אליפות העולם בכדורסל יוצאת לדרך ועיני כל העולם נשואות לנבחרת האמריקאית. גם ללא הסופרסטארים הגדולים ביותר, האמריקאים מביאים מספיק כוכבים גדולים שעבור חלק גדול משחקני היריבות לשחק מולם זו הגשמת חלום. כפי שכבר כתבתי, הנבחרת הזו מזכירה בלא מעט גורמים את הנבחרת מאליפות העולם של 2010, שגם היא כללה בעיקר צעירים ושחקני דרג שני בקליבר של האמריקאים. הקמפיין ההוא התברר כמבחן חשוב עבור כמה מהשחקנים, בעיקר הצעירים, שניצלו את ההזדמנות כדי לשפר את מעמדם ב-NBA ולפרוץ בעונה שלאחר מכן. גם הפעם זה יכול להיות מבחן מעניין לכל שחקן בסגל, אבל עבור ארבעה מהם טורניר מוצלח יכול להיות חשוב במיוחד.
אנתוני דייויס
משחקי ההכנה חיזקו את התחושה שדייויס מוכן לתפקיד הדבר הגדול הבא. מאוד יכול להיות שהוא בשל להיות השחקן שיהפוך את הקמפיין הזה להצהרה שלו, שהוא זה שיבהיר לכל העולם שנבחרת ארה"ב הנוכחית היא הנבחרת שלו. למרות שהיא כוללת MVP לשעבר (דרק רוז), שחקן שנבחר לחמישיית העונה החולפת (ג'יימס הארדן) ועוד כמה אולסטארים, היא עשויה להיות שלו. זו יכולה להיות הזדמנות עבור מי שפחות מתעניין בעונה הרגילה להבין איזה סוג של פוטנציאל טמון בדייויס.
ב-2010 זה היה קל - הנבחרת הייתה של קווין דוראנט וכל פעם שהיו צריכים סל הלכו אליו. זו לא תהיה הדרך של דייויס להפוך לשחקן החשוב בנבחרת. מאוד יכול להיות שהוא יהיה הקלע המוביל, אבל בעיקר בזכות האלי-הופים וריבאונד התקפה. הוא לא יהיה הגו-טו-גאי בנבחרת בה לא חסרים כאלה בין שחקני החוץ. לכן, זו גם תהיה ההזדמנות של דייויס להדגים את היכולת שלו להשתלט על משחקים דרך ההגנה. לעומת ה-NBA, בנבחרת הוא ישחק בעיקר כסנטר והתפקיד שלו יהיה לחפות על כולם. בחמישייה שצפויה לכלול את קיירי אירווינג, סטף קרי והארדן יהיה הרבה על מה לחפות. במובן מסוים, תפקיד עיקרי של דייויס הוא לאפשר לששבסקי לשחק עם שלושת הכוכבים ההתקפיים האלה ביחד. כשחוק שלוש השניות ההגנתי לא קיים, יהיה לו קל יותר להביא לידי ביטוי את האתלטיות ואת החוש שלו למהלכי הגנה גדולים. משחק ההגנה מול סלובניה, שכלל 4 חטיפות ו-4 חסימות של דיוויס ב-18 דקות, מבהיר למה ניתן לצפות.
קיירי אירווינג
דרק רוז הוא השחקן המעניין ביותר בנבחרת, כולם רוצים לדעת איך הוא נראה ומה הכושר שלו. אבל צריך לבצע תיאום ציפיות: גם אם רוז כשיר לחלוטין, הוא צריך להסיר חלודה של כמעט שנתיים וחצי בהן בקושי שיחק כדורסל. המבחן האמיתי של רוז יהיה ביכולת לשרוד עונה שלמה ולהגיע במצב טוב לפלייאוף, בנבחרת נסתפק בקרוס-אובר או שניים במשחק שיזכירו לנו שהוא עדיין קיים. בתמונה הגדולה, יהיה הרבה יותר מסקרן לבחון את השחקן שמתמודד עם רוז על תפקיד הפוינט גארד הפותח.
הנה מה שמצפה לקיירי בנבחרת: הוא ישחק לצד שחקנים בכירים ממנו ויצטרך ללמוד לקחת על עצמו תפקיד משני יותר מזה שהיה רגיל עד כה. התפקיד שלו יהיה לנהל את המשחק, לגלות אחריות ומנהיגות במידה, לשמור יותר טוב מאשר בליגה, להימנע מזריקות קשות ולהיות אפקטיבי גם בתנועה ללא כדור ובקליעה ממסירה, משהו שהוא התקשה בו במעט הפעמים בהן זה קרה בקליבלנד. הוא נמצא בנבחרת שמצופה ממנה לנצח את כל המשחקים שלה, זה לא הזמן והמקום לשכר לימוד וקבלת החלטות לקויה. אם יהיו משחקים צמודים, הוא עשוי להוכיח שהוא שחקן קלאץ' לא פחות אפקטיבי משאר כוכבי הקבוצה. בקיצור: קיירי לא יכול היה לבקש הכנה טובה יותר למה שמצפה לו בקליבלנד ואנחנו לא היינו יכולים לבקש הזדמנות טובה יותר לבחון איך הוא נראה בסיטואציה שהרבה יותר דומה לקליבלנד העתידית מכל מקום שקיירי היה בו עד היום.
רודי גיי
למרות שזומן לסגל רק ברגע האחרון בעקבות העזיבה של דוראנט, רודי גיי שרד את הניפויים האחרונים שלא דילגו על הפורוורדים צ'נדלר פארסונס,גורדון הייוורד וקייל קורבר. הנתונים הפיזיים של גיי כנראה שכנעו את ששבסקי להעדיף אותו כפאוור פורוורד מחליף על פני האחרים. לפני שבוע גיי חגג 28, גיל שמתאים לשיא הקריירה, אבל הנתון שמעיד יותר מכל על מעמדו ב-NBA הוא שהוא שיחק עד היום ב-585 משחקי עונה רגילה ו-7 משחקי פלייאוף. גם ממפיס וגם טורונטו הסתדרו טוב יותר בלעדיו, ועכשיו הוא נמצא בסקרמנטו החלשה.
זו תהיה העונה האחרונה של גיי בחוזה שסידר לו 82 מיליון דולר ב-5 עונות. אחריה הוא יצטרך לקבל החלטה - האם להישאר סקורר מוביל בנמושות או לחפש תפקיד מעט שונה, ואולי גם מוכנות לרדת בשכר, כדי לשחק בקבוצת פלייאוף חזקה. מבחינת הקבוצות הגדולות, התפקוד של גיי בנבחרת עשוי להיות יותר מעניין מכל מה שהוא יעשה בסקרמנטו בעונה הבאה. זו ההזדמנות שלו להוכיח שהוא מסוגל לתפקד כרול פלייר בקבוצה חזקה, שהוא מסוגל להיות זה שעולה מהספסל, יוצר לעצמו כמה מצבי זריקה, קולע זריקות פנויות, מנצל מיס-מאצ'ים, נע ללא כדור ושם גוף על שחקנים גבוהים ממנו כסטרץ' 4. אנו נמצאים בתקופה בה להרבה קבוצות, כולל כמה גדולות, יש כסף פנוי כל קיץ ושחקנים בקליבר של גיי הופכים להיות נגישים עבורן. אבל גיי הוא שחקן שקבוצות גדולות נוטות להתרחק ממנו, שחקן שלא נראה טוב במדדים המורכבים. אם הוא מעוניין להגיע למקומות בהם נאבקים על תארים, כדאי לו לגרום לגנ'רל מנג'רים הרלוונטיים להגיד לעצמם בקיץ הבא: "אם הוא יעשה אצלנו מה שהוא עשה בנבחרת, זה יכול לעבוד".
מייסון פלאמלי
לרוב שחקני הפנים יש מה להוכיח בקמפיין הזה. קנת' פאריד הפתיע את כולם כשתפס לעצמו מקום בחמישייה, אבל לא עושה בנבחרת שום דבר שמי שעוקב אחריו בדנבר, בעיקר בחצי השני של העונה האחרונה בו הוא ביצע קפיצת מדרגה, לא יודע שנמצא ברפרטואר שלו. דמרקוס קאזינס גורר פציעה ויהיה מעניין לבדוק איך הסגנון שלו נראה בחוקים הבינלאומיים, אבל הוא כבר סגור לארבע שנים כשחקן המרכזי של סקרמנטו וייבחן קודם כל דרך היכולת שלו להוביל את הקינגס להצלחות. אנדרה דראמונד הוא העוגן ההגנתי של דטרויט לעתיד הנראה לעין בלי קשר למה שיקרה בשבועות הקרובים. מה שמשאיר אותנו עם פלאמלי כשחקן שיש לו הכי הרבה מה להרוויח מקמפיין מוצלח.
פלאמלי הוא ללא ספק השורד המפתיע ביותר בסגל הסופי. מדובר בשחקן שסיים עונת רוקי סבירה, אבל לא הצליח להוכיח שהוא בשל להיות סנטר פותח בקבוצה ראויה. לצערו הוא נמצא בקבוצה של ברוק לופז, וכל זמן שלופז יהיה בריא הוא לא יהיה יותר משחקן של 12-14 דקות למשחק. מכיוון שלא מדובר בשחקן עם כישרון יוצא דופן אלא בשחקן יעיל שעושה את הדברים הקטנים בשני הצדדים, בברוקלין יהיה לו קשה מאוד לשכנע במעט הדקות שלו שהוא יותר ממחליף סולידי. אבל אם הוא ישתלט על תפקיד הסנטר המחליף בנבחרת, אם ששבסקי יעלה אותו לפני קאזינס ודראמונד ולא יפחד להשתמש בו גם בדקות מכריעות, זו יכולה להפוך להיות דרך המלך שלו למעמד בכיר יותר. בתסריט האופטימי של פלאמלי, הוא יהיה מספיק משכנע כדי שלא ישתלם לברוקלין להחזיק אותו כמחליף והם יעדיפו לקבל תמורה ראויה ולשלוח אותו לפתוח במקום אחר.