מסאיי דגו בראיון: "היום אתה כבר לא מרגיש נחות"

עד הג'וב שקיבל משרון מימר, בנובמבר של השנה שעברה, מסאיי דגו נע בין שתי משרות. אחר הצהריים היה מגיע למתחם חודורוב כדי לאמן את קבוצת הנערים של הפועל תל אביב, אבל היום שלו היה מתחיל כתריסר שעות קודם לכן. הוא היה משכים בארבע וחצי בבוקר, ומסייר ברחובות בת ים. תפקידו היה לפקח על פועלי נקיון בבתי ספר ובשאר מוסדות בעיר. הוא היה צריך לוודא שאת העבודה הקשה והסיזיפית הם מבצעים ביעילות, ואם הכול היה כשורה היה מסמן וי במקום הרלוונטי בדפדפת המסמכים של החברה בה הועסק.

כך, במשך שנתיים, מהבוקר החשוך ועד שלוש בצהריים, ואז שעה של איפוס בבית, ומשם לאימון. זה היה קשה. עם שלושה ילדים קטנים בבית, הימים היו ארוכים מתמיד. והשעות בהן היה צריך לצפות ולפקח על הפועלים פשוט לא עברו. ואז מצא פתרון שאולי לא עשה אותו עובד טוב יותר אבל בטוח עזר לו להיות מאמן טוב יותר:

כשאף אחד לא היה רואה הוא היה מתיישב באוטו, ובמקום לסמן במסמכים "נקי" או "לא נקי" היה מוציא את הטלפון, מעלה ביוטיוב סרטון של גווארדיולה מעביר אימון, תולש דף מהדפדפת ורושם לעצמו הערות. כשהיה חוזר הביתה היה מעתיק את מה שכתב אל תוך מחברת מסודרת. 180 סרטונים שמורים אצלו בטלפון, רבים מהם של פפ מכל תחנותיו באירופה - ומעניין אם שחקני הפועל כפר סבא מודים לכך שתודות לעבודה של מסאיי בחברת הניקיון, האימונים שלהם כוללים תרגילים של באיירן מינכן.

לפני ארבע שנים מסאיי בן ה-31 פרש מכדורגל ועשה דיל עם אשתו אודליה. "אם תוך חמש שנים לא אצליח כמאמן כדורגל, לא אתן לך לסבול, ואעבור לתחום אחר", אמר לה. שנה לסוף הספירה גם אודליה מודה: "הדיל… אין כבר דיל". כי מסאיי עמד בדדליין. הוא לא במנצ'סטר סיטי של האליל, גם לא ברעננה או עכו, אבל הוא מאמן כדורגל בקבוצת בוגרים מקצוענית, שבמקרה או שלא מוליכה את הליגה הלאומית.

מסאיי דגו הוא לא רק תחילתו של סיפור הצלחה; הוא פורץ דרך.

נעים מאוד: מאמן הכדורגל המקצועני הראשון שמגיע מהעדה האתיופית.

ההורים ביילין ואיינה עדיין גרים באותה השכונה בה גדל מסאיי. הם עלו מאתיופיה לבאר שבע כשהוא היה בן ארבע, ואחרי פחות משנתיים בבירת הנגב הפמיליה התמקמה באשדוד. הרחובות נקראים על שם פרחים, ובשכונה שפעם הורכבה בעיקר מעולי אתיופיה מתגוררים כיום גם חרדים רבים - אפילו ישיבה הוקמה מול ביתו. הבלוקים מיושנים ועכורים, וכמות יפה של עצים וקיר גרפיטי כאילו מנסים להכניס קצת אמת בשם הרחוב, "הצבעוני".

מסאיי מצביע על שני עמודים בכניסה לבניין, בקושי שני מטר ביניהם. על רצפת האספלט שמול הדלת, שטח זעיר שפעם הרגיש עבורם גדול כמו קמפ נואו, הוא ואחיו ברוך היו משחקים כדורגל. הוא ואשתו אודליה והילדים הגיעו לביקור אצל ההורים היישר מאימון של מסאיי בכפר סבא. האתיופי הראשון כבר במקום הראשון בליגה, וההורים קורנים מגאווה.

"ילד טוב", משוויץ אבא ביילין, "מהתחלה היה ילד טוב". ואמא איינה מוסיפה: "הוא הראשון, וזה כל כך מרגש". "והתגובות בפייסבוק…", ביילין אומר.

"כמה הודעות אני מקבל", מסאיי מפרט. "מאמנים יוצאי העדה ממחלקות הנוער באשדוד, מאמנים מבאר שבע, מדימונה - כולם אומרים לי שאני נתתי להם השראה ואמונה שגם הם יכולים יום אחד להגיע למשהו. זה נותן הרגשה טובה, ואני גאה להיות הראשון. פעם גם לא היו כמעט שחקנים אתיופים. היית רואה אותם בגיל צעיר, מתלהב, ואחרי כמה שנים לא מבין לאן נעלמו. היום שחקנים מהעדה נמכרים לחו"ל בכסף גדול. היום אתה כבר לא מרגיש נחות".

אודליה מבקשת לבצע טוויסט ראוי בשיחה. "אני מתלהבת עבורו ועבור אנשים שמרגישים שהוא פתח להם את הדלת, אבל אני לא רואה את זה - את השוני", היא אומרת. "אני לא רואה עניין של צבע ושל עדה. כמו שאין כתבה על המאמן התימני הראשון הוא המרוקאי הראשון". ופה אודליה צודקת, ולכן נוסיף: מסתמן - לפי השמועות, שמסאיי דגו עשוי להתפתח ליופי של מאמן.

בגיל 27 הוא נאלץ לפרוש ממשחק. גדל במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, משם עונה באשדוד ב-2006/07, ועם השנים נדד בין הקבוצות ובין הליגה השנייה והשלישית. בנובמבר 2013 פציעה בקרסול הכריעה. הדוקטור אמר שזה או ניתוח שלישי או פרישה, וכשאחד התרחישים בניתוח שלישי כלל נזק בלתי הפיך, מסאיי תלה את הנעליים. "אלה היו שנים בלאומית שהרגשתי שאני לא עושה כסף, רודף אחרי משכורות, ואם לא נכנסת משכורת אתה נכנס לבלגן", הוא אומר. הוא חשב על משרה בבנק, בדואר, בעירייה, משהו "לכל החיים", אבל תמיד רצה לאמן. "אף פעם לא אימנו אותי מאמנים גדולים, בגלל שלא שיחקתי ברמות הגבוהות, ותמיד היתה לי איזו תפישה אחרת של הכדורגל, משהו שאני ארצה ליישם בעצמי".

אז הוא החליט לתת לזה צ'אנס. גילי ורמוט, אחד החברים הכי קרובים, התקשר לבוס הפועל תל אביב דאז איל ברקוביץ' והציע: "מסאיי פורש, קח אותו בתור מאמן". ברקו ודגו קבעו פגישה, היה קליק טוב, ובסיומה אמר הבוס: "קח קבוצת נערים, צא לעבודה". בהפועל היו עליות מקצועיות ומורדות פיננסיות, וגם דגו, כמו כמעט כולם, היה צריך לרדוף אחרי משכורות. "שלושה חודשים ברציפות לא קיבלתי", הוא מספר. יותר משנתיים אימן בחודורוב, עד הטלפון ממימר בשנה שעברה. העוזר של שרון, דודו אברהם, עזב, והמאמן חיפש עוזר. לדגו לא היה קל לעזוב את האדומים ולנערים היה קשה, אבל לצ'אנס כזה מסאיי לא יכול היה לסרב. בנובמבר הגיע לכפר סבא, בינואר מימר פוטר. בקבוצה רצו שדגו יישאר, הוא רצה לעזוב עם מימר, אבל מימר אמר לו: "אני מקבל פיצויים, אתה לא. תמשיך לעבוד".

בינואר הגיע אלי כהן, והעונה, על הדשא ומחוץ לו - עם מאבק האוהדים בבוס סתיו שחם - הלכה לעזאזל. באפריל פוטר גם כהן, ופליקס נעים חזר כדי לנסות להציל את הקבוצה מירידה ללאומית. הוא נכשל. שחם נכשל. כפר סבא נכשלה. דגו נכשל. "בנובמבר הגעתי, במאי ירדנו, מאמן מגיע, מאמן הולך, וכל התקופה הזו הרגישה לי כמו ארבע שנים", הוא אומר. "אני נגד כל הפיטורים האלה, כי כל פעם זה מוכיח שזה לא באמת עוזר".

בקיץ היה ברור ששחם מפרק את העסק. שחקנים עזבו בסיטונות והספינה נראתה כטובעת, וגם לדגו לא היתה עבודה. "היו דיבורים שאתמנה לעוזר של רן בן שמעון באשדוד, ערן זהבי וזיו כבדה כמעט סידרו לי ג'וב במכבי יפו ואז הוחלט שקרגולה ימשיך שם", הוא נזכר בשתי אופציות שלא התממשו. הוא חתם בלשכת האבטלה וניסה להמשיך הלאה. הוא נפגש עם אריאל שיימן לגבי תפקיד מאמן הנוער של מכבי הרצליה. "יש שני מועמדים", נאמר לו, "מחר תדע". בחרו בשני. בהפועל פתח תקוה רצו שיאמן את הנערים, הוא רצה נוער. האופציה האחרונה היתה שעריים, אבל לפתע הוא קיבל טלפון ממנכ"ל כפר סבא, כיום לשעבר, רובי רגב.

"שחם רוצה להיפגש איתך".

"מסאיי", אמר לו שחם בפגישה במשרדים של הבוס ברעננה, "האמת היא שאני לא רוצה להיות בכפר סבא, אבל אם אני פה, אני חושב על בני בן זקן או עליך. מחר אני נפגש עם בן זקן, ואם הכול יסתדר הוא יאמן. אם לא - אתה". יום לאחר מכן מסאיי קיבל הודעה מרגב: מזל טוב, אתה המאמן החדש.

"מסאיי, שתבין, אין פה כלום", הזהיר הבוס. "אני לא נמצא יותר, אין סתיו שחם. יש לך מיליון וחצי שקל תקציב, תביא שחקנים". ואז שאל: "אתה מפחד?".

ומסאיי השיב: "אם הייתי נכנס למלחמה בעזה, הייתי מפחד".

דגו חזר הביתה והחל לתכנן. זה תקציב של ליגה א', חשב, הוא צריך למצוא צעירים רעבים. הסוכנים פנו אליו והוא אליהם, ובתחילת יולי ערך שני ימי מבחנים בהם הסתובבו במתחם כ-30 חבר'ה. הסגל החל להתגבש ואחרי פחות מחודש דגו גילה: יצחק שום רוכש מסתיו שחם את הקבוצה. "היו חששות ששומי יילך בכיוון אחר, בטח", מסאיי אומר. "אם הוא היה בא ואומר לי שהוא מביא מישהו שלו, הייתי מבין".

שום זימן אותו לשיחה וסיפר: "כשקניתי, אמרתי שכל מי שהיה פה אחראי לירידה יעזוב, אני רוצה הכול חדש. אבל שאלתי והתייעצתי עם הרבה אנשים, וכולם המליצו שאתן לך צ'אנס". מי ששם פלומבה על מחשבות האב היה בנו עידן שאימן בעלייה כפר סבא ולאחר משחק נגד הפועל תל אביב של דגו התלהב מאוד מאיך שהקבוצה של מסאיי נראית.

תחת שום שודרג התקציב, רז כהן ועומר פדידה (5 שערי ליגה עד כה) נשארו, והוחתמו שני זרים - דושאן מאטוביץ' בו חפץ דגו, והרכש שהביא מהליגה השנייה בצ'כיה, החלוץ פיטר נווארה. הניגרי, מלך הסלטות, כבר הרשית שלוש פעמים בליגה. "שיחקתי עם הרבה שחקנים אפריקאים בליגה הלאומית ורובם לא היו קלים. אם לא נכנסת משכורת או אם המאמן אומר להם משהו, הם לפעמים משתגעים, אבל הוא גדל באירופה ויש לו מנטליות אחרת. הוא לא מצייץ. אני מדבר אליו והוא אומר 'כן קואץ' ומוריד את הראש. לא נעים לי כבר".

גולת הכותרת עד כה היא יהב אפריאט, 20, שחקן שבעונה שעברה לא מצא מקום אפילו בקבוצת הנוער עקב בעיות משמעת. "הוא עשה הרבה דברים", דגו מסרב לפרט, "הרבה בעיות. בזמנו אמרתי לרובי 'אם אתם זורקים אותו, אין לו כדורגל, הוא יילך לפשע ולכל המסביב'. אז החליטו אצלנו שהוא יהפוך לשחקן אימונים בבוגרים". מסאיי התלהב מהאימונים של הילד ובקיץ הודיע לו: אתה הולך לשחק השנה.

אפריאט היה בהלם, אז דגו הימם עוד יותר: "בהרכב". לאחרונה אף זומן לנבחרת הצעירה. "כמה שהתרגשתי כששמעתי", מספר דגו.

להיות אישה של מאמן זה יותר קשה מלהיות אישה של כדורגלן". דגו, אודליה והמשפחה (צילום: לירון מולדובן)

הללי דגו הקטנה בת השנתיים חרשה את כל הבית ואמא אודליה משכיבה אותה לישון. הבכור ליאם והאמצעי מיכאל רצים ונעלמים בין החדרים. ההורים עוזבים לחברים, ורק אודליה נשארת לתמוך על הספה.

היא צעירה ממנו בשנה והם היו ידידים מאז גיל עשרה עד שאמא שלה שאלה אותו "אולי תהיה חבר שלה?" ובערך מאז, 11 שנים, הם ביחד. "להיות אישה של מאמן זה יותר קשה מלהיות אישה של כדורגלן", היא מספרת בחיוך.

"מה שהוא חולם, הלוואי שיתגשם", היא אומרת. "החלום שלי, בגדול, זה שהוא יאמן בנבחרות".

orenjos@walla.co.il