מאמן השוערים של מכבי שעריים בעט לעברו כדור פשוט באימון פשוט אבל כשמדובר בגופו של בן רהב שום דבר כנראה לא באמת פשוט. הכדור שינה כיוון והיד פגשה אותו בזווית לא טובה. הוא קרע את הרצועה באגודל, תלש גיד, גרם לשבר וריסק את הבסיס. רהב, לצערו, רגיל לפציעות, אבל לא לאחת כזו. הוא איבד את ההכרה.
כשהסתכלו בצילומים גם הרופאים לא האמינו. בסוף חודש ינואר הוא עבר את הניתוח הראשון באגודל. לאחר כשישה שבועות הוא עבר ניתוח נוסף בו הוציאו את הברזלים שהכניסו בניתוח הראשון. זה לא עזר. "האגודל בלי תחושה ובלי טווח תנועה", הוא מושיט כף יד למעלה ומראה את הנזק. הוא יזדקק לניתוח שלישי.
עבור בן רהב, ניתוח אחד יותר מדי.
לפני שבועיים, אחרי פיזיותרפיה ארוכה, הוא התרגש כשניסה שוב לשים את כפפות השוער על הידיים. אביזר הפרנסה העיקרי. הוא לא הצליח. "כאבים שאין לתאר", הוא מתאר. כדי להקל הוא בולע חמישה-שישה כדורים ביום, אבל את התמונה הגדולה הוא כבר ראה ואין דרך חזרה.
שלשום הוא פרש דרך עמוד האינסטגרם שלו.
והוא עשה את זה בגיל 28. והוא עשה את זה באמצעות שיר של יונה וולך.
בפרק שעלה היום (שלישי) בפודקאסט "הפודיום" הוא התארח כדי להסביר, ובעיקר כדי שנכיר.
דקות לאחר ששיגר את פוסט הפרישה, בביתו של החבר-חלוץ רן יצחק, והתגובות החלו להציף את המכשיר ואת העיניים.
"צריך להתרגל למושג - שוער לשעבר", רהב פתח את דבריו. "הודעתי על הפרישה אחרי הרבה זמן של ישיבה בבית, והרבה דמעות שירדו. זה מה שאני עושה כל החיים, מגיל 7, ועכשיו, כשאני מסכם את זה, אני מבין שכל הזמן נלחמתי. כל הזמן אתם מספרים על השחקנים הכי נוצצים ועל הסיפורים הכי מעניינים אבל יש כאן סיפור אחר - בן אדם שנלחם בפציעות. ויחסית לפציעות שעברתי, אני חושב שעשיתי קריירה, מבחינתי, כאילו הגעתי לברצלונה".
כן, האגודל רק היה הקש ששבר. חודשיים לפני כן קרע את התאומים ונעדר לכמעט חודשיים. בימיו בכפר סבא קרע את רצועת הקרסול והחמיץ חודשים. והקריירה הרי החלה כפי שנסתיימה. כשוער במחלקת הנוער של מכבי חיפה ("שוער נבחרת, במסלול מאוד ברור") הוא עבר שלושה ניתוחים בכתפיים ופספס שלוש שנות משחק. "כך החלה הקריירה", הוא אומר, "אני בנערים א', לוקח שלושה פנדלים בחצי גמר הגביע ובגמר נכנס לניתוח הראשון ורואה את החברים לוקחים גביע בלעדיי". הוא סובל מגמישות יתר, וזה לא עזב אותו.
אחרי הניתוח השלישי הדוקטור אמר "תחליף מקצוע, אתה וכדורגל זה לא הולך ביחד". הוא לקח פסק זמן ונסע לאמריקה ושם החליט שאין סיכוי שהוא מוותר על הג'וב. אתן צ'אנס אחרון. "ואתה יודע מה - זכיתי בשבע שנות קריירה", הוא אומר. ונכון, זו לא היתה קריירה נוצצת של טופ ליגת העל וזימונים לנבחרת אלא קריירת שוליים, רובה בין קורות הליגה השנייה. ועדיין, עבור רהב זה היה עולם ומלואו.
"יחסית למה שעברתי אני כל כך מסופק", הוא אומר בהתרגשות, "אני פורש בראש מורם, בגאווה. אני יודע שנתתי הכול, שנלחמתי על החלום שלי, שניצחתי את הגוף שלי עד שהוא ניצח אותי. עברתי ימים יפים".
ושיא הקריירה, תאמינו או לא, היה בעונה בה שיחק משחק אחד רשמי - וחטף רביעייה בווסרמיל.
רהב הוא קודם-כל אוהד בית"ר ירושלים. אוהד שרוף, שנולד באבן יהודה אבל גדל במזרחי. אחיו הגדול קים היה שם דבר בטריבונה. גם הוא היה כישרון כדורגל אבל כפי שמספר אחיו, "האהבה שלו לבית"ר גברה על האהבה לכדורגל", ולפני שהספקנו לשפוט לטוב ולרע נספר שהוא כבר חזר בתשובה, חי באוסטרליה. ובן נשאר עם החיידק. כילד ואפילו כשוער מכבי חיפה הוא היה תופס טרמפים לטדי ולא מחמיץ משחקים. "לא אשכח איך במשחק השרוכים יצאנו החוצה ושברנו צלחות", הוא נזכר, "אבל מבחינתי - הכי כיף היה בעונת ההישארות עם מנור חסן".
אחרי הפציעות הוא ירד לתחתית שרשרת המזון, רב על חוזים של גרושים, נבחן בקבוצות קטנות. "זו הנקודה שהתבגרתי, זו הנקודה שעיצבה לי את החיים", הוא טוען. הוא החל לטפס אט אט, וכרגיל על כל צעד קדימה באו שני צעדים לאחור. כשתפס הרכב בכפר סבא, הקבוצה התרסקה. כשהגיע לרמת השרון המאמן התחלף. עד שמצא את סלובו דראפיץ', חבר המשפחה, שהביא אותו לבית"ר תל אביב רמלה והופ - סוף סוף עונה מלאה באותה הקבוצה. ואפילו עונה טובה, שגרמה לכמה קבוצות לפתוח עיניים, אבל בעיקר הביאה אותו לירושלים.
"ברגע שהגיעה ההצעה מבית"ר, מבחינתי זו היתה סגירת מעגל. באותו קיץ גם אם היו מציעים לי מנצ'סטר יונייטד הייתי חותם בבית"ר ירושלים. ידעתי שבוריס קליימן שם, וידעתי שהוא במעמד טוב ושטביב לא הביא אותו סתם, אבל הייתי חייב. החיים יותר עמוקים מכדורגל ואת המעגל הזה הייתי חייב לסגור. הילד הזה מהיציע היה חייב לחתום שם. ידעתי שזה לא יעשה לי הכי טוב לקריירה אבל הייתי חייב את זה לעצמי".
הוא הגיע לבית"ר והתלהב מכל רגע אבל מקצועית, לפי הציפיות שלו, זה אכן היה קשה. הוא היה כינור שני ולמעט צ'אנס אחד בסוף העונה בווסרמיל הוא לא ראה שער. כשראה את החבר הטוב עומר אצילי משווה בנגיחה בתוספת הזמן מול מכבי תל אביב בסמי עופר, הוא קפץ עליו בהתלהבות אבל בחדר ההלבשה הזיל דמעות של ספסל.
במבט לאחור הוא לא מצטער. "אני לא יודע להגיד כרגע אם זה היה נכון לי מקצועית, כי העובדה היא שאני יושב כאן אתכם על אזרחי, אבל מבחינתי: מי שלא היה בבית"ר ירושלים, לא שיחק כדורגל במדינת ישראל. זה המועדון הכי מרגש - לא בארץ, בעולם. אי אפשר להסביר את העוצמות. אם תחזיר אותי אחורה, מבחינתי להיות שם שוער שני עד סוף הקריירה ולחכות לצ'אנס. יש בבית"ר דברים שאי אפשר להסביר, זו דת. אני לא בן אדם שמתרגש מכל דבר, אבל בית"ר זה המועדון הכי מרגש בעולם".
ובגיל 28 זה נגמר, פתאום. הפציעות הכריעו. בחינה של עידן ורד שוער העבר ניר דוידוביץ', "מותג הפציעות של מדינת ישראל" לפי רהב, אמר לו: 'מה שאתה עברת - לא יודע מי עוד עבר'". ורהב כל כך מכור לפגיעות כנראה, שבחתונה של עידן ורד בשבוע שעבר חבר משותף חגג יותר מדי חזק ונגח בו וגרם לו להשפריץ דם. "הוא התנצל ושם לי קרח", הוא צוחק.
"אני עובר תקופה מרתקת", הוא מסכם. "הייתי בדיכאון לראשונה בחיי, ואתה אומר לעצמך - מה עוד אתה יודע לעשות? לאיפה אתה הולך, מה יקרה, מה יהיה? לא היה לי אפילו זמן לחשוב מה לעשות". החזון: הוא רוצה להירשם ללימודי הנדסת בניין. "אתה רגיל להתאמן כמה שעות ביום עם החברים ולהביא משכורת. עכשיו צריך להתחיל לחיות את החיים".
רק בריאות.
orenjos@walla.co.il
ציטוטים נבחרים נוספים של רהב מפודקאסט "הפודיום":
עכשיו בן רהב יכול להיות אוהד בית"ר מן השורה ולנתח. הוא מספר שהוא תומך במאבק הקבוצה בגזענות ("לשנוא בן אדם על רקע דתי זה לא לעניין"), טוען שאסור לשחקני בית"ר לשחק בדוחא ("לא יכול להיות ששחקן של בית"ר יגיע למשחק ויפחד על המשפחה שלו") ואומר שטביב יכול להיות מאמן העונה ("גם אם הוא יחתים אותך, אתה כובש 15 גולים בעונה").
על המעבר של דן איינבינדר: "יושב מולכם בן אדם שפתאום ביום בהיר הלך לאימון רגיל ונגמרה לו הקריירה, בגיל 28. כשחקן אני מבין את דן. אחרי שיפרוש הוא צריך להביא אוכל לילדים. אתה לא יודע מתי זה יקרה".
על קלאודמיר: "הכי אנדרייטד בליגת העל, בהפרש. זה השחקן הכי חשוב בבית"ר ירושלים. שימו לב שכל השחקנים שלידו - קריאף, שלומי אזולאי, קלטינס, דן - עושה קריירה. אמרתי לשלומי ביום שחתם במכבי שייתן 20% לקלאודיו. חכם, אישיות, אומרים 'בליין' אבל לא מפסיד אף אימון. אם לא יישאר בבית"ר זו תהיה טעות פטאלית".
על החבר הקרוב עומר אצילי: "עומר זה ילד של אמא, הוא צריך ללכת למקום שיעטפו אותו. אני ממליץ לו על מכבי תל אביב. אם בניון יישאר הוא יהיה עבורו חונך מדהים, במכבי יש לו את החבר'ה, דסה והוא חברים טובים, הוא גדל שם. הוא יהיה כוכב לא משנה איפה ישחק. אי אפשר לעצור לו כדור. הוא גדל פיזית, הוא גבוה, יש לו משחק ראש מדהים, הוא משחק לעומק. זה יכול להתפתח להיות ערן זהבי, הוא יכול להיות שחקן העונה בקלות".
על יוסי בניון: "בדור שלי כל אחד שנתן גול וחצי עושה קעקועים ופותח 20 אלף חשבונות אינסטגרם. בניון זה הכדורגל האמיתי, בן אדם שבוכה מגול בגביע הטוטו למרות שכבר הכניע את קסיאס. חבל שלא סיים עם הגביע אבל זה לא גורע שום דבר מהגדולה שלו. האהבה שלו למשחק זה משהו שכבר לא רואים היום".
על אמיליו זובאס: "בעיניי השוער הטוב ביותר בליגה, בול פגיעה. יש לו הכול, אני לא יודע איך הגיע לפה ומי הסוכן שלו אבל זו הצלחה אדירה".
על זהות שוער הנבחרת: "אני משוחד, אבל לדעתי צריך ללכת עם בוריס קליימן. יש כמה טובים אבל בוריס יכול להיות יציב בנבחרת בגלל השקט שלו והעובדה שהוא כבר כמה שנים משחק במועדון הכי לחוץ בארץ. בכל מקרה, צריך לבחור אחד ולרוץ איתו, בלי כל הזגזוגים האלה".