אפשר לומר כי בכל הקריירה הארוכה והשנויה במחלוקת, רוויית האמירות השערורייתיות, של ז'וזה מוריניו, אירועי השבוע האחרון מהווים שפל חסר תקדים מבחינת המאמן הפורטוגלי. הוא הסתכסך בעבר עם שחקנים שלו, שחקני יריב, מאמנים, שופטים, פקידי אופ"א, וההתבטאויות חרגו לעתים את גבול הטעם הטוב, אולם הפעם נחצו גבולות משמעותיים הרבה יותר, ולפרשת אווה קרניירו יש היבטים בעייתיים מגוונים. מכל זווית שלא תסתכלו על זה, מוריניו וצ'לסי יוצאים רע מאוד, ולא יהיה מוגזם להניח שיהיו לתקרית זו השלכות ארוכות טווח על המאמן ועל המועדון.
אם פיספסתם במקרה, להלן סיכום אירועים קצר. בתוספת הזמן במשחק מול סוונסי במחזור הראשון בפרמיירליג, במהלכו הורחק טיבו קורטואה, הגיב מוריניו בזעם כאשר הרופאה אווה קרניירו והפיזיותרפיסט ג'ון פרן ניגשו לטפל באדן הזאר ששכב פגוע על הדשא. הוא הביע חוסר שביעות רצון קיצונית בשפת גופו, ובראיון רשמי אחרי המשחק הצהיר: "לא הייתי מרוצה מהצוות הרפואי שלי, כי אתה צריך להבין את המשחק, גם אם אתה אפסנאי, רופא או מזכירה. אתה צריך להבין שיש לך שחקן אחד פחות על המגרש, וכאשר אתה עולה לטפל בשחקן על הדשא אתה צריך להיות בטוח שלשחקן בעיה רצינית. אני הייתי בטוח שלאדן לא היתה בעיה רצינית. הוא קיבל מכה, הוא היה עייף מאוד. הצוות הרפואי שלי, בפעולה אימפולסיבית ונאיבית, השאיר אותי עם שמונה שחקני שדה, והיינו צריכים להגן בהתקפה מתפרצת עם שני שחקנים פחות".
אחרי שדבריו עוררו שערוריה, וקרניירו זכתה לגיבוי מקיר לקיר, פירסמה הרופאה הפופולרית פוסט בפייסבוק: "אני רוצה להודות לציבור הרחב על התמיכה הגדולה. אני באמת מעריכה זאת מאוד". זמן קצר לאחר מכן, נודע כי היא נענשה על ידי המועדון. באופן רשמי תפקידה של קרניירו לא שונה, אך נאסר עליה לשבת על הספסל במהלך משחקים, להיות נוכחת באימונים ולהגיע למלון בו מתאחסנים השחקנים. לא ממש ברור, אם כך, כיצד לתוכל להמשיך בעבודתה באופן סדיר. כעת נתייחס לחמישה אספקטים קריטיים של האירוע. כל אחד מהם מחפיר ומדאיג מאוד בפני עצמו.
1) אי הכרת חוקי המשחק
ההחלטה אם לאפשר או לא לאפשר טיפול רפואי בשחקן נמצאת בידיו של השופט בלבד. במקרה המדובר, השופט מייקל אוליבר ביקש מהצוות של צ'לסי לגשת להזאר, ועל כן אין לקרניירו ופרן שיקול דעת הם חייבים לעשות זאת. מעל הכל, זוהי מחוייבותם המקצועית. הם לא צריכים לקבל אישור מהוד מעלתו ז'וזה הראשון.
2) זלזול בבריאות השחקנים
לדבריו של מוריניו, הצוות הרפואי צריך לטפל בשחקן "רק אם הוא בטוח שיש לו בעיה רצינית". כלומר, במקרה של ספק, אפשר להשאיר את השחקן להתמודד עם כאבים בעצמו. הפורטוגלי, נטול השכלה כלשהי בתחום הרפואה, משוכנע שהוא יכול לקבוע בעצמו מהספסל מה מצב השחקן העייף אשר "בסך הכל קיבל מכה". יתרה מזו, הוא סבור כי הרופאים צריכים להתנות את שיקול הדעת המקצועי שלהם במספר השחקנים על הדשא, וגם בלוח התוצאות. הגישה הזו בלתי נסבלת, כי מדובר בזלזול בוטה בבריאותם של השחקנים.
איגוד הרופאים של הפרמיירליג יצא בהצהרה חד משמעית נגד מוריניו מסיבות אלה בדיוק. "רופאים העובדים במועדוני כדורגל מחויבים מבחינת מקצועית ואתית בדיוק כמו כל רופא אחר בבריטניה. הענקת עזרה רפואית למטופל מתבצעת על פי קווים מנחים אלה, גם אם המטופל הוא כדורגלן. האיגוד רואה בהשעיית ד"ר קרניירו מהספסל פעולה לא צודקת באופו קיצוני. הצוות הרפואי של צ'לסי זומן לדשא על ידי השופט. לו היתה מסרבת לעלות לדשא, היתה מפרה את חובתה לסייע למטופל. מדאיג מאוד שד"ר קרניירו נחשפה לביקורת רק בגלל שביצעה את עבודתה כראוי. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בהגשת סיוע רפואי לשחקני פרמיירליג במהלך משחקים. האירוע הזה מדגיש כי עבודה רבה עוד לפנינו, כי תוצאת המשחק חשובה לכאורה יותר מבריאות השחקנים".
גם ההתאחדות הרפואית של הכדורגל פירסמה הודעה דומה: "השחקן והשופט הם המחליטים אם נדרש טיפול רפואי, ומשם האחריות מוטלת על הצוות הרפואי המקצועי. הנוהל הזה עבד בהצלחה, ואנו לא רואים כל סיבה לסטות ממנו".
אמירתו של מוריניו מראה בבירור שהוא אכן רואה בתוצאה ערך עליון, ומוכן להמר כראות עיניו על בריאות שחקניו כדי להשיג את המטרה המבוקשת. הוא לא מהסס, לא מסוגל להעלות בדעתו כי הערכתו מהספסל עלולה להיות שגויה. בקיצור, הוא חושב שרופאים הם כלים שעומדים לרשותו, ובאמצעותם אפשר לשלוט בקצב המשחק. גם השחקנים הם בסך הכל כלים במשחק. לגישה זו לא יכול להיות מקום בספורט המודרני. היא לא מתקבלת על הדעת בשום פנים ואופן.
3) זלזול בתפקיד הרופאים
האמירה לפיה "אתה צריך להבין את חוקי המשחק, גם אם אתה אפסנאי, רופא או מזכירה" מקוממת וחושפת זלזול מדהים בתפקיד הרופא. עם כל הכבוד לאפסנאים ולמזכירות, ויש המון כבוד תפקידם חיוני במיותר למערכת, אין מקום להשוואת חשיבותם לזה של הצוות הרפואי. למעשה, תרומתה של ד"ר קרניירו וצוותה לאליפות של צ'לסי בעונה שעברה עצומה. שחקני הכחולים סבלו מפחות פציעות בהשוואה למועדוני צמרת אחרים, במיוחד אם משווים את מצבה של צ'לסי לזה של ארסנל.
אם מוריניו לא מסוגל להבין ולהעריך זאת, המצב חמור. אם הוא מסוגל להבין ולהעריך זאת, וסובל כתוצאה מכך מרגשי נחיתות שגורמים לאגו הפגוע שלו לתקוף אנשים שתורמים להצלחה יותר ממנו, הרי שהמצב חמור אפילו יותר. אם הפופולריות של קרניירו, שקודמה לתפקיד בתקופתו של אנדרה וילאש בואש כמנג'ר, מעבירה אותו על דעתו, וגורמת לו לנסות להמעיט בערכה, מומלץ לפנות לטיפול פסיכיאטרי.
4) ביקורת פומבית פסולה על עובדים
אם נניח לרגע באופן היפותטי, לצורך הדיון, כי קרניירו טעתה בשיקול דעת, אסור למנג'ר לתקוף אותה באופן פומבי, וביקורת חייבת להיאמר אך ורק פנים מול פנים, בדלתיים סגורות. זה נכון גם למחדלים בקנה מידה משמעותי, קל וחומר כאשר מדובר בטעות עם השלכות כה זניחות. צ'לסי בסך הכל נאלצה להתגונן עם שחקן פחות במשך שניות ספורות.
הרופאים, המעסים, אנשי יחסי הציבור, האפסנאים, המזכירות, הנהגים, אנשי המנהלה, ואפילו העוזר למזכיר הנסיעות ג'ורג' קוסטנזה הם אנשי מקצוע עבורם מועדון הספורט הוא מקום עבודה רגיל. אם מישהו מהם מתרשל, יש להעמיד אותו על טעותו מבלי לערב בכך את התקשורת. בניגוד מוחלט למאמנים ולשחקנים, תפקידם של עובדים מקצועיים הוא לא נושא לביקורת מצד התקשורת והאוהדים. שימוש בביקורת על עובדים על מנת להסיט את האש מהשחקנים והמאמן עצמו הוא דבר נבזי ושפל. אם מוריניו רוצה לנהל משחקים פסיכולוגיים כהכנה למפגש מול מנצ'סטר סיטי, עדיף שיעשה זאת על גבם של השופטים או מנואל פלגריני. הם רגילים לזה, ובחרו במודע במקצוע שחושף אותם לכך, בניגוד מוחלט לרופאים.
זה היה הקוד האתי במשך עשורים, והוא נשבר השנה פעמיים על ידי מאמנים שהשתן עלה להם לראש. פפ גווארדיולה, שמחא כפיים בציניות במהלך משחק לעברו של רופא באיירן מינכן האנס-וילהלם מולר-וולפארט, וגרם בסופו של דבר להתפטרותו של כל הצוות הרפואי בעונה שעברה, הפר ברגל גסה את הכללים. כעת הלך מוריניו בעקבותיו בצעד בוטה אפילו יותר. השניים מרגישים שהם הסמכות העליונה בכל סוגיה אפשרית, ומישהו צריך להעמיד אותם במקומם ולשים להם גבולות. העובדה כי צ'לסי לא יצאה להגנתה של קרניירו וגיבתה למעשה את מוריניו מקוממת לא פחות ממעשיו של המנג'ר.
5) פגיעה על רקע מגדרי
מעמדה של קרניירו מיוחד כי היא האישה הראשונה בפרמיירליג שמשמשת כרופאה הבכירה במועדון. כתוצאה מכך, היא סופגת מדי שבוע הערות סקסיסטיות פוגעניות מיציעים, ומצד שני נהנית גם מתשומת לב חיובית. מי מכם יודע איך נראים הרופאים בקבוצות האחרות אפילו אותו מולר-וולפארט שעבד בבאיירן במשך ארבעה עשורים? ואולם, את קרניירו מזהים כולם.
מדובר בחלוצה של ממש, מקור להשראה עבור נשים רבות, סמל להצלחה נשית בספורט הגברי, והדבר מחייב את המועדון ואת המנג'ר להתנהלות זהירה. האמירה לפיה הרופאה "צריכה להבין את המשחק" מרמזת כי אינה מבינה אותו, ובמקרה של אישה הרמז יוצר אסוציאציות בעייתיות ביותר, בין אם מוריניו התכוון לכך ובין אם לאו. מבחינת גברים לא מעטים ביציע, היא לא שונה מהותית מהבדיחות של פרשנים על שופטות וקווניות שלא יודעות מהו נבדל.
כעת עולה החשש כי שיקולים מגדריים אכן עומדים מאחורי ההחלטה להדיח את ד"ר קרניירו. שימו לב לשורות שכתב אתמול העיתונאי דנקן קאסלס, דווקא בנסיון להגן על הפורטוגלי: "לדברי הגורם המקורב למנג'ר, מוריניו שקל להגביל את תפקידה של קרניירו במשך יותר משנה. בעוד אין מחלוקת על כישוריה המקצועיים, המאמן היה מודאג שהדינמיקה בחדר ההלבשה משתנה כתוצאה מנוכחות אישה. שחקנים מסוימים התלוננו בפני הצוות הניהולי בנושא וטענו כי הדבר מחייב אותם לשנות את התנהגותם. מוריניו, שידוע כמנג'ר ששם לב לפרטים הקטנים, שואף תמיד להעלים גורמים שעלולים להקטין את סיכויי הקבוצה לנצח משחקים".
אם נכון הדבר, ובמיוחד אם "המקורב למוריניו" הוא מוריניו עצמו, הרי לכם שחור על גבי לבן אין עוררין על העבודה של קרניירו, אבל היא אינה רצויה כי היא אישה. זאת ועוד, המועדון לא מודיע לה על כך ישירות, אלא מנצל אירוע שולי וזניח על מנת לנסות ולפגוע בתדמיתה, להטיל בה דופי ולזרוק אותה לכלבים. אין מחילה על התנהלות בלתי מוסרית זו, והיא תגרום לבעיה קשה מאוד לצ'לסי במידה ותחליט ד"ר קרניירו להגיש תביעה נגד מעסיקיה.