דראפט 2017 היה דראפט של רכזים. חמש מתשע הבחירות הראשונות היו של פוינט גארדים, כאשר פרט לפרנק ניליקנה שנחשב לתעלומה ארבעת האחרים כיכבו במכללות ונראו מוכנים ל-NBA. ביניהם, דניס סמית' שנבחר תשיעי נראה מוכן במיוחד והגיע לסיטואציה נהדרת בדאלאס - קבוצה שזקוקה לרכז מוביל ויש לה מערכת מושלמת למומחה פיק נ' רול ואת אחד המאמנים הטובים בליגה. סמית' כיכב בליגת הקיץ עם 17.3 נקודות למשחק והגיע לפתיחת העונה כאחד המועמדים הבכירים להיות רוקי העונה.
הציפיות הגבוהות הפכו את החצי הראשון של העונה של חמשת הפוינט גארדים למאכזבת. מה בדיוק קורה עם מרקל פולץ זאת שאלה שרק בפילדלפיה יכולים לענות עליה, ניליקנה נכנס לעניינים לאט באופן שנראה טבעי, משלושת האחרים ציפו ליותר. סמית', לונזו בול ודיארון פוקס קיבלו את המושכות בקבוצות שנמצאות בתהליך בנייה, שלושתם הראו ניצוצות בחצי העונה הראשונה שלהם ב-NBA אך התברר שלכל השלושה יש בעיה קשה של קליעה מבחוץ. בזמן ששחקנים כמו דונובן מיטשל, קייל קוזמה ולאורי מרקאנן נראים נהדר מהרגע הראשון, הרכזים המדוברים נראו כמו רוקיז שזקוקים לתקופת התאקלמות ממושכת בליגה של הגדולים.
במחזור פחות עמוס, יכול להיות שהסלחנות כלפיי השלושה הייתה גדולה יותר. במחזור פחות עמוס, עונת הרוקי של סמית' כנראה גם הייתה נחשבת להרבה יותר מרשימה. כרגע הוא נראה כמו השחקן השלם ביותר מבין הרכזים, הממוצעים שלו הם של 14.8 נקודות ב-39.7 אחוזים מהשדה, 1.5 שלשות ב-32.5 אחוזים, 68.5 אחוזים מהעונשין, 3.9 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים ו-2.7 איבודים. זו שורה סטטיסטית אופיינית לרכז רוקי דומיננטי שלומד את רזי ה-NBA. השורה הסטטיסטית של ראסל ווסטברוק כרוקי, למשל, רק מעט יותר טובה ואחוזי הקליעה שלו מהשדה דומים. עונת הרוקי של קמבה ווקר הייתה פחות מרשימה.
בשבועות האחרונים סמית' ביצע קפיצת מדרגה ומתחיל להראות באופן עקבי יותר את היכולות שלו. בחודש האחרון נראה שהוא מצא את הקצב שלו, שהמשחק מתחיל להיות יותר קל עבורו, שהוא מבין מה היתרונות שלו ואיך להביא אותם לידי ביטוי. הוא עדיין לא יציב בקליעה וביכולת הסיום בצבע, אבל מוצא את הדרך לתרום כמעט בכל משחק. הוא קלע בספרות כפולות בכל אחד מ-16 המשחקים האחרונים והממוצעים שלו בהם הם של 17.1 נקודות ב-41.4 אחוזים מהשדה, 1.8 שלשות ב-35.9 אחוזים, 3.9 זריקות עונשין ב-71 אחוזים 6.3 אסיסטים על 2.8 איבודים ו-1.3 חטיפות. אלה כבר מספרים יפים מאוד לרוקי דומיננטי בקבוצה קטנה.
סמית' הוא פוינט גארד בגובה סביר - 1.91 מטר, אך הוא נראה גבוה יותר. הסיבה המרכזית לכך היא המבנה המוצק שלו. גם הרגליים שלו חזקות מאוד וגם פלג הגוף העליון, השילוב הזה הופך אותו לשחקן עם פוטנציאל גבוה מאוד בכל מה שקשור לסיום בצבע. הניתור והכוח המתפרץ כבר העניקו לו מקום בתחרות ההטבעות השנה, הוא מנצל אותם כדי לסיים בעוצמה כאשר הוא מזהה נתיב חדירה. הכוח בפלג הגוף העליון מרשים במיוחד, הוא מסוגל להזיז שחקנים עם הגוף תוך כדי שהוא באוויר ולהישאר יציב לחלוטין כדי לסיים בקלות. זאת תכונה חשובה מאוד לשחקן שמרבה להגיע לצבע וכנראה המאפיין הבולט של סמית' כרגע. עם התקדמות העונה הוא לומד להשתמש בכוח שלו ונראה שהוא מפתח דרך להשיג נקודות קלות בעקביות, מה שמיד מבחין אותו מפוינט גארדים אחרים עם בעיות קליעה מבחוץ כמו ריקי רוביו, אלפריד פייטון ואולי גם חבריו למחזור.
יכולת המסירה של סמית' היא יתרון נוסף שלו. במחזור של בן סימונס ולונזו זה תחום שקשה לבלוט בו, וסמית' לא נמצא בליגה שלהם בכל הקשור לתזמון, יצירתיות ויכולת לראות מגרש שלם, אבל יש לו פוטנציאל להיות מנהל משחק יעיל מאוד. בדרך כלל הוא מחפש את הפעולה הפשוטה ויודע למצוא אותה. התכונה החשובה ביותר שלו כמנהל משחק היא תשומת לב לתרגילים שהקבוצה שלו מבצעת ולאופן בו ההגנה מגיבה אליהם. הוא מזהה איפה נוצר החור בהגנה ואיך יהיה נכון לנצל אותו, גם מספר שניות לאחר מכן ובאיזור אחר של המגרש. הוא מבין איך להפעיל את השחקנים שלו, היכן כל אחד מהם אוהב לקבל את הכדור, וכאשר יש מיס-מאץ' הוא ידאג לכוון את ההתקפה אליו.
הקליעה מבחוץ היא, כאמור, סימן השאלה הגדול. זה תחום שקשה מאוד לשער איך יתפתח אצל שחקנים שונים. אחוזי העונשין של סמית' מרמזים על כך שהפוטנציאל שלו בתחום לא מאוד גבוה. קשה לו במיוחד לעלות לקליעה מכדרור, יכולת חשובה מאוד עבור מובילי כדור. הוא לוקח 5.6 זריקות כאלה במשחק וקולע אותן ב-29.4 אחוזים בלי הבדל גדול בין זריקות לשתיים ולשלוש נקודות, זה האחוז הנמוך ביותר של שחקן שלוקח לפחות חמש זריקות כאלה במשחק (שני מהסוף - ג'ון וול עם 30.1 אחוזים על 7.6 זריקות).
סימן מעודד בתחום הקליעה ניתן למצוא בכך שסמית' קולע שלשות בקאץ' אנד שוט באחוזים לא רעים בכלל, הוא לוקח שתי זריקות כאלה במשחק וקולע אותן ב-37.8 אחוזים, כאשר ב-16 המשחקים האחרונים הוא קלע כמות דומה של זריקות ביותר מ-40 אחוזים. זה נתון חשוב גם כי הוא מעיד על אפשרות של שיפור שקשה לזהות במקומות אחרים וגם כי הוא מאפשר לסמית' לשחק ללא הכדור. הגנות נוטות לא להתייחס אליו כשהוא על קו השלוש, אך הן לא יכולות להתעלם ממנו לחלוטין כפי שהן עושות מול רוביו, פייטון ורייג'ון רונדו. על הספסל של דאלאס נמצאים יוגי פרל וג'יי ג'יי בראה, שני מובילי כדור יעילים. סמית' משחק דקות לא מעטות לצד אחד מהם ובחלק גדול מהזמן הזה הוא לא מוביל הכדור המרכזי.
היכולת של סמית' לשחק לצד פרל או בראה בולטת עוד יותר בהגנה. המאפיינים הפיזיים שלו מאפשרים לו לשמור על שחקני כנף ללא בעיה, וזה חשוב במיוחד עבור ריק קרלייל כי שני הרכזים המחליפים שלו לא מסוגלים לעשות זאת. כך סמית' מאפשר לקרלייל להשתמש בשני מובילי כדור בלי ליצור מיס מאץ' בהגנה. באופן כללי, גם בהגנה הוא מביא לידי ביטוי שילוב של יכולות אתלטיות והבנת משחק. הוא זריז מאוד בהגנה על מוביל הכדור, יכול לחזור לשחקן אחרי חסימה מספיק מהר כדי להקשות עליו, וער מאוד להתרחשויות כשהוא רחוק מהכדור. הוא מבלה דקות ארוכות בהגנה על רכזים בכירים ומתקשה למנוע מהם להגיע לטבעת, השחקנים שהוא שומר עליהם קולעים ב-49.2 אחוזים מהשדה בעיקר בזכות האחוזים בצבע. ההגנה שלו על קו השלוש הרבה יותר טובה, באיזור הזה השחקן שהוא שומר עליו קולע באחוז נמוך מהצפוי.
הניתוח הזה התמקד בדברים שסמית' עושה בצורה טובה. חשוב להדגיש שנכון לעכשיו מדובר בפוטנציאל שבא לידי ביטוי באופן חלקי מאוד. הוא מרבה לאבד ריכוז גם בהתקפה וגם בהגנה והוא מאוד לא יציב, קשה לדעת מה הוא יעשה ביום נתון ויש לא מעט משחקים בהם הוא לא פוגע. אך זו הדרך להתבונן ברוקי, בעיקר ברכז ללא קליעה טבעית מבחוץ שמשחק בקבוצת לוטרי ומקבל בה אחריות גדולה ממידותיו העכשוויות כדי שיצבור נסיון. סמית' לא אפקטיבי כרגע כמו שחקנים אחרים במחזור, רובם עם קליעה טבעית שהם יכולים להישען עליה תוך כדי שהם לומדים ליצור לעצמם מצבי זריקה (יוצא הדופן הוא בן סימונס, שהוא תופעה חד פעמית), אבל בהינתן הסיטואציה והז'אנר שלו, עונת הרוקי שלו מבטיחה.
אין לסמית' מאפיינים יוצאי דופן כמו השילוב בין גודל לקואורדינציה של סימונס, ראיית המשחק של לונזו והאקספלוסיביות הווסטברוקית של דיארון פוקס. אך הוא נראה שחקן שלם יותר משני האחרונים ונמצא בדרך הבטוחה להיות טוב מאוד לפחות בשלושה דברים חשובים - יכולת סיום בצבע, ניהול משחק והגנה על כמה עמדות. זה מספיק כדי להפוך אותו לאחת המניות הבטוחות של המחזור, לשחקן שזו תהיה הפתעה גדולה מאוד אם לא יהפוך תוך כמה שנים לרכז בכיר בליגה. אם הוא יפתח קליעה סבירה מבחוץ, בעיקר בעלייה מכדרור, הוא יוכל להפוך מטוב מאוד למצוין.
הסיטואציה אמורה להמשיך להיות אידיאלית עבורו. ריק קרלייל נתן לו את המפתחות לקבוצה שמתחילה לחשוב על העידן שאחרי דירק נוביצקי ולוקחת בחשבון שייקח לה כמה שנים לפתח את הדור הבא. דאלאס נמצאת כרגע במקום האחרון במערב ובדרך לבחירת דראפט גבוהה בה היא תוכל להביא את אחד משחקני הפנים המסקרנים שהמחזור הנוכחי מציע, וניתן להניח שאנשי המאבס יחפשו את הפרטנר הטוב ביותר לפיק נ' רול עם סמית'. השניים האלה יחברו להאריסון בארנס כדי ליצור את השלד לקבוצה החדשה של דאלאס. גם אם סמית' לא יהיה הסופרסטאר שניתן לבנות סביבו קבוצה (וניתן לדמיין אותו מתפתח לכזה), סביר שהוא יוכל להיות אחד מהשניים-שלושה שחקנים הבכירים בקבוצה כזאת.