בווידאו: מפגן ההצלות של אופיר מרציאנו במחזור הפתיחה נגד קרית שמונה
4: בירידה
מרגיש יותר, אבל זה קרה בסך הכול לפני חמישה שבועות. הפועל פתח תקוה הציגה הופעה חיובית. כדורגל מלא אנרגיות ולחימה. עומרי אלטמן בהופעת בכורה הבקיע פנדל בדקה ה-90, סגנית האלופה הפועל באר שבע על סוללת הכוכבים והכסף שלה סחטה 1:1 במושבה מול העולה החדשה. ועוד אמרה תודה. מי היה מאמין. וזו אותה עולה חדשה שימים ספורים לפני כן ניצחה את בית"ר ירושלים. מד ההתרגשות באם המושבות צמח לגבהים מסוכנים. "שימשיכו להגיד שאנחנו יורדים בטוחים", לגלג אחד מבכירי המועדון ובחדרי חדרים החלו לפנטז על תואר הפתעת העונה. המשחק ההוא התקיים שבוע לפני המועד המקורי של פתיחת העונה. הדחייה הייתה אמורה לתת לקבוצות שלא לגמרי היו מוכנות ארכה להתארגן ולהתחבר. במקרה של הפועל פתח תקוה הזחוחה, היא שימשה כסטירה והחזירה את כולם למציאות העגומה. בשבת, סגנית האלופה שוב מגיעה לפגוש את העולה החדשה, הפעם על תקן שק חבטות.
המעבר התהומי הקצר בין אופוריה להיסטריה משקף את ההתנהלות של הפועל פתח תקוה, איך נאמר בעדינות, מועדון שמעולם לא היה מזוהה עם שקט ניהולי. כשתוצאות חיוביות או שליליות בגביע הטוטו מוציאות את המערכת מאיזון, זה מלמד על חוסר ניסיון והיעדר יד מכוונת. כשאין מי שיקום ויגיד: 'הלו תרגיעו, כולה מחזור ראשון', הדרך לקבלת החלטות רעה ותחת לחץ קצרה מאוד. זה מה שקורה בפתח תקוה בשבועות האחרונים. בקיץ בנו שם קבוצה באילוצים כלכליים. הבעלים דורון בן דקון שב וסיפר למי שהיה מוכן לשמוע שהעסק גדול עליו כלכלית וקשה לו להחזיק לבד ולמרות זאת, צורפו לא פחות מ-13 שחקנים. לצד התוצאות החיוביות בפתיחה, הוחלט לחתוך את בלם נבחרת גיאורגיה אקקי חובוטיה לטובת הסרבי וויאדין סאביץ' רק כדי לגלות שאין כסף למהלך. בהיעדר בלם בכיר, המלאבסים ספגו עשירייה בשבוע ועכשיו כדי לממן עוד שינוי מקצועי, רוצים לחתוך גם את ליאור אסולין ואיתי אלקסלסי, שניים מעוגני הסגל. מישהו אמר פאניקה?
כדי להסביר מה קורה עכשיו באם המושבות, צריך לחזור אחורה, לכרוניקה של החלטות תמוהות. עוד לפני שהעלייה הובטחה רשמית, בן דקון החליט למנות את עידן בראון במקומו של ניסן יחזקאל. הסיבה, מספרים מקורבים למועדון, היא הקרבה של בראון למנהל המקצועי הטרי גיא רוזנצוויג, שגם הוא קודם לתפקיד ממחלקת הנוער. כך הופקדה בניית הקבוצה בידי אנשים חסרי כל ניסיון בבוגרים במינויים שהריחו רע. "ההחלטה להביא את בראון, שאפילו לא היה עוזר מאמן בוגרים, הזויה", אומר איש מקצוע שעבד בעבר במועדון. "דיברו שם על תואם אברהם גרנט, אבל מה שהיה פעם לא קיים בכדורגל יותר. על חשבון מי נתנו שם הזדמנות לבראון? על חשבון האוהדים? על חשבון מאמצים של שנתיים לעלות ליגה? חוסר הניסיון הניהולי זועק שם והקהל לא יישב בשקט כי זה הקהל של הפועל פתח תקוה, הוא יכול לחבק ויכול לרסק".
אולי מוקדם לקבוע שבראון לא מאמן ראוי לליגת העל, אבל כשנותנים הזדמנות למאמן צעיר, נכון להביא לצדו איש מקצוע ותיק שיאזן וידריך אותו. במצב הנוכחי שנוצר, הלחץ משפיע על כל המערכת מהר מדי. מקצועית, לקבוצה יש המון בעיות ובמיוחד בחלק האחורי. הצורך בבלם מנוסה זועק לשמיים, הרביעייה האחורית נראית לא מתואמת והמרחקים בין השחקנים גדולים. פתח תקוה ספגה גם נגד מכבי תל אביב וגם נגד רעננה שערים קלים מדי ובמקבצים של שלישייה תוך שמונה ושבע דקות, בהתאמה, מה שמעיד על סף השבירה. הסגל חסר בעיקר זהות ומנהיג. קבוצה צעירה שבנויה על מושאלים צריכה כמה שחקנים מנוסים ומחויבים שיובילו. לכן, ההחלטה לוותר על שחקן מבוגר כמו אסולין או פועל שחור ואנרגטי כמו אלקסלסי נראית עוד פחות ברורה. בכל עונה בליגת העל מסומנת קבוצה כ"יורדת הוודאית" של התקשורת ועליה מוטלת החובה להתמודד עם ונגד התווית. בהפועל פתח תקוה לא רק שנותנים לתגובות התקשורת לנהל אותם, אלא מצדיקים בהתנהלות השכונתית שלהם את תואר הקבוצה המבולגנת בליגה. וכך בדיוק מתנהגת יורדת ודאית.
התחזית לשבת: הפועל באר שבע לא ניצחה משחק רשמי ולא כבשה יותר משער אחד מאז ה-10 במאי. אם לא עכשיו אז מתי?
שימו לב: עם השחרור המסתמן של אסולין ואלקסלסי נותר רק שחקן בכיר אחד מהסגל שעלה ללאומית: הבלם אורי פסו.
סיקור מיוחד: הכול לקראת המחזור השני בליגת העל
4: בעלייה
אופיר מרציאנו כנראה לעולם לא ישכח את המחזור הראשון של עונת 2011/12. בפעם הראשונה בקריירה הוא פתח עונה כשוער בכיר כשמ.ס אשדוד יצאה לבלומפילד למפגש עם מכבי תל אביב. מרציאנו התרגש, מאוד התרגש ונקלע לתצוגת נפל. הוא היה אשם בשלושה שערים מהרביעייה שספגה קבוצתו. בסיום, אמר השוער הצעיר למקורביו: "אני גמרתי עם כדורגל", אבל יוסי מזרחי ואנשי הצוות הרימו אותו מהקרשים ובשלושת המחזורים שלאחר מכן השוער שמר על רשת נקייה. ההמשך ידוע. בשבת האחרונה מרציאנו פתח עונה עם הצגה של ממש. רצף הצלות שלא רואים כל יום במגרשים סידר לאשדוד נקודה יקרה ב-10 שחקנים מול עירוני קרית שמונה ארבעה ימים בלבד אחרי שמרציאנו עצר במו ידיו לפחות ארבעה שערים בטוחים ברבע גמר גביע הטוטו מול הפועל תל אביב. זה לא מקרי. מרציאנו הפך הקיץ משוער ליגה טוב למועמד ראוי להיות השוער הראשון של נבחרת ישראל.
מגיל צעיר ידעו באשדוד שלמרציאנו יש הכול, אבל יש לו בעיה מרכזית אחת. נתונים פיזיים מרשימים שאין להרבה שוערים ישראלים, עבודת ידיים מרשימה ואינסטינקטים נהדרים, אבל גם בעיה מסוימת בראש. במחלקת הנוער זה בא לידי ביטוי בבעיות משמעת, מאוחר יותר בחוסר ריכוז וקבלת החלטות לא נכונה במגרש. באשדוד בדקו את העניין, הצמידו איש מקצוע ולטענתם הצליחו למצוא פתרון. גם מרציאנו בחור שאוהב לעבוד ולא מתעלם מבעיות. בקיץ השיל מעצמו קילוגרמים מיותרים והכין את עצמו נהדר לעונה, בין היתר גם בשל האפשרות שיימכר לאירופה. הצעה קונקרטית לא הגיעה ואשדוד קיבלה את השוער שלה בכושר הטוב בקריירה. במקביל היא מבשלת את השוער רועי משפתי, שחתם השבוע על חוזה ארוך טווח, למקרה שהכושר הטוב יוביל להצעה שאי אפשר לסרב לה בינואר או בקיץ הבא.
מאמני שוערים בכירים בארץ תמימי דעים. "מרציאנו נמצא בפיק. בינתיים נראה שהוא עשה התקדמות אדירה בקיץ". למעשה, מדובר בסופו של תהליך. ג'ון גרגורי זיהה את הכישרון והריץ את השוער במשחקי גביע הטוטו של עונת 2010/11. כשמזרחי שב להחליף את האנגלי, נדחקו הצידה דרגאן סטויקיץ' ויוסי שקל ומרציאנו, שהיה שוער שלישי, תפס את מקומם. באשדוד הימרו על השוער כדי לגדל אותו לעתיד, בדיוק כמו שעשתה בית"ר ירושלים בזמנו עם אריאל הרוש. מרציאנו שמר במשך השנים על יציבות די מרשימה. ממוצע הספיגות שלו נע בין 1.15 ל-1.32 שערים למשחק בשלוש העונות האחרונות, כשדווקא האחרונה הייתה הפחות טובה. הוא התקדם עד הסגל המורחב של הנבחרת, נחשב שותף בכיר לגוורדיית האין אלטרנטיבה, אבל לא יותר מזה. רק שהוא בשום פנים ואופן לא היה מוכן לעצור שם. בטח לאור הפרישה של דודו אוואט שהכניסה את שוערי ישראל למלחמת ירושה. המקום הכי בטוח בהרכב הנבחרת התפנה ואחרי שנים שהם שמעו שאין להם מה שדרוש כדי להחליף את שוער מאיורקה לשעבר, כולם הבינו שזה הזמן שלהם להתעלות.
הרוש סומן על ידי גוטמן כיורש, אבל הקיץ המסובך שעבר עם ההצטרפות המאוחרת למכבי נתניה טרף קצת את הקלפים. "ראיתי שני משחקים של אשדוד והייתי מאוד מרוצה ממרציאנו. בעיקר משפת הגוף, השקט, הפיגורה", אמר גוטמן לתקשורת במחנה האימונים בשפיים. גם גיא חיימוב נראה טוב במחזור הפתיחה ובוריס קליימן מאמין שהוא ראוי להיות בסגל ופתאום מאין אלטרנטיבה התמונה לא נראית כל כך עגומה. כאן נכנס גוטמן לתמונה. בקמפיינים המוקדמים של העשור הקודם התחרות בין ניר דוידוביץ' ואוואט עמדה במרכז העניין לפני כל זימון ובסך הכול הוציאה מהם את המיטב לפחות מקצועית, עד שדרור קשטן החליט ללכת רק על אוואט. יש שתי אסכולות לעמדת שוער נבחרת: לרוץ עם שוער קבוע לאורך שנים וליצור ודאות ותיאום מול שחקני הגנה או כמו יתר העמדות במגרש, להריץ את מי שנמצא בכושר טוב יותר. בערב סוכות במלון בניקוסיה גוטמן יצטרך לבחור באסכולה בה הוא מאמין.
התחזית לשבת: להרוש, מרציאנו וחיימוב יש שני משחקי ליגה לעשות מינימום טעויות ולהרשים כמה שיותר.
שימו לב: תימור אביטן הבקיע בעונה שעברה שלושה שערי ליגה, שניים מהם נגד הפועל חיפה. בשבת הוא אמור להחליף את ירו בלו המורחק.
2: במקום
הנה כמה עובדות: 1. עירוני קרית שמונה לא ניצחה העונה משחק רשמי. שני משחקים באירופה, ארבעה בגביע הטוטו ואחד בליגה הניבו ארבע תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. 2. בשבת עולה צפונה הפועל תל אביב שבחמשת הביקורים האחרונים שלה בקריה יצאה ללא הפסד. 3. סדרתית, קרית שמונה פותחת לא טוב את העונה. בשתי העונות האחרונות היו לה שבע נקודות אחרי חמישה מחזורים ובעונת האליפות היא צברה את אותה כמות אחרי שישה מחזורים. למרות זאת, בכל העונות סיימה הקבוצה את הסיבוב הראשון בחלק העליון של הטבלה. אלא שיש הבדל משמעותי בולט שמבדיל את העונה מעונות קודמות - הציפיות. האליפות ההיסטורית אולי נתפסה כהישג חד פעמי, אבל מאז הקריה ביססה את עצמה כקבוצת צמרת ולכן הצפייה ממנה היא לא רק להיות בחלק העליון אלא לתת פייט. מקומות 4-6 כבר לא יוכלו להיחשב אוטומטית כהצלחה.
חריקות בשלב מוקדם של העונה מלמדות על בעיות בהכנה. במקרה של הקריה, קבוצה שעברה מינימום שינויים בסגל, לא מדובר כמובן בענייני חיבור אלא משהו מורכב יותר, אולי ניצנים ראשוניים של שובע. איזי שרצקי בחר בקיץ לא לחזק משמעותית את הסגל. הוא אמנם רשם הישגים ראויים לציון והשאיר את מרבית כוכביו (בראשם שיר צדק) ובכלל המעמד החדש של הקריה בצמרת מקל עליו משנה לשנה למנוע נטישה המונית. מצד שני, קבוצת כדורגל זקוקה לרענון, אפילו נקודתי. וקרית שמונה לא התחזקה בכלל. מכבי תל אביב זכתה באליפות ורעננה כמה עמדות, מכבי חיפה צירפה שחקנים בכירים, הפועל באר שבע חיזקה עמדות חלשות. וקרית שמונה שמרה על הקיים, אבל בעצם התרחקה מהמקום בו היא רוצה להיות.