בגדי הגברת החדשים: אפקט כריסטיאנו רונאלדו משנה לחלוטין את יובנטוס

"אף אחד לא גדול יותר מהמועדון", כתבו לפני שנה גבריאלה מרקוטי ועיתונאים איטלקים רבים אחרי העזיבה הסנסציונית של לאונרדו בונוצ'י את יובנטוס. למעשה, זו היתה הגרסה שהמועדון עצמו ניסה "למכור" - המעבר למילאן היה לכאורה עונש עבור הבלם המצוין על כך שהעז להתעמת עם המאמן מסימיליאנו אלגרי ושחקנים בכירים בחדר ההלבשה, לדרוש שכר גבוה יותר ובאופן כללי להעביר תחושה כי הוא ראוי ליחס מיוחד. האמת עשויה להיות שונה, אבל המוטו הזה בהחלט אפיין את הגברת הזקנה. הוא היווה חלק אינטגרלי וקריטי ממכלול הערכים שלה, מהמותג שלה.

אם תתבוננו אחורה תראו שיובה תמיד דאגה להאדיר את הקבוצה ולא את השחקן הבודד. כוכביה, זוהרים ככל שהיו, תמיד השתלבו בפאזל. אלסנדרו דל פיירו וג'אנלואיג'י בופון הם דוגמאות נפלאות. בעצם, כאשר היה חשש שמישהו יפר את המאזן, המועדון לא היסס להיפרד ממנו. ב-2001 שחררו בטורינו אנחת רווחה כאשר ריאל מדריד שילמה סכום עתק תמורת זינדין זידאן, בעוד הגברת הזקנה החתימה את פאבל נדבד במקומו, במהלך מבריק במיוחד. ניתן לומר גם כי ההסכמה למכור את פול פוגבה למנצ'סטר יונייטד נבעה בין היתר מהפילוסופיה הזו. הקשר הצרפתי השתוקק לעזוב לאולד טראפורד על מנת לטפח טוב יותר את המותג הפרטי שלו, והדבר היה בלתי אפשרי בטורינו.

עוד בנושא

דיווחים באיטליה: סוכם הטרייד בין יובנטוס למילאן על בונוצ'י והיגואין
רונאלדו התאמן, באיטליה תוהים: האם זו יובנטוס הגדולה אי פעם
נשיא נאפולי קוטל: "יובנטוס מצאה דרך להשיק מחדש את תדמיתה"

כל האסכולה הזו נזרקה לפח כאשר התקבלה ההחלטה להחתים את כריסטיאנו רונאלדו. אפשר לדסקס על ההיבטים השונים של העסקה, אפשר לשבח אותה או להתנגד לה, אפשר לחשב את הרווחים הכלכליים שתפיק אלופת איטליה מצירוף כוכב העל הפורטוגלי, אפשר לנתח את השינויים הטקטיים שיידרשו על מנת לשלב באופן אופטימלי את החלוץ החדש, אבל דבר אחד ברור כשמש - המהלך הזה סותר לחלוטין, באופן מובהק והצהרתי, את רוח המועדון שכולנו הכרנו. החתמת רונאלדו מתאימה למילאן, מתאימה מאוד לאינטר, מתאימה מאוד מאוד לפריס סן ז'רמן. היא לא מתאימה ליובנטוס, או ליתר דיוק לא התאימה לגרסה הקודמת של יובנטוס - זו שהפסיקה להתקיים ב-10 ביולי 2018.

כי רונאלדו, לטוב ולרע, נמצא בהגדרה מעל המועדון. כך היה לאורך כל תשע שנותיו בריאל מדריד, וכך יהיה בכל מקום אחר. הן בזכות יכולתו והן בגלל אופיו, הוא שם בצל את כל הסובבים. הבאתו אינה חריגה מבחינת יובנטוס כי היא הוציאה 100 מיליון יורו על שחקן בן 33. אחרי הכל, מבחינה פיננסית ההשקעה תחזיר את עצמה בקלות, והגברת הזקנה רגילה לקלוט בהצלחה כוכבים מבוגרים. די להיזכר באנדראה פירלו שהגיע בגיל 32, בעוד במילאן סברו כי הוא גמר את הסוס, במה שהתברר כאחת הטעויות הגדולות ביותר בשיקול הדעת אי פעם. היא חריגה בגלל סוג השחקן. פירלו שילב באופן כמעט פרדוקסלי מותג ייחודי שגבל בפולחן אישיות עם היותו השחקן הכי קבוצתי שאפשר לדמיין. פולחן האישיות של רונאלדו שונה ב-180 מעלות.

יובנטוס הולכת לכיוון הזה בעיניים פקוחות, בכוונה תחילה. היא מודעת לערכי המותג שלה, ולא שלמה איתם עוד. היא לא מסתפקת במה שיש ורוצה להשתנות. היא רואה בכך סיכון מחושב. היא רוצה להיות מועדון גלובלי יותר, אטרקטיבי יותר לקהל הנייטרלי, מדובר יותר, מתוקשר יותר, אולי אפילו פשוט יותר להבנה. בעולם המודרני, הקבוצתיות מוערכת פחות. כוכבי העל מוכרים את החולצות. פירלו הוא אלוהים עבור אניני הטעם, אבל חובב כדורגל ממוצע בסין לא נכנס ליוטיוב כדי לראות את האימון הראשון שלו ביובנטוס. רונאלדו זה משהו אחר לגמרי.

את ניצני השינוי התודעתי הזה אפשר היה לחוש כאשר השיקה יובנטוס את הלוגו החדש שלה ב-2017. אוהבי המסורת ראו בו בגידה של ממש, אבל הוא עוצב למטרות שונות בתכלית. הוא אפילו לא פונה לשוק האיטלקי. במובן מסוים, מתרחקת יובנטוס מהאוהדים המקומיים שלה. היא רואה בהם קהל שבוי ורוצה לצמוח ברחבי העולם. היא מקנאה בריאל מדריד, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד. בעידן הגלובלי, זה לא רעיון תלוש מהמציאות. למועדונים רבים יש בעלים זרים, אשר האינטרסים שלהם לא משתלבים כלל עם רצונותיהם של האוהדים המקומיים. יובה עדיין שייכת למשפחת אניילי, אך גישתה השתנתה. אנדראה אניילי הוא לא ג'אני אניילי.

לכן יש לראות את כל המהלכים של יובנטוס החדשה דרך הפריזמה הזו. הגיון העבר לא רלוונטי עוד. המנהל הספורטיבי בפה מארוטה, אשר פעל עד לא מכבר לפי כללים מסוימים, עובד כעת לפי חוקים אחרים לחלוטין. בעידן רונאלדו, טיפוח המותג הבינלאומי הוא שקובע. שחקני נשמה כמו שטפן ליכטשטיינר, ששוחרר ללא תמורה לארסנל, חשובים פחות. בעצם, אפילו הצלחה בזירה המקומית חשובה קצת פחות. אחרי שבע אליפויות רצופות, הגברת הזקנה חושקת בעיקר בליגת האלופות. זו המטרה החשובה ביותר בעיניה, ואף אחד לא יודע כמה שנים נותרו לכריסטיאנו ברמה הגבוהה. לכן ההישג בזירה האירופית חייב להיות מיידי. התכנון לטווח ארוך אאוט. חושבים על תוצאות אינסטנט.

קו המחשבה הזה הוא שאיפשר את שובו של בונוצ'י, בניגוד מוחלט לדעת הקהל של אוהדי יובנטוס. הם הרי מתעבים אותו. אפשר היה לעזוב בדרך אחרת, לא בטונים צורמים ובטריקת דלת. הבלם בחר להתגרות בקבוצה בה הפך לאייקון. עם הגעתו לסן סירו, הוא פרסם את תמונתו עם כיתוב: "רעב מתמיד". הוא הוסיף ביוזמתו המון פלפל לעלילה עסיסית בלאו הכי. הוא אפילו חגג בהתלהבות ובהפגנתיות את השער לרשת יובנטוס, במשחק שהסתיים בסופו של דבר בהפסד. כעת, כאשר הוא מתעתד לחזור בתום עונה אחת בלבד, על חשבון בלם העתיד של הנבחרת בדמותו של מתיאה קלדארה, ביציעים חשים תסכול ואכזבה. מבחינת בסיס האוהדים הביתי ביותר מדובר בטעות היסטורית, במיוחד בראייה לעתיד. אלא שליובנטוס יש שיקולים אחרים.

אז מה קרה כאן בעצם? הכל מתחיל בגונסאלו היגואין, אשר לא נחוץ עוד בטורינו אחרי הגעתו של רונאלדו. הצורך להעזיב את הסקורר הארגנטיני נובע לא רק מהעובדה שאין לו יותר מקום בהרכב, אלא בעיקר בשל תקנות הפייר פליי הפיננסי של אופ"א. על מנת לעמוד בהן אחרי עסקת רונאלדו, חייבת הגברת הזקנה למכור לפחות כוכב גדול אחד, והיגואין הוא הבחירה הטבעית והמתבקשת ביותר. שכרו עומד על 7.5 מיליון יורו לעונה, וזה לא דבר של מה בכך עבור מי שהפך לשחקן ספסל. יובה היתה מעדיפה למכור אותו לצ'לסי, אבל כאשר האופציה הזו נפלה, נותרה מילאן כיעד האפשרי היחיד. לאונרדו, שהחל את הקדנציה כמנהל ספורטיבי במילאן המתחדשת ברגל ימין, ניצל את הסוגיה הזו עד תום.

מבחינת הברזילאי, זו היתה הברקה לקשור את עסקת הבלמים בסוגיית היגואין. הארגנטיני יגיע בהשאלה תמורת 18 מיליון, עם אופציה לרכישה תמורת 36 מיליון נוספים, אבל מילאן פותרת על הדרך בעיה בוערת הרבה יותר. בונוצ'י, שקיבל את סרט הקפטן והיה אמור להפוך לפנים של הפרוייקט, עבר עונה חלשה ואיבד עניין. הוא רצה לברוח, ולא היה טעם להחזיקו, אבל במקום לשלוח אותו אחר כבוד ליובנטוס דרשה מילאן לקבל את התשלום בשחקן ולא בכסף. קלדארה, שהוחתם לפני שנה וחצי מאטאלנטה, הושאל מיד חזרה לקבוצה מברגמו לתקופה זו ועדיין לא לבש את פסי השחור-לבן, היה התנאי של לאונרדו. בלעדיו, עסקאות היגואין ובונוצ'י לא היו יוצאות לפועל. יובנטוס הישנה לא הייתה מסכימה לתנאי זה בשום פנים ואופן. את יובנטוס החדשה קל הרבה יותר לסחוט ולכופף.

כי יובנטוס החדשה נואשת הרבה יותר. היא הכניסה את עצמה למצב בו היגואין חייב ללכת. היא גם רואה בבונוצ'י שחקן שיכול לתרום כאן ועכשיו, כל עוד ג'ורג'ו קייליני ואנדראה ברצאלי בקבוצה. רכישתו של קלדארה, בלם העתיד של הכדורגל האיטלקי שמזכיר לרבים את גאטאנו שיראה, היתה צעד קלאסי של יובנטוס המסורתית, אך הוא חסר ניסיון בליגת האלופות, ואולי זקוק לתקופת התאקלמות. עבור קבוצה ששואפת לזכות בצ'מפיונס-ליג בכל מחיר דווקא העונה, הוא קצת פחות מתאים. אפשר להקריב אותו. אפשר להקריב את העתיד למען ההווה. ושריקות הבוז הצפויות לבונוצ'י? ביציע הכבוד יעדיפו להתרכז במחיאות הכפיים לרונאלדו, אשר אמור - בדרכו המיוחדת - להשכיח את כל היתר ולתפוס לבדו את הבמה המרכזית.

לגישה הזו יש זכות קיום, אבל להזנחת רצון העם יהיה מחיר. עבור אוהדי יובנטוס רבים, קלדארה חשוב יותר מרונאלדו, והמועדון חשוב יותר מכוכב בודד. הם גדלו על כך. זה חלק בלתי נפרד מזהותם. מעכשיו, הם ישפטו את הקבוצה האהובה שלהם אחרת. הם לא מבינים כיצד אפשר לסייע למילאן להרכיב צמד חלומי של בלמים צעירים, כאשר הרכש החדש מצטרף לאלסיו רומאניולי. הם סבורים שיובנטוס לא צריכה להידמות בהתנהלותה לריאל מדריד. את החשבון הם יגישו בבוא העת אם המהפכה ההיסטורית הזו תיכשל. בעצם, הם עלולים להתאכזב אפילו אם היא תצליח בטווח הקצר.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק