זו אלונה ברקת או שמעון מזרחי: סיכום מחזור על ההתנהלות של באר שבע

אלונה ברקת לקחה מאוד קשה את הביקורת שספגה על הדרך שבה היא העבירה לשורותיה את ברק בכר מקרית שמונה. למי ששכח: קרית שמונה כבר הוציאה הודעה שבכר ימשיך עונה נוספת אצלה, אבל ברקת הצליחה לנצל את ההשתהות של איזי שרצקי והספקות של ברק בכר כדי לזכות בשירותיו של המאמן הטוב בארץ.

ברקת הבינה אז, מעבר לכתם האישי שהציק לה, שתדמיתה של הפועל באר שבע היא חלק מסוד הכוח של המועדון. לבאר שבע חשוב לא רק להיות מספר 1 מבחינה מקצועית, אלא גם לגרום לציבור להאמין שמדובר במועדון אחר. שונה מהנוף הרגיל שלנו. לכן, בין היתר, ברקת לא התעצלה להסביר כמעט לכל כלי התקשורת שהיא עשתה את כל הדברים הנדרשים מול שרצקי הזועם ומול קרית שמונה ההמומה, כדי להחתים בסופו של דבר את המאמן בצורה חוקית ומוסרית.

עוד בנושא

מכבי חיפה מאשרת: משא ומתן מתקדם עם הבלם אטיין ריינן
מכבי פתח תקוה: יוסי בניון סיכם לעונה וחצי
מכבי תל אביב בלחץ: המעידות ששינו את התוכניות של ג'ורדי קרויף
הפועל באר שבע תעשה ניסיון לצרף את דיא סבע ממכבי נתניה

היוזמה האמיצה ההיא של ברקת זיכתה אותה בשתי אליפויות היסטוריות, לא נשכח, אבל היום אפשר להסתכל קצת אחרת על שאר הדברים שמסתתרים בין השורות. במיוחד אחרי סיפור ההעברה של חנן ממן מהפועל חיפה להפועל באר שבע, החתמה שמעניקה היום פריזמה חדשה לסיפור המכונן ההוא בעידן ברקת בבאר שבע מלפני כשלוש שנים. הנה, שוב ברקת עושה הכל בצורה חוקית, אלא שהפעם חוסר הכבוד שלה כלפי שאר הקבוצות בליגה צועק לשמים.

על פי החוק, לברקת מותר לדבר עם כל שחקן שמסיים חוזה החל מחודש ינואר. אין כאן שום עבירה. הבעיה המרכזית היא שהחוק הזה מעוות. החוק הזה מעניק יתרון לחזקים וכנראה שהבעלים של באר שבע מבינה זאת. אם המחיר של הפתח הזה שנותנים לבעלים כמו ברקת הוא שחייה של קבוצה כמו הפועל חיפה משתבשים, אז משהו כאן דפוק. משהו כאן רקוב. אם התוצאה של הסיכום של ממן בבאר שבע כבר בינואר היא שמאמנו בחיפה לא מוכן להשאיר אותו יותר, ואז אתם יודעים מה קורה, אז משהו כאן מסוכן. משהו כאן פתוח לניצול ציני של בעלי הקבוצות שלא יודעים שובע.

ייתכן שמדובר בשיטה. זו לא פעם ראשונה שברקת עושה זאת. גם את יובל שבתאי החתימו בבאר שבע כבר בחודש ינואר. למה? האם מדובר בערן זהבי חדש שחייבים להחתים כעת לפני שאחרים חוטפים? למה ברקת לא יכולה להתאפק עד מרץ כדי לסכם עם שבתאי או ממן? אם השחקן מעוניין להגיע לבאר שבע, למה לא להשאיר את הסגירות האחרונות לחודשים בהם זה ייראה הוגן יותר כלפי הקבוצה האחרת שהיא לא באר שבע, וגם לה יש מטרות בליגה?

שוב, אתם תגידו שהכל חוקי, וזה נכון, אבל השורה התחתונה היא פגיעה בוטה מדי ברוח ספורט: יריבה לצמרת מעבירה לשורותיה שחקן בכיר מיריבה אחרת לצמרת, בשלב שבו עוד הכל פתוח ביניהן. רק על זה, בלי כל הדברים שנכתבו קודם, צריך לשקול את החוק שאיפשר שיחות עם ממן כבר עכשיו. ברקת יכלה לתת להפועל חיפה עוד חודש או חודשיים כדי למצות את המו"מ הרע שהם ניהלו עם השחקן ואז לזכות בו. גם לקבוצות הקטנות יותר בליגה יש זכות קיום.

הכי קל לבוא להפועל חיפה ולהגיד שממן סגר בבאר שבע. גם התמימים ביותר מבינים שהודעה כזו מציבה את הקבוצה המפסידה במצב של אין ברירה, במצב שבו היא חייבת לשקול לשחרר את השחקן כבר עכשיו לבאר שבע. אה, זה בדיוק מה שקרה.

אם מכבי תל אביב היתה מעבירה לשירותיה שחקן מיריבה לצמרת בצורה הזו, כולם היו זועקים. אם ארקדי גאידמק היה זוכה כך בממן כבר בינואר, כולם היו כועסים. לא רחוק היום שבו גם תאוות הניצחונות וההישגים של ברקת תזכה לאותה ביקורת, ומשהו בתדמית הנקייה של באר שבע ייסדק.

גידי קאניוק הוא המראה של הכדורגלן הישראלי מודל 2018: כל רצונו הוא לקבל חוזה שמן באחת הגדולות של הכדורגל הישראלי, ובדרך לשם הוא מוכן לעשות הכל. אפילו לעבור לאוזבקיסטן. הוא יספר לכם כמה טוב לו שם. הוא יקשקש לכם כמה מכבדים אותו שם. ואיך הוא נהנה. ואיך הוא מצליח. ואיזה יופי המוסלמים האלה מתייחסים אליו. אבל אחרי חצי עונה התכנית המקצועית האמיתית שלו נחשפת. לא קריירה אירופית ולא בטיח, כל מה שהוא רוצה את זה את הארנק של גולדהאר או ברקת.

קאניוק מייצג את צורת המחשבה של רוב הכדורגלנים בארץ: צורת מחשבה שמעניקה משקל יתר לכסף. הם לא שואפים לקריירה אירופית אמיתית, הם לא רוצים להגיע להישגים יוצאי דופן. הם לא חושבים שקודם הופכים לכדורגלנים שלמים ואז מקבלים חוזה יפה. הם קודם רוצים את החוזה. הם בעיקר מעדיפים את הכסף. הם רואים שקבוצות הליגה איבדו את השפיות ומוכנות לריב גם על שחקנים בינוניים, ופשוט מנצלים זאת. הם לא רוצים להתעלות מעל הבינוניות. הם רוצים ליהנות ממנה.

קאניוק הוא שחקן מוכשר. יש לו לפעמים חוצפה חיובית. אבל בשביל המטרה העיקרית בקריירה הוא מוכן להרוס הכל. לעזוב את הקבוצה בה פרח בקיץ, רק כדי לבקש לעבור לאחת הגדולות בארץ אחרי חצי עונה. הוא לא הראשון שבוחר בטריק הזה של מעבר לקבוצה מוזרה בחו"ל רק כדי להתעשר אחרי כן. אבל הוא עושה זאת בדרך שכבר לא משאירה מקום לספק: כל מה שהכדורגלנים הישראלים רוצים היום זה חוזה שמן בבאר שבע, תל אביב או חיפה, ולחשב מסלול עד לפנסיה.

מרואן קבהא וגידי קאניוק. אלו השחקנים שקבוצות הצמרת של ליגת העל רבות עליהם. אם זה לא עצוב, זה היה מצחיק. שניים שלא הותירו רושם חזק מדי במכבי פתח תקוה, אבל היום הם הסחורה הכי חמה בשוק. הם המטרות הגדולות של מכבי תל אביב והפועל באר שבע.

עצוב, למשל, לגלות את קבהא משתוקק כל כך לחזור. סיפרו לנו על קריירה מופלאה בסלובניה, על מעמד בכיר במאריבור. אז איך שחקן כל כך חשוב בקבוצה שהגיעה לליגת האלופות, לא ממשיך הלאה לליגה בכירה יותר? למה כבר לחזור? למה לא להתקדם באמת? גם אם הסיפור הוא האישה והמשפחה, מאכזב לגלות שהכדורגלן הישראלי לא מסוגל להתמיד בקריירה אירופית גם בשנת 2018.

בקרוב מאוד השחקנים עליהם ייאבקו בחורף ובקיץ יהיו אפילו גרועים יותר מגיבורי החלון הנוכחי. הענף רק בירידה. האלופה השנה תהיה הקבוצה הפחות גרועה בצמרת ולא זו שהכי טובה. אבל השיגעון הכלכלי שמנחה את באר שבע, מכבי חיפה ומכבי תל אביב ממשיך לשרטט מציאות שבה שחקנים חלשים מנטלית כמו קבהא וקאניוק ימשיכו לכוון להבטחת הפנסיה בקבוצה גדולה מישראל. במציאות הזו ימשיכו לא להצמיח כאן שחקנים, ואת אלו שכן גדלו איכשהו, יחנכו להעדיף את הכסף והנוחות, על פני האתגר וההתקדמות.

מכבי תל אביב מודל 2015: קבוצה שגאה להיות תלויה בערן זהבי.
מכבי תל אביב מודל 2018: קבוצה שלא מתביישת לומר כמה היא זקוקה לאלי דסה.

ברור, יש הבדל. אוקיי, דסה הוא לא שחקן כזה מושלם. אבל העובדה שמכבי תל אביב הלכה כל כך הרבה צעדים לאחור מרגע שנפצע, היא לא משהו להתגאות בו. אם זה השחקן שעושה לך את כל ההבדל בשיטה וביכולת, אז משהו בעייתי אצלך. אין כמו משחק נגד באר שבע כדי להוכית אחרת. או שלא.