הרבה יותר חמור מראיקוביץ': החלטת בית הדין פוגעת בליגת העל

רן בן שמעון שבר את הראש כל השבוע כיצד לעצור את אנתוני וואקמה. התלבט עם איזה מגן לפתוח באגף שלו, שקל כיצד להביא לו עזרה, שם דגש על הערך של הפועל באר שבע בעמדה שלו, אבל למד מהר מאוד את מה שכל אירופה ראתה בחודשים האחרונים: וואקמה הוא שחקן בלתי ניתן לעצירה. ומכאן, גם, הכדורגלן הכי טוב בליגה.

יש המון שחקני רכש שהגיעו לבאר שבע ושינו אותה. ההגעה של וואקמה נושקת כמעט להחתמות של ברדה ובוזגלו. הוא נחת בבאר שבע בדיוק בעונת האליפות והפך אותה מקבוצה עם יכולות מצוינות לקבוצה עם יכולות קטלניות. הוא לקח את רמת הביצוע של שחקני ההתקפה של באר שבע שני צעדים קדימה.

בוזגלו אדיר, ויטור נהדר, גורש מרשים, אבל השחקן הכי איכותי שיש לבאר שבע השנה ובכלל הוא וואקמה. הוא רוקד בדיוק באותה צורה מול מגן בית"ר ומול מגן סאות'המפטון. את מה שהוא עשה למגן של אינטר בטרנר ניתן להשוות להצגות של ברקוביץ', אוחנה וכל הגדולים. כי זה מה שהוא: אחד הזרים הכי טובים שראינו כאן.

ייאמר להגנתה ולזכותה של באר שבע שכוחה הוא בכך שהיא לא תלויה באף שחקן. וגם החיסרון של וואקמה, כאשר היה פצוע, בקושי הורגש. אבל כאשר הוא כן על המגרש הוא השחקן היחיד שאין לאף יריבה תשובה בשבילו.

עוד בנושא:
הניצחון הכי מפחיד של הפועל באר שבע: יוסיפוביץ על ה-1:3 מול בית"ר
האופטימיות, התפקוד של סאבו, התסכול של אבוחצירה: בית"ר מתאוששת
באר שבע עוקבת בדאגה: מיגל ויטור עלול להיעדר תקופה ממושכת

אחרי שהפועל תל אביב לקחה דאבל בשנת 2000, אנשים בעיקר התרגשו מהסיפור היפה. מתינוקות קשטן. מההצלחה של ההנהלה החדשה. אבל בין השורות כולם אמרו שמכבי חיפה היא זו שפספסה את התואר הגדול, ואם יוסי בניון לא היה מסרב להתחלף ומשפיל את אלי כהן המאמן, הירוקים לא היו מתפרקים בדרך לצלחת.

זו גם היתה ההרגשה אצל הרבה אנשים אחרי האליפות של באר שבע. ההיסטוריה ריגשה, אבל עמוק בבטן היה שם את הספק שאם מכבי תל אביב לא היתה מפשלת ומסתבכת היא היתה זוכה במה שהיא צריכה ומגיע לה, לתפישתם.

בשני המקרים רק קמפיין אירופי אדיר מחק את הספקות והקפיץ את המעמד של המועדונים ושל הסיפורים. רק ברגע שהפועל תל אביב הגיעה לרבע גמר גביע אופ"א היא הפכה לכוח ענק בכדורגל הישראלי, וכך גם באר שבע. הקמפיין האירופי הנהדר שלה אולי לא שווה כמו אליפות ברמת ההיסטוריה, אבל מבחינת ההתפתחות של המועדון בהווה הוא שווה ערך לצלחת שקיבלה בקיץ. ואולי אפילו יותר.

את ההערכה האדירה שלה באר שבע מקבל המון בזכות אירופה. האליפות גרמה לאנשים לחבק אותה, הקמפיין האירופי להעריץ אותה. אם באליפות האחרונה באר שבע הסירה מחסום אחד ענק בדרך למה שהיא היום, הקמפיין האירופי פרץ לה הרבה יותר גבולות כמועדון.

מאז תחילת העונה מוכרים לנו שלמכבי חיפה יש מאמן מצויין, אבל עד עכשיו אף אחד לא באמת הסביר במה. חילופים אמיצים וגישה נכונה יש לו ועוד איך, אבל מה עוד ניתן לומר על רנה מולנסטיין מעבר לזה שהוא באמת איש נחמד. איזו שיטת משחק הוא מביא למכבי חיפה? איזה סגנון הוא מנסה להקנות למועדון הזה? איפה בדיוק ניכרת טביעת היד המקיפה יותר שלו, מעבר לקידום שחקנים אלמוניים שאיש לא האמין בהם? לא באמת ברור.

מולנסטיין מקרין המון חיוביות, שזה דבר מאוד נחוץ במכבי חיפה של השנים האחרונות, אין לזלזל. הוא גם מרוויח המון נקודות זכות בתקשורת בזכות היכולות להצטלם עם כבאים ולהסתחבק עם כתבים. הוא ממש נראה אחד משלנו. אבל ברמת טביעת האצבע המקיפה קשה עדיין לדעת מה הוא באמת מביא למועדון ומהי האסטרטגיה המקצועית שהוא מספק.

גם ברמת קידום השחקנים הבכירים שלו, מולנסטיין עדיין לוט בערפל. לקדם את סאן מנחם זה נחמד, אבל הוא כאן כדי לשפר את אלירן עטר. כדי למצוא לרועי קהת את העמדה הנכונה. ובעיקר, כפי שנכתב למעלה, לתת לקבוצה הזו שיטת משחק מהודקת שתעזור לחלקים בפאזל להיות פחות תלויים בהברקות האישיות שלהם.

שלא תטעו – והיו כאלה הרבה שמיהרו ללכת ארבעה צעדים שליליים קדימה בסוף השבוע: במכבי חיפה החדשה עדיין עושים דברים טובים. בהרבה עמדות יש למועדון שחקנים מצוינים ויש לה מנהל ספורטיבי שהוא יתרון מסוים על שאר הליגה ברמה החשיבה והעשייה. אבל האם מאמן מכבי חיפה הוא גם יתרון, או שמא עוד מאמן? אם לא קיבלנו תשובה אחרי כל כך הרבה זמן, סימן שיש לנו כאן שאלה חשובה.

מי שרוצה להבין איך יו"ר הבקרה התקציבית עדיין איתנו למרות קומדיית אליהו אליהו והתפרקותה של מכבי נתניה, מוטב שיביט בלקחים שהפיקה ההתאחדות לכדורגל ממקרה ראיקוביץ'. או ליתר בדיוק, באפס לקחים. לא עברה שנה, ושוב בית המשפט מכופף את תקנון ההתאחדות לכדורגל. בפעם שעברה הוא נתן פרס לשחקן שפעל באלימות והיה צריך להיענש בחומרה, הפעם הוא מעכב עונש מתבקש לקבוצה שהפרה את כל הכללים, נהנתה מיתרון ספורטיבי לא הוגן וירקה לליגה שלמה בפנים כאשר יצאה למהלך של הקפאת הליכים תוך כדי עונה.

הסיפור של הפועל תל אביב הוא הרבה יותר חמור מראיקוביץ'. הפעם החוצפה של בית המשפט הוציאה את הערך לכל מה שנעשה בליגה עד עתה. קבוצה ששיחקה שליש ליגה עם שחקנים שהיא לא יכולה לעמוד בעלותם היא פשע כלפי הספורט, והעונש הקבוע בתקנון הוא אפילו קל מדי: אז נכון, בית המשפט חשב על הערך של הנכס ועל הנושים של הפועל תל אביב, ויש סיכוי סביר שהעונש אכן יושת בסופו של דבר על האדומים – אבל גם בעצם הטלת הספק בעונש הכל כך בסיסי הזה נוצר תקדים הרבה יותר מסוכן ממה שקרה עם ראיקוביץ'.

מי שחושב שהבעיה היא כאן בתקנון, מפספס את העניין הבסיסי בכדורגל. למשחק הזה יש חוקים משלו. ובית משפט לא יכול להתערב בחוקים האלה, כמו שהוא לא יכול להחליט פתאום ש-90 דקות זה יותר מדי למשחק שלם ופנדל צריך להיבעט מחמישה מטרים. בסיפור ראיקוביץ' בית המשפט פקפק באופן ההליך דרכו רצתה ההתאחדות להעניש את השוער. בסיפור הפועל תל אביב בית המשפט כבר שינה את חוקי המשחק. ההתאחדות לכדורגל יכלה הפעם להגן הרבה יותר בקלות על הצדק שהיה באופן חריג לצדה, אבל לך תצפה שאנשים שמשאירים את עופר אורלציקי בתפקידו שלו אחרי פאשלת נתניה ללמוד משהו.

את הגיבוי שברק אברמוב מקבל על כמות השטויות המדהימה שהוא עשה מאז שקנה את המועדון מספקת בעיקר ההיסטוריה. אומרים שגם אלונה ברקה מעדה בימיה הראשונים בענף, שגולדהאר שילם אפילו שכר לימוד הרבה יותר כבד. וזה נכון.

אבל יש הבדל מהותי בין ברקת וגולדהאר, לכל האברמובים והכבירים למיניהם. אצל בעלי באר שבע ומכבי תל אביב היתה את מידת הצניעות ללמוד מהטעויות שלהם. האברמובים והכבירים למיניהם התנהלו כמו פיל בחנות חרסינה. אנחנו יודעים הכל, אין מה ללמד אותנו, ואם טעינו בשליפה הקודמת, אנחנו נתקן זאת בשליפה הבאה.

כך גם נבנה הצוות המקצועי החדש והמוזר של בני יהודה, שאיש לא מבין בדיוק מה הקשר בין חלק לחלק. תוך יום אחד, כאילו הוא ירד למכולת לקנות חלב, אברמוב החתים מאמן שהדבר הכי מוכר עליו זה שהוא חבר של אייל גולן, מנהל מקצועי שלא היה חמש שנים בכדורגל והכישורים שלו הם לאו דווקא ניהוליים ושחקן עבר דגול אבל לא בדיוק איש הצוות המושלם עם הניסיון הדרוש. מי שמזהה כאן טעויות עבר של גולהאר או ברקת, מוטב שיסתכל שוב.