כשאמרו לצביקה רוזן, מאמן מכבי תל אביב בעונת 1990/91, שאנדריי באל מגיע להיבחן, הוא פרץ בצחוק. ?אנדריי באל מנבחרת ברית המועצות??, שאל. ?אני צריך לבחון אותו או הוא אותנו??.
אתמול, בזמן משחק ותיקים במולדת, באל נפל ולא קם. ?כתוב בשמיים?, אומר רוזן.
אולי כן ואולי לא, אבל השינוי שהביא האוקראיני בן ה-56 לכדורגל הישראלי לא בר מחיקה.
אלו היו שנות התשעים המוקדמות, כשכדורגלנים זרים רק החלו להגיע לכאן. באל עצמו היטיב לנסח את החולי שהיה אז ואולי גם היום, בדברים שאמר לתקשורת האוקראינית ושפורסמו בישראל על ידי אייל לוי ממעריב ב-2012. ?טכניקה טובה, מהירות, אבל גם בעיות משמעת?, ניתח באל משם את מה שיש כאן. ?שחקנים עם דם חם וכושר לקוי. אנשים לא הבינו למה הלכתי לשם, אבל באתי לשם כדי ללמד, לתת דוגמה, להכניס קצת משמעת. יש שם בעיה של כוח רצון. זו מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. לפעמים שחקנים נותנים משחק טוב, מקבלים כתבה גדולה בעיתון ובמשחק הבא אתה לא רואה אותם, אבל נראה לי שזה קצת השתנה?.
היום זה שונה. היום שחקנים זרים מגיעים לכאן כדי לחזק את הקבוצה על הדשא. על הנהגה אף אחד לא בונה. אבל אז, הנפילים שנחתו בנתב?ג הגיעו גם כדי ללמד אותנו כדורגל. ?לגביו זה באמת היה יותר מזל משכל?, נזכר רוזן. ?ראיתי אותו משחק בנבחרת ברית המועצות, ידענו את ההיסטוריה?, הוא אומר, ולבטח מתכוון לארבע אליפויות וארבעה גביעים סובייטיים, וגם לשער של באל במונדיאל 1982, נגד ברזיל. רוזן ממשיך: ?אמרנו ?בוא נראה רק אם הוא בריא?, זה היה המבחן היחיד. וראינו סוס. נהנינו מכל רגע איתו, חשבנו שזה לרומן קצר אבל הרומן מעולם לא הסתיים. זו היתה חתונה קתולית, הוא נשאר מכבי וישראל עד הסוף. בכל פעם שהגענו לבקר, גם לפני כמה חודשים, לא היה דבר כזה שהוא לא חיכה לנו עם בקבוק וודקה. והעברית שלו - הוא דיבר טוב יותר מטל ברודי, שנמצא כאן עשרות שנים. הוא התחבר למדינה. תראה את התמונה שלנו בכותל, הוא שם עם כיפה וטלית?.
באל לא רק התחבר, הוא חיבר. את הכדורגלן הישראלי למקצוע שלו. הגבול בין כיף לפרנסה נמתח שם, ובאל היה אחד המותחים. הוא, ויקטור צ?אנוב, ולדימיר בסונוב, ובהמשך גם אובארוב ופולוקארוב. כשהאחרונים נחתו במכבי תל אביב, באל עבר לבני יהודה, אבל הטריו היה יחד, ?כמו משפחה?. שורה יצא להלוויה באוקראינה ואמר לאתר הרשמי של מכבי תל אביב: ?החלפתי את אנדריי כזר במכבי ב-91?, ואפילו קיבלתי את הדירה שלו
באותו היום אנדריי הגיע אליי ואל פולוקארוב על מנת לקחת את מסכות האב?כ שלו ושל המשפחה שלו, כשעבר לבני יהודה. מאותו היום הוא עזר לנו להשתלב בארץ כזרים שלא הבינו עברית ולא ידעו כלום. אני מרגיש כאילו איבדתי אצבע ביד?.
פולוקארוב לא יוכל לנסוע להלוויה, וזה שובר אותו עוד יותר. לגברים רוסים בני 16 עד 60 לא מאשרים בקלות להיכנס לאוקראינה, ובלם העבר לא הצליח לארגן את האישורים. ?אני הרוס מהאבדן?, הוא מספר לוואלה! ספורט. ?היינו משפחה אחת גדולה כאן, אנדריי היה אדם נדיר, ישר, טוב-לב, חייכן. הוא אהב לשיר ולספר סיפורים. לב החבורה. תמיד במרכז העניינים. כולם אהבו אותו - לא רק באוקראינה או ברוסיה אלא גם בארמניה ובכל מקום. המשימה שלו היתה ללמד את הישראלים כדורגל, ואני ושורה הצטרפנו למשימה הזו?.
השיעור הראשון - כדורגל זה קודם כל תרבות. כמעט כל אדם שעבד עם באל מספר את סיפור החולצה. ?הוא היה מראה לצעירים שחולצת משחק לא זורקים על הרצפה?, נזכר רוזן. ?השחקנים הישראלים לפעמים, אחרי משחק, היו זורקים את החולצות ואפילו עומדים עליהן. באל היה משתגע, מרים את החולצה ושם בסל של הכביסה. ?לא עומדים על חולצה!?, הוא היה אומר?. איש מקצוע בבני יהודה של אותה תקופה סיפר שבזמן שכולם היו זורקים את החולצה לעבר הסל, באל היה מקפל אותה ורק אז מגיש. רוזן מוסיף: ?לאחר משחק הוא היה מצחצח את הנעליים, שיהיו מוכנות לאימון של יום שני?.
רק תחשבו על כמות השחקנים שהושפעה ממנו ומחבריו. מכבי תל אביב של 1991, בני יהודה הנוצצת של השנתיים הבאות. קבוצות שהורכבו ממיטב הכוכבים שהיה לכדורגל הישראלי להציע. וכן, אולי פחות ואולי יותר, אבל באל והתרבות שהביא שיפרו כל אחד מהם. ?הוא לימד אותנו שקט?, מספר אלון מזרחי, חלוץ הזהובים באותן שנים. ?הוא הביא תרבות אחרת. הם היו השחקנים שהביאו לפה את המקצוענות. במגרש, כשהמאמן מדבר, אין צחוקים וכולם מקשיבים, זה לא היה באותה תקופה. אם שחקן לא מסר לך, אין צעקות או ?למה לא מסרת?? ותנועות ידיים. לא כמו הישראלים, שמיד מרימים ידיים למעלה והופכים את הנושא לשלילי. למדנו ממנו הרבה, איך לעמוד, איך להתנהל ואיך לדבר. להיות מקצוען. רובנו היינו צעירים - רביבו, אמסלם, אני - והוא היה המודל?.
ואתמול המודל נפל ולא קם. מודל שכבר לא מייצרים.