בוקר טוב ישראל! יוסיפוביץ על השפל הגדול של הנבחרת והאקט הלא-מפתיע של זהבי

בווידאו: צפו בתקציר המשחק ובתקרית של זהבי

למעקב בעמוד הפייסבוק

נתחיל בגילוי הנאות: ביום שישי האחרון יצא לחנויות ספרי הראשון - הביוגרפיה של ערן זהבי - וכמובן שיש לי אינטרס עסקי בהצלחתו (לזהבי, אגב, אין).

יאללה, אפשר להמשיך, ומצטער לאכזב את חובבי תיאוריות הקונספירציה:

ערן זהבי טעה אמש.

יותר מטעה - הוא עשה מעשה אידיוטי, טיפשי, דבילי, מיותר. ולא, לא מעניין כרגע המצב הנואש בו הנבחרת שרויה ולא מעניינים עשרות/מאות (לא ספרתי) האנשים ששרקו בוז בכל נגיעה של קפטן נבחרת ישראל, במשחק של נבחרת ישראל, ואף ניסו לנחש את נטייתו המינית (טעות, אגב, להבנתי מדובר בחובב נשים).

זה באמת לא מעניין. כמו שטענתי במקרה יוסי בניון - התנהגות אוהדים אף פעם לא צריכה להוות תירוץ אמיתי להתנהגות שלילית של ספורטאי גדול. כן, אני מבין את הצד שלהם. אני מבין עד כמה נורא זה לייצג את המדינה/הקבוצה שלך, אפילו אם בחוסר הצלחה, ולקבל בוז מאוהדיך. עד כמה זה שובר. עד כמה זה חונק. ועדיין - תתאפק.

אתה קפטן - אמנם של נבחרת קיקיונית, נרמסת, רקובה וחסרת תקנה ועתיד - אבל אתה קפטן. תספוג את הבוז, תשאיר את הסרט, תלחץ ידיים ותסיים את הערב הנוראי הזה בשקט יחסי. רק אל תתפוצץ.

אבל זה לא ערן זהבי.

על הספר עבדתי כשלוש שנים, שלאחריהן אני יכול לומר שאני מכיר את זהבי טוב כמעט כמו כל בן אדם על הפלנטה. אז הנה לכם: האמת, הופתעתי. הופתעתי שזה הסתכם בהשלכה הפגנתית של סרט הקפטן, וזהו. הייתי בטוח שזה יהיה יותר מזה. אגב, הסרט לא היווה מטפורה לכלום, הוא פשוט היה שם. אם לא היה לזהבי סרט על היד, זה היה נגמר אחרת, כנראה גרוע יותר (תלוי מה אתם מחשיבים כגרוע) - בבעיטת כדור ליציע, באצבע משולשת, בתנועה אחרת, בקריעת חולצה, בירידה מהמגרש. בבוז הראשון, בקללה הראשונה, היה ברור לי שזה לא יעבור בשקט. לא אצלו. שום סיכוי. ועכשיו תחשבו רגע טוב על ערן זהבי שאתם מכירים - זה באמת כל כך מפתיע?

עוד בנושא

צפו בתקרית המביכה: זהבי השליך את סרט הקפטן והושעה: "הלב שלי התפוצץ"
עוד שיא שפל: ישראל הפסידה בבית 1:0 למקדוניה מול אצטדיון חצי ריק
זהבי 3, גלזר 4, מליקסון 6, ומה עם אלישע: הציונים של נבחרת ישראל

לפי כמות ההודעות שקיבלתי אמש (תודה לכולם!), הרגשתי כאילו אני השלכתי את סרט הקפטן. "אתה צריך לגנוז את הספר הזה אחרי המעשה של היום", "אני במקומך הייתי מתבייש מאוד", "פשוט בושה וחרפה שאתם נותנים במה לאנשים כאלה", וכו' וכו'. מצטער שלא עניתי לכל אותם המתלהמים הגנרים, אבל שאלה לי אליכם: האם חשבתם שמדובר בספר על מלאך תמים ושקט, ואתמול, בבום, פתאום גיליתם את השקר? האם אתם לא מבינים שהתגובה הכה ייצרית שלכם היא גם התשובה לכל שאלותיכם?

הלו, זה ערן זהבי, לטוב ולרע, מ-1987 ועד העולם הבא. על מה בדיוק אתם חושבים שכתוב בספר? לצערנו, אסור לי עדיין לעשות ספוילרים (אינטרסים, גילוי נאות, אתם כבר מבינים), אבל מדובר באדם אמוציונלי, חצוף, כן ולהוט, שלאורך הקריירה חווה כל כך הרבה רגעי פיצוץ. כדורגלן שלאורך כל חייו לא הסכים לקבל 'לא', תמיד החזיר כשתקפו אותו, היה חוצפן גדול על הדשא ומחוץ לו, הרים קול על הבוס שלו, לא דיבר עם מאמן, דפק "פיו פיו" לעבר הקהל שגדל איתו, רצה שקבוצתו תרד מהמגרש אחרי שאוהד פרץ ותקף אותו, אמר לציטוט שהרגיש בסכנין "כמו ברמאללה", קרא לעיתונאים שמסקרים אותו "עכברים" ו"מלקקים", התפרע על ועדה שבחרה בברדה כשחקן השנה, התגרה באוהדים ואף תקף אחד (לא פואד), השבית אימונים, דחף את איתן טיבי במדרגות בנתניה, השתלח באבא שלו בראיון. ועוד, ועוד ועוד.

ובמקביל, וכן, בנבחרת זה לא בא לידי ביטוי - מי כן בא לידי ביטוי בנבחרת? - מדובר בכדורגלן הטוב בישראל; בווינר בלתי רגיל עם המון רגעי שיאים וקלאץ' וטדי ובאזל ומספרת ודרבי 2-3; בשחקן הליגה הכי טוב שהיה פה; בכדורגלן ששבר שיא כיבושים בן שישה עשורים בישראל ועומד, אולי, לשבור גם את השיא המקביל הסיני; בכדורגלן הפופולרי ביותר בישראל (מינה צמח אמרה ב'ידיעות', לא אני), והשני הכי שנוא בישראל (אותה מינה, אותו עיתון, ואגב - במקום ה-1 נמצא חאלד חלאילה, אז קחו את זה לאן שתקחו את זה).

זהבי הוא מכונת אמוציות, לטוב ולרע, ובגלל זה חשבתי שהערב בחיפה ייגמר גרוע יותר. הוא נגמר בזריקת סרט. השעיה בהחלט במקום כאן, אפשר היה גם להסתפק בשלילת הסרט לזמן ארוך עד בלתי מוגבל, אולי בקנס סמלי (לדעתי, היעדרות מהתבוסה באיטליה משולה לפרס). ובואו כולנו - כולל הפופוליסטים מכנסת ישראל - לא נעמיד פנים שהנבחרת מהווה עניין קדוש עבור מי מאיתנו. מדובר במותג הכי חבוט בספורט הישראלי, במקום שלא שדרג אף שחקן מאז ההצטרפות לאירופה ב-1992, בבית שגרם לכל המאמנים פרט לאחד להתרסק בואכה לסיים את הקריירה; במוצר בו האוהדים המקומיים לא מתעניינים אלא אם יש סקנדל (אתמול קיבלנו אחד, יש!!!!), באירוע שמוציא מהבית רק 11 אלף איש באיצטדיון מופתי שמכיל 30 אלף מקומות (מכבי חיפה מביאה יותר אנשים למשחק שולי בגביע הטוטו, אלוהים שישמור). אף אחד במדינה הזו לא באמת מתעניין בנבחרת הזו, אבל כשצריך, נמצאים האנשים להגן על טוהרה.

ולסיכום הנקודה נחזור על המסקנה העיקרית והברורה, למנוע הוצא מהקשרו: זהבי טעה, וצריך היה להיענש על כך.

הקפטן (במיל') שלהב מחדש את קהל שונאיו אמש, אבל יש אדם אחד שצריך לשלוח לו זר מהודר. קוראים לו אלישע לוי. טובי הספינולוגים לא היו מצליחים להסיט את האש מאחד המשחקים הכי גרועים של מאמן נבחרת בעידן המודרני. הבוקר, כל הכותרות היו צריכות להיות סביב החלטותיו הנוראיות של לוי, מאמן שמרן בדרך כלל, שהימר בגדול והתרסק לחתיכות. אבל אף אחד לא מדבר עליו. כולם מדברים על זהבי. אלישע לבטח לא יכול להאמין שהבוקר לא עוסקים בייבוש הלא ברור של תומר חמד; בהתעלמות מקבהא עד שפתאום הגיע לבקר בטרנר והופ, הרכב; בחילוף המוזר טבח2-איינבינדר; בזימון מגן ימני טבעי אחד לסגל; בהפסד לנבחרת שבעשור האחרון ניצחה בחוץ רק את אנדורה וליכטנשטיין; בעוד קמפיין בו אפילו שחקן אחד לא בולט; על חלקו בהפיכת נבחרת ישראל למוסד עוד יותר אפור, משעמם ולא מחויב, שבעוד כמה ימים עשוי לנשור למקום החמישי בבית. חמישי!

היום בבוקר, אילולא סרט-גייט, אפילו הנחמדות האותנטית של אלישע לא היתה עוזרת לו להינצל מהגרדום התקשורתי - ואולי אף ההתאחדותי. אבל בא זהבי, וברגע של רתיחת מוח לקח אליו את כל האש. דקות לאחר השפל הגדול ביותר של ישראל מאז המעבר לאירופה, ואף אחד לא התעניין בתמונה הגדולה. כולם דיברו על הסרט.

הייתם צריכים לראות את אזור העיתונאים בסיום המשחק. גם אם שני שחקני נבחרת היו יוצאים יד ביד ומכריזים על קשר חד מיני, אף אחד לא היה מתעניין. כולם חיכו לפרא, שאיכשהו הצליח להפוך ערב בנאלי לג'ונגל לוהט, ושוב - לרתום את כל הכותרות אליו.

עדיין מופתעים?

בוקר טוב ישראל!

כמו שהנבחרת הזו לא הגיעה לשום מקום 40 שנה וכנראה גם לא תגיע (עוד אמת שאסור לקפטן להגיד), כך גם היה ברור שערן זהבי הוא לא אדם ממלכתי. הוא כוכב אמיתי, הוא לא קפטן אמיתי. הוא קפטן כי ייני עזב, הוא קפטן כי כנראה שבדור הזה מנהיג זה דבר שאין בנמצא. זהבי אולי חלם על הג'וב כשהיה ילד, אבל אף פעם לא דרש אותו, אפילו לא ביקש אותו, לעתים אפילו ניסה שלא לזכות בו. הבוקר, גם אם הוא מתחרט על האקט, אני בטוח שהוא לא שבור מהשלכותיו. יעבור לו, יעבור לכולנו. זה תמיד עובר.

מאז יצא הספר לאור, השאלה שנשאלתי הכי הרבה פעמים היא: "למה דווקא עליו?".

סוף סוף יש לי תשובה אקטואלית: "בגלל אתמול בלילה".

orenjos@walla.co.il