הטירוף סביב חלון העברות בכדורגל, שזה עתה נסגר, מעלה בכל פעם מחדש מחשבות בנוגע לערכם של שחקני העל ובעיקר על היחס בין סכומי העתק לבין תרומתם האמתית של אותם כישרונות לקבוצות. השאלה מתי לעצור את המרדף אחרי הכישרון הבא נידונה בשבוע שעבר בניו-יורק טיימס, בעקבות מחקר חלוצי בנושא. גם לכישרון, מסתבר, צריך להציב גבולות ברורים.
המחקר כלל שני שלבים מרכזיים. בשלב הראשון ביקשו החוקרים לבחון את החשיבות שמייחסים בני האדם לתרומתם של שחקנים מוכשרים להישגים הקבוצתיים. המשתתפים במחקר התבקשו לנבא הצלחה של קבוצות שונות על פי כמות הכשרונות ששיחקו בכל אחת מהן. כל אחד מהמשתתפים דירג את ההישגים הצפויים של הקבוצה לדעתו (מ-1 עד 10) לאחר שנודע לו האם בקבוצה יש 10 אחוזים של שחקנים עם כשרון-על, 20 אחוזים, 30 וכך עד 100 אחוז (כלומר כל שחקני הקבוצה הם כישרונות-על).
הממצאים היו ברורים לגמרי. הציון לקבוצה עלה ככל שאחוז הכישרונות בה היה גדול יותר. קבוצות עם תשעים ומאה אחוז כישרונות-על קיבלו ציונים כמעט מושלמים. אף אחד מהמשתתפים לא חשב שתוספת של כישרונות לקבוצה תפגע בהישגיה. על בסיס דומה, התבקשו משתתפים נוספים לבחור שחקנים לנבחרת דמיונית שירכיבו. בכל עמדה במגרש עמדו לבחירתם של המשתתפים מספר שווה של כישרונות-על וכאלו שאינם. בסיום גם התבקש כל אחד להעריך את ההצלחה של הנבחרת שבנה בטורניר (מ-1 עד 7). כמעט כל המשתתפים בחרו בכוכבי העל לכל אחת מהעמדות (מעניין שבשער ובהתקפה האפקט אפילו היה חזק יותר משאר העמדות). כמובן שגם נמצא קשר מובהק בין כמות הכוכבים והערכת סיכויי ההצלחה של הנבחרת על ידי הנחקרים. בשורה התחתונה, הנבדקים הוכיחו שוב כי אנשים מאמנים שגיוס כישרונות-על לקבוצה משפיע לחיוב על הישגיה. ככל שהכמות של הכישרונות תגבר כל ישתפרו גם ההישגים. בשום אופן לא עלתה על ידי הנבחנים אפשרות שהכמות של הכישרונות תשפיע דווקא לרעה על הישגי הקבוצה.
מנצ'סטר יונייטד מתפארת: "נשבור שיאי העברות בכל קיץ"
די מריה תוהה: "לא יודע כמה זמן רונאלדו יחזיק בריאל"
טוני קרוס מעיד על ההבדל בין באיירן לריאל
בשלב השני, המעניין יותר, ביקשו החוקרים לבחון את הדעות המקובלות על ריבוי כישרונות בקבוצה מול נתוני אמת מתוך המציאות הספורטיבית. לשם כך קיבצו החוקרים נתונים על נבחרות הכדורגל הלאומיות בכל העולם במהלך מוקדמות המונדיאל של 2010 ושל 2014. הם קטלגו נבחרות על פי כמות כישרונות-העל שיש בכל אחת מהן (כישרון-על הוגדר כמי שמשחק בקבוצת-על, על פי דירוגים כלכליים ומקצועיים של דלוייט ופיפ"א). במקביל שוקללו התוצאות של כל הנבחרות באותה התקופה (על פי משוואה שלקחה בחשבון את תוצאת המשחק, חשיבותו, איכות היריבה ועוד משתנים רבים אחרים).
שילוב הנתונים הוביל לתוצאות ברורות ועקביות: ישנו קשר חיובי בין כמות הכישרונות בנבחרת לבין הישגיה, אבל עד גבול מסוים. בנקודה מסוימת, באופן שיטתי, עודף הכישרון מתהפך ומתחיל לפעול בצורה שלילית. ניסוי דומה נערך בכדורסל ובו נבדקו, בכלים דומים, הישגים של קבוצות בליגת ה-NBA על פני עשור (2002-2012). על בסיס נתונים רבים מאוד דורגו כלל שחקני הליגה לפי רמת כישרונם. בדומה לכדורגל, גם כאן בדקו החוקרים כמה כישרונות-על משחקים בכל קבוצה (במקרה הזה הוגדר השליש העליון של השחקנים כקבוצת כישרונות-העל). הממצאים היו דומים באופן שאינו יכול להיות מקרי. כישרונות בהחלט תורמים להישגים של הקבוצות אבל לא באופן בלתי מוגבל. גם בעולם הכדורגל וגם בעולם הכדורסל, נקודת המפנה הייתה באזור שני שלישים של הקבוצה. מרגע שכמות כישרונות-העל חוצה את הקו, הישגי הקבוצות מתחילים להיפגע.
החוקרים ממש הגדירו את העובדות כתופעה של "כישרון יתר". ואולי זה באמת לא כל כך מפתיע, שהרי ממצאים דומים נמצאו גם בשדות מקבילים. מחקרים מתחום הכלכלה מצאו כי ריכוז גבוה של חברים בעלי סטטוס גבוה משפיע באופן שלילי על הביצועים של קבוצות מחקר כלכליות. מחקרים אחרים מצאו שצוותים שכללו אך ורק אנשים עם טסטוסטרון גבוה חוו ירידה בביצועים, מכיוון שחברי הקבוצה נלחמו על שליטה ודומיננטיות.
מפתיע, אבל מחקרים אפילו מצאו שריכוז של תרנגולות דומיננטיות במרחב אחד מפחית באופן משמעותי את ייצור הביצים שלהן. במקום לנתב את המשאבים לשיתוף פעולה ותיאום, אנרגיות רבות מדי מושקעות במאבקי אגו ושליטה והתוצאות הקבוצתיות נפגעות. זאת ככל הנראה הסיבה לכך שהאפקט של כישרון היתר לא מתרחש בענפי ספורט שדורשים פחות שיתוף פעולה ותלות בין חברי הקבוצה. כאשר החוקרים בחנו את ההשפעה של כישרונות-העל במשחק הבייסבול (שכבר כינו אותו בעבר "משחק אינדיווידואלי במעטפת של משחק קבוצתי") נמצא שריבוי הכישרונות לא פועל באופן שלילי בניגוד לענפים הקבוצתיים הקלאסיים.
מלאכת בניית קבוצת ספורט היא עסק לא פשוט. רוב בני האדם, כפי שהוכיחו השלבים הראשונים של המחקר, נוטים להאמין שקבוצת ספורט תהיה טובה יותר ככל שכמות השחקנים המוכשרים בה תהיה גבוהה יותר. לכן הניסיון של הקבוצות הגדולות להסתער על כל כוכב פנוי בשוק נראה הגיוני מאוד. המחקר נוכחי מוכיח בצורה חד משמעית כי חייבים להתבונן על המכלול הקבוצתי ולקחת בחשבון משתנים רבים, כמו אגו, שיתוף פעולה וכדומה. פרויקטים רבים של גלקטיקוס כושלים לימדו אותנו שכוכבים אינם ערובה להישגים. המחקר הנוכחי מנסה להצביע על נקודת המפנה בה עודף הכישרון פועל כנגד הקבוצה. האם המידע ימתן קבוצות במסע המטורף שלהן אחרי הכוכב הגדול בחלון העברות הבא? בעידן שבו ההצלחה נמדדת במונחים כלכליים ותקשורתיים, לא פחות מההישגים המקצועיים, זאת כנראה אפילו לא אופציה.
ד"ר אילן תמיר הוא מומחה לתקשורת וספורט באוניברסיטת אריאל.