בכתבה הראשונה בסדרה דיברנו על כך שנוצרה סיטואציה בכדורגל הישראלי. מחד, ההזדמנות הגדולה שמקבלים בשנים האחרונות כישרונות ישראלים מליגות נמוכות ומרדף אחר כל שחקן פוטנציאלי בלאומית כמו עומר אצילי ושלומי אזולאי - דבר מבורך עבור התפתחות השחקן הישראלי. מאידך, ברור לכל שזו תוצאה של מצב כלכלי ושוק שחקנים ישראלי שהולך ודועך - היצע שאולי גדל לרוחב ולא לעומק, עם פחות ופחות שחקנים שוברי שיוויון וצפי לכך שגם ההיצע הזה ייגמר בקרוב ועשוי להעמיד את הכדורגל הישראלי בפני שוקת שבורה.
בסופו של דבר, הכול מתחיל ונגמר היום בכסף שיש או אין, ובמה שעושים איתו. במחלקות הנוער כיום, פרט למועדונים בודדים כמו מכבי תל אביב, מכבי חיפה, הפועל באר שבע, מ.ס אשדוד, מכבי פתח תקוה וקרית שמונה התקציבים רק הלכו ופחתו עם השנים. מועדונים כמו בית"ר ירושלים, בני יהודה, הפועל חיפה, מכבי נתניה (בעונה הנוכחית) הפועל כפר סבא והפועל תל אביב, שייצרו כישרונות אדירים לאורך השנים, פשוט חתכו בתקציבים לאורך כל שדרת המחלקות הצעירות, כתוצאה ממצב כלכלי או שינוי סדר עדיפויות.
בכל שיחה עם אנשי מקצוע על ליגת הנוער שומעים הגדרות כמו "ליגה מצחיקה", "ליגה שירדה בשלוש דרגות בשנים האחרונות", "ליגה שחוץ ממכבי תל אביב ומכבי חיפה אי אפשר לקחת ממנה כלום". הגדרות של זלזול ותחושה כי העסק רק הולך ומידרדר. ואף אחד לא עוצר את זה.
חשוב לציין, מה שהיה טוב לפני 10, 20 ו-30 שנה כבר לא מתאים היום. הכמויות של הילדים שמשחקים בשכונות שעות כהשלמה לאימון ובאים עם האהבה והתשוקה למשחק מהבית, ירדו פלאים. הורים לוקחים היום את הילדים ל"חוג כדורגל" ואם רוצים להתוות להם את כל החוסרים ולעצב אותם כשחקנים איכותיים וכאלה שיוכלו להיות בעתיד שוברי שוויון, דרושה השקעה של שעות נוספות, אנשי מקצוע להעשרה, פיזיולוגים ואנשי מדע. הכדורגל באירופה ובעולם התקדם בכמה דרגות בכל תחום, בעוד אצלנו בחלק מועדונים אפילו לא שומרים על מה שהיה לפני עשר שנים. פשוט הלכו כמה צעדים אחורה.
באחד ממחנות האימונים של הנבחרת הצעירה בשפיים ישב מיכאל נס עם העיתונאים וסיפר: "יש כאן הרבה עבודה כדי להמשיך להתמודד ברמה בה אתם נמצאים כרגע. אם לא יעשו כאן שינוי, עוד עשר שנים אתם בכלל לא תהיו במשחק. צריך כאן כסף, אבל גם יותר מכך דרך מלמעלה. שיטה, נהלים ודרישות ברורות ממועדונים. דרישות כאלה שאם לא יעמדו בהן לא יוכלו להירשם כקבוצה מקצוענית. אם לא יעשו את זה, כל העסק כאן יילך לעזאזל. כל אירופה רק הולכת ומתפתחת למקסם יכולות".
וכמו שאמרנו קודם, ישנם מועדונים בארץ שהמחלקות הצעירות מתקדמות ומכינות את השחקן לעידן המודרני. אחת מהן היא מכבי חיפה. המנהל המקצועי שמוליק חנין התייחס לדברים של נס ואף הסביר: "זאת אחת הנקודות הכי משמעותיות שאנחנו שמים דגש עליה בעשור האחרון. אם בעבר לשחקן היו 6-8 שעות אימון בשבוע, אז בשכונה או במתנ"ס הוא שיחק כל יום עוד 4-5 שעות. היום להרבה שחקנים שמגיעים אין את זה ואנחנו חייבים להשלים להם עם לא מעט שעות עבודה. יש לנו שלושה מאמנים להעשרה, פיזיולוגים, תזונאים, כל המכלול ששחקנים זקוקים לו כיום".
חנין מוסיף: "אי אפשר להישאר עם התכניות של פעם כי השחקן הממוצע מגיע כשהוא בפיגור גדול לעומת השחקן שהיה מגיע מהרחוב והשכונות. היום אני רואה אצלנו שלשחקנים שמגיעים מהמגזר יש את היתרון הזה - יותר שעות משחק ברחוב, יותר פנטזיה, החלק היותר טבעי עם המשחק והכדור. לא במקרה כמות השחקנים מהמגזר גדלה ותמשיך לגדול. אם לא היה את החתך של המגזר שהצטרף לכדורגל בצורה משמעותית, הכדורגל כאן היה פחות טוב".
והאמת, כשמסתכלים על מכבי חיפה ומדברים על שחקנים שוברי שוויון אפשר לראות את זה בכמות החלוצים ושחקני ההתקפה שהמחלקה מייצרת וכל הליגה מחכה לקבל בהשאלה. אם בעונה שעברה היו אלה שחקנים כמו מוחמד גדיר, מוחמד כליבאת, איסמעיל ריאן, שובל גוזלן ודור חוגי, השנה מצטרפים גם שון וייסמן שעבר להפועל עכו וערן ביטון שמבוקש במספר קבוצות. בנוסף ישנו מוחמד עוואד, מלך השערים בליגה לנוער עם 21 כיבושים בעונתו הראשונה, יחד עם גל קעטבי הצעיר. שניהם, ישירות מקבוצת הנוער, מבוקשים להשאלות בליגת העל ומשלימים למעשה מחלקה שלא מפסיקה לייצר שחקני התקפה, אם כי לא עושה זאת בנוגע לשחקני הגנה.
כשמדברים על הפער ההולך וגודל ברמת המחלקות הצעירות צריך לשמוע את הסיפור של מיכאל נס באותו המפגש. "באחד הימים היו לנו שני אימונים בשפיים לסגל המורחב של הנבחרת הצעירה", נזכר המאמן הגרמני. "בהפסקת צהריים בין האימונים ראיתי את אחד השחקנים שותה קולה. אפילו לא ידעתי מאיפה הוא הביא אותה כי יש לנו ארוחות שם וזה לא כולל משקאות לא בריאים. כשדיברתי איתו על החשיבות של תזונה ובאופן ספציפי על ההשפעות של קולה וקפאין על האנרגיות, הוא הבין והרגיש רע. שאלתי אותו אם מדברים איתם במועדון על זה, והוא אמר שפעם בכמה חודשים יש הרצאה על תזונה, אבל שוכחים מזה".
וכמו שנס חוזר ואומר, פרט למכבי חיפה ומכבי תל אביב הוא לא רואה מועדונים עושים את ההתקדמות הזאת. לטענתו אז, חלק מהמועדונים כמו קרית שמונה, מ.ס. אשדוד, מכבי פתח תקוה והפועל באר שבע כן משקיעים, אך הצורה עדיין לא מספקת בכדי לייצר שחקנים שישפרו משמעותית את רמת הכדורגל בארץ.
אפשר לקחת את טורניר שלב העילית של נבחרת הנערים בהדרכת אלון חזן במרץ האחרון. 24 שחקנים הוזמנו לסגל, 17 מהם היו ממכבי תל אביב או מכבי חיפה (9 צהובים, 8 ירוקים). גם בנערים ב' צופים כי בזימונים הבאים שלהם יהיו מספרים דומים. זה לא מקרי ומציג תוצאה של פערים גדולים ברמת ההשקעה והעבודה היסודית והפרטנית של המועדונים.
גם הפועל תל אביב הצטרפה לתמונה עם כניסת הבעלים החדשים, אך עוד לפני שהחלה לבנות את עמוד השדרה של המחלקה הצעירה החלה ברכישת שחקנים כאלה. רוי רונן ואנס מחמיד הם הדוגמה לכך, יחד עם שדרת ההרכב של הנבחרת הצעירה כמו בן רייכרט, עומרי אלטמן ואיאד אבו עביד. שמוליק חנין אמר על כך: "לרכוש את אנס מחמיד זה לא לעשות עבודה. אני אשמח אם כמה שיותר מועדונים ייכנסו לרמת העבודה הפרטנית וההשקעה, כי זה אולי הכלי היחיד באמצעותו ניתן להתמודד עם הקדמה ולהמשיך את פס הייצור של שחקנים איכותיים. הכדורגל באיזשהו מקום איבד כיוון בישראל, ואנחנו צריכים להתאים עצמנו ולמצוא את הפתרונות".
אחד הנושאים שמרתיחים את מאמני הנבחרות הצעירות, ולמעשה כל איש מקצוע שבאמת אוהב את הכדורגל הישראלי והדור הצעיר נוגע לליבו, זהו נושא השחקנים החריגים. ראשית כל, הסבר: שחקן חריג הוא אחד המבוגר מהשנתון המשחק, שקיבל אישור מיוחד להישאר עונה או שתיים עם השנתון. מותר לרשום בקבוצת הנוער שישה חריגים - ארבעה יכולים להופיע בטופס המשחק, רק שלושה על המגרש.
הנושא הזה אמור היה להוות איזשהו תחליף לליגת מילואים ומתן פתרון לשחקנים שמסיימים נוער ולא מוצאים את עצמם. מתוך כוונה ששחקנים לא יילכו לאיבוד, אושר החוק הזה. בקבוצות הנוער זה משאיר שחקנים עד גיל 21 כחריגים ולעתים זה נותן להם הזדמנות, כמו המקרה של אופיר קריאף בבית"ר ירושלים, שרק בשנתו האחרונה כחריג הוחלט לצרפו לבוגרים.
אולם, עם כל הכבוד למקרים הספציפיים, הנושא מזמן איבד את ערכו. מרבית הקבוצות משאירות שחקנים חריגים למטרת הישרדות ומאמנים נותנים העדפה לשחקנים בוגרים יותר שיש להם בסגל, גם אם ברור לחלוטין כי מבחינת הכישרון הם כבר לא יגיעו לבוגרים. שנה או שנתיים בגילאים הללו מאוד משמעותיים, כאשר העליונות הפיזית וההתחשלות נותנים יתרון לחריגים. מאמנים שחיים מהיום למחר ורק מתבקשים לייצר תוצאות (או בתחתית, להימנע ממאבקי הישרדות) פשוט נותנים דקות לחריגים ללא עתיד, על חשבון שחקני השנתון שיכולים להתפתח ולהגיע בהמשך לבוגרים.
להלן נתון: בשנתיים האחרונות נרשמו בקבוצות הליגה הבכירה בנוער 152 שחקנים חריגים. כמה מהם יהיו העונה בליגת העל או הלאומית? 54. המשמעות היא כי קרוב ל- 65 אחוזים מהשחקנים שנרשמו כחריגים, כלל לא הגיעו לקבוצת הבוגרים או אפילו השתלבו בליגה הלאומית.
זאביק זלצר מתריע על כך כבר מספר שנים, אך אין קול ואין עונה. זלצר: "הנושא הזה איבד מערכו. היום בילדים ב' מאמנים הולכים הביתה אחרי שלושה הפסדים, אז הם לא יכולים להרשות לעצמם לחשוב על עתיד המועדון. זה משהו שצריך לבוא מלמעלה. כל עוד אין את זה, הם ישתפו חריגים כי הם מתאימים להם כאן ועכשיו, כדי לעמוד במטרות. הנתון הזה לא מפתיע אותי ואני חושב שהמספרים אפילו גדולים יותר לאורך השנים".
בישראל ניסו פעם ליגת מילואים. היא הייתה בדיחה אחת גדולה ונעלמה לאחר מספר חודשים. שמוליק חנין מסביר את הטעות: "מה שהיה כאן זאת לא ליגת מילואים. קבוצת מילואים זאת קבוצה נפרדת עם מאמן וסגל בסיסי. מה שעשו כאן היה לתת דקות לשחקנים שלא שיחקו בשבת עם הקבוצה הבוגרת. כחלק מכל המכלול שצריך להעניק פה לשחקנים, גם ליגת מילואים היא חובה, עם נהלים ודרישות ברורות מהמועדונים".
בעונה שעברה שיחק בקבוצת הנוער של הפועל חיפה אובי סמסון הניגרי. הפועל חיפה שאלה אותו לעונה עם אופציה לרכישה. בינואר היה ניסיון של הפועל עכו לצרף אותו לקבוצת הבוגרים עד לתום העונה, אך התשובה שקיבלו מהפועל חיפה הייתה: "אנחנו חייבים אותו כדי להישאר בליגה". את התשובה הזאת אפשר לשמוע מלא מעט מועדונים בליגת הנוער שמצרפים זרים. ברובם די ברור שאין להם עתיד ממשי במועדון או בכדורגל ברמות הגבוהות, אך להישרדות הנוכחית הם מתאימים. צירוף זרים אפריקאים, ברובם כאלה שניתן "לשחק" עם הדרכון שלהם, מביאה לכאן לא מעט שחקנים הגדולים פיזיולוגית (לפחות שלוש-ארבע שנים) ממקביליהם הישראלית. וזה יתרון עצום.
שמוליק חנין אף הסביר זאת ואמר כי "בהולנד כבר לא מסתכלים על הדרכון, אלא ישנן בדיקות פיזיולוגיות לראות את גילו האמיתי של השחקן. אני לא מחדש בכך שכדורגלנים צעירים שמגיעים מאפריקה הם לא באמת בני 16 ו-17, אבל למועדונים כאן זה מתאים למטרות ההישרדות. במכבי חיפה כבר שנים שאין שחקנים זרים. היה לנו אחד או שניים בכל העשור שאני כאן".
אגב, אחת השאלות שתמיד נשאלת היא אם מכבי תל אביב חושבת שהיא מצאה כישרונות כל כך איכותיים כמו לנרי קהינדה או מאוויס צ'יבוטה, מדוע היא לא משאילה אותם מיידית לליגת העל או ללאומית ומשאירה אותם בליגה לנוער שאינה מקדמת אותם בדבר? במכבי מספרים כי הם רוצים שהשחקנים יקבלו טעימה מאורח החיים המקצועני והתוויית דרך לפני שממשיכים קדימה, אך אפשר לשמוע ברמיזות כי גם היוקרה והרצון לזכות באליפות ולייצר יתרון מול מכבי חיפה תמיד משחקים תפקיד.
ולאן הולכים מכאן? קשה היה לשמוע אופטימיות, על סף הבלתי אפשרי. זאב זלצר אמר כי "זה מצריך שינוי מהיסוד. מצורת ההשקעה הכלכלית, בחירת האנשים שעומדים בראש ודרישות מהמועדונים. אם זה לא ייעשה מסודר וברור, זה לא ייעשה בכלל ורק נלך אחורה. איפה אני רואה אותנו בעוד עשר שנים? בקצב הנוכחי וללא שינוי חשיבה ודרך אמיתיים רק נמשיך ונלך אחורה, מה שיש עכשיו זה משהו שעוד נתגעגע אליו".
שמוליק חנין מנסה לזרוע אופטימיות, אך מתקשה שלא לדאוג. חנין: "אני רוצה להיות אופטימי ולהאמין שמועדונים יבינו, יחקו וישפרו, כי אין ברירה אחרת. ברור לכולם כי אם לא נתקדם בכל הפרמטרים, רק נלך אחורה. אני נמצא במועדון ובמקום שרק עובדים, מתקדמים וההתפתחות היא לב ליבו של המועדון והמחלקה, אך אני רואה מה קורה לאורך כל שדרת הכדורגל וזה מצריך שינוי מהקברניטים. זה לא יבוא מהמאמנים, שעבור רובם זה לא המקצוע העיקרי שלהם ואי אפשר לצפות מהם להיות המהפכנים. זה חייב לבוא מהראש".