ראש בראש: בניון קיבל תזכורת כואבת, ריקן דאג להעביר אותה אישית

כדור הקרן של ריקן חזר אליו, ליאני כבר חיכה לשרוק וקשר מכבי תל אביב ידע שהוא צריך לתקוף, אז הוא תקף. כולם הבינו מה עומד לקרות, וגם בניון, הוא פשוט לא היה יכול לעשות שום דבר נגד זה. רגל ימין של ריקן גרמה לתוצאת המחצית הראשונה ליישר קו עם האירועים והוא הלך לחגוג עם החבר'ה, בזמן שבניון כנראה ייחל שהיה יכול להצטרף לחבריו לשעבר בחדר ההלבשה.

בימים בהם ליברפול מתכוננת לרבע גמר ראשון מאז ימי בניון והשער ההוא בברנבאו, ארבעת השערים שכבש בחמישה משחקים מאז הגיע למלאבס רק הדגישו את הטעם של פעם שכבר היה בפה ממילא. אלא שכדי למצוא קבוצה שתיתן לו דקות משחק בלי לשאול שאלות (אגב, גם הערב, כמו בכל משחקיו העונה, בניון לא סגר 90 דקות) הכוכב האירופי לשעבר נאלץ לוותר על שני דברים שמאוד רצה: קהל ושאיפות. כדי לחזור לימים בהם בניון היה חלק מקבוצה שלא מצפה לקחת נקודות מול הגדולות צריך לחזור הרחק לפני ליברפול וההרפתקה האנגלית שלו כולה, ולחזור לימי ראסינג סנטאנדר. לפחות הוא זכה לתשואות מהקהל הצהוב כשהוחלף, ועכשיו מתחיל הפלייאוף התחתון, שם בהחלט יוכל להגדיל את מאזן הכיבושים שלו. גם שבעה, במעט הדקות ששיחק, הם מאזן נהדר בסיום העונה הסדירה.

נחזור לריקן, שכבר מזמן הפך לחלק חשוב בפאזל של ג'ורדי קרויף, ולמרות זאת כמו בניון גם הוא לא זוכה לכמות הדקות שהיה רוצה. הוא סגר 90 דקות רק ארבע פעמים העונה, וגם הערב הוחלף למרות מחצית ראשונה טובה ויופי של שער. ועדיין, בניגוד לשחקנים כמו בלקמן, קיארטנסון ואפילו מיכה, ריקן שומר על עקביות וכשהוא על המגרש, קרויף יודע כמעט תמיד מה יקבל ממנו. הוא משתלב נהדר עם גולסה ופרץ, משקיע במשחק הלחץ ובועט המון לשער. 65 הבעיטות שלו מציבות אותו שני רק לקיארטנסון במכבי תל אביב ובמקום החמישי(!) בליגה. את הדיוק אפשר לשפר (24 למסגרת, 37 אחוז), אבל ריקן עוד יתרום לא מעט למאבק האליפות של מכבי תל אביב.

ספסל: אמיליוס זובאס, איתן טיבי, אורן ביטון, עלי מוחמד, מאור מליקסון, נייג'ל האסלביינק, אנתוני וארן.

שוער: ארנסנט שטקוס (הפועל חיפה) - אחרי קובראז', אנטולוביץ' ופלטהאוזן, הפועל חיפה סוף סוף מצאה העונה יציבות בין הקורות. הליטאי שמר ב-14 מתוך 24 משחקים על רשת נקייה (הכי הרבה בליגה) והביא במו ידיו חלק מהנקודות שעזרו לקלינגר לסיים במקום הרביעי. יש לו גם חלק בעובדה ששלושה מחבריו להגנה הצטרפו אליו בנבחרת העונה.

מגן ימני: מאור קנדיל (בני יהודה) - הנציג של בני יהודה ב-11 בישל העונה שישה שערים, יותר מכל מגן אחר בליגה, ומסר 20 מסירות מפתח - רק ליונתן כהן ולנריוס ולסקיס יש יותר ממנו בקבוצה של יוסי אבוקסיס. קנדיל בן ה-24 המשיך את ההתקדמות שלו מהעונה שעברה ורשם עונת פריצה של ממש. שני הכרטיסים האדומים שצבר הם עדות לפן במשחקו שעדיין טעון שיפור.

בלם: גבריאל תמאש (הפועל חיפה) - הבלם הרומני הגיע עם מטען, וממש לא היה ברור האם יוכל להשאיר בצד את בעיות המשמעת שליוו אותו לאורך הקריירה. ההימור הזה השתלם להפועל חיפה בגדול, וחוץ מבלם נפלא קיבלה גם אדם שהתחבר למועדון וכבש את שני שערים היחידים שלו (אחד מהם יפה במיוחד) מול מכבי חיפה.

בלם: לואי טהא (הפועל באר שבע) - שלל הצרות והמכות שנחתו על באר שבע העונה הבליטו את יכולותיו של טהא, שקיבל יותר דקות מכל הבלמים וללא ספק היה גם היציב מכולם. האלופה הייתה נהנית ממנו יותר אילולא היה מורחק פעמיים, כמות גדולה ב-19 משחקים, וכדי לעזור לה לשמור על התואר הוא יצטרך לשמור על עצמו טוב יותר.

מגן שמאלי: שמואל שיימן (הפועל חיפה) - אחת העמדות הכי קלות לאיוש בהרכב הזה. כששיימן ברח מהספינה הטובעת של הפועל תל אביב בעונה שעברה, הוא לא תיאר לעצמו ששנה וקצת לאחר מכן יהיה בפלייאוף העליון, במרחק חמש נקודות מהפסגה. שיימן הוא אחד הגורמים לכך, עם ארבעה בישולים ויכולת נפלאה משני צידי המגרש. הוא אחראי מאוד (רק שני צהובים) וגם פרשת ההתעניינות של באר שבע חלפה בינתיים באין מפריע.

קשר אחורי: קלאודמיר (בית"ר ירושלים) - מועמד בכיר לתואר שחקן העונה. תשעה שערים וחמישה בישולים הם מספרים יוצאים מהכלל, וכשלוקחים בחשבון שקלאודמיר כבש רק חמישה שערים בשלוש העונות הקודמות שלו בבית"ר, זה באמת מטורף. נדמה שהכל הולך לו, בעיקר במצבים נייחים. פשוט עונה פנטסטית של הברזילאי.

קשר: חנן ממן (הפועל באר שבע) - כשעבר לבאר שבע דיברו על כך שבעבר לא הצליח להשתלב בקבוצות גדולות, אז הוא ענה עם ארבעה שערים בארבעת המשחקים הראשונים שלו והביא נקודות בתקופה לא פשוטה עבור האלופה, והמשיך את מה שהתחיל בכרמל. רק נשאר לראות האם הבינגו הזה של בכר יביא לו אליפות.

קשר: ערן לוי (מכבי נתניה) - מכבי נתניה היא הקבוצה שהכי כיף לראות בליגה וערן לוי הוא המנצח על התזמורת. מסירות האומן, בעיטות מטווחים וזוויות לא הגיוניים וטונה של כישרון זה נפלא, ויחד עם המספרים (שבעה שערים, תשעה בישולים - ראשון בליגה) זה מתכון בטוח לעונה מצוינת, עבורו ועבור נתניה.

קשר התקפי: דור מיכה (מכבי תל אביב) - לקושי שלו למצוא את הרשת התרגלו מזמן במכבי תל אביב וגם ארבעה בישולים הם פחות ממה שמצפים ממנו, אבל המשמעות של מיכה לצהובים היא הרבה מעבר לזה. מערך שלושת הבלמים של קרויף מתאים למידותיו, הוא מטייל להנאתו על המגרש ומייצר מצבים בכמויות. מיכה מאוד חשוב למכבי תל אביב, עד כדי כך שהוא הנציג היחיד שלה בהרכב הזה.

קשר התקפי: דיא סבע (מכבי נתניה) - סבע הגיע מהלאומית והשתלט בסערה על ליגת העל. קצב השערים אמנם דעך מעט (סיים את הסיבוב הראשון עם 12), אבל ה-18 שכבש הם שבעה יותר מהבא אחריו (קיארטנסון) ונראה שהוא עומד לשבור את ההגמוניה של מכבי תל אביב על תואר מלך השערים (חמש עונות אחרונות). סבע ושיתוף הפעולה שלו עם ערן לוי רעננו את הליגה והחזירו את נתניה לקדמת הבמה. הם עוד יעשו צרות גם בפלייאוף העליון.

חלוץ: איתי שכטר (בית"ר ירושלים) - עונה סדירה נפלאה לשכטר, שכבש תשעה שערים, בישל עוד שבעה והפך את הצלילה ברחבה לאומנות (מפוקפקת, אבל אומנות). יחד עם קלאודמיר, הוא סוחף את בית"ר ירושלים למירוץ לאליפות כנגד כל הסיכויים ולמרות כל הבלגן שמסביב. בית"ר תקווה שיחזור מהפציעה שלו במהרה, אחרת תצטרך לשים הרבה משקל על כתפיו של מחליפו בנבחרת העונה הסדירה (וארן).