חריגה בזמן האוויר: כמה קבוצות היורוליג נאלצות לטוס העונה?

20 מאמנים עמדו על הקווים בסיבוב הראשון ביורוליג - ארבעה במכבי תל אביב, שניים בפנאתינייקוס ורק אחד בכל אחת מ-14 הקבוצות האחרות - ויש נקודה משותפת לכולם: הבכי והנהי על לוחות הזמנים המוגזמים, על העומס שעמו נאלצים השחקנים להתמודד, על הפציעות שבאות בעקבותיו ועל היעדר האפשרות לתרגל ולשפר דברים באימונים.

חלק גדול מהטיעונים נכון. אין, למשל, אפילו מאמן אחד ששרד את מחצית העונה בלי שמי משחקניו המרכזיים ייפצע ויחמיץ לפחות משחק. רוב הבעיות הועלו כאן לדיון כבר בתום החודש הראשון של המשחקים (לו"ז לו"ז סיטואיישן), אבל יש נושא אחד - כאוב למי שחבר בכל קבוצה שהיא - שדורש התייחסות מיוחדת: הלילות נטולי השינה; התנומות על ספסלים בטרמינל; ובעיקר הטיסות המתישות והבלתי נגמרות.

רוב הקבוצות צמצמו למינימום האפשרי את זמן השהייה שלהן בערים זרות: הן נוהגות לטוס למשחקי החוץ רק בערב שלפני ההתמודדות, אחרי שקיימו את האימון המסכם בביתן, ומסתפקות בהיכרות שטחית עם הסלים באולם באימון קליעות קצר בבוקר המשחק. גם בתום הבאזר האחרון הן לא נשארות ללון, ואת הדרך חזרה הביתה עושות בלילה, מיד אחרי המקלחות.

מי שהעלה את הטרוניות על הקושי לדרגת אמנות, באופן לא מפתיע, הוא דיוויד בלאט. "השחקנים שלי נמצאים במצב קשה, הם כמעט נופלים מהרגליים", התלונן בלאט בפני התקשורת הטורקית, לקראת המראתו עם דרושפאקה היום (רביעי) לתל אביב. "היו לנו שישה משחקי יורוליג בפרק זמן מאוד קצר, ארבעה מהם בחוץ. את רוב התקופה האחרונה אנחנו מבלים במטוסים. זה מתיש". זו לא הפעם הראשונה, אגב. בסיומו של אחד המשחקים אמר המאמן הישראלי כי "לוח הזמנים קשה ומאתגר מאוד, במיוחד עבור הקבוצות הטורקיות".

עוד בנושא:
בלאט מודאג לפני מכבי תל אביב: "השחקנים שלי נופלים מהרגליים"
אחרי הניצחון על מכבי ת"א: באסקוניה ויטוריה חגגה על ריאל מדריד
ניקולה וויצ'יץ' צרח על השחקנים: "לא ראויים ללבוש את הסמל"

קשה במיוחד לטורקים? מבלים רוב הזמן במטוסים? נופלים מהרגליים? במצב קשה? מותשים? בלאט, אשף הדיפלומטיה, כשל במילותיו וחטא למטרה. רבע מקבוצות היורוליג משחקות בעיר שבה הוא חי; כמעט כולן נמצאות באוויר הרבה יותר מקבוצתו ומשכנותיה, ויש כאלה שגומאות מספר קילומטרים כפול מהן בדרך למשחקי החוץ; ובזמן שהמועדונים מנהלים מירוץ אווירי נגד הזמן בשבועות של משחקי "בק טו בק", ברוב המקרים הוא אפילו לא צריך לעזוב את איסטנבול.

עוד לפני הציטוטים שניפק בלאט בטורקיה, ולרגל הגעת העונה לקו מחצית הדרך, יצאנו לבדוק את המספרים שעומדים באמת מאחורי הרכבת האווירית המכונה "יורוליג 2016/17". בעזרתה של ג'נט בשן, סוכנת נסיעות מחברת "קוסמוס", שהפכה בעצמה למומחית בשיווק חבילות ספורט לאוהדים, התחקינו אחר הקילומטרים שכל קבוצה צריכה לגמוא באוויר במהלך העונה הסדירה של הליגה.

חישבנו את מרחקי הטיסות הנוחים והקצרים ביותר שנדרשים כדי להגיע ממשחק למשחק. לא בדקנו בהכרח את המרחק האווירי, שאינו מספק את התמונה המלאה בעיקר במקרים שבהם אין טיסה ישירה בין שתי הערים, או כשנדרש מסלול עוקף מדינות עוינות. הנתונים, שמתייחסים רק לטיסות במשחקי היורוליג ולא בליגות המקומיות, העלו לא מעט מסקנות מעניינות.

1. בפעם הבאה שתשמעו מאמן או שחקן מתלונן על מסע התלאות שעבר בדרך למשחק חוץ קשה, קפוא ורחוק בקאזאן, תזכירו לו שאנשי הקבוצה המקומית נאלצים לעבור מסעות כאלה לפחות עשר פעמים בעונה (וזה עוד לפני שדיברנו על הטיסות שיש לה ב-VTB). אתמול עשתה הקבוצה את המסע הארוך ביותר שלה: כדי להגיע לוויטוריה, דרך טיסת המשך במוסקבה, היא נאלצה לעבור לא פחות מ-14 שעות בדרכים. המריאה ב-11:20 לפני הצהריים ונחתה ב-01:05 בלילה בבילבאו (לפי שעון ישראל).

"למעט מקרים נדירים, שבהם אוניקס מצליחה לעלות על טיסה ישירה לאיסטנבול, היא לא מגיעה באופן ישיר לאף אחד מהיעדים מחוץ לרוסיה, אלא תמיד נוחתת לעצירת ביניים במוסקבה", מסבירה בשן. "לכן, מצבה גרוע עוד יותר, כי טבלת הקילומטרים לא מגלמת בתוכה גם את זמן ההמתנה בין שתי הטיסות". אז בטבלת היורוליג מדורגים כרגע קית' לנגפורד בחלק התחתון, אבל במטוסים הם נמצאים יותר זמן מכולם - עם לא פחות מ-86 אלף קילומטרים באוויר.

גם באסקוניה, שמוכיחה כי אפילו בספרד יש מקומות שכוחי אל שהאתגר הממשי הוא קודם כל להגיע אליהם, נמצאת לא מעט בדרכים - כמעט כמו קאזאן, ועוברת העונה 85 אלף קילומטרים.

2. מכבי תל אביב, ז'לגיריס קובנה וריאל מדריד מרכיבות את הדרג השני של הטסות, כשכל אחת מהן טסה כמעט 74 אלף קילומטרים במהלך העונה. הנה מגיעה הכוכבית: חייהם של הישראלים והליטאים נוחים יותר משל יריבתם הספרדית, מאחר שהם משחקים במדינות קטנות ונהנים מנסיעות קצרות בהרבה במסגרת הליגה.

הבלאנקוס ממדריד, בדומה לצסק"א מוסקבה ולברצלונה, קיבלו החלטה אסטרטגית לטוס רק בטיסות שכר, במשך כל העונה, לכל משחקי החוץ. בניגוד לפרסומים קודמים, אין לאף אחת מהקבוצות הללו מטוס משלהן. המועדונים הללו שולטים בלוחות הזמנים של עצמם, ואינם תלויים בחברות תעופה חיצוניות או בעצירות ביניים לטיסות קונקשן. לכן, גם אם ריאל מדורגת במקום גבוה ביחס לתקרת הקילומטראז', התנאים שלה טובים ונוחים יותר מקבוצות אחרות.

מה המחיר של חכירת מטוס לעונת משחקים שלמה? במכבי בדקו וגילו כי צעד שכזה יעלה להם כ-60 אלף דולר לכל משחק חוץ, כלומר לפחות 900 אלף דולר בעונה. "המחיר לא שווה את זה, כי מנתב"ג יש טיסות נוחות לרוב היעדים, ורק במקרים שבהם נתקלנו בקושי ובקונקשנים לא נוחים דאגנו לטיסות צ'רטר", מספרים במועדון.

3. והנה, הגענו לתחתית. ארבע הנציגות מאיסטנבול נהנות מהחיים הטובים, כשב-20 אחוזים ממשחקי החוץ שלהן הן נשארות בבית. הארבע גומאות רק כ-43 אלף קילומטרים באוויר במהלך העונה הסדירה (ואפילו לפיינל פור לא יצטרכו לטוס, מכיוון שגם הוא ייערך באיסטנבול) - מחצית מקאזאן ומבאסקוניה שנמצאות מעל כולן, תרתי משמע.

אבל אלה לא רק הקילומטרים המצטברים: השבועות הקשים והמפרכים ביותר הם אלה שבהם נערכים מחזורים כפולים - שבמסגרתם יש לכל קבוצה משחק בית ומשחק חוץ בטווח של 48 שעות, כשבין לבין היא צריכה כמובן גם לטוס ממקום למקום. חמישה מחזורי "בק טו בק" כאלה מתקיימים במהלך העונה; ומה עם הטורקים? לוח הזמנים סודר כך שדרושפאקה, אנאדולו אפס וגלאטסראיי אפילו לא ייצאו מאיסטנבול בשלושה מחמשת השבועות הללו, ופנרבחצ'ה נשארת בעיר בשניים מהם. זוכרים את תלונותיו של בלאט מהפתיח?

4. ומתחת לכולן נמצאת הקבוצה שממוקמת במקום המרכזי ביותר: הכוכב האדום בלגרד. אין ביורוליג נציגות נוספות מהעיר שלה, מהמדינה שלה ואפילו מהאזור האדריאטי שלה, ובניגוד לטורקיות או ליווניות היא צריכה לעלות על טיסה כדי לכל אחד ממשחקי החוץ שלה, אבל בכל זאת היא עוברת את המרחק הקצר ביותר באוויר. צריך לדעת איפה לגור.