עידן ורד התקשה לתאם מועד לראיון. בכל זאת, ביום שני שעבר הוא הפך לאבא בפעם הראשונה ושהה כל השבוע לצד אשתו בבית החולים ולאחר מכן במלונית. לאחר שהשתחררו הביתה, הוא התחיל לנסות ולעכל את הסיטואציה החדשה.
רשמית, הוא עדיין בחדר לידה ומתרגש מהרגע: "אשתי גיבורה. הייתי איתה בלידה וראיתי מקרוב כמה זה קשה. אני מאושר, נהנה מזה, אבל עדיין לא בדיוק מעכל. בינתיים זה תינוק חמודי שהבאנו איתנו הביתה והוא האושר שלי, אבל אני אני עדיין לא מעכל שאני אבא. ייקח קצת זמן. זאת הייתה שנה מאוד קיצונית לכאן ולכאן, כך שצריך זמן לעכל".
כשאתה אומר שנה קיצונית, אתה מתייחס לווירוס ולתקופה בבית חולים.
"בדיוק. כשאתה עובר דבר כזה, כשאתה מאושפז בחוסר ודאות ועושים לך בדיקות כדי לשלול מחלות קשות, הכול עובר לך בראש. וכל זה קורה בזמן שאשתך בהריון ויש ילד בדרך, אז איך אפשר שלא לחשוב על הדברים האלה? אתה חושב עליה, אתה חושב עליו, אתה חושב על המשפחה, אתה חושב על הכול. גם כששהיתי בבית החולים, תמיד אמרנו שאנחנו מחכים להיות שם מהצד השמח, מהצד של הלידה. והנה זה הגיע. אין משהו שיכול לסיים את כל המעגל הזה בצורה מאושרת יותר".
אגב, הבנתי שהברית ביום של המשחק.
"כן. נעשה משהו מצומצם בשלב הזה בבית, אחרי זה אני אנוח ואצטרף לקבוצה למשחק. האמת שטוב שעובר שבוע מהלידה ועד המשחק הראשון, כי הימים הראשונים היו קשים מאוד ובלי הרבה שינה, וכעת יש זמן לגוף להתאושש ולהתכונן למשחק. שני אירועים מרגשים ביום אחד".
עוד בנושא:
ערוץ הטלגרם של וואלה! ספורט
העמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט
לואי טהא בראיון: "ניקח אליפות רביעית, אני לא מפחד להגיד את זה"
דני עמוס בראיון: "עדיין חושב שאני השוער הטוב בארץ"
מהראן ראדי בראיון: "משהו בהפועל באר שבע השתנה"
את השנה הקיצונית בחיים האישיים עליה מדבר ורד, אפשר להקביל גם לצד המקצועי. הוא נבחר לשחקן הסיבוב הראשון, סיפק מספרים, הוזמן לנבחרת והיה נראה ברגעי השיא של הקריירה עד לאותו וירוס שעצר הכול. בקיץ הנוכחי הוא הבקיע שני שערים יפים במדי בית"ר נגד צ'יחורה ובגביע הטוטו, אך כמו כל חבריו היה נראה כבוי ולא כמי שממש מצפה לעונה שבפתח.
עכשיו, אחרי שכל הסיטואציה השתנתה, חזרת להתרגש מכדורגל?
"ברור. השנה אפילו פי כמה מכל שנה ושנה, כי בקיץ כבר הייתי בטוח שאעזוב ולא אהיה יותר חלק מבית"ר. העובדה שהדברים נפתרו, הגיע בעלים חדש ואני אוכל להישאר, הופכת את זה לסיטואציה שכאילו רק עכשיו חזרתי לבית"ר, עם כל ההתלהבות והרצון לעשות דברים גדולים".
בוא תעשה לנו סדר. מה בדיוק קרה בקיץ?
"זה מאוד פשוט. לאחר גמר הגביע קיבלתי החלטה שכל עוד אלי טביב הוא ה'מאמן' של המועדון הזה, אני לא נשאר ולא משנה מה יהיה. פניתי לאלי אוחנה וביקשתי לעזוב, האוהדים הבינו אותי וכולם תמכו בי. הבינו שנפשית אני לא אוכל לשרוד יותר בסיטואציה הזאת. אוחנה אמר לי שמבחינתו אני השחקן הכי חשוב והוא לא יכול לשחרר אותי כי כל העסק יתפרק. אמרתי לו שאני סבלני ושייקח את הזמן, אבל כל עוד אלי טביב הוא הבעלים אני לא רוצה להישאר".
הכול בגלל גמר הגביע?
"גם בגלל גמר הגביע. זה התחיל כבר בנובמבר בליגה נגד הפועל אשקלון כשהוציאו אותי מהסגל כי סירבתי לחתום על החוזה שהוצע לי. אחרי זה הבהירו לי שאם אני לא חותם אני לא משחק יותר העונה, וחתמתי. גם נאמר לי בפירוש שבכל מקרה החוזה לא ימומש והמטרה היא למכור אותי בסוף העונה. כשחזרתי מהווירוס ולקראת סוף העונה כבר התחילו הלחשושים, קיבלתי מסרים שהחוזה שלי גבוה מדי וירצו שאקצץ או שינסו למכור אותי. זה לא נתן לי שקט, אבל ברגע שזה הגיע לדקות המשחק שלי - זה היה משהו שלא הייתי מוכן לסבול".
מה קרה בגמר הגביע?
"זה התחיל עוד כמה ימים לפני כן, במשחק הליגה נגד הפועל באר שבע. שני משחקים על כל העונה - באר שבע בליגה וגמר גביע - ובשניהם אני על הספסל. גם באו ואמרו לי מהצוות המקצועי שזאת לא החלטה שלהם וזה מלמעלה. זה מרסק אותך. אלה משחקים על כל השנתיים האלה ומה שבנינו, משחקים על תארים, משחקים על קריירה ויש מי שעושה חשבונות של חוזה. זה מרסק".
בסוף המשחק די השתגעת, ירית לכל כיוון.
"לא עמדתי בזה. גם שנכנסתי בחצי השני של הארכה הייתי כל כך עצבני שלא יכולתי לתפקד. הרגשתי שהשפילו אותי וביזו אותי בבית שלי ומול הקהל שלי ברגעים הכי חשובים שלנו. כשנכנסתי לחדר ההלבשה, אמרתי ליד כולם שכל עוד טביב במועדון 'אני לא אשחק כאן יותר, גם אם יתנו לי מיליון יורו לעונה'. הייתי נסער ורק רציתי ללכת משם הביתה, להתנתק שלא אעשה איזה טעות. כשהגעתי הביתה אחרי כמה שעות ישבתי עם אשתי וההורים, והחלטנו כולנו יחד סופית שכל עוד טביב הבעלים אני לא ממשיך בבית"ר ירושלים, גם אם לא אשחק כדורגל תקופה מסוימת".
העובדה שזה קרה לך ולשכטר יחד הטריפה אתכם, כל חדר ההלבשה יצא משליטה.
"זה נכון. יש דינמיקה של חדר הלבשה. מאמן מבין את זה, לא אחד שמגיע פעם בחודש ומחלק הוראות בטלפון. שים אותי בצד. בדינמיקה של חדר הלבשה, איתי שכטר היה חייב להיות בסוף העונה. הוא הביא את הקבוצה לקרבות האלה, הוא הקפטן, הוא המנהיג, הוא היה בית"ר ירושלים. הוא היה פצוע שבוע ועשו מזה חודשיים. גם אם סילבסטר הבקיע שערים, אלה רגעים של מנהיגים וכאלה שייקחו על עצמם הכול. כל אחד בבית"ר הבין וידע את זה, אבל רק אחד החליט".
העניין הוא שהתנהגתם כאילו זה מפתיע. שכטר אמר בסיום העונה "בחיים לא האמנתי שהוא יעשה לי את זה", אבל בפועל זה קרה לשחקן אחרי שחקן. זה התחיל ביוסי בניון ולא עשיתם שום דבר.
"בדיעבד יכול להיות שכשחקנים מובילים היינו צריכים לעשות משהו כשקרה מה שקרה עם יוסי. הבעיה היא שבסופו של דבר יש בעל בית, הכסף שלו והקבוצה שלו, וכל מי שינסה לעשות משהו עלול לשלם ביוקר. אבל לאורך כל העונה ידענו שזאת בועה שמתישהו תתפוצץ. לפעמים לא הבנו איך בכלל מכל הדבר הזה אנחנו נאבקים על תארים, זה היה בניגוד להגיון".
עכשיו כשמשה חוגג הוא הבעלים, זהו, אתה נשאר סופית?
"ברור. ברגע שכל הנושא הזה ירד מסדר היום ומגיע בעלים חדש, הכול היסטוריה. אמרתי את זה מההתחלה. יכולים להגיד עליי הרבה דברים, אבל כמה אני אוהב, מחובר ושייך לבית"ר ירושלים זה משהו שאף אחד לא יכול לקחת ממני. לשחקן יש קריירה ועם מה שעברתי לא יכולתי להישאר בבית"ר. זה ברור כמעט לכל אוהד. אני לא סתם נשאר, קיבלתי את סרט הקפטן שהוא מאוד מחייב ואני מתכוון לבוא, להוביל, להנהיג, לנסות לקחת את בית"ר לימים אחרים".
אתה יודע מה זה קפטן ומנהיג, אי אפשר יותר להשתולל אחרי חילוף.
"תאמין לי שאני מבין את זה, ואולי טוב שכך. כבר כשמוניתי לקפטן ישבתי עם אוחנה, מי כמוהו יודע מה זה להיות קפטן ומה זה דורש ממך. הוא הסביר לי שכקפטן וכשחקן המוביל בעונה הקרובה האחריות היא אחרת וההתנהלות בהתאם. ברור לי מה המשמעות ואני באמת רוצה להנהיג ולהוביל את המועדון, זאת תמיד הייתה השאיפה שלי, אני רואה בזה עוד צעד של התבגרות והתחשלות בקריירה, עוד אתגר שאני מציב לעצמי".
זה לא יהיה כל כך פשוט. מחר משחק פתיחת עונה ואתם עם סגל חסר ולא מעט שחקנים לא בכושר.
"זה לא סוד שהקיץ לא היה קיץ. היו חודשיים הזויים, שחקנים היו עם הראש למטה, רק רצו לעזוב והתאמנו באווירת נכאים. זה פגע בנו. פגע בנו במשחקים וגם בכושר שלנו. דברים השתנו ברגע שמשה חוגג וכולם במוטיבציה ואנרגיות אחרות. נעשה את המקסימום לבוא מוכנים מחר".
אתה יודע מה אומרים על השלישיה ורד-בוזגלו-ערן לוי? מלחמות אגו, יצטרכו לפחות שני כדורים.
"שמעתי את זה. אני דווקא מאמין שיהיה טוב, אני תמיד מעדיף לשחק עם שחקנים איכותיים ופיגורות כמו ערן, מאור וטל בן חיים, זה מרים אותך בעוד דרגה. ברור שכל אחד יצטרך לדעת את המקום שלו ולעשות את ההתאמות שלו. אם אני משחק עם ערן לוי ברור שאני אהיה פחות דומיננטי וצריך לשחק אחרת כי הרבה כדורים עוברים דרכו. זה עניין של להכיר אחד את השני ולהתחבר. זה לא קורה ביום או יומיים אבל עם הזמן זה יקרה".
זה מצחיק, אבל עם כל הבאזז של השבועות האחרונים אתם באים למחזור הראשון כסוג של אנדרדוג. אתם לא מוכנים לעונה.
"עם כל הרעש שעושים אנחנו עדיין לא מוכנים וברור שייקח זמן. צריכים להצטרף עוד שחקנים, חלק צריכים להיכנס לכושר וצריך לחבר את כל זה. זה ממש לא פשוט. בזמן הזה ננסה לצבור כמה שיותר נקודות. מחר אולי אנחנו לא נגיע הכי מוכנים, אבל יש לנו קהל מאחורינו שזה שווה הרבה. עד עכשיו העונה היינו ללא הקהל וראית את האנרגיות. כשהקהל איתנו הקבוצה נראית אחרת. נבוא, נילחם, ניתן את המקסימום שלנו ונקווה לטוב. אנחנו בית"ר ירושלים".
אוחנה וחוגג אמרו שלא מוותרים על העונה. אתם מסוגלים לשחזר את העונה שעברה?
"מוקדם לענות על זה, מאוד מוקדם. אחרי שהקבוצה תתחבר ותקבל צורה נוכל לדעת מה אנחנו שווים. גם בשנה שעברה היו סקפטיים לגבינו והפתענו, כך שגם השנה בכל מצב צריך להאמין. יש במועדון הזה דחיפה וכוח שגם אם אנחנו פחות טובים או פחות מוכנים, יכולים לקרות דברים טובים. עם האמונה הזאת אני יוצא לדרך".