הבדיחה על חשבונכם? כך ויטור פבראני התגלגל לברצלונה

"אני חייב להודות שלא האמנתי שאקבל עוד הזדמנות כזאת. וכשמגיעה אליך הצעה ממועדון כזה, אתה לא יכול להגיד לא. הייתי חייב להחליט במהירות, ואני מקווה שבחרתי נכון". כך, ברגע של כנות נוגעת ללב, הסביר השבוע ויטור פבראני את בקשתו לעזוב את מורסיה לטובת ברצלונה. וכך, אחד הפלופים הגדולים בתולדות מכבי תל אביב נוחת בפאלאו בלאוגראנה בניסיון להציל את מה שאפשר מהעונה האירופית הזוועתית של הקטאלנים.

אז הנה עוד דוגמה, אחת מיני רבות, לקארמה הרעה שרובצת על הצהובים: הרי מי היה מאמין שארינזה אונואקו יפתח את העונה הזו בסגל הסופי של אורלנדו מג'יק (בו שרד עד לפני שבועיים)? ומי יכול היה לשער שפבראני, שותפו לקו הקדמי החלש בהיסטוריה של המועדון, יסיים אותה בברצלונה? צריך להקדים, לומר ולהבהיר: הברזילאי אינו רכוב על חמור, ואף אחד בבארסה לא משלה את עצמו שמדובר במשיח. אלא שאי אפשר לא לתהות מה עבר עליו מאז נחתך מיד אליהו, לפני שנה וחודשיים בסך הכל.

10.2 נקודות ו-4.3 ריבאונדים ב-21 דקות ניפק הסנטר בממוצע למשחק במורסיה, אבל הנתון המשמעותי ואולי המפתיע ביותר לגביו לא קשור לתפוקה שלו על הפרקט - אלא נוגע לעובדה שבכלל דרך עליו. 26 משחקים היו העונה לקבוצה הספרדית ביורוקאפ ובליגה, וב-25 מהם הוא שותף. כן כן, רק משחק אחד הוא החמיץ.

בעוד מכבי מקרטעת לאיטה לעבר תחתית היורוליג, יש עוד שני מועדוני עילית שמנהלים קמפיין כושל לתפארת. שניהם ייפגשו מחר (חמישי, 22:00) בדרבי המדוכאים: מצד אחד ברצלונה, מצד שני אנאדולו אפס. בניגוד לצהובים, שכבר העמידו על הקווים ארבעה מאמנים שונים (ואל תתפלאו אם בקיץ כבר יגיע החמישי), הקטאלנים והטורקים דווקא הבינו עד כמה חשובה העמדה הזו והשקיעו בה לא מעט. בארסה הנחיתה את יורגוס ברצוקאס, אפס החזירה את ולימיר פראסוביץ'. שניהם הגיעו אשתקד באופן מפתיע לפיינל פור עם לוקומוטיב קובאן ובאסקוניה. אף אחד מהם לא ישוב העונה למעמד הזה.

זמן קצר לאחר שעזב את תל אביב, מצא פבראני מקלט במורסיה. זה לא מקרי: בכל זאת, מדובר בקבוצה שבה שיחק כבר בעבר, ירד איתה לליגה השנייה והעלה אותה בחזרה ל-ACB. במשך חודש הוא רק התאמן, עד שהשתקם וחזר לפעילות.

"כשוויטור היה במכבי, הוא תמיד דיבר בערגה על הימים שלו במורסיה", מספר מאמנו ביד אליהו, גיא גודס. "הוא סיפר שזה המקום שבו הוא בעצם התחיל את הקריירה, אחרי שישב על הספסל במלאגה, ושזה המקום היחיד שבו באמת אהבו אותו, האמינו בו ונתנו לו צ'אנס אמיתי. לכן לא הופתעתי כשהוא חזר לשם".

עונה גדולה לא הייתה לו, אבל הוא עבר אותה בשלום, ואט אט הניח את הזרעים לקראת החוזה המפתיע בברצלונה. בהפסד לקטאלנים אשתקד קלע 19 נקודות, ולפני חודשיים שוב פגש אותם ושוב הפסיד, אבל קלע 21. זה לא מקרי, כנראה: לפני ארבע שנים, בוולנסיה, שיחק חמש פעמים נגד בארסה, לא ירד מדאבל פיגרס והעמיד 15 נקודות בממוצע; את תצוגת השיא שלו ביורוליג - 16 נקודות ב-17 דקות לפני שמונה שנים - הוא חייב לניצחון נטול משמעות של מלאגה על וירטוס רומא. ומי שיחק אז בצד האיטלקי? רודריגו דה לה פואנטה, כיום הג'נרל מנג'ר בבארסה.

"לא הופתעתי השבוע", אומר גודס. "אני חייב להודות שלא יצא לי לראות את פבראני בשנה האחרונה, אבל אם הוא הצליח להוכיח לאורך זמן שהוא כשיר ושהוא מסוגל לשחק ברציפות, אין סיבה שלא ימצא את עצמו במקום כזה. בארסה סובלת מלא מעט פציעות, הסגל שלה הפך קצר, והעובדה שיש לו דרכון ספרדי משמעותית מאוד. זה חשוב שיהיה לך שחקן שמסוגל לתת גוף באימונים ושיאפשר לאנטה טומיץ' 10 או 15 דקות מנוחה במשחקים".

- איך הייתה הדינמיקה האישית ביניכם?

"ויטור היה מאוד מתוסכל מהסיטואציה. הוא כעס על עצמו, על הברך שכל הזמן כאבה לו, התנפחה והגבילה אותו, הרגיש שהגוף שלו בגד בו. כשהוא היה בארץ וחתם על החוזה, נראה היה שמצבו טוב, אבל כשחזר לתחילת האימונים הוא סבל מעודף משקל. הוא לא הצליח להשלים אימון אחד כמו שצריך. הוא מאוד רצה להצליח, אבל ראיתי באימונים כמה כואב לו. היה לו קשה לזוז, ועוד לפני שהתחילה העונה הוא כבר היה במוד של שיקום".

אלא שבמכבי היו מי שטענו שהברזילאי כשיר, ושההחלטה של גודס לא להשתמש בו הייתה מקצועית או פרסונלית. במשחק הראשון לאחר פיטוריו של המאמן, כשאבי אבן עמד על הקווים, הוא הוציא את הברזילאי מהקפאה. חמש דקות בהפסד הביתי הגורלי לדרושפאקה הספיקו לו כדי להבין שבשורה לא תצא מהאיש. פבראני אמנם קבע שיא עונתי - אבל בכל זאת, היה מדובר בארבע נקודות בלבד. זו הייתה הופעתו האחרונה במדים הצהובים.

"אין הוקוס פוקוס, ומי כמוני, שעברתי כל כך הרבה פציעות ושיקומים, יודע את זה", מסביר גודס. "קשה מאוד לקפוץ על הרכבת תוך כדי תנועה, בטח בעונה כל כך לחוצה, בקצב כל כך גבוה, כשמתחילים להיערם הפסדים וכל משחק הופך להיות גורלי".

האכזבה בבארסה עצומה ואיומה כאחד. בקיץ היא הכניעה את ריאל מדריד בקרב ענקיות על שירותיו של טייריס רייס (רק כדי להפסיד לה ב-39 הפרש בבית ביורוליג). היא גברה גם על פנאתינייקוס והנחיתה מתחת לאפה את ויקטור קלאבר, אבל רואה איך מאמנה לשעבר צ'אבי פסקוואל מייצב את הירוקים ומביא אותם למאזן הפוך משלה - 7:10 מול 10:7.

את אדם האנגה היא כמעט רכשה מוויטוריה, אבל לא הצליחה להשלים את המהלך ונותרה עם בור בעמדת הסמול פורוורד; חואן קרלוס נבארו בן ה-36 ממשיך בקו הקבוע שלו מהשנים האחרונות - משחק גדול אחד, שבעקבותיו השבתה בת חודשיים, כשאין למעשה אלטרנטיבה גם בעמדת הסקנד גארד. תוסיפו למטבל גם מכת פציעות נוראית (פאו ריבאס סיים את העונה בתחילתה, פטרי קופונן נפגע בתאונת דרכים, ג'סטין דולמן החמיץ מספר משחקים וסטראטוס פרפרוגלו ייעדר בחודש הקרוב) ותקבלו את המתכון לכישלון כמעט ידוע מראש, גם כשעל הקווים עומד אלוף היורוליג לשעבר, שנחשב למעין קוסם.

כך הבלאוגראנה מצאו את עצמם מידרדרים לשפל חסר תקדים. בשבוע שעבר, אחרי תבוסה ב-20 הפרש בבאמברג, הם התייצבו למשחק ביתי על כל הקופה מול אולימפיאקוס. לרגע נדמה היה שאלילת המזל שוב מאירה להם פנים והשאירה את ואסיליס ספאנוליס בבית בגלל פציעה. אפילו זה לא עזר, והיוונים יצאו עם ניצחון חוץ ענק, 67:69. כשחזרו לליגה, הם הופתעו בידי טנריפה והפסידו גם לה, 71:60.

דווקא זה היה הזמן מבחינתו של ג'ואי דורסי לפתוח את ליבו ברשתות החברתיות. "בעונה שעברה קרעתי את רוב הרצועות בקרסול שלי במהלך הסדרת מול קובאן ביורוליג", סיפר שחקן הפנים האמריקאי. "רופא המועדון אמר שיש לי רק נקע, ודחף אותי לחזור ולנסות לשחק, ובעצם הסתיר ממני את הפציעה עד שנגרם נזק ממשי והעונה נגמרה מבחינתי. שיחקתי כשאני פצוע, וזו הייתה המשימה הכי קשה בקריירה שלי. לא יכולתי לשחק כמו שאני יודע, והקבוצה לא איפשרה לי לנוח ולהחלים, להאט קצת את הקצב ולחזור להיות דורסי האימתני שהייתי".

ברצלונה מנסה להיפטר מדורסי כבר שבועות ארוכים. על פי פרסומים זרים, היא ניסתה להנחית את די.ג'יי ווייט, ג'וליאן רייט ואריק מורלנד, אבל ללא הצלחה. היא הציעה למכבי טרייד שבמסגרתו דורסי יעבור לתל אביב תמורת מאיק צירבס, אולם נתקלה בסירוב. ואחרי כל הסיבוב הזה, חזרה לשחקן מלא הפוטנציאל, ומלא הסכנות, שכיכב נגדה בכל פעם מחדש. האם הברזילאי, שיכול ללמד את דורסי דבר או שניים על פציעות, שיקומים, הלחמות והחלמות, יוכל לנפק את התשובה? גם הוא עצמו לא יודע.

"כבר הייתי כאן פעם אחת וחזרתי, אז מי יודע מה העתיד טומן בחובו", כתב פבראני לאוהדי מורסיה והתעקש להשאיר לעצמו פתח לקאמבק נוסף. בגיל 28, הוא מתייצב בפני המבחן האחרון בקריירה שלו. אם לא יצליח בו, הוא יודע שלא יקבל הזדמנויות מפתיעות נוספת.