4: המנטליסט
הכתבה הבאה יוצאת משתי נקודות הנחה: אחת, הפועל תל אביב תתבסס בעונה הבאה על סגל צעיר בתקציב נמוך של כ-20 מיליון שקל ותנסה בקיץ להשתחרר משחקנים בעלי חוזים כבדים. שתיים, רן בן שמעון לא יהיה המאמן. הסיטואציה הכלכלית הבעייתית לצד הכישלון המקצועי העונה יחייבו מהפכה. ומי יוביל אותה? לקחנו את כל המאמנים הישראלים הרלוונטיים, הוצאנו מאמנים שאינם פנויים (גיא לוזון, אלי גוטמן, אלישע לוי, יוסי אבוקסיס, ברק בכר, ניר קלינגר) ומאמנים שעלותם יקרה ותכביד על התקציב (אברהם גרנט, רוני לוי) ובחנו אותם במספר פרמטרים. קבלו את פרופיל המאמן הבא של הפועל תל אביב. וכן, יש גם המלצה בסיום. בנק המועמדים: דרור קשטן, אלי כהן השריף, אלי כהן, יוסי מזרחי, משה סיני, גילי לנדאו, ראובן עטר, מרקו בלבול, שלומי דורה, אריק בנאדו, טל בנין, יובל נעים, אורי מלמיליאן, גיא לוי, אייל לחמן, אסי דומב, עידן טל.
פיגורה. פחות משנה אם יהיה צעיר או ותיק, אבל מאמן הפועל תל אביב צריך להיות פיגורה. דמות עם נוכחות. זו דרישה בסיסית יותר מאשר קבלות עבר. לא כל מאמן ליגה טוב הצליח עם האדומים כי בסופו של דבר, הדרישה היא לאדם שבהגדרה שלו יהיה 'ראוי' לתפקיד. המינויים של ניצן שירזי, פרדי דוד ואפילו גיא לוזון, למשל, התקבלו בחשדנות בדיוק בגלל הסיבה הזו. המציאות היא שבישראל כדי להשתחרר מסטיגמת מאמן קטנות, צריך הישג יוצא דופן כמו שעשה אלישע לוי עם בני סכנין. כרגע אין בליגה מישהו שעונה על הקריטריון, כך שהאדומים יחפשו שם שלא יעורר הרמת גבה אוטומטית. קשטן והשריף, שעבדו במועדון וזכו בתארים בכדורגל הישראלי, עוברים את המבחן בקלות, אבל יש גם אופציות צעירות של שחקני עבר עם שם גדול. הדירוג שלנו: 1. קשטן 2. השריף 3. עטר/בנאדו
חדר הלבשה. מכיוון שהפועל תל אביב תיאלץ להיבנות מחדש, לא יהיה זה נכון מבחינתה לנקות את הסגל ממנהיגים ושחקנים שמזוהים עם הקהל. בעוד הרצון הוא למכור את גילי ורמוט, שחקנים כמו שי אבוטבול וסלים טועמה יישארו כעמודי התווך בקבוצה החדשה. מדובר בכוחות שמנהיגים גם כיום את חדר ההלבשה ורק יהיו יותר דומיננטיים בעונה הבאה. הם יהיו הדבק שיחזיק את הסגל וידאג לחיבור גם עם הקהל. לכן פרופיל המאמן האדום הבא מחייב אדם שיודע לקרב אליו כוכבים ולהשתמש נכון במוקדי כוח ולא אחד שמחפש להתנגח. טיפוס עם מעט אגו או בקיצור, ההיפך מבן שמעון שאיבד את חדר ההלבשה. גם לנדאו ולוזון עזבו את האדומים אחרי מאבקי כוחות מול כוכבים ואפילו קשטן לא זכה לתמיכת השחקנים בקדנציה הקודמת בקבוצה. במכבי חיפה מדובר בנקודה שהפילה את עטר והרימה את בנאדו. מי עוד מתאים? למשל, יוסי מזרחי, שעשה העונה ניסים עם ערן לוי. הדירוג שלנו: 1. מזרחי 2. בנאדו 3. דורה
לחץ. מילת המפתח. הלחץ בהפועל תל אביב בלתי נסבל והציפיות חסרות פרופורציות. לאדומים לא היו כלים להתמודד עם מכבי תל אביב בשנתיים האחרונות, אבל הרף הוצב על גובה בלתי אפשרי מה שהגביר את עוצמת ההתרסקות. אפילו בתקציב נמוך יחסית, הציפייה מהפועל תל אביב תהיה לפחות להיאבק על אירופה והסבלנות, כפי שגילו גם סמלים כמו סיני, לנדאו אבוקסיס, נמוכה מאוד. מאמן אדום צריך אורך רוח ועצבי ברזל. רצוי אחד שחווה סיטואציה כזו מבפנים כמאמן או שחקן, לא יופתע מעוצמות הלחץ ויקבל אותן כחלק מתנאי העבודה. אייסמן שיודע לעמוד מול הקהל ומול מצלמה גם ברגעים קשים. בן שמעון, שלא שיחק במקומות עתירי לחץ, לא הפנים את השוני בין הפועל ומכבי תל אביב לקרית שמונה ולרנקה. בלבול נראה שקול ורגוע מספיק, אבל האם זה יספיק במקום כמו הפועל תל אביב? הדירוג שלנו: 1. בנאדו 2. השריף 3. בלבול
4: הקבלן
עבודה בתקציב נמוך. אם לא יגיע רוכש להפועל תל אביב, המאמן החדש ייאלץ להסתדר עם תקציבים נמוכים משמעותית לעומת השנים האחרונות. זה כבר ממש לא משנה אם האדומים יהיו במוקדמות הליגה האירופית או לא ואם רוח הנדיבות תנוח בקיץ על עידו חג'ג', ההרפתקאות הכלכליות של השנתיים האחרונות הסתיימו. הגירעונות גדולים וחיים רמון מבין שכדי לשמור על הסיכוי למכור, צריך להצטמצם ולאזן. לפיכך, האיש שהכי מתאים לפרופיל הוא זה שיודע להוציא מקסימום תוצרת במינימום משאבים. כאן היתרון הוא דווקא למאמנים שרגילים לעבוד במעט ולא יבכו על היעדר חיזוק וסגל מצומצם אחרי ההפסד הראשון. עטר העביר בנתניה שנים נהדרות בתקציב נמוך וכך עשו גם דורה, בלבול ויובל נעים. מאמני קבוצות קטנות תמיד אומרים: "תנו לי 20 מיליון שקל ותראו איזו קבוצה אני מרים". הפועל תל אביב צריכה אחד שלא רק מדבר, אלא גם עושה. הדירוג שלנו: 1. דורה. 2. בלבול 3. עטר
בניית קבוצה. הבעיה היא שלמרות התקציב הנמוך, הפועל תל אביב עדיין זקוקה למסע קניות. דמארי יימכר, ורמוט יקבל הצעות, הזרים המאכזבים יוחלפו, גורדנה מסיים חוזה ושחקנים נוספים ייפלטו החוצה. כך שבפעם השלישית מאז התפרקה חבורת הדאבל, האדומים יבצעו מהפכה. וכשהכסף בקופה מצומצם, המלאכה הופכת קשה יותר. המיומנות הנדרשת היא פגיעה מקסימאלית בזרים, מציאת ישראלים מתאימים ומציאת איזון וחיבור תוך זמן קצר. קבוצה קמה ונופלת על בנייה נכונה. אלי גוטמן הוא דוגמה מושלמת לאחד שבנה בתקציב מוגבל, אבל מאז חלה הידרדרות. שירזי סיפק החתמות הזויות תחת לחץ, אבוקסיס המשיך את אותו הקו ובן שמעון נפל בקיץ גם שמית וגם בכל הקשור לאיזון וחיבור. ומה לגבי המועמדים? בנאדו לא בנה קבוצה מעולם, בנין נכשל בנתניה בסוגיה הזו, מזרחי שיקם את הקבוצה מחדש והשריף התמחה בעבר בבניית קבוצות אחרי משבר. הדירוג שלנו: 1. השריף. 2. מזרחי 3. עטר/דורה
קידום צעירים. באופן טבעי, קבוצות שנבנות מחדש בתקציב נמוך צריכות למלא את השורות בשחקנים צעירים, לחפש כישרונות שיגדלו עם הקבוצה ולייצר נכסים שלימים יניבו רווחים. הבעיה בהפועל תל אביב היא שאין לה בסגל, בקבוצת הנוער או בגרת המושאלים עתודה ראויה לציון ולמעט ישראל זגורי, האדומים קיבלו תרומה מינורית מצעירים כמו: קליימן, צ'קול, ספורי, מלכה ופדידה. עבודה עם צעירים היא עדינה. זרקת אותם מהר מדי למים ללא מבוגר אחראי והם יטבעו (עיין ערך בית"ר ירושלים של תחילת העונה), אבל מצד שני אסור לייבש אותם יותר מדי זמן מחוץ לבריכה. כשמדברים על צעירים בהפועל תל אביב, קשטן נחשב שנים למאסטר, אלא שהשנים האחרונות ערערו על סמכותו. הקשיחות, המשמעת והקיבעון הטקטי לא נתנו לצעירים את הגב שהם צריכים כדי לפרוח. לפרטים: אמיר עגייב.
הפועל תל אביב צריכה מאמן שיודע לזהות כישרונות וגם לשלב אותם נכון. ובליגה יש לא מעט מאמנים שעובדים היטב בנושא. הגדלת הליגה נתנה להרבה קבוצות מרווח נשימה לשלב צעירים בצורה נכונה. דורה בנה את הפועל חיפה על בסיס קבוצת הנוער שהוא עצמו הוביל לאליפות, עטר רשם בנתניה הצלחות (מוגרבי, ימפולסקי, עזרא, אלמוג כהן) לצד פספוסים ובמכבי חיפה קצת זנח את הקו שלו. לעומתו, בנאדו ידע לתת לצעירים גב וביטחון. פלאח, תורג'מן וגוזלן למשל משחקים אצלו לפני שחקנים זרים וזה אומר הכול. גם השריף (בבית"ר) ומזרחי (עם האקדמיה באשדוד) השתמשו נכון בחומר צעיר למרות שתמיד הפגינו עדיפות לשחקנים מנוסים. הדירוג שלנו: 1. בנאדו 2. השריף. 3. דורה/עטר
2: הפוליטיקאי
התמודדות מול הנהלה. הפועל תל אביב היא שם נרדף לחוסר יציבות ניהולי. ברדק. כאוס. מה לא היה שם? הסתדרות, כתר, תאומים, סגול, הראל, רמון, טביב, במבי, מחאה, עמותה, חג'ג', רוכשים שתופסים כותרות ונעלמים וזו רק רשימה חלקית. בהפועל הבלגן תמיד חוגג, הרוחות תמיד מטלטלות את הספינה ולכל אחד יש מה להגיד בין אם הוא אוהד, בעל מניות או יו"ר הדירקטוריון. לכן מאמן האדומים צריך להיות פוליטיקאי ואדם שמוצא עצמו בכאוס. דווקא בן שמעון הצליח לשרוד יפה בתוך הג'ונגל, אבל התפקיד מתאים פחות לטיפוס שראה הכול כמו קשטן, סוליסט וחשדן כמו עטר, דעתן ועקשן כמו בנין ונעים או אמוציונאלי כמו דורה. השריף, ששרד את טירוף הצ'צ'נים וחזר כדי לספר נראה מחוסן. הדירוג שלנו: 1. השריף 2. בנאדו 3. מזרחי
למרות הכישלונות, האכזבות, המפלה בדרבי והתחושה שהכול מסביב קורס, אסור לשכוח שהפועל תל אביב זה עדיין אחד המותגים החזקים בכדורגל הישראלי. מועדון גדול ששחקנים, ותיקים ובמיוחד צעירים, רוצים וירצו להשתייך אליו גם במחיר של ירידה בשכר או ויתור על הצעה גבוהה יותר מקבוצה קטנה. וגם לאחר הקיצוץ, האדומים יחזיקו כנראה בתקציב הרביעי או החמישי בגובהו בליגה. התהליך הנכון של שפיות כלכלי יחזיק את המועדון חי ואטרקטיבי לרוכש שבסופו של דבר של יגיע. והמאמן הנכון יכול וצריך להעמיד קבוצה שאולי לא תיאבק על האליפות (ואסור לה לכוון לשם), אבל תהיה מהנה ותרוץ בצמרת. אז מי האיש הנכון? לפי ניקוד של חמש נקודות למקום הראשון בכל קטגוריה, שלוש למקום השני ואחת לשלישי, השריף ובנאדו מסיימים בשוויון נקודות במה שבעצם ממחיש את הדילמה של הנהלת האדומים: לבחור בשועל הקרבות הוותיק או ללכת על הצעיר שיכניס רוח חדשה. במי אתם הייתם בוחרים?