דירוג עשרת הכדורסלנים של השנה

את המקום העשירי ברשימה הקדשנו לאחד השחקנים המרגשים בעולם, למרות שעבור רבים מחובבי ה-NBA הוא עדיין אלמוני. הסנטר הסנגלי שהגיע לארצות הברית רק בגיל 19, זכה באליפות המכללות עם לואיוויל בשנה שעברה ונבחר במקום ה-21 בדראפט על ידי מינסוטה לא שיחק הרבה בשנת הרוקי שלו, אבל לקראת סופה ניצל את פציעתו של ניקולה פקוביץ' כדי לקבל דקות משמעותיות, והוכיח שמדובר בפוטנציאל לא קטן. מעודד מסיום העונה, הגיע ג'נג למונדובאסקט עם סנגל הצנועה שלו, שם כבר לא היה זנב לאריות, אלא האריה היחיד של נבחרת 'האריות'.

הסנטר הצנום בן ה-24 פרח על הבמה המרכזית, סחף את סנגל להופעה מדהימה בשמינית הגמר אחרי ניצחונות גדולים על פורטו ריקו וקרואטיה, ונעצר רק על ידי המארחת ספרד, אחרי שרשם ממוצעים של 16 נקודות ו-10.7 ריבאונדים למשחק בטורניר. בעונת ה-NBA החדשה ג'נג כבר הספיק כמעט להכפיל את ממוצע הדקות שלו למשחק, ולמרות שהיכולות שלו עדיין רחוקות מלהיות מלוטשות, זו בהחלט הייתה השנה שלו.

בעזרת קצת פרובינציאליות והרבה יכולת בקלאץ', גיבור הזכייה של מכבי תל אביב ביורוליג השתחל לרשימה. הגארד האקספלוסיבי ערך את הופעת הבכורה שלו במפעל האירופי הבכיר רק בגיל 27, וסיים אותה עם מספרים של 9.5 נקודות ב-40% מהשדה ו-3.2 אסיסטים למשחק, אבל כמובן שהעונה שלו התחילה רק בסדרת ההצלבה, וליתר דיוק שתי דקות לסיום המשחק הראשון במילאנו. מאותו רגע, בו רייס הנהיג קאמבק בלתי נתפס בדרך להשלמת 'נס מילאנו', היה נדמה ששורה עליה רוח אלוהית.

יש שיגידו שזו היתה רוח המועדון, אחרים יתנו קרדיט לדיוויד בלאט שוויתר על העקרונות שהנחיל לקבוצתו ופשוט נתן לרייס רישיון לירות, אבל בשורה התחתונה פשוט היה משהו מיסטי בחיבור בינו לבין האולם במילאנו באביב האחרון. בחצי גמר הפיינל פור הוא היה חתום על סל הניצחון שקבר את צסק"א, ובגמר הוא הניח את הדובדבן על הקצפת עם 26 נקודות שהיממו את ריאל מדריד, נתנו לו את תואר ה-MVP של הפיינל פור והקנו לו מקום של קבע בליבם של אוהדי מכבי תל אביב.

גרג פופוביץ' הפך למומחה בלזהות וללקט שחקנים משלימים איכותיים שישתלבו בשיטה הגאונית שלו לצד הטריו הוותיק דאנקן-פארקר-ג'ינובילי. עד השנה לאונרד נחשב לאחת הגניבות הקטנות של פופ, ששלח את ג'ורג' היל לאינדיאנה תמורת הפורוורד ארוך הידיים בערב דראפט 2011, בו נבחר במקום ה-15 על ידי הפייסרס, וזכה בשחקן סולידי עם יכולת הגנה אישית מרשימה. כעבור שנתיים הוא כבר קיבל את המשימה הבלתי אפשרית של לשמור על לברון ג'יימס בסדרת הגמר, ועמד בה בכבוד, למרות ההפסד של הספרס למיאמי.

אלא שהשנה התברר שהגניבה של פופוביץ' לא הייתה כל כך קטנה, ולראשונה מזה עשור, צומח סופרסטאר חדש בסן אנטוניו. בגיל 23 בלבד הוא החל להפגין ניצוצות של גדולה אמיתית, כשלצד עוד ועוד מהלכים שובי לב של אתלטיות וחכמת משחק הוא החל לקחת יותר אחריות למרות שלל האגדות ששיחקו לצידו. זה נגמר בשיתוק מוחלט של קינג ג'יימס בשחזור של סדרת הגמר, שהסתיימה עם אליפות מתוקה במיוחד למכונה של פופוביץ', כשלאונרד קוטף באופן סנסציוני את תואר ה-MVP של הסדרה, ומוכיח לכל מי שחשב שסוף עידן דאנקן יסמל את שקיעתם של הספרס, שאגדה נוספת צומחת מול עינינו בטקסס.

הקסם של טורניר המכללות מכניס מדי שנה את כל ארצות הברית לכוננות סינדרלות, ועשרות מיליוני צופים מרותקים למסך בציפייה לתפוס את הסנסציה של מרץ המשוגע, שאף פעם לא מאכזב. אבל רק לעתים נדירות מתגלה קסם ייחודי נוסף של הטורניר: היכולת שלו לייצר מיתוסים בזמן שיא. דני מאנינג ב-1988, כרמלו אנתוני ב-2003, קמבה ווקר ב-2011, והשנה שבאז נפייר - כולם התעלו בדיוק בשבועיים הנכונים, והכניסו את שמם לספרי ההיסטוריה של הקולג'ים. ב-2011 נפייר היה פרשמן ששימש כמחליף של ווקר בעונת הניסים של קונטיקט שהסתיימה באליפות, והשנה בתור סיניור הגיע תורו לחקות את מלך הקלאץ' של יוקון.

תחת המאמן הצעיר והאלמוני (מחוץ לישראל כמובן) קווין אולי, נפייר לקח את ההאסקיז על גבו עם ממוצע נהדר של 18 נקודות למשחק כל הדרך לגמר הפיינל פור, שם חגגו אליפות מפתיעה עם ניצחון על קנטאקי. למזלו של הגארד ממוצא פורטוריקני, שלא הוזכר כמועמד לסיבוב הראשון בדראפט עד לפני כמה חודשים, הפריחה המופלאה שלו הצליחה להלהיב את האיש הנכון – לברון ג'יימס – שהכריז שנפייר הוא השחקן האהוב עליו בדראפט. מיאמי, שעסקה אז בניסיונות נואשים לשכנע את כוכבה להישאר בפלורידה, מיהרה לבחור את נפייר במקום ה-24, ולמרות שקינג ג'יימס כבר הספיק לנטוש, בחודש הראשון שלו ב-NBA הוא כבר הספיק להוכיח שהליגה של הגדולים ממש לא גדולה עליו.

ובמעבר חד לשחקן שהליגה של הגדולים כבר מתחילה להיות קטנה עליו. כשהאיש והגבה הגיע ל-NBA לפני שנתיים היה ברור שהוא יהפוך לאולסטאר קבוע, אבל קשה היה לצפות לאילו גבהים הוא יגיע, ובאיזו מהירות. דייויס הקפיץ את עצמו השנה לרשימת חמשת השחקנים הטובים בעולם, והפרשנים עדיין לא יודעים איך לאכול את המפלצת מניו אורלינס. הוא לא משתלט על משחקים כמו לברון, לא צולף בקטלניות כמו דוראנט ולא רודה ביריבים כמו קובי, אבל הוא שובר שיאים במדד היעילות, ולמען השם, הוא רק בן 21.

בקיץ האחרון הוא היה העוגן של נבחרת ארצות הברית בזכייתה המרשימה במונדובאסקט, ובשתיים ורבע העונות שלו בליגה הטובה בעולם הממוצעים שלו זינקו מ-13.5 נקודות, 8.2 ריבאונדים ו-1.8 חסימות למשחק כרוקי, ל-20.8, 10.1 ו-2.8 אשתקד, עד ל-24.7, 10.2 ו-2.9 עד כה העונה. בעונה שעברה הפליקנס שלו סבלו ממכת פציעות קשה והיו רחוקים מהעפלה לפלייאוף, והעונה נראה שאם יצליח לקחת את חבריו לשמינייה הראשונה במערב הצפוף, הוא יקטוף כבר השנה את תואר ה-MVP הראשון שלו, וככל הנראה לא האחרון.

מבחינה קבוצתית, העונה של סרחיו רודריגס הייתה רצופת אכזבות, עם הקטסטרופה הלאומית עם נבחרת ספרד במונדובאסקט, ההפסד הדרמטי למכבי תל אביב בגמר היורוליג והכניעה לברצלונה בסדרת הגמר בליגה הספרדית, אבל מבחינה אישית הרכז עם הזקן עשה את הכל נכון. בגיל 28, שלוש שנים אחרי שוויתר על קריירת ה-NBA שלו ונחת בריאל מדריד, הוא הקפיץ לפתע את ממוצעיו ביורוליג מ-7.2 נקודות למשחק ב-30% מחוץ לקשת אשתקד ל-15.9 ו-50% לשלוש השנה, והיה הכוח המניע של ההתקפה המסחררת של הבלאנקוס למרות שלא פתח באף משחק העונה, ושיחק רק 22.5 דקות בערב.

השיפור הפנומנלי הזה העניק לו את תואר ה-MVP של עונת היורוליג, והוא הפך למחליף השני בלבד בתולדות המפעל שעושה זאת, אחרי תיאו פפאלוקאס ב-2007. כמובן שברגעי ההכרעה פאבלו לאסו הותיר אותו על הפרקט, ובעונה בה ריאל ניפצה את שיא סך הנקודות לעונה, רודריגס היה הקלעי המוביל שלה ברבעים האחרונים, בדרך לעונה חלומית, שכללה גם לא מעט סיוטים.

זו הייתה צריכה להיות השנה של קווין דוראנט. בעונתו השביעית ב-NBA הוא זכה סוף סוף בתואר ה-MVP, בחירה שאיש בליגה לא חלק עליה. הרי דוראנטולה העלה את הרף השמיימי שלו עוד קצת, עם שיאי קריירה של 32 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק, במעל 50% מהשדה, והוסיף 7.4 ריבאונדים ו-1.3 חטיפות לערב. אוקלהומה סיטי שלו ניצחה 59 משחקים וסומנה כקבוצה שתקטע את השושלת של מיאמי, אבל סן אנטוניו הייתה גדולה עליה בגמר המערב, בו שבו וצפו החששות מהבעייתיות שבשילוב בין דוראנט לראסל ווסטברוק.

מאותו רגע כלום לא הלך לדוראנט. הוא בלט באימוני נבחרת ארצות הברית לקראת המונדובאסקט אבל החליט לפרוש מהסגל שלושה שבועות בלבד לפני הטורניר, בהחלטה שפגמה לא מעט בקונצנזוס סביבו. דוראנט הסביר את ההחלטה ברצונו להתאוורר פיזית ומנטלית לקראת העונה הבאה, אבל שבועיים לפני פתיחתה התברר שהוא סובל משבר מאמץ שהשבית אותו לחודשיים. מאז אוהדי הת'אנדר נאלצים לצפות באכזבה בקבוצתם מקרטעת בתחתית המערב, מקבלת את דוראנט בחזרה ושוב מאבדת אותו, ובמקביל להתמודד עם הרמיזות שלו על רצונו לחקות את לברון ולחזור יום אחד הביתה, לוושינגטון.

קינג ג'יימס איבד השנה את אליפות ה-NBA ואת תואר ה-MVP בהם זכה בשנתיים האחרונות, אבל זכה בחזרה באהדתם של אנשים רבים שנטרו לו טינה על 'ההחלטה' ההיא לנטוש את קליבלנד ב-2010. ההיט שלו העפילו לגמר רביעי ברציפות למרות עונה לא מרשימה, אבל שם הוכו שוק על ירך בידי הספרס, כשלברון נותר בודד במערכה לאור הדעיכה של דווין וייד והרכות של כריס בוש. רגע לפני יום הולדתו ה-30, הוא לקח החלטה אמיצה לחזור הביתה, שהתגלתה כאמיצה הרבה פחות כשהתגלה שקווין לאב הסכים להצטרף אליו, והתברר שלמעשה לא מדובר בהקרבה מטעמים סנטימנטליים, אלא בבניית גלאקטיקוס חדשים במקום בו תקרת השכר מאפשרת זאת.

את הקיץ נטול המונדובאסקט שלו הוא בילה בעצרות קבלת פנים לכבודו, הפקת תכנית טלוויזיה, דיאטת רצח ופיתוי וטרנים להצטרף לפרויקט החדש שלו. מאז פתיחת העונה המספרים שלו בירידה, הקבוצה חסרת יציבות באופן קיצוני, והוא עסוק בהטלת אחריות, לקיחת אחריות, חינוך חבריו לקבוצה והלקאה עצמית לסירוגין. כמובן שעדיין מוקדם לקבוע האם הקאמבק היה טעות או לא מבחינה מקצועית, אבל כבר עתה ברור שהמורשת שלו עומדת למבחן אמיתי.

מי האמין ש-2014 תהיה עוד יותר מוצלחת עבור בוריס דיאו מ-2013. לפני שנה הפורוורד השמנמן שכבר נכנס לשלב דמדומי קריירת ה-NBA שלו בשארלוט זכה לעדנה מחודשת עם המעבר לסן אנטוניו שנעצרה רק בסדרת הגמר, ובקיץ שלאחר מכן כיכב בזכייה של צרפת באליפות אירופה. אלא שהשנה דיאו כבר הפך לאחד הברגים המרכזיים באליפות הקסומה של סן אנטוניו, והמשיך לייצר ניסים גם במדים הלאומיים, כשהצרפתים בהנהגתו חוללו את הסנסציה של המונדובאסקט והעיפו את המארחת ספרד ברבע הגמר.

בגיל 32 הפך חבר הילדות של טוני פארקר, שהסתדר הקיץ בלי חברו הטוב ובלי ג'ואקים נואה הפצוע, לסמל העונה הבלתי נשכחת של הספרס. הוא היה זה שעשה את כל הדברים הקטנים שחיברו את הקבוצה המזדקנת, שהרבה בזכותו תמיד הייתה חכמה יותר מיריבתה. דיאו, שהואשם לאורך כל הקריירה בכך שהוא לא מספיק אנוכי, מצא את הבית המושלם עבורו, היה החלק המושלם בפאזל של פופוביץ', ונתן את הדחיפה שהיתה חסרה לשחקן היחיד שהקדים אותו בדירוג שלנו.

הדירוג הזה הוא של אינדיבידואלים, ולכן החוקים לא מאפשרים להעניק את המקום הראשון לקבוצה שלמה, ולא משנה עד כמה היא הייתה מענגת. אז דאנקן נבחר לייצג את הספרס מודל 2014, הגרסה העתידנית של הקבוצה שכבר לקחה אליפויות של הגנה, של כוכבים, של ניסיון ושל מאמן, והפעם עשתה זאת בזכות התקפה מושלמת ורמת תיאום שגבלה באומנות. גם הפעם, כמו בארבע האליפויות הקודמות של המועדון, טים דאנקן היה העוגן הבלתי מעורער, ובגיל 38 הוא כתב פרק מוזהב נוסף במורשת של אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.

העונה שעברה הסתיימה במפח נפש עבור דאנקן, שהודה שלאורך כל הקיץ לא הפסיק לחשוב על ה-19.6.13, והשלשה ההיא של ריי אלן שגנבה לספרס את משחק 6, ובסופו של דבר עלתה להם באליפות. דאנקן וחבריו השתמשו בשברון הלב כדלק למילוי מיכלי המוטיבציה לקראת עוד עונה מפרכת, לקראתה רבים חזו שסן אנטוניו תדעך עם הזדקנות כוכביה. אבל בפועל דאנקן רק השתבח, טיפח כהרגלו בחוסר אגו מוחלט את צעירי הסגל, ויחד עם פארקר וג'ינובילי הבלתי נלאים ניפק את אחת מסדרות הגמר הדומיננטיות מזה שנים, בדרך לתואר אותו הגדיר "המתוק ביותר בקריירה שלי". מישהו מוכן להמר ש-2015 תסתיים אחרת?