נלחמו בשביל הסמל: בלוג האליפות של לסטר על הזכייה מלאת הסמליות

כמה סמלי ששחקני לסטר ראו את משחק האליפות שלהם מול הטלוויזיה, המקום בו ראו עד היום וכנראה שגם יראו מעתה והלאה את כל משחקי האליפות בפרמיירליג בשנים הבאות. מה שלסטר עשתה העונה, לא היה ולא יהיה עוד. שום סיכוי. למעשה, אם הקבוצה הזו, או מה שיישאר ממנה כאשר העונה תסתיים בעוד שבועיים וכל האימפריות יתנפלו על כוכבי הסנסציה, תרשום הצלחה גדולה אם תצליח לסיים את העונה הבאה, שתכלול גם שישה משחקים (לפחות?) בליגת האלופות והגעה לכל משחק בתור "האלופה", עם הראש מעל המים. זה יהיה קשה, אבל לפחות אתמול, הטלוויזיה, המכשיר שבחצי המאה האחרונה אחראי להפיץ ולמכור חלומות קפיטליסטים לכל העולם המערבי, מכר ללסטר ולעולם הספורט את החלום האולטימיטיבי: כל אחד יכול לבוא מלמטה ולהצליח.

הפעמון של ראניירי: מיכאל יוכין על המנג'ר שהביא אליפות

ראניירי חוגג: "ידעתי שזה יגיע, אבל אף פעם לא אעכל את ההישג"

המופע של קספר: המסע המיוחד של קספר שמייכל לזכייה בפרמיירליג

ג'ון טרי: "מה שלסטר עשתה העונה זה לא ייאמן ונותן תקווה להרבה קבוצות"

עשרת שערי העונה של לסטר

כמה סמלי ששחקני לסטר, כולם יחד, ראו את המשחק בבית של ג'יימי ורדי. לאורך העונה, התפתח באנגליה סביב לסטר המוטו "Jamie Vardy is having a party". אחרי כל שער של החלוץ האלמוני ששבר את שיא הכיבושים ברציפות בפרמיירליג, צצו ממים, סרטונים ובדיחות סביב המשפט הזה ואכן, אתמול ורדי היה אחראי על המסיבה. ההתכנסות הזו של השחקנים הזכירה חבורת נערים צעירים שיושבת מול המסך עם קצת פיצוחים ובירות ורואה עוד משחק גדול. איזה גמר יורו, משחק נבחרת או אפילו סתם את הדרבי הלונדוני המרתק בין צ'לסי לטוטנהאם. זו הייתה התפאורה המושלמת לתחילת החגיגה. "אנחנו כמו אחים", אמר הקפטן ווס מורגן ותיאר בצורה מושלמת את הקבוצה הזו. לסטר השתמשה העונה בפחות שחקנים מכל קבוצה אחרת בפרמיירליג. יחידה אחת, מובחרת ומצומצת, שעשתה את הבלתי ייאמן.

כמה סמלי שהמשחק האחרון של לסטר בדרך לאליפות היה באולד טראפורד, ב"תיאטרון החלומות". כל העונה הזו הייתה כמו חלום אחד גדול, על עולם כדורגל שהיה ואיננו עוד ולפתע, חזר להופעת אורח. עולם בו נוטינגהאם פורסט יכולה לזכות בגביע אירופה או ורונה באליפות איטליה או קייזרסלאוטרן בבונדסליגה. העונה הזו, ובעיקר הרגעים מאתמול בלילה והלאה, החזירו את המבוגרים הרבה שנים לאחור וחשפו בפני הצעירים מחדש את הכדורגל הרומנטי. נכון, אף אחת מהגדולות של הפרמיירליג, אלה שיחזרו לשלוט בליגה החל מאוגוסט הקרוב, לא עשתה את העבודה. אז מה? הרי זה לא שאברטון ניצלה את המצב ולקחה אליפות. זו אפילו לא קבוצה כמו סוונסי, שמבוססת כמה שנים טובות כבר בפרמיירליג. זו פאקינג לסטר. בלאדי לסטר, שלפני שנה בדיוק חגגה ניצחון 0:3 גדול על ניוקאסל, שהציב אותה נקודה אחת מעל הקו האדום ודי השלים את מסע ההישרדות המטורף.

באותו משחק נגד ניוקאסל אגב, לאונרדו אוז'ואה כבש צמד. אוז'ואה הוא סיפור מעניין, עוד סיפור מעניין. בעונה שעברה הוא היה מלך השערים של הקבוצה. כל הקריירה הוא שיחק וכבש בצרורות, בדרום אמריקה, בספרד ובאנגליה, אבל העונה ראניירי החליט להוריד אותו לספסל ולהפוך אותו לג'וקר. אוז'ואה הגיב כמו גדול, אנדרה איגודאלה סטייל אם תרצו. במשחק שאחרי ההפסד בדקה ה-95 אצל ארסנל, כשנדמה היה שהחלום מתחיל לברוח ללסטר, הוא כבש בדקה האחרונה וניצח את נוריץ'. לפני שבועיים, בבעיטה האחרונה של המשחק ואחרי ההרחקה של ג'יימי ורדי, כשנדמה היה שוב שהחלום עלול לברוח, הוא השיג נקודה מול ווסטהאם עם פנדל קר רוח. בשבוע שעבר, בעוד ורדי מורחק, אוז'ואה שם צמד מול סוונסי ודי הבטיח את התואר. כל גול שווה זהב.

כמה סמלי שזה קרה בשני במאי. יום אחרי חג הפועלים. בשני במאי 1993, עונת הפרמיירליג הראשונה, פיטר שמייכל ישב מול המסך וראה את אסטון וילה, היריבה האחרונה במרוץ לתואר, מפשלת עם הפסד 1:0 בבית מול אולדהאם (כן, פעם הייתה קבוצה כזו בפרמיירליג. אולי יחס הזכייה שלה באליפות לפני אותה עונה היה 1 ל-5000) ומבטיחה למנצ'סטר יונייטד את האליפות. זו הייתה אליפות ראשונה מתוך חמש עם השדים האדומים עבור השוער הדני האגדי והיא קטעה המתנה ארוכה של 26 שנים עבור יונייטד.

בשני במאי 2016, אחרי המתנה קצת יותר ארוכה, 132 שנים, גם לסטר השיגה את האליפות שלה וגם אצלה שמייכל, הפעם קספר, ישב מול המסך וראה את היריבה האחרונה מועדת. בדקה ה-14 במשחק באולד טראפורד ביום ראשון, אחרי שלסטר פתחה את המשחק בהלם וספגה שער מהיר, שמייכל ג'וניור, שהיה שנים בצל של אבא, סיפק הצלה אדירה והשאיר את לסטר במשחק. כמה דקות לאחר מכן הגיע שער השוויון. זו הייתה שנה של אגדות שנולדו בקינג פאוור סטדיום וקספר שמייכל נמצא חזק בצמרת הרשימה הזו. הוא אפילו גם לאבא להגיד לפני המשחק: "אני חי דרך התוצאות של מנצ'סטר יונייטד, אבל הפעם אני בעד לסטר".

כמה סמלי שהמנג'ר האחרון שקלאודיו ראניירי פגש בדרך אל התואר היה לואי ואן חאל. האיטלקי סבל שנים מתדמית של לוזר, בעוד ההולנדי חי שנים על גלי התהילה של מה שעשה עם ילדי אייאקס. ההבדל ביניהם בגיל הוא רק חודשיים ו-12 ימים לטובת ואן חאל, ממש בני אותו דור, אבל בעוד שמנג'ר יונייטד נמצא בצלילה כבר הרבה מאוד זמן ורק מדי פעם זוכה לעדנה רגעית (אלקמאר, הולנד במונדיאל), הרי שראניירי מעולם לא ויתר, לא התייאש, לקח משרות מוזרות כמו נבחרת יוון ולסטר ובסוף, כל החתיכות בפאזל התחברו לו. "בואו נעשה את זה בשביל קלאודיו", כתבו אוהדי צ'לסי על שלט ענק לפני המשחק מול טוטנהאם. האיש שנזרק מקבוצת המיליארדים של אברמוביץ' בתחילת תהליך ההתחמשות, הפך לנוסטלגי עבור הקהל בסטמפורד ברידג'. המהפך הושלם.

כמה סמלי ש-13 דקות אחרי שלסטר הפכה רשמית לאלופה בליל אמש, מארק סלבי, יליד העיר ואוהד הקבוצה, זכה באליפות העולם בסנוקר. באימא שלכם?

כמה סמלי שבאזור הדקה ה-70 של המשחק בין לסטר ליונייטד התקבלו החדשות על בית המשפט ופרדראג ראיקוביץ' ומציאות ישראלית עגומה, שבכל השעות שקדמו למשחק הכי גדול שהיה כאן בשנים האחרונות, התעסקה רק בשטויות ולא נתנה להתרגש בשקט מהמעמד. ואחרי שגם המעמד אכזב ונגמר ב-0:0 (ואפילו בלי דחיפות. איזה שעמום), וכולנו התארגנו לסגור עוד ערב של אותה מציאות עגומה, הגיע השער של אדן הזאר והחזיר אותנו לעולם הפנטזיות.

הזאר, שחקן העונה, שבדיוק היום לפני שנה כבש את שער האליפות של צ'לסי והעונה הפך לשחקן הכי מושמץ בעולם בערך, כבש שער אליפות שני ברציפות וזז הצידה. כולם זזו הצידה. ורק לסטר, החולמת, החולמנית, הסנסציונית, המדהימה, הבלתי נתפסת, ההיסטורית. רק היא נשארה באמצע. וואו, איזה סיפור.