לוס אנג'לס לייקרס: ככה מגיעים לשומקום

מאזן בעונה שעברה: 55:27

סיימה את העונה: מקום 14 במערב, רחוק רחוק מהפלייאוף.

אוהדי הלייקרס ירצו בוודאי לשכוח את העונה האחרונה ולמחוק אותה מדפי ההיסטוריה המפוארים של הקבוצה. סטיב נאש סבל מבעיות עצבים, ושותף רק במשחק אחד עד פברואר. כשהיה נראה שנאש על סף פרישה, הוא חזר כי לקבוצה נגמרו הרכזים הבריאים, והספיק לשחק בעוד 14 משחקים. קובי בריאנט התאושש מהפציעה בגיד אכילס, ולכן לא שיחק עד דצמבר. עוד לפני שהספיק לעלות על הפרקט הלייקרס החתימו אותו על הארכת חוזה בסך 48 מיליון דולר לשתי עונות. כלכלית קובי שווה ללייקרס אפילו יותר מזה. מקצועית קובי כבר לא שווה את הסכומים האלה. מעשית הוא סותם להם את האופציה להביא כוכבים אחרים. העונה של קובי הסתיימה אחרי 6 משחקים בלבד, לאחר ששבר את הברך. בגיל 36, אחרי עונה וחצי בחוץ, ושתי פציעות קשות, לא ברור איזה בריאנט יחזור לעונה הקרובה. בלי קובי, ובלי נאש, דאנטוני הריץ אסופת שחקנים סביב פאו גאסול. הלייקרס קלעו הרבה, אבל ספגו יותר (רק פילדלפיה ספגה יותר מהלייקרס בממוצע למשחק), והעונה נגמרה רחוק מאוד מהפלייאוף. מצד שני, זו בדיוק הקבוצה שכשחקן אתה רוצה להיות בה, כיוון שזה המתכון לחוזים שמנים בקיץ שאחרי.

באו: קרלוס בוזר (דרך תהליך האמנסטי מהבולס), ג'רמי לין (בטרייד מהרוקטס), אד דייויס (שחקן חופשי מממפיס), ג'וליוס ראנדל (רוקי מהדראפט), ג'ורדן קלארקסון (רוקי, סיבוב שני, מהדראפט), רוני פרייס (חופשי מאורלנדו).

עזבו: פאו גאסול (שחקן חופשי, לשיקגו), כריס קיימן (שחקן חופשי, לפורטלנד), ג'ודי מיקס (שחקן חופשי, לדטרויט), ג'ורדן פארמר (שחקן חופשי, לקליפרס), קנת' בייזמור (שחקן חופשי, לאטלנטה), מארשון ברוקס (שחקן חופשי, ישחק באיטליה), קנדל מארשל (שוחרר ונאסף על ידי מילווקי).

רק לקובי, נאש ורוברט סאקרה היו חוזים לעונה הקרובה, כל השאר היו שחקנים חופשיים, וכאמור, ניצלו את העונה האחרונה כדי להשיג חוזים שמנים. המרוויחים העיקריים יהיו ניק יאנג (21 מיליון לארבע עונות בלייקרס), ג'ורדן היל (18 מיליון לשתי עונות בלייקרס), ג'ודי מיקס (19 מיליון לשלוש עונות בדטרויט) וכריס קיימן (10 מיליון לשתי עונות בפורטלנד).

העדיפות הראשונה של הלייקרס הייתה להביא כוכב גדול ליד קובי. היה להם את הכסף לבזבז, אבל אף אחד לא מיהר לבוא. כרמלו היה מוכן להקשיב לפיטץ' שלהם, וקובי אפילו ניסה להשתמש בחברות בינו ובין אנתוני, אבל לא נראה שזו הייתה אופציה רצינית בשום שלב של הקיץ. לאחר שהבינו שאף אחד לא מגיע, הלייקרס עברו כמו בעונה שעברה, למלא את הסגל, כשהדגש הוא על השארת גמישות כלכלית בהמשך הדרך. בקיץ הבא ללייקרס יהיו ארבעה שחקנים תחת חוזים מובטחים (קובי, יאנג, ראנדל וקלי), ורק 36 מיליון דולר בשכר מובטח.

למעט ההחתמה של ניק יאנג (יותר מדי כסף, חוזה ארוך מדי), קשה לבקר את שאר הצעדים שהלייקרס עשו בקיץ. הם נתנו לג'ורדן היל 9 מיליון דולר לעונה, אבל יכולים להפטר ממנו בקיץ. הם החזירו את ווסלי ג'ונסון וקסבייר הנרי על חוזים מינימליים. הם החתימו את ראיין קלי על חוזה טוב. הם הביאו את אד דייויס על חוזה מינימום. הם עזרו לרוקטס להיפטר מהחוזה של ג'רמי לין וקיבלו בתמורה בחירת סיבוב ראשון. הם הביאו את בוזר דרך תהליך האמנסטי בשכר נמוך.

ללייקרס הייתה אופציה להשאיר את קנדל מרשל לעונה נוספת. מרשל פרץ תחת דאנטוני, ועדיין יש ויכוחים אם זה השיטה או השחקן. הלייקרס רצו לשחרר קצת כסף, ולכן שחררו את מרשל, כשהכוונה הייתה להחתים אותו מחדש אם אף קבוצה לא תרים אותו מהוייברס. מילווקי לא נתנה למרשל להפוך לשחקן חופשי ותהנה משירותיו בעונה הקרובה.

יש כאן חומר שאפשר לעבוד איתו, אם רק היה המאמן הנכון. לא בטוח שזה ביירון סקוט. הלייקרס לקחו את הזמן במינוי המאמן, ובסופו של דבר החתימו את סקוט הבינוני. סקוט לא הרשים בקבוצותיו הקודמות, וההישגים עם ניו ג'רזי נרשמים בעיקר לחובת המזרח החלש. קובי צידד בהגעתו, אבל קובי צידד גם בהגעתו של דאנטוני וזה לא נגמר טוב. להגנתו של דאנטוני אפשר לומר שהגם כשהאוהדים לא ראו את קבוצתם האהובה מנצחת, הם לפחות נהנו מכדורסל טוב. אצל סקוט ספק גדול אם מישהו ייהנה מהכדורסל.

חמישייה: ג'רמי לין, קובי בריאנט, ווסלי ג'ונסון, קרלוס בוזר, ג'ורדן היל

ספסל: סטיב נאש, ניק יאנג, ג'וליוס רנדל, ראיין קלי, קסבייר הנרי, אד דייויס, רוברט סאקרה, ג'ורדן קלארקסון.

מאמן: ביירון סקוט (עונה ראשונה בלייקרס, ו-14 בליגה, לפני זה אימן בניו ג'רזי, ניו אורלינס וקליבלנד)

מועמד לפריצה: אם כבר חותמים על חוזה מינימום, עדיף שזה יהיה בקבוצה רעה. תשאלו את ג'ודי מיקס, ניק יאנג, כריס קיימן וג'ורדן היל. אף אחד מהם לא היה מבוקש בליגה לפני העונה הקודמת, וארבעתם קיבלו חוזים יפים בקיץ האחרון. ווסלי ג'ונסון לא הצליח לנצל את ההזדמנות, וקסבייר הנרי היה פצוע יותר מדי. הבא בתור הוא אד דייויס. דייויס נחשב בתחילת דרכו ליורש של בוש (ולו גם אם זה בעיקר קשור לעובדה שהוא שיחק בטורונטו), אבל לא קיבל באף קבוצה מספיק דקות בשביל להוכיח מה הוא שווה. בעונת הרוקי קיבל בממוצע 24:38 דקות למשחק, וזה היה שיא הקריירה שלו. בעונות לאחר מכן, הדקות רק ירדו. דייויס ריבאונדר טוב שעם הדרכה יכול להתפתח לשחקן חמישיה בליגה. בממפיס היו לפניו זאק ראנדולף ומארק גאסול, מחסום בלתי עביר. בלייקרס הוא יכול למצוא המון דקות.

מועמד לדעיכה: קצת קשה לכתוב על קובי בריאנט שהוא מועמד לדעיכה. מי שראה את השחקן הענק הזה משחק ב-18 השנים האחרונות למד בעיקר שלעולם אי אפשר להספיד אותו. עד כה הדעיכה הייתה הרחק מעיני המצלמות, על מיטות הטיפולים. השחקן שלא עבר פציעה קשה ב-16 העונות הראשונות שלו בליגה, עבר שתיים בשתי עונות רצופות. הוא אמור להיות מוכן לפתיחת העונה, אבל גם אם יצליח להשאר בריא, קשה לראות אותו חוזר ליכולת שאפיינה אותו לפני הפציעה. קובי לא יכול להיות הסקורר שהיה, אין לו את הכלים שהיו לו. גם אם יצליח, זה לא יהיה באותה יעילות. הוא עדיין יהיה טוב יותר מחלק גדול מהשחקנים בליגה, אבל הוא לא יהיה מספר 1, וזה בפני עצמו ירידה עבור שחקן ענק כמו קובי.

אקס-פקטור: שימו עין על ג'וליוס רנדל. הרוקי שמגיע מקאנטקי נחשב לבחירת טופ 3 לפני שנה, ויש לו את המוטיבציה להוכיח לכל מי שדילג עליו, שהוא טעה. רנדל רק בן 19, אבל חזק מאוד, ריבאונדר מצוין, עם מוסר עבודה גבוה, ואגו של כוכב. יש לו את המורה הנכון שילמד אותו על גישה לכדורסל (קובי), ואת המורה הנכון שילמד אותו מה לעשות עם הכשרון שלו (בוזר). רנדל הוא הדבר היחיד החיובי שיכול לצאת מהעונה הקרובה של הלייקרס. אם הוא יקבל דקות ויתפתח, העונה הזו לא תרד לטמיון.

תסריט אופטימי: קובי מצליח להישאר בריא, וקולע 25 נקודות לערב. זה לא עוזר ללייקרס לנצח, אבל קובי ממשיך להתקרב לשיא של קארים, וזה נותן ללייקרס מטרה לשחק עבורה. רנדל מתגלה כמפלצת ריבאונדים ומוכיח לכל מי שדילג עליו שטעה.

תסריט פסימי: קובי לא מצליח להישאר בריא. סקוט עולה לכולם על העצבים והאוהדים מתגעגעים לקבוצה של דאנטוני. הלייקרס מסיימים את העונה במקום ה-24, והבחירה שלהם הולכת לפיניקס.

תחזית: ג'ונסון והיל הם חורים בהתקפה, לין, בריאנט ובוזר חורים בהגנה, וככה אי אפשר לנצח. השאלה העיקרית היא האם זה מספיק גרוע בשביל לשמור על בחירת הדראפט שלהם (מוגנת טופ 5). סקוט הוא לא המאמן לגדל רוקיז, וכנראה שגם מרנדל לא נראה יותר מדי.