך לשמור כוחות ליוני. עזבו אתכם, זו השנה של דייויס.

רביץ: בראד סטיבנס. כולם גם ככה רוצים לתת כבר את התואר למאמן המבריק, ועונה של יותר מ-60 ניצחונות של הסלטיקס תקל עליהם את המשימה. למרות שלל הכוכבים על הפרקט, בוסטון מתפתחת לקבוצה שהכוכב הראשי שלה הוא האיש על הקווים. זו קבוצה קלאסית של מאמן, בה כל השחקנים מתמסרים לשיטה ולחיבור הקבוצתי. כשמוסיפים לכך את השקט הנפשי ואת התרגילים אחרי טיים-אאוט, מקבלים את החבילה השלמה.

עוז: גרג פופוביץ'. רציתי לכתוב בראד סטיבנס, כי, ובכן, זה בראד סטיבנס, אבל יש לי תחושה שפופ הולך לעשות משהו מרשים מאוד עם הסגל המוגבל שלו. לספרס למעשה אין קלעי שלוש איכותיים בחמישייה (אם הם מתכוונים לפתוח עם רודי גיי) וב-2018 זה חתיכת אתגר לנסות להרכיב קבוצת פלייאוף עם כזו חמישייה, גם אם יש לך את שני קלעי המיד-ריינג' הטובים בעולם. יש לי תחושה שאיכשהו פופ יצלח את האתגר הזה ויביא את הספרס לפלייאוף באחד הקונפרנסים הכי תחרותיים בהיסטוריה.

לוי: בראד סטיבנס. תבחרו - זה או זה או שהוא יהיה האפיפיור הבא. נדמה שהתקשורת פשוט אימצה אותו בתור איזו הכלאה של גאון וקדוש - ובינתיים, למען האמת, הוא לא נותן יותר מדי סיבות לא לקנות את מה שהוא מוכר. סטיבנס נהדר עם אנשים, אלה שמעליו מצדדיו ומתחתיו, ומעולה בעבודה שלו. במן הפוך-על-הפוך, העובדה שאחרים נאלצו לאכול יותר קש כדי לקבל כבוד לא הופכת אותו ללא ראוי. בוסטון הייתה אמורה להיות קבוצת העתיד, אבל החליטה לספח לעצמה גם את ההווה, וסטיבנס זוכה בקרדיט (בעל כורחו כמעט) פשוט כי הוא הפנים של הארגון.

רביץ: רודי גובר. יכולה להיות תחרות מעניינת השנה. קוואי לאונרד עשוי לחזור לעניינים בקבוצה עם פוטנציאל הגנתי גבוה, ג'ואל אמביד יכול להיכנס לדיון, אם לגולדן סטייט יתחשק לשמור כל השנה דריימונד גרין ואפילו קווין דוראנט יכולים לאיים. אבל הנוכחות של גובר בצבע כל כך בולטת, וההגנה של יוטה כל כך מרשימה כשהוא משחק, שנדמה שהתואר הזה תלוי בעיקר בבריאות שלו.

עוז: אנתוני דייויס. אחד הסודות השמורים של הליגה בעונה האחרונה היה שהפליקנס היו קבוצת טופ 5 הגנתית מהרגע שדמרכוס קאזינס נפצע, וזה בעיקר בזכות החד-גבה. דייויס תמיד היה פוטנציאל הגנתי אדיר, אבל משהו אצלו נראה מחודד יותר בעונה שעברה, כאשר הוא הגן על הטבעת באחוזים טובים יותר מרודי גובר ודריימונד גרין, שני המועמדים הטבעיים האחרים לתואר. גובר אמנם שולט בצבע ברמה שגורמת לשחקנים לחשוב פעמיים מה בכלל יש להם לחפש שם, אבל השליטה שלו מתמצת באזור הצבע. אין לו את הניידות שיש לדייויס מחוץ לאזור הצבע. זה משהו שיש רק לדייויס ולגרין, וקשה לי לראות את גרין משחק באינטנסיביות שאפיינה אותו בשנים האחרונות, אינטנסיביות שהיא הכרחית כדי לזכות בתואר הזה. במציאות הזו אני חושב שדייויס יקבל את ההכרה על החלק הפחות נוצץ במשחק שלו.

לוי: רודי גובר. לפי אותו היגיון (שגוי) שהנחה אותי עם דיוויס. גובר הוא מגן של פעם בדור, וככזה עליו לזכות ביותר מתואר אחד, אני רואה את הדומיננטיות שלו בצד הזה ברמה ההיסטורית של דיקמבה מוטמבו (ארבע זכיות), בן וואלאס (ארבע זכיות) ודווייט האוורד (שלוש זכיות). אחת כבר יש לו.

רביץ: דיאנדרה אייטון. אני שייך למחנה לוקה דונצ'יץ' ומאוד מתרגש לקראת עונת הרוקי של ילד הפלא, אני גם מצפה לעונה נהדרת שלו. אבל דיאנדרה אייטון הוא חתיכת מפלצת, אתלט בגובה 2.16 מטר עם חוש למשחק, סיומת נהדרת ליד הטבעת, יד רכה ומפתיעה מחצי מרחק ולפחות לפי משחקי ההכנה נוכחות הגנתית משמעותית מהצפוי בצבע. בעוד שלוקה יעבוד על כל סל ויהיו תקופות שהקליעה תיעלם לו, לאייטון הולך להיות קל מאוד להשיג נקודות ולמלא שורות סטטיסטיות כבר מהרגע הראשון. בהנחה שההבדל בניצחונות ובמיקום לא יהיה מאוד גדול, זה יספיק לו.

עוז: לוקה דונצ'יץ'. מצד אחד יהיה ללוקה קשה מאוד לענות על ההייפ המטורף שיש סביבו. מצד שני, הוא באמת סופר מוכשר והסיטואציות של שאר המועמדים פשוט לא מספיק טובות. טריי יאנג יכול להעמיד מספרים יפים באטלנטה, אבל היעילות שלו תהיה כנראה בעוכריו. דיאנדרה אייטון נראה מצוין בקדם העונה, אבל זה קדם עונה וכאשר דווין בוקר יחזור הוא לבטח יראה פחות כדורים וכתוצאה מכך המספרים שלו ירדו. יכול להיות שיצוץ מועמד שכרגע לא נראה כפייבוריט (א-לה דונובן מיטשל בעונה שעברה) כמו קווין נוקס בניקס, אבל כרגע זה נראה שלוקה יכול רק להפסיד את התואר הזה, בעוד השאר צריכים להרוויח אותו.

לוי: לוקה דונצ'יץ'. קל. המאן-קראש שיש לי על דונצ'יץ' חוסם אותי מכל דיון אובייקטיבי (לא שזה אי פעם עצר בעדי). אני חושב שדונצ'יץ' מוכן יותר, טוב יותר, ובסיטואציה נכונה יותר מכל רוקי אחר. אני מנחש שהוא יתמודד על התואר מול דיאנדרה אייטון, ואולי נראה גם קווין נוקס או טריי יאנג מצטרפים למיקס. אפשר לדבר על האפסייד לטווח הארוך, אבל לפחות בשלב הזה של הקריירה שלהם, הסלובני נמצא בליגה אחרת בעיניי.

רביץ: טייריק אוונס. עוד קטגוריה עמוסה במועמדים מעניינים כמו לו וויליאמס ואריק גורדון. אבל טייריק נמצא בעמדה הטובה ביותר להביא לידי ביטוי את מלוא היכולות שלו כשחקן שישי לאורך העונה באינדיאנה. נייט מקמילן ישים את הכדור אצלו ביד כשויקטור אולדיפו ינוח וייתן לו לא מעט דקות גם לצד דיפו. אם הכל יתנהל כשורה אוונס יהיה אחד השחקנים החשובים ביותר בקבוצת פלייאוף סימפטית.

עוז: מרכוס סמארט. אני יודע שמרכוס סמארט לא יזכה בתואר הזה. התואר הזה הולך ללו וויליאמסים והאריק גורדונים של העולם, הסקוררים הנפיצים שנכנסים ונותנים הזרקה של התקפה ישר לווריד. סמארט הוא שחקן שונה בתכלית. הוא נכנס ומשנה את המשחק דרך ההגנה והאינטנסיביות. בדרך כלל המהלכים הזכורים של סמארט הם סחיטת עבירות תוקף או ריבאונד התקפה מטורף שמגיע משום מקום. אלו לא הדברים שבאופן מסורתי מתארים את השחקן השישי של הליגה, אבל אולי ב-2019 גם התואר הזה יצטרף למהפכת האנליטיקס.

לוי: לו וויליאמס. הלוואי שהייתה לי בחירה יותר מעוררת השראה, אבל הוא מגיע אחרי עונת קריירה. תקראו לי שמרן, אבל לקליפרס עדיין אין כוכב שיסחב אותם, והגנה זה עדיין בגדר בונוס כשמדברים על התואר הזה. מדובר בסקורר המרכזי של הקבוצה שלו, והוא עולה מהספסל. עד שאחת משתי העובדות האלה תשתנה, אני עם לו וויל.

רביץ: ברנדון אינגרם. גם בלי קשר ללברון, זו מסתמנת כשנת הפריצה שלו. הוא כבר יודע איך להשתמש בתכונות הייחודיות שלו, עם דגש על ידיים שמאפשרות לו לעמוד על קו העונשין ולגרד את האף של ג'ק ניקולסון, הוא מוביל כדור ברמה גבוהה וגם ההגנה שלו מתחילה להתחבר. הנוכחות של לברון תהפוך אותו לכוכב המשנה, מה שאומר שומרים פחות טובים, פחות מיקוד של ההגנה בו וזריקות פנויות שהמלך יארגן, לצד מספיק הזדמנויות ליזום בעצמו.

עוז: דווין בוקר. התואר הזה הוא אחד התארים המורכבים, כי הוא לא רק מתבסס על שיפור נומינלי של סטטיסטיקות, אלא גם על שיפור ריאלי בתדמית של השחקן הזוכה. כמעט תמיד מדובר בשחקן מתחת לגיל 25 שעשה קפיצת מדרגה משחקן טוב שכולנו מכירים לכוכב ענק (ויקטור אולדיפו, יאניס אנטטוקומפו, ג'ימי באטלר, סי ג'יי מקולום, פול ג'ורג'). בוקר הוא כבר עכשיו שחקן מעולה שבעונה שעברה העמיד מספרים של 24.9 נקודות, 4.5 ריבאונדים ו-4.7 אסיסטים, אבל יש לי תחושה שתחת איגור קוקושקוב וכשהוא הרכז דה-פקטו של פיניקס הוא יעמיד מספרים מרשימים אפילו יותר, שלא יאפשרו להתעלם ממנו יותר. שימו לב גם לג'מאל מארי מדנבר, טוריאן פרינס מאטלנטה ודריו שאריץ' מפילדלפיה.

לוי: ברנדון אינגרם. הבחירה הזו הרגישה הרבה יותר מקורית לפני שהאינטרנט הוצף בסרטונים וכתבות פרופיל עליו. ובכלל, דג'ונטה מארי היה אמור להיות הבחירה שלי כאן, אבל הפציעה קטפה אותו, לפחות לעונה הקרובה. בברוקלין, ג'ארט אלן עושה קולות של שחקן חמישייה עם הרבה אפסייד. אני חושב שגם למרקל פולץ יהיה סיכוי להשתחל לשיחה, כי אני רומנטיקן חסר תקנה, וכי מספיק שהקליעה תחזור בשביל שכל המשחק שלו יפתח. אבל אני עם אינגרם, כי מי שיתגמל התקדמות שלו יתמוך בעקיפין גם בלברון. בהתחלה לא הייתי בטוח אם לשחיף מדיוק יהיה מספיק מקום בהתקפה בשביל לשפר משמעותית את המספרים היבשים. אבל למרות שלברון יכול לייבש חלקים גדולים במשחק של הרול-פליירים שאיתו, עד שהם מעוצבים בדיוק למה שהוא צריך, מובילי כדור עם פוטנציאל כמו של אינגרם נראים נהדר לידו.

רביץ: חסן וויטסייד. הסנטר של מיאמי דווקא עבד קשה בקיץ והגיע מוכן לחזור לעצמו השנה. הוא גם נראה טוב במשחקי ההכנה. בדיוק בגלל זה אני צופה אכזבה, כי הציפיות פתאום חזרו להיות גבוהות. הבעיה של וויטסייד היא שבכלל לא בטוח שהוא עדיין הסנטר הטוב במיאמי, גם באם אדבאיו נראה מצוין בתקופת ההכנה והוא עושה רושם של שחקן שלם יותר ומתאים יותר לליגה כיום מוויטסייד. וזה לפני שלוקחים בחשבון את אופציית ההרכבים עם קלי אוליניק כסנטר. ברגע שיתחילו בעיות, ברגע שיהיו מאץ'-אפים שהוא ימצא את עצמו משחק בהם פחות מ-20 דקות, לא בטוח שלוויטסייד יהיו הכוחות הנפשיים להתמודד עם זה ולא בטוח שלמיאמי תהיה סבלנות.

עוז: קייל לאורי. קשה מאוד לדעת מה הולך להיות בטורונטו העונה משום שיש שם מאמן חדש וסופרסטאר חדש שלא שיחק שנה שלמה, אבל נראה שהנסיבות הללו הולכות לפגוע בתפוקה של לאורי. קוואי לאונרד הולך להיות עוגן התקפי משמעותי יותר מדמאר דרוזן וכל שאר השחקנים הצעירים (או ג'י אנונובי, פרד ואנווליט, דלון רייט) צריכים לקבל דקות וזריקות. במשחק סכום אפס הזה התפוקה של מישהו צריכה להיפגע, ולאורי נראה כמו המישהו הזה. גם בלייק גריפין נראה כמו הטיפוס שהולך לאכזב העונה.

לוי: ניקולה ווצ'ביץ'. המונטנגרי היה מ"מ וחצי ממשחק האולסטאר ב-2014/15. זה לא קרה רק בראש שלי. אפילו שהוא יהיה רק בן 28 החודש, הוא כבר מזמן לא בתכניות של המג'יק, או של הליגה. נראה שהשנה המאמן החדש של אורלנדו, סטיב קליפורד, יהפוך את הביגמן המאותגר הגנתית שלו יותר לצופה ופחות למשתתף פעיל. מועמדים נוספים הם דנילו גאלינרי (שאני אוהב), ומייקל קיד-גילכריסט שכבר ירד לספסל במשחקי קדם העונה תחת המאמן החדש, ג'יימס בורגו.

מזרח

1. בוסטון
2. טורונטו
3. פילדלפיה
4. מילווקי
5. וושינגטון
6. אינדיאנה
7. מיאמי
8. קליבלנד
9. שארלוט
10. דטרויט
11. ברוקלין
12. שיקגו
13. אורלנדו
14. אטלנטה
15. הניקס

מערב

1. גולדן סטייט
2. יוסטון
3. ניו אורלינס
4. יוטה
5. הלייקרס
6. אוקלהומה סיטי
7. דנבר
8. סן אנטוניו
9. פורטלנד
10. מינסוטה
11. דאלאס
12. ממפיס
13. פיניקס
14. הקליפרס
15. סקרמנטו

מזרח

1. בוסטון
2. טורונטו
3. מילווקי
4. פילדלפיה
5. אינדיאנה
6. וושינגטון
7. מיאמי
8. קליבלנד
9. דטרויט
10. שארלוט
11. אורלנדו
12. ניו יורק
13. ברוקלין
14. שיקגו
15. אטלנטה

מערב

1. גולדן סטייט
2. יוסטון
3. יוטה
4. אוקלהומה סיטי
5. לייקרס
6. ניו אורלינס
7. סן אנטוניו
8. פורטלנד
9. דנבר
10. מינסוטה
11. דאלאס
12. ממפיס
13. קליפרס
14. פיניקס
15. סקרמנטו

מזרח

1. בוסטון
2. פילדלפיה
3. טורונטו
4. מילווקי
5. אינדיאנה
6. וושינגטון
7. מיאמי
8. דטרויט
9. שארלוט
10. קליבלנד
11. שיקגו
12. ברוקלין
13. אורלנדו
14. ניו יורק
15. אטלנטה

מערב

1. יוסטון
2. גולדן סטייט
3. יוטה
4. אוקלהומה סיטי
5. ניו אורלינס
6. פורטלנד
7. ל.א לייקרס
8. דנבר
9. סן אנטוניו
10. ממפיס
11. דאלאס
12. ל.א קליפרס
13. מיניסוטה
14. פיניקס
15. סקרמנטו