אבא בישל דייסה: היכרות עם ואדים מנזון, חלוץ הרכש של הפועל באר שבע

הכדורגל הישראלי ידע לא מעט העברות הזויות לאורך השנים. עם זאת, לא יהיה מוגזם להניח שהחתמתו של ואדים מנזון להפועל באר שבע היא העסקה האבסורדית מכולן. לא קל להאמין כי אלופת ישראל, המתיימרת לנהל את המועדון באופן מסודר, העניקה חוזה (ע"פ הודעת המועדון לשנתיים וחצי, למרות שמדובר בחוזה לארבעה חודשים פלוס אופציה לשנתיים) לשחקן אשר כל קשר בינו לכדורגל מקצועני מקרי בהחלט.

ליתר דיוק, הקשר הוא עסקי ומשפחתי. על הנייר, יש ברזומה של מנזון הופעות רבות בנבחרות הצעירות של רוסיה, אבל חשוב להבין את הסיפור שעומד מאחורי הישגים אלה. כי הרי מנזון מעולם לא הותיר חותם כלשהו בקבוצה ראויה. למעשה, הוא עבר בתדירות גבוהה בין בתי הספר של המועדונים המובילים במוסקבה, והסביר זאת בעצמו כך: "תמיד רציתי לשחק, וכאשר המאמנים לא סמכו עלי העדפתי לחפש אלטרנטיבות". אז הוא התחיל בטורפדו מוסקבה, נדד לדינמו מוסקבה, המשיך בצסק"א מוסקבה, לאחר מכן חזר לטורפדו, ואז הצטרף שוב לצסק"א. בסופו של דבר, כאשר גילה בגיל 18 שאין לו סיכוי להתברג אפילו בקבוצה הצעירה של מועדון הפאר, חתם החלוץ בקבוצה הצנועה מהליגה השלישית בשם סטרוגינו - וגם שם התקשה מאוד למצוא את הרשת ולשמור על מקום בהרכב.

עוד בנושא

ואדים מאנזון חתם בהפועל באר שבע
מרואן קבהא חתם בהפועל באר שבע
סיכום ההעברות ביום האחרון של החלון

אז איך שחקן כזה מגיע לסגלים של הנבחרות הלאומיות? נא להכיר את ניקולאי פיסארב, שחקן עבר לא רע שעשה את רוב הקריירה בשנות ה-90' בספרטק מוסקבה. לימים, הוא הפך למאמן מצליח של נבחרת רוסיה בכדורגל חופים, התחבר לאנשים הנכונים בהתאחדות, ומונה ב-2010 למנהל הספורטיבי שלה, עם אחריות ישירה על הנבחרות הצעירות. חודשים ספורים לאחר מכן, הוא מונה בעצמו למאמן הנבחרת הצעירה, במקביל למשרה הניהולית. כך הוא קיבל שליטה מלאה על הנעשה ומינה את חבריו הקרובים למשרות מפתח.

המקורב החשוב ביותר של פיסארב הוא ארקדי מנזון. אמנם הוא מוכר במוסקבה בעיקר כמסעדן, עם שלל מיזמים מפוארים ויוקרתיים, אך יש לו חיבה רבה גם לכדורגל. הוא גדל בזמנו בעצמו בבית הספר של דינאמו מוסקבה ושיחק במשך מספר שנים בקבוצות חובבים. מנזון התקבל לעבודה כסגנו של פיסארב בהתאחדות, ועבד באופן הדוק עם דמיטרי פיליאצקין, מראשי האקדמיה בשם צ'רטאנובו. באותה תקופה, חלק ניכר משחקני הנבחרת הצעירה גויסו דווקא מצ'רטאנובו, והיה ידוע כי הדרך לתהילה עוברת שם. הוקמה סוכנות מיוחדת לצירוף שחקנים צ'רטאנובו, ובאמצעותה נגבו לכאורה העמלות שהעשירו את המעורבים. ואדים מנזון לא נזקק לשירותי הסוכנות על מנת להתברג בנבחרת. כבנו של ארקדי, מקומו היה מובטח מלכתחילה.

בתקופתו בסטרוגינו, התגאה מנזון בצמד שהבקיע לרשת המילואים של זניט, אך בפועל עמד מאזנו על שבעה שערים ב-44 משחקים בליגה השלישית. כחלוץ מרכזי המתנשא ל-194 סנטימטרים, הוא ניסה לנצל את מימדיו ולשחק עם הגב לשער, אך האיטיות בלטה מאוד כבר אז. בראיון שנערך איתו בתקופה זו, העיד הנער כי אין לו מודלים לחיקוי, וכי באופן כללי הוא צופה בכדורגל לעתים רחוקות בלבד. את עיקר המאמצים הוא השקיע בלימודי מנהל עסקים, וזה בהחלט מבורך וראוי, אך לא מצדיק את השאיפות הספורטיביות עליהן הצהיר ללא היסוס: "אני רוצה לייצג את נבחרת רוסיה ולשחק בקבוצת פאר".

במציאות הנוכחית בכדורגל הרוסי, לשחקנים צעירים מוכשרים אין תמריץ לצאת למערב אירופה, כי שכרם במולדת גבוה הרבה יותר. אם שחקן מנסה בכל כוחו לעשות זאת, הדבר מעיד על כך שאין לו סיכוי אמיתי לפלס את דרכו בליגה המקומית. למנזון לא היה ביקוש כלשהו, על אף ההופעות בנבחרות הצעירות שסידר לו אביו, ולכן הוא היה מאושר לעבור מבדקים בקרלסרואה הגרמנית בקיץ 2015. המנהל הספורטיבי של המועדון, יינס טודט, אשר הושפע ככל הנראה מהסטטיסטיקה הבינלאומית, אמר אז: "ואדים הוא שחקן צעיר עם פוטנציאל גבוה. יש לו טכניקה טובה ונוכחות ברחבה, ואנחנו שמחים שהוא החליט לעשות את הצעד הבא בקריירה איתנו".

הצעד הזה לא נעשה, כי מנזון רשם 10 הופעות קצרצרות כמחליף אשר הסתכמו ל-70 דקות משחק במצטבר. המאמן מרקוס קאוצ'ינסקי, שדוגל בדרך כלל בסגנון התקפי, נתקל בבעיות חמורות בחוד בעונת 2015/16, וקרלסרואה כבשה 35 שערים בלבד ב-34 משחקים. למרות זאת, הוא לא האמין כלל במנזון, ואפילו שער שוויון דרמטי שהבקיע הרוסי מול פרייבורג, בנגיחה מטווח אפס, לא שינה דבר. בתום העונה חיפשו הגרמנים דרכים להיפטר ממנו, ומצאו רק את האפשרות להעבירו בהשאלה לבודו גלימט הנורבגית.

בודו, אחת הקבוצות הצפוניות ביותר במדינה, נלחמה ב-2016 בתחתית, והכוכב המרכזי שלה בחוד היה פיטים עזמי, אשר נכשל לימים במכבי חיפה. במאבק הזה היא הפסידה ונשרה לליגה השנייה למרות צירופו של מנזון באמצע העונה. מנזון כמעט ולא היה רלוונטי מבחינת המאמן אוסמונד ביורקן, פתח בהרכב פעמיים בלבד, והבקיע שער בודד מול סרפסבורג. החלוץ הגבוה הרשית צמד מול אותה היריבה בגביע, אך כאן הסתכמה תמורתו הזניחה. העיתונאי המקומי סינדרה קולברג אמר לוואלה! ספורט: "מדובר בחלוץ רחבה טיפוסי - איטי ובעל משחק ראש לא רע. הוא לחלוטין לא התאים למערך 3-3-4 של בודו גלימט, שהיתה קבוצה חלשה בכל מקרה. לא התרשמתי מכישוריו בדקות המעטות שהוא קיבל".

אם מנזון לא היה טוב מספיק לקבוצת תחתית בליגה הנורבגית הראשונה, אולי הוא יצליח בקבוצת תחתית בליגה הנורבגית השניה? טום מאנגרסנס, עוזר מאמן בודו גלימט ב-2016, עבר ב-2017 לאוסאנה הקטנטנה והמליץ להנהלה להמר על מנזון. הרוסי הושאל מקרלסרואה, והיה הזר היחיד בסגל, אבל המאמן הראשי מונס איבר מיילדה לא ספר אותו. החלוץ התמיר פתח בשלושה משחקים בלבד במדי אוסאנה, הבקיע שער בודד, ונשלח חזרה לגרמניה כבר באמצע העונה. "ואדים הוא בחור נחמד מאוד שעובד קשה באימונים, אבל הוא לא קיבל הזדמנות באוסאנה, ויכולתו על המגרש הייתה גרועה. אולי אם הקבוצה היתה מתאימה את עצמה לסגנונו, התוצאה היתה שונה, אך אי אפשר לדעת זאת בדיעבד. המאמן שלנו לא היה מעוניין בו בשום אופן", אומר לוואלה! ספורט העיתונאי המקומי אריק מאדסן.

ובכן, על אף היותו חלוץ פיזי מהסוג הישן, התברר כי מנזון אינו מתאים מבחינת סגנונית לקבוצה נורבגית זניחה. עם נתונים כאלה, היתה לו בעיה אמיתית למצוא קבוצה חדשה אחרי השחרור מקרלסרואה. בקיץ האחרון, הוא חתם באולימפייץ ניז'ני נובגורוד מהליגה הרוסית השניה - קבוצה חדשה שהוקמה על ידי העיריה על מנת לשחק באצטדיון החדש שהוקם לקראת המונדיאל, כי הרי צריך לעשות איתו משהו בתום גביע העולם, אחרי שאנשים רבים כל כך התעשרו באופן מושחת במהלך בנייתו. בינתיים, בעוד האצטדיון עדיין לא מוכן, מקיימת הקבוצה את משחקיה בדזרז'ינסק, אחת הערים המזוהמות ביותר בעולם. ומדוע החליטה אולימפייץ לקחת את מנזון לשורותיה? כי ניקולאי פיסארב הוא מאמנה.

אלא שאפילו הוא לא סמך על החלוץ. בנבחרות הצעירות היתה לפיסארב אפשרות לעשות ככל העולה על רוחו, אבל באולימפייץ ששקעה בתחתית העמוקה היתה חשיבות גדולה יותר לתוצאות. "יש לו קשיי התאקלמות", אמר המאמן על מנזון, שפתח בהרכב פעמיים בלבד, ושולב ב-10 משחקים נוספים כמחליף. הוא לא מצא את הרשת ב-344 דקות על הדשא, ובחלון ההעברות הנוכחי יצא לחפש יעד בישראל, בזכות היותו יהודי. יש להניח שגם בחלומותיו הפרועים ביותר הוא לא ציפה לקבל חוזה ארוך טווח באלופה ומובילת הטבלה. יש לציין כי העיתונאים הנורבגים הביעו פליאה מההתפתחות, וזאת בלשון המעטה.

ואם נדמה לכם שהאקלים הישראלי יתאים משום מה לבחור הרוסי יותר ממזג האוויר בסקנדינביה, הרי לכם ציטוט נוסף שלו: "אני לא אוהב שמש, ומעדיף לשחק כשיורד גשם". בהצלחה עם זה בבירת הנגב. קשה להעריך את משך הזמן המדויק של ההרפתקה המרגשת, אבל כאשר יעזוב את באר שבע יש סבירות גבוהה כי היעד הבא של מנזון לא יהיה בכדורגל. הוא עשוי להתמנות למנכ"ל באחת המסעדות של אבא ארקדי, כי ההצלחה בעסקים תהיה קלה הרבה יותר מבחינתו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק