"החיים פה מדהימים. באמת, מכל הבחינות. מה שקורה כאן אחרי ניצחונות לא נתפש. יודע מה, אולי עדיף שלא תכתוב את זה בכלל. בוא נגיד שאחרי ניצחונות מה שקורה בקולג' די מזכיר את אמריקן פאי".
לפני כחמש שנים הגיע שגיא לב ארי לצומת שאליו מגיעים שחקנים צעירים רבים המסיימים גיל נוער. הוא שיחק בקבוצת הנוער של מכבי חיפה, וכמו רבים לפניו, גם כן נתקל בקושי להתקדם לבוגרים. לב ארי, המשחק בעמדת החלוץ, התלבט רבות. האם להתחשל בליגות נמוכות יותר או שמא לנסות משהו שונה? הוא בחר באפשרות השנייה, ומאז - מברך על החלטתו מדי יום. לב ארי החליט לעשות משהו מעט שונה. הוא שמע על שחקן ישראלי שיצא לארצות הברית ושיחק במכללות, והחליט גם כן לנסות מזלו מעבר לים. זה נגמר בהצלחה מסחררת, עשרות שערים ותואר ראשון באוניברסיטה מכובדת.
בגיל 22, אחרי שסיים את שירותו הצבאי ואת דרכו בקבוצת הנוער של הירוקים, לקח לב ארי את דרכונו, ארז מזוודה והמריא אל עבר הלא נודע. הוא זומן למבחנים בקולג' בניו יורק אך פרט לכך, לא תכנן דבר. הוא נחת, הרשים, הוחתם וטעם לראשונה את מגרשי הכדורגל בארצות הברית של אמריקה.
הפתיחה הייתה סוערת, ולמען האמת גם ההמשך. לב ארי חורר רשתות בכל מגרש שאליו הגיע והפך לכוכב. אחרי שלא הפסיק לכבוש, זכה ללא מעט התעניינות מצד מכללות שונות ומכובדות, ובסופו של דבר זכה להצעה מפתה במיוחד ממכללה יוקרתית בלוס אנג'לס. זה קרה מעט לאחר משחק בגמר פלייאוף מקומי, בו כבש לב ארי והרשים מאוד. בסיום אותו משחק, מאמן ישראלי בשם יוסי רז ניגש אליו והבטיח שאם יגיע למכללה שאותה הוא מאמן - הוא יהיה הכוכב של הקבוצה. וכך אכן היה. לב ארי זכה למלגה מלאה (המכללה מימנה את לימודיו, את מגוריו ואת מחייתו) והחליט לעבור למערב.
מתברר שההחלטה לעבור ל-L.A הייתה חכמה לא פחות מההחלטה לצאת לארצות הברית. הוא החל את דרכו במכללה החדשה בסערה, ובשלוש שנים כבש לא פחות מ-42 שערים. הוא משך את עיניהם של סקאוטים רבים, זכה להצעות רבות ולחיזורים, ובסופו של דבר נבחר במקום ה-35 בדראפט על ידי קולומבוס קרו, שהגיעה השנה עד לגמר ה-MLS. אז הוא עוד נחשב לשחקן זר, והעובדה שנבחר בכל זאת הייתה די מדהימה לכשלעצמה, שכן רוב השחקנים אשר נבחרים בדראפט הינם אמריקאים, בשל העובדה שכמות הזרים בקבוצות השונות מוגבלת.
לב ארי אמנם לא הרבה לשחק ובסופו של דבר שוחרר לאחר שהיה פצוע זמן רב, אך בגיל 26 הוא לא מתכוון לוותר, ומחפש לעצמו קבוצה חדשה ב-MLS, כשהשנה העסק אמור להיות קל יותר. שגיא סוף סוף קיבל גרין קארד ולא ייחשב לזר, מה שיקל עליו למצוא קבוצה בליגה הבכירה בארצות הברית.
בינתיים שגיא נהנה מהחיים בארצות הברית, שומר על כושר עם קבוצת הכדורגל של המכללה שבה למד ומשמש כסקאוט בזמנו הפנוי. בנוסף, עוזר לישראלים רבים המתלבטים האם לעשות את הצעד שעשה. כחמישה שחקנים ישראלים הגיעו למכללה שבה למד לב ארי בהמלצתו, ונעזרו בו עד מאוד בתחילת דרכם.
רגע לפני שהעונה ב-MLS יוצאת לדרך התפנה לב ארי לריאיון למדור השגרירים, שבו סיפר על החיים בארצות הברית, על רמת הכדורגל במכללות, החלומות, התואר שלמד, ההחלטה שלקח ומייעץ לשחקנים אחרים לפעול כפי שפעל.
שגיא, לפני שנתחיל, ספר קצת על מצבך הנוכחי.
"כרגע אני בלי קבוצה. שוחררתי מקולומבוס ועכשיו אני מחפש קבוצה. הסוכן שלי איתמר קינן קיבל כמה הצעות, והוא צריך לסגור פרטים אחרונים, כשרק אז אדע היכן אפתח את העונה".
למה בעצם לא המשכת בקולומבוס קרו?
"קשה מאוד להגיע לקבוצה כל כך גדולה, כשאתה צעיר ועוד נחשב לזר. היו בקולומבוס זרים אדירים, דוגמת קיי קמארה ואחיו של גונסאלו היגואין, ולכן השנה, אחרי שקיבלתי את הגרין קארד, יהיה לי קל יותר".
איך היה להתאמן עם כוכבים בסדר גודל הזה?
"מדהים, באמת. מצד אחד הם שיחקו לפניי, כי הם מרוויחים מיליונים. קשה לתת לשחקן צעיר לשחק לפני שחקנים כאלו. מצד שני זו הייתה חוויה. פדריקו היגואין היה ממש כמו המנטור שלי. הוא תמיד דאג לי להכול. בכל מקרה, אני מקווה שתהיה לי הזדמנות נוספת לשחק בקבוצה גדולה. הייתה לי אופציה להתחיל להתאמן בקבוצה השנייה של ניו יורק רד בולס, אבל אני מעדיף לחכות עם זה".
לב ארי בראיון לאחר אחד המשחקים
עזבת הכול ונסעת לארה"ב. עשית החלטה טובה?
"זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. אני ממליץ לכל אחד שיכול, שיעשה את זה. תחשוב, עשיתי תואר בפיננסים באוניברסיטה טובה מאוד והכול על חשבון המכללה. כמה שחקנים יש שמסיימים גיל נוער, ולא מצליחים להגיע לקבוצה הבוגרת? המון. ואז מה קורה, הם יורדים לליגה הלאומית או לליגה א', מדשדשים כמה שנים ורק מעטים חוזרים לליגת העל. במקום זה, לא עדיף "לדשדש" שנתיים-שלוש בארצות הברית, ליהנות בצורה בלתי רגילה, לשחק כדורגל ברמה גבוהה וגם לסיים עם תואר?".
ומה עם חזרה לישראל באמת? לא מתגעגע?
"ישראל תמיד בלב שלי. ברור שאם תהיה הצעה מעניינת לא אהסס, אך יכול להיות מאוד שבקרוב אשחק בקבוצה גדולה ב-MLS. אני יודע שיש קבוצות שמתעניינות, גם מארצות הברית וגם מישראל.
במכללות היית שם דבר. כוכב ממש.
"הייתי במכללה עם כמה ישראלים ואפשר להגיד שהייתי די טוב. בשנה השנייה נכנסתי ל-All American - נבחרת המורכבת מ-11 השחקנים הכי טובים במכללות השונות. ההישג הגיע אחרי שכבשתי 16 שערים והוספתי שישה בישולים ב-19 משחקים. כולם דיברו על זה שאבחר בדראפט עוד לפני שאסיים את הקולג', אך גם כאן עלתה בעיית הגרין קארד ובסופו של דבר זה לא קרה".
איך זה באמת עובד? שילמו לך על הכול?
"על הכול. הלימודים, שזה משהו כמו 30 אלף דולר בשנה, המגורים, המחייה".
וחוץ מלהתאמן, מה עוד עשית בקולג'?
"למדתי. הייתי סטודנט אמריקאי לכל דבר. בהתחלה אמנם היה קצת קשה, כי כל הלימודים היו באנגלית, אבל התרגלתי, ואני שמח שגם הצלחתי לסיים עם תואר. תחשוב, יש לי תואר ביד ואני גם כדורגלן מקצועני. לא הרבה שחקנים יכולים לעשות זאת".
אגב קולג', זה באמת כמו בסרטים? אמריקן פאי לדוגמא.
"האמת שכן. אמריקן פאי הוא כמובן סרט מוחצן, אבל זה די דומה, לא אשקר. חיי הלילה מטורפים. יש מסיבות בבתים של אחוות, אחרי ניצחונות נערכות מסיבות שאליהן אנחנו מגיעים כמו מלכים. אין ספק שמדובר בחוויה לכל החיים".
ובמשחקים עצמם, איך האווירה?
"וואו. אתה לא מבין בכלל. הסטודנטים מחכים למשחקים האלו, ומגיעים שיכורים אליהם חבל על הזמן - מה שגורם לאווירה מדהימה. אני זוכר משחק נגד היריבה הגדולה, סנטה ברברה. היו אולי 10 אלף אוהדים שעשו רעש אדיר. אצטדיון מלא בסטודנטים כשאף אחד לא מעל גיל 22, אתה יכול לדמיין את זה?".
אז אתם בעצם סוג של כוכבים בקולג', לא? כמו החבר'ה מהפוטבול.
"פוסטרים שלי עדיין תלויים פה. היו משתמשים בתמונות שלי כדי לקדם משחקים. כשהיינו עוברים בקולג' היו מצביעים עלינו ומסתכלים עלינו. באמת, זו הרגשה כל כך מיוחדת ואני שמח מאוד שבחרתי לעבור אותה. כבשתי המון שערים בשנים שלי פה. למעשה, את מה שאני עשיתי בקולג'ים, אף אחד אחר לא עשה".
ואיך הרמה?
"גבוהה. באמת. לא כמו ליגת העל, אבל לא נופלת מהלאומית או מליגה א'. יש פה המון שחקנים פיזיים והכדורגל מהיר".
אני מניח שזה לא מתאים לכל אחד.
"ממש לא. קודם כל צריך להיות שחקן ברמה גבוהה, ולאחר מכן צריך אופי מיוחד, כי הלימודים ובכלל, החיים פה לא קלים. צריך להתאים למערכת, צריך מוסר עבודה גבוה. להשקיע הרבה, לעשות שיעורי בית, עבודות, מבחנים, לעתים להתאמן פעמיים ביום. אבל הייתי עושה את זה שוב ושוב ושוב. לעולם לא אשכח את זה, הכרתי אנשים מכל העולם".
בכדורגל אפשר לומר שהצלחת, אבל מה לגבי הלימודים?
"אני גאה לומר שסיימתי תואר עם ממוצע 87. למדתי, השקעתי וזה מאוד השתלם לי".
אז תמליץ לחבר'ה ישראלים ללכת בדרכך, כן?
"ברור. כמו שכבר אמרתי, הבאתי כמה חבר'ה לפה. אני משתדל לעזור להם בהתחלה, לתת טיפים כאלו כמו שאני קיבלתי ושעזרו לי. זה חשוב מאוד. כשמישהו מגיע לפניך למקום מסוים הוא יודע את כל הטריקים הקטנים. אני שמח לעזור כפי שעשו את אותו הדבר בשבילי".
ומה עם המשפחה? מתגעגע?
"כמובן, אפשר שלא? אבל אמא שלי ואבא שלי מגיעים לבקר אותי לא מעט. בזמן הלימודים הם הגיעו בכל סמסטר, ואני חזרתי לישראל בחופשת הקיץ, כך שזה הסתדר".
בעוד כמה שבועות נראה אותך ב-MLS?
"בעזרת השם".