בווידאו: משחק 72 הנקודות של וויל בארטון
(* הנתונים נכונים לאתמול)
בחודש שסגר את שנת 2015 וויל בארטון התפוצץ על הליגה. הוא קלע 20.8 נקודות למשחק, הוריד 6.8 ריבאונדים, מסר 3.1 אסיסטים, והוא עשה זאת באחוזים נהדרים מכל הטווחים. הוא שיפר את שיא הקריירה שלו שלוש פעמים במהלך החודש, וכל זה כשהוא עולה מהספסל. "וויל מי?" אתם ודאי שואלים. יפה, לשם כך התכנסו.
וויל "דה ת'ריל" בארטון, "הריגוש" בתרגום צולע, הגיע לדנבר נאגטס בעונה שעברה מפורטלנד על תקן נספח שולי בטרייד על ארון אפללו, שסידר לקבוצה מקולורדו גם בחירת דראפט בסיבוב הראשון ובחירה בסיבוב השני. בעונתו השלישית בליגה, אחרי פתיחה מדשדשת לקריירה מקצוענית שלו על הספסל של טרי סטוטס בפורטלנד, בארטון הגיע לקבוצה שבמקרה גם ממש יכולה להיעזר בשירותיו. אך אל תטעו לחשוב שמקומו של בארטון בליגה היה מובטח בעקבות המעבר.
הסווינגמן מאוניברסיטת ממפיס, המתנשא לגובה 198 ס"מ עליהם מתפזרים בקמצנות כשמונים ק"ג, הכניס את שמו לדראפט 2012 אחרי עונתו השנייה במכללה. הוא נבחר עמוק בסיבוב השני, בבחירה ה-40 על-ידי פורטלנד. עבור הקבוצה מאורגון, בארטון לא היה יותר מהימור שעשוי להשתלם בחלק האחורי של המחזור שנכנס לליגה, שמניב שחקני רוטציה רק לעיתים רחוקות. על אף הכישרון הניכר עם הכדור, הקליעה החשודה של בארטון, בצירוף מבנה גוף שמזכיר פעמון רוח בחורף, גרמו לקבוצות לתהות אם יצליח בכלל לנוע בחופשיות במגרש עם שחקני NBA בוגרים. 39 בחירות ניחשו שלא, ואז הגיעו הבלייזרס.
בין ערב הדראפט לפתיחת עונת הרוקי שלו, בארטון הספיק לשחק עבור עיר הולדתו, בולטימור, במשחק ראווה מול טים אנדר-ארמור, ונתן טעימה מכישוריו בניצחון 109:124. בארטון סיפק לקהל הנוכחים באולם הקטנטן ערב שלא ישכחו, עם 72 נקודות שבאו דרך בליל אינסופי של קרוס-אוברים חריפים, דאנקים אימתניים ושלשות שהיו יותר קרובות לקו החצי מאשר לקשת השלוש. המשחק עצמו היה חסר חשיבות וקטן ממידותיו, כמובן, אבל וויל "דה ט'ריל" תמיד ידאג שלא יהיה רגע משעמם כשהוא בסביבה. עדת היוטיוב, כמובן, עטה על המציאה.
הגזרה הדקיקה שלו, בשילוב התחלה של אפרו, משווים לבארטון מראה של סוכריה על מקל. לצד מפלצות האדם שחולקות עמו את המגרש, אפשר לחשוב שהוא לא אכל צ'יזבורגר מימיו. אך למרות זאת, בעונתו הרביעית בארטון בן ה-24 מצליח לנצל את כישוריו להיות שחקן אפקטיבי במערכת ההתקפית של מייק מאלון בדנבר. כמה אפקטיבי? הקבוצה טובה ב-13 נקודות למאה החזקות כדור כשהוא על הפרקט מאשר כשהוא לא במשחק. ניקח את המשחק מול גולדן סטייט בשבת האחרון כדוגמה. בהפסד 108:111 לאלופה, בארטון עלה לפרקט אחרי שלוש וחצי דקות כשהנאגטס בפיגור 16:2, ומאלון החליט להשאיר אותו שם עד לתום המשחק, 49 דקות וחצי בסך הכל. בארטון חיפה על ערב קליעה רע עם 13 ריבאונדים ושבעה אסיסטים. חשוב מכך, 4 נקודות מתוך ה-21 שלו הגיעו בשניות הסיום של הרבע הרביעי וכפו הארכה באורקל ארינה, מול פניהם ההמומות של 19,596 אוהדי גולדן סטייט.
בארטון הוא גאנר חסר-עכבות, נפיץ במיוחד, שעולה מהספסל ומשתלט על משחקים עבור הנאגטס, אשר נואשים לשחקנים שיוצרים מכדרור. תמיד נראה כמי ששתה כוס קפה אחת יותר מדי, בארטון מתרוצץ על המגרש כאחוז תזזית וכמעט תמיד מגיע לאן שהוא רוצה. הוא נע בחתוליות מבלבלת, והכדור סר למרותו על אף סגנונו הפרוע. מאמנים שפעם נהגו לכנות את סגנון המשחק הזה "שכונתי" היום מכנים אותו "מודרני". בארטון מתאים לתבנית הזו כמו כפפת עור עם ניטים ליד מקועקעת. יש לו אתלטיות גולמית נהדרת, שמגיעה בחבילה אחת עם מוטת ידיים ארוכה, אינסטינקטים חדים ושליטה בכדור של סטריט-בולר מוחצן. מעטים המגנים שמצליחים לעמוד בפני הטעיות הגוף המוגזמות שלו. הוא יכול לשנות כיוון וקצב ברגע, והמנטליות האגרסיבית שלו גורמת לו לצוד את ההזדמנויות הכי קטנות שנחשפות בהגנה.
אבל בארטון אינו רק סקורר חד-ממדי, המנוע הבלתי-פוסק שלו מביא אותו לכל מקום במגרש, ידו בכל ויד כל בו. הוא מהמר על חטיפות, מזנק לריבאונדים מעל ביגמנים גמלוניים, ובעיקר, עף במעלה המגרש למתפרצות במשחק המעבר, שם קשה מאוד להצר את צעדיו. יחד עם אנדרה איגואדלה מהווריורס ואחרים, בארטון מתמודד רציני על תואר השחקן השישי של העונה, עם ממוצעים מרשימים של 16.5 נקודות, 9.7 יותר מאשר בעונה שחלפה, אליהם הוא מוסיף 6.1 קרשים ב-30 דקות למשחק.
השלב הבא באבולוציה של השחקן, שעד השנה לא היה חלק רציני מרוטציה של קבוצת NBA, יהיה להמשיך ללמוד כיצד עליו לתעל את הכישרון האישי שלו לטובת הצלחה קבוצתית. מאלון, התייחס לכך כשאמר: "הוא לא שחקן אנוכי. הוא פשוט חייב להבין שאנשים מתכוננים אליו כעת, הוא מושך אליו קהל. אם מישהו פנוי, תן לו את הכדור". בארטון בהחלט ניחן ביכולת לעשות את זה, ועל כך יעידו 35 אסיסטים שחילק ב-9 המשחקים האחרונים. ניתן להניח בבטחה שזה רק עניין של זמן וניסיון עד שהמשחק המקצועני "יאט" עבורו מספיק, והוא יהווה איום גדול יותר גם כמוסר.
אחרי שפתחו את העונה עם שישה ניצחונות מתוך 11 משחקים, הנאגטס חזרו לקרקע והם עומדים על מאזן 23:12. בשבת חזר יוסוף נורקיץ' מפציעה ופתח את עונתו השנייה בקבוצה, הוא צפוי לתפוס את מקומו של ניקולה יוקיץ' בחמישייה, לאחר שהרוקי מסרביה הרשים בהיעדר הסנטר הבוסני. בחירת דראפט גבוהה נוספת שיקבלו השנה (שלהם או של הניקס, מה שיותר גבוה), תצטרף לעמנואל מודיאיי המוכשר, שאמנם אכזב עד שהושבת עקב פציעה, נורקיץ', יוקיץ', גארי האריס ובארטון בתור שלד הקבוצה לעתיד. מבלי ששמנו לב כמעט, בדנבר הקיפו את דנילו גאלינרי, וויל צ'אנדלר וקנת' פאריד בהרבה כישרון צעיר וזול, ומתוכו הנאגטס מקווים לברור את הסגל שאמור להצעיד אותם בחזרה לפלייאוף בשנים הקרובות, יחד עם ערמת בחירות הדראפט שהשיגו לשנים הקרובות.
המספרים של העונה
31.2 זהו האחוז של לברון ג'יימס כשהוא במרחק של 3 מטרים מהסל או יותר על פי באסקטבול-רפרנס. הנתון לא כולל את המשחק מול הוויזרדס הלילה (שדווקא הלך בסדר לג'יימס, עם ארבע שלשות). כך או כך, זה רשמי הג'אמפ-שוט של ג'יימס נטש אותו, ולא ברור אם ישוב. מתחת לסל לברון עדיין דומיננטי עם כ-70 אחוזי הצלחה, נתון שהופך מרשים עוד יותר כשלוקחים בחשבון את העובדה שהמגנים מצטופפים מולו יותר עם כל החטאה מבחוץ.
ב-LSU משחק אחד בשם בן סימונס, שמושווה ללברון ג'יימס (בצדק או שלא בצדק). הקליעה מבחוץ היא הנשק היחיד שחסר בארסנל של האוסטרלי שצפוי להיבחר באחד משלושת המקומות הראשונים בדראפט 2016. למרבה האירוניה, כבר מהפלייאוף האחרון נדמה שזהו דווקא ג'יימס שמשחק פתאום כמו בן סימונס. אל תטעו לחשוב שהעניין לא מדיר שינה מעיניו של בלאט. לא מדובר בכמה משחקים קרים, מדובר בבעיה.
97 לפני ששנת 2015 באה לסופה, קווין דוראנט הספיק להשתחל לרשימת מאה הקלעים הגדולים בכל הזמנים, כשחלף על פני אנדרה "הפרופסור" מילר. הוא לא עצר שם כמובן, הוא במקום ה-97 אחרי שחלף על פני סטפן מארברי הלילה מול ממפיס. לדוראנט 16,307 נקודות בליגה הטובה בעולם, והוא צפוי להמשיך לטפס בסולמות ההיסטוריה. מילר עדיין משחק, להזכירכם, במדי הטימברוולבס. ועדיין, לא כדאי להמר שישוב לתפוס מקומו בתוך המאה הראשונים על חשבון דוראנט...
14.2 במסגרת האפליה המתקנת שהספרס דורשים אחת לעונה בערך, דעו שההפרש הממוצע של הקבוצה למשחק עומד כרגע על 14.2 נקודות, שהם 1.9 יותר מהממוצע הכי גדול בהיסטוריה של הליגה לעונה שלמה, שקבעו הלייקרס האלמותיים של עונת 1971/72. חודש דצמבר שלהם שבר את המחשבונים עם שיאים חדשים. הפופוביצ'יצ'ים כמובן יצטרכו לשמור על הקצב הזה עד לתום העונה כדי להגיע להישג המרשים, על אף שהוא לא בהכרח נמצא בראש מענייהם, מה שרק הופך את המספרים הנוכחיים למרשימים עוד יותר. הווריורס אגב, עומדים במקום השני על 11.9.