במולדובה כבר לא עושים עניין מאליפויות של שריף טירספול, שזכתה בסוף השבוע בתואר מספר 13 ב-14 השנים האחרונות. אבל מבחינת קובי מויאל, השגריר הישראלי בקבוצה, מדובר בתואר מתוק במיוחד. בעונת הבכורה שלו מעבר לים, הקשר רשם אליפות שנייה בקריירה וגם סימן וי על עונה טובה ברמה האישית. רבים הרימו גבה כשמויאל בחר לעזוב את הבית החם בבית"ר דווקא עבור יעד לא פופולארי, אבל לשחקן עצמו היו תכניות ומטרות והוא עמד בהן. עכשיו הוא מוכן לצעד הבא. המדור המראות ונחיתות עם סיפור העונה של אלוף מולדובה.
המראות ונחיתות - כל הכתבות במדור
גיא לוזון חזר למקום הראשון בבלגיה
השגרירים הישראלים כיכבו במשחקי השבת
ממריא: קובי מיואל (שריף)
באליפות הראשונה שלו מויאל היה בן 19: "ב-2006/7 הייתי שחקו נוער ולא שיחקתי רצוף, אבל שיחקתי מספיק והרגשתי חלק מתואר ראשון אחרי תשע שנים. כאן לא היו חגיגות כמו בארץ כי רגילים לזכות בתארים. בשריף שמחים וחוגגים משחקים טובים באירופה, העפלות לשלב הבתים או דאבל שלא היה כמה שנים. אחרי המשחק בשבת חגגנו קצת עם האוהדים, הלכנו למסעדה לשתות וזהו. לא משהו רציני כי ביום רביעי יש משחק בחצי גמר הגביע. מבחינה אישית, הגעתי לשריף כשהקבוצה הייתה במקום חמישי אחרי שני הפסדים ותיקו בפתיחת העונה ומאז בקושי הפסדנו. בין משחקי הליגה היה לנו קמפיין טוב בליגה האירופית וזה עשה לי את האליפות ליותר מתוקה".
נחזור מעט אחורה. השיקול של מויאל בבחירה בשריף, מעבר לפן הכלכלי, היה למצוא מועדון גדול, שנאבק על תארים ומתמודד בזירה האירופית. מבחינתו, העונה היא הצלחה גדולה: "בהיבט המקצועי עשיתי בחירה מעולה. שנה ראשונה בחו"ל, שיחקתי שמונה משחקים באירופה, פגשתי קבוצות מובילות כמו טוטנהאם, שברתי שיאים סטטיסטיים של המועדון, נבחרתי לקשר העונה של שריף, לקחתי אליפות ויש עוד את הגביע. אם זה לא הישג, אז מה הישג? הרבה יגידו: 'אליפות לוקחים שם כל שנה', אבל לא כל שנה עולים לשלב הבתים של הליגה האירופית. שיחקתי 25 משחקים ואנשים אולי לא מבינים את גודל ההצלחה, אבל אני ממשיך לעבוד קשה כדי לסמן עוד מטרות ולנסות להגיע אליהן".
ההתמודדות הגדולה של מויאל העונה הייתה הרוטציה. בעוד במשחקי הליגה האירופית הוא פתח בקביעות, בליגה כשיש מגבלה של זרים ולפעמים משחקים קלים על הנייר, המאמן העדיף להריץ את המחליפים והשחקנים המקומיים: "לא פשוט לשחק בקבוצה עם 13 זרים, ביניהם שחקני נבחרות ושישה ברזילאים, שלא כולם יכולים לשחק בכל משחק. באירופה עלינו עם הרכב שכולו זרים ובליגה יש רוטציה. במשחקים פחות חזקים המאמן נותן לשחקנים המקומיים יותר דקות".
גם בארץ דיברו השנה הרבה על רוטציה איך אתה קיבלת את זה?
"צריך לדעת לקבל את זה ולחשוב חיובי. אם היו אומרים לי בקיץ שאעשה מה שעשיתי הייתי אומר: 'הלוואי, זה חלום'. אתה תמיד רוצה לשחק ולא לרדת מהמגרש. אני ווינר ולא מסוגל לשבת דקה בחוץ ובדם שלי אני חייב לשחק. רוטציה זה לא תמיד נעים. אני רואה את ברק יצחקי נותן מספרת לחיבור ושבוע אחר לא פותח וזה מעצבן. אבל היום באירופה השתנו הכללים, הסגלים גדולים וקבוצה שמשחקת בכמה מפעילים מחזיקה סגל רחב כדי להתמודד בכל המפעלים ולא להיכשל. אם היינו משחקים את כל המשחקים בכל המפעלים יכול להיות שהיינו נופלים באחת המסגרות. מבחינתי חשוב ששיחקתי את כל המשחקים באירופה. באתי בשביל החשיפה והליגה האירופית וסימנתי וי גדול".
דווקא במחזורים האחרונים, מויאל מקבל פחות דקות בליגה. מעבר להבטחת האליפות ושיתוף המחליפים במסגרת הרוטציה, הסיבה קשורה בחוזה. לקשר אופציה להארכת החוזה ובשריף מעוניינים שימשיך, אבל מויאל חושב קדימה. המטרות שלו הושגו. הוא זכה בתואר, קיבל את החשיפה בזירה האירופית ולכן הוא מוכן להמשיך הלאה ופחות מתלהב מהאפשרות להאריך את החוזה בשריף. גם אם נקודת ההתחלה שלו הייתה בליגה פחות אטרקטיבית לעומת שגרירים אחרים שיוצאים לראשונה את הארץ, הוא העדיף להגיע במעמד בכיר יותר, לשחק ולהיראות ולא להעביר עונה שלמה במאבקים על דקות משחק. עכשיו הוא מוכן לאתגר הבא.
"במועדון רוצים להאריך את החוזה וכרגע אני רוצה לחכות לקיץ", הוא מסביר. "הם מעדיפים לתת לשחקנים אחרים שלא קיבלו במה וזה לגיטימי". אגב, כבר במהלך העונה קיבלה שריף הצעות רשמיות מפרטיזן בלגרד ועוד קבוצה מהליגה הבכירה ברוסיה וסירבה בתוקף לשחררו. בימים האחרונים הצטרפו למתעניינות גם מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע שבדקו אפשרות לצרפו. מויאל לא פוסל, אבל חושב אירופה: "אני אוהב את שריף ועשיתי דברים יפים, אבל רוצה להתקדם ולכבוש מטרות חדשות. אני מאמין שתגיע הצעה מאירופה והמטרה שלי להישאר כמה שיותר זמן בחו"ל. כל עוד זה תלוי בי, זה מה שיקרה".
ויש עוד יעד אחד שמויאל טרם הגיע אליו. נבחרת ישראל. כמו יתר השגרירים הבכירים, גם הקשר נמצא תחת מעקב ובנבחרת יש מי שנמצא בקשר עם אנשי שריף. לקראת צמד משחקי הידידות מול מקסיקו והונדורס בסוף החודש, מויאל עשוי להילקח בחשבון ולקבל זימון בכורה. לישראל יש לא מעט קשרים אחוריים טובים: ביטון, כיאל, אלברמן, ראדי, אלמוג כהן, ידין ונאתכו שיחקו בקמפיין האחרון. כשמעיפים מבט לעבר העונה של כולם, נראה שאפשר למצוא מקום למויאל ובכלל, הנבחרת תמיד זקוקה לשחקנים אגרסיביים ופיזיים שמשאירים על המגרש הרבה לב ונשמה. בכל הקשור לנבחרת, מויאל דיפלומטי: "אני מעדיף לא לדבר על הנבחרת", הוא מסכים לומר. "זה חלום של כל אחד וברור מאליו שאני רוצה להיות שם. כל שחקן מגיע לנבחרת בזמן שלו".
נוחת: דן מורי (ויטסה)
הלב של דן מורי היה בשבת עם בני יהודה. "רוצה לאחל בהצלחה היום לבית החם שלי במשך 10... הלב איתכם! בני יהודה תישאר!!!", כתב השחקן בדף הפייסבוק שלו. מאוחר יותר, בזמן שהזהובים ניצחו ברמת השרון והתקרבו להישארות, מורי שיחק במדי ויטסה בהפסד 2:1 לאוטרכט. קבוצתו סיימה את העונה הסדירה במקום השישי ופספסה את ההזדמנות להיאבק בפלייאוף העלייה לליגת האלופות. אגב, יש שאומרים (וביניהם בעלי ויטסה מראב ג'ורדניה) שצ'לסי שמשמשת מעין מועדון אם ומשאילה להולנדים מספר שחקנים מדי שנה דורשת שוויטסה לא תגיע לליגת האלופות. אבל למקרה של מורי זה לא משנה.
ההופעה של מורי, בשבת כמגן שמאלי, הייתה הרביעית שלו העונה בליגה. בכל פעם שעלה היה זה כדי להחליף שחקן מורחק או פצוע. למעשה, קשה הצביע על איזושהי התקדמות בקריירה של מורי בהולנד. לשום שחקן, בטח לא שחקן 25, אסור להתפשר על 10 הופעות ליגה בשנתיים, פלוס כמה דקות בגביע ובמילואים. מורי יצא מישראל כהבטחה גדולה, סומן כבלם העתיד ופשוט נעלם. זה מה ששנתיים בלי כדורגל כמעט עושות לשם ולמוניטין של שחקן. כי כשאתה לא משחק, אתה לא קיים. 10 משחקים בשנתיים זו פשוט מכת מוות לקריירה.
אם מורי היה משחק בקביעות, בישראל או באירופה, הוא היה היום בלם פותח בנבחרת ישראל לצד איתן טיבי ורמי גרשון. העובדה שאלי גוטמן המשיך גם ברגעים הקשים להסתמך על טל בן חיים שמיובש מדי שבוע מחוץ לסגל של גיא לוזון רק מלמדת על מצוקת הבלמים הגדולה של הכדורגל הישראלי. דן מורי חייב להכיר את הנתון הזה, לשנן אותו, ללכת לישון איתו ולהתעורר איתו בבוקר. להפנים שעם כל הכבוד לאימונים באירופה, הקריירה שלו בסכנה. דקל קינן הבין את זה, חזר למכבי חיפה ולנבחרת. רמי גרשון הבין את זה, עבר לקבוצה קטנה יותר וחזר לנבחרת. זה הזמן של מורי.
לבלם יש עוד שנה אחת בחוזה וזה זמן מצוין לעזוב במחיר מציאה. היעד: כל מקום שיבטיח לו דקות משחק (כלומר, לא מכבי תל אביב). יעד ספציפי יותר: מקום שקרוב לעין של המאמן הלאומי. התמונה מבחינתו ברורה, אין מקום להרפתקאות או שיקולים כלכליים, זה הזמן להיות שלו להיות פקטור משמעותי ולהשלים את הפער שנוצר בגלל שנתיים ללא דקות משמעותיות. בהיררכיית הבלמים הישראלים, מורי נדחק הרבה אחרי טיבי, גרשון, קינן, שיר צדק וכמובן בן חיים. לכן העונה הבאה תהיה קריטית מבחינתו. עונת הישרדות. בדיוק כמו זו שעשתה העונה הקבוצה בה גדל.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (גיא אסולין ואבי ריקן) וארבעה בישולים (משה אוחיון, בירם כיאל, טוטו תמוז ומונס דאבור)
מוכנים לקמפיין הבא: ביברס נאתכו, דן מורי וגל שיש הם שחקני הסגל המורחב היחידים שהשלימו 90 דקות. אבי ריקן (81 דקות), מאור מליקסון (80), בן שהר (78), יוסי בניון (76), רמי גרשון (45) פתחו בהרכב. תומר חמד (31), ליאור רפאלוב (16) ובירם כיאל (7) עלו מהספסל.
מתאוששים: גיא אסולין כבש שער ראשון מאז ינואר, חנן ממן, במשחקו האחרון בבוורן, קיבל בפעם הראשונה העונה 90 דקות ליגה מלאות.
צל"ש השבוע: קפטן אלמוג כהן עזר לאינגולשטאט להישאר בליגה עם עונה נהדרת ברמה האישית. רמי גרשון נבחר לשחקן העונה של אוהדי בוורן.
ביזאר השבוע: גיא לוזון התלונן על השיפוט בבלגיה? אז השופט המחליף במשחק מול זולטה וארחם סידר לו שני פנדלים הזויים והרחיק שלושה שחקנים ואת מאמן היריבה בתצוגת שיפוט הזויה.
שימו לב ש: למרות פלייאוף מזעזע, גיא לוזון תלוי בעצמו בשלושת המחזורים האחרונים.