ראש בראש: החלפת העמדות של קונטה היא סמלית, ביטון נותר מאוכזב

שערים: 0
בישולים: 0
איומים: 1
חטיפות: 1
סחיטת עבירות: 2
מסירות מפתח: 1
הרחקות: 4
איבודים: 4
עבירות: 2
הרמות: 2
בעיטות למסגרת: 0

כבר מספר שבועות שבבית"ר מתלבטים קשות האם לתקן את העוול שעשו, ולתת לאחד השחקנים הטובים בישראל לפתוח בעמדה בה הוא מרגיש בנוח, העמדה ממנה הוא יכול להביא הכי הרבה תועלת. המטרה? לאפשר לקונטה לסגור את טוני וואקמה - מה שלא הוא וגם אף אחד אחר ממש לא הצליח לעשות, אפילו לא קרוב - ואולי, רק אולי, לשבור נאחס בן ארבע שנים וחצי וסוף סוף לגבור על באר שבע. אז בסוף הפור נפל וקונטה חזר לקו - רק שבית"ר שכחה שכדי לנצח כדאי לה גם לעבור את החצי מידי פעם. קונטה דווקא שמח, אולי אפילו שמח מדי, כי בפתיחה הוא חשב רק התקפה ופחות או יותר הפקיר את המטרה לשמה הוצב באגף. אם הקבוצה של בן זקן הייתה זורמת איתו ומנסה ליצור לחץ על באר שבע, לנסות במשחק ביתי לנצל את שברון הלב השני העונה בנגב שנוצר מהדחה מאירופה, אז יכול להיות שהמשחק היה מתפתח אחרת, אבל ההתקפה של בית"ר הגיעה כתפאורה בלבד וקונטה נשאב יותר ויותר לאחור. אחרי שעה של כדורגל ופצצה לחיבורים מכל צד המגן חזר להיות בלם ולפני שהתאקלם וואקמה ניפק עוד רגע של גאונות, ופתאום מהפך.

מעניין לחשוב מה היה קורה אם קונטה היה ממוקם במרכז ההגנה במהלך שהוביל לפנדל, אז עוד שימש כמגן, או אם היה באגף מול וואקמה במהלך שהוביל לשער השני, אז כבר היה בלם - אך בבית"ר כמו בבית"ר הכל הולך הפוך, כמעט כחוק. לקראת הסוף, עוד לפני שסאבו גרם לבאר שבע להרהר בכל קלישאות ה"כשאתה לא כובש", הוא כמעט נגח פנימה את השוויון. ושוב, גם בתוצאת הסיום, הכל הולך הפוך והמחזור הזה מסתיים בסטטוס קוו מוחלט בצמרת. אז בית"ר לא שברה את הנאחס, וקונטה לא הרשים וגם לא ימשיך לשחק כמגן (יחליף את סירושטיין), אבל מנקודה כזו אפשר רק לשמוח.

שערים: 0
בישולים: 0
איומים: 1
חטיפות: 4
סחיטת עבירות: 2
מסירות מפתח: 1
הרחקות: 1
איבודים: 2
עבירות: 2
הרמות: 5
בעיטות למסגרת: 1

דקות ספורות לפני שחן דילמוני הכניס כדור לרחבה, טהא הרחיק רע וסאבו קבר את הכדור ברשת, נראה היה שהכל גמור. לא בגלל העליונות הכל כך ברורה של הפועל באר שבע על המארחת שלה, אלא בגלל שתי פעולות שמסמלות הרמת ידיים - אחת מצידו של אותו דילמוני ודקה לפני כן של קלאודמיר - שגלשו בתסכול ובלי הרבה קשר למשחק לרגליו של בן ביטון והעיפו אותו באוויר בדרך לפנקס של לירן ליאני. ברגעים האלה, למרות הכאב הפיזי, ביטון היה כנראה מרוצה מאוד מעצמו. הוא סיפק משחק שקט, יציב וחף מטעויות. יותר מזה, הוא היה לאורך כל המשחק חלק משמעותי ממשחק הנעת הכדור וההתקפה של באר שבע, וממש לא בפעם הראשונה. ביטון הוא לא מגן מושלם, רחוק מזה, אבל באר שבע יודעת מדוע היא העניקה לו חוזה חדש בשבוע שעבר. ביטון מתאים לשיטה של בכר והתיאום שלו עם מליקסון הוא מלוטש ויעיל.

בסופו של דבר, באר שבע הייתה יכולה וצריכה לנצח את המשחק בתוצאה משכנעת, שלא לומר אסטרונומית - וביטון היה אמור לסיים את המשחק עם אותה תחושה של שביעות רצון שליוותה אותו בדקה ה-86 .6:21 באיומים, 3:14 בבעיטות למסגרת, החמצות (כולל אחת חסרת אחריות ממש) של בן שהר, של וואקמה (למרות שהיה נפלא) ובעיטות נפלאות של מהראן ראדי שכולן נתקלו ביום מוצלח של בוריס קליימן. אפילו ביטון בעצמו ניסה לבחון את השוער הבית"רי, הרי בכל מקרה הוא שהה ברחבה של בית"ר יותר מבזו של גורש. באר שבע אפילו לא הצליחה לנצל את הבלגן הבית"רי, שהתגלה במלוא הדרו כאשר המארחת נותרה במינוס שחקן בתקריות עם חן עזרא והפציעה ועם אריק סאבו והחולצה. רצף הניצחונות של באר שבע נעצר, ואחרי מה שהיה הערב בטדי כנראה שיהיה להם קשה לעכל את זה, אבל היכולת של ביטון וחבריו יכולה לעודד מאוד את ברק בכר. הרי אי אפשר להמשיך להחמיץ ככה. נכון?

המגן של באר שבע גבר ללא מאבק על המגן/בלם הצרפתי, אבל למרות ניצוצות של גאונות מצד וואקמה ואינספור מצבים איכשהו זה הסתיים בחלוקת נקודות. איזה מחזור נפלא ואיזו ליגה כיפית יש לנו העונה.