שכר לימוד: התשלום האחרון

בפעם הראשונה העונה, הפועל באר שבע נשברה. ההפסד בחצי גמר הגביע היה שונה משני ההפסדים בבלומפילד על טעויות השיפוט שבהם. הוא גרר תגובות אחרות. תגובות של זעם. והוא השאיר אחריו תחושה עצומה של ריקנות. "הלב נקרע לחתיכות", אמר שחקן בכיר בקבוצה בבוקר חמישי. והלב נקרע לחתיכות כי הפועל באר שבע תסיים את העונה הטובה ביותר של המועדון ב-37 השנים האחרונות ללא תואר. זו הייתה שנה מיוחדת, מרגשת. אימפריה קמה לתחייה וזה לא הספיק. אוהד הכדורגל האובייקטיבי (שאינו אוהד מכבי נתניה) יאמר שלבאר שבע הגיע תואר. זה יכול היה להיות פרס ראוי לשחקן שחזר מבלגיה למקום בו גדל, לכוכב ששבר סטיגמות ולמאמן הכי נחמד בכדורגל הישראלי. זה יכול היה להיות ניצחון ה-Good Guys. זה לא קרה. ולא בגלל עוד טעות שיפוט.

הפועל באר שבע היא הקבוצה ששיתפה הכי מעט שחקנים בליגה: 21 (כולל פיראס עוואד ובויאן מרקוביץ' שרשמו הופעות ספורות). לצורך ההשוואה, גם מכבי תל אביב נמצאת בתחתית טבלת המשתפות עם 24 שחקנים, אבל ההבדל משמעותי ולא רק באיכות המחליפים. בשורה התחתונה, באר שבע חסרה בדיוק שניים או שלושה שחקנים שיעמיקו את הסגל ויאפשרו למאמן יותר חופש פעולה. לרגעי ההכרעה של העונה הגיעו האדומים שחוקים ופצועים. לוויליאם סוארס אין מחליף (הקבוצה ספגה 0.7 שערים למשחק עד הפציעה ואחריה 1.75), בוזגלו וברדה הגיעו לחצי גמר פצועים ודובב גבאי לא כבש מאז ינואר. מחליפים? הם לא שיחקו מספיק כדי להשפיע ברגע האמת. במה שאולי, אגב, יכול להבהיר את חשיבות הרוטציה.

השחיקה הובילה לירידה ביכולת. האדומים נראו רע כבר בניצחונות על הפועל חיפה (0:1) ובני סכנין (0:2) וכמובן בהפסד לרעננה (1:0), אבל יותר מכל שילמו את המחיר על הורדת הרגל מהגז אחרי ההפסד בבלומפילד. מהרגע שבו סימנו במועדון את הגביע כמטרה העיקרית - ואלישע לוי אמר את זה במפורש לפני משחק הליגה בשבת שעברה - הם איבדו עניין בליגה, החלו לחפף והתוצאות היו בהתאם. רק שאין קסמים בכדורגל ואיבוד מומנטום הוא קריטי בשלב כזה של העונה. באר שבע הגיעה לחצי הגמר לאחר שלושה משחקים רצופים ללא ניצחון. קרית שמונה לאחר 11 משחקי ליגה ללא הפסד. מומנטום עשה גם את ההבדל בין מכבי נתניה למכבי פתח תקוה.

בכדורגל הישראלי נוטים לזכור את הסוף, אבל לא במקרה של באר שבע. שום דבר לא ייקח ממנה עונה חלומית, עונת מפתח בעתיד המועדון. אסור לשכוח שהחלום הרטוב בבירת הנגב בקיץ היה כניסה לפלייאוף עליון. לא חשבו שם על סגנות ובטח על ריצה לאליפות. בדיעבד, אפשר לומר שנעשו טעויות בפן המקצועי והמנטאלי. המטרות לא התעדכנו ובינואר אפשר וצריך היה להביא עוד שחקנים, אבל התמונה הכללית חשובה יותר ואולי בכלל האכזבה בגביע תעשה טוב למועדון. כי הקיץ הבא לא ייראה אותו דבר. באר שבע כבר מבינה שהיא במעמד אחר. לא עוד קבוצה עם חלומות להפתיע, לא קבוצה שמסתכלים עליה כעל אפיזודה חולפת ומחכים שתיפול אלא קבוצה עם ציפיות לרוץ עד הסוף, קבוצה ששחקנים גדולים רוצים להגיע אליה, קבוצה שתיבנה כמוכנה להיאבק בשלוש מסגרות. שכר הלימוד שולם.

התחזית לשבת: אם מכבי חיפה לא תנצל את מצבה של באר שבע להשיג נקודות ראשונות בפלייאוף התחתון, היא לא ראויה לחשוב על כרטיס לאירופה.

שימו לב: הפער בין באר שבע לקרית שמונה עומד על תשע נקודות בלבד ושמירה על המקום השני בהחלט צריכה להיות מטרה עבור האדומים.

מרחוק זה נראה נהדר: פז חסדאי על חצאי הגמר

קרית שמונה: "המצב מצוין, אבל לא הבטחנו כלום"

לאומית: הפועל פתח תקוה לא מסוגלת לנצח

ביום של גמר גביע המדינה חן דילמוני יחגוג יום הולדת 25. לפני שנה, עוד היה טרוד במאבקי ההישרדות של בית"ר שמשון תל אביב בלאומית, הופיע במשחקי תחתית לעיני יציעים ריקים ושרד בליגה רק לאחר צמד משחקי מבחן. זו הייתה שנת הפריצה שלו. כשעלה לבוגרים של הפועל רמת גן, היה נער פוסטר בסגל של יובל נעים. אז, אגב, עוד קראו לו חזי. 24 דקות בליגת העל וארבע הופעות בגביע הטוטו הספיקו לילד כדי לחפש אחר דקות משחק. הוא נדד להכח ולא שיחק, התגלגל לבית"ר שמשון ועבר פציעה איומה. עד שבעונה שעברה הכול השתנה. מספרים שברק בכר הפציע באחד המשחקים כדי לעקוב אחרי שחקן אחר ונתפס דווקא על המגן הצעיר. הוא המשיך לעקוב ובקיץ ביקש מאיזי שרצקי להוסיף אותו לסגל כגיבוי ואופציה עתידית. פאסט פורוורד כמה חודשים קדימה. דושאן מאטוביץ' בבית"ר ירושלים וחן דילמוני, לשעבר חזי, הוא אחד המועמדים לתואר תגלית העונה. והאיש שמספר את הסיפור של עירוני קרית שמונה.

דילמוני לא לבד. הוא תוצר של חממת השחקנים הטובה ביותר בכדורגל הישראלי. או יש שיגידו: בית הבראה. הנה למשל עודד אלקיים, האיש שמסמל אולי יותר מכל את עידן ההחלטות התמוהות של ראובן עטר במכבי חיפה. חמש הופעות ליגה היו לו אשתקד אצל הירוקים, לקריה הגיע כשחקן רוטציה, אבל הצליח להפתיע את כולם ובקלות אפשר להצביע עליו כמגן הימני הטוב ביותר העונה בליגת העל. גם וובה בראון עשה השנה התקדמות אדירה, רועי קהת הגיע מיבנה ונכנס להרכב ואילו אחמד עאבד ואופיר מזרחי כבר מוגדרים כדבר הבא. ואם הולכים אחורה, נסו להיזכר באיזה מצב בקריירה הגיעו לקריה שמעון אבוחצירא, ברק בדש, שלומי אזולאי, רביד גזל, בריאן חרסיסיץ', איתן טיבי, אלעד גבאי, ליאור לוי ואחרים. כלומר, אם אתה שחקן צעיר לפני פריצה או שהקריירה שלך תקועה, קרית שמונה זה המקום בשבילך. יש מקום לכולם.

קרית שמונה היא גן עדן לכל שחקן. תנאים של מועדון גדול, יציבות ניהולית ומקצועית, כסף בזמן ושקט. אוף כמה שקט. אין כותרות מפוצצות, אין פרשיות ואין לחץ. מקום מנומנם שמתנהל בזמן אחר ובקצב אחר. בועה. כל כך פסטורלי שאתה יכול להשתגע או למקד את הפוקוס שלך במה שבאמת חשוב. אפשר להסתכל על פרק הזמן בקריה כמו יציאה לחופשה. המועדון עשה טוב ללא מעט שחקנים שעברו בו בשנים האחרונות. אבל מה קרה להם אחר כך? הם חזרו למציאות וגילו שהחיים האמיתיים בחוץ לא פשוטים. בדיוק כמו לחזור מחופשה ארוכה לשגרת היומיום המלחיצה והעמוסה. נחזור לרשימה שלמעלה. מה קרה לגזל, לחרסיסיץ', לאבוחצירא, לגבאי ואפילו לדני עמוס וליאור לוי אחרי העזיבה? וכמה שחקנים מלבד טיבי (ובסיוג קל בדש) יצאו מהקריה והמשיכו להתקדם?

הבעיה היא שלמרות הנתונים הללו, אין שחקן בקריה שלא יקפוץ על הזדמנות לשחק באחת הגדולות. כי עם כל הכבוד להישגיות, התנאים ואפילו הדלת הפתוחה לנבחרת, לשחקן כדורגל קשה לאורך זמן לשחק בלי קהל. ההצלחה המקצועית הייתה אמורה לעורר את הקהל בעיר ובסביבה ולגדל דור חדש של אוהדים. בינתיים זה לא קורה למרות מאמצים עילאיים של אנשי המועדון. בסיום משחק חצי הגמר התפאר שרצקי שהקבוצה מושכת מדי שבת 10 אחוז מאוכלוסיית העיר, אך גם הוא יודע שמדובר במס שפתיים. קבוצות עם קהל מסיבי ותומך יודעות להתאושש ממשברים ונפילות. מה יקרה בקריה בעונה משעממת במרכז הטבלה? בסופו של דבר, בלי אצטדיון מלא מדי משחק בית, קרית שמונה תמשיך להיות מה שהיא היום. מקום נהדר לגדול בו. מקום מושלם לשקם את הקריירה. ריזורט חמישה כוכבים על בסיס הכול כלול. אתם תיהנו שם, יהיה לכם קשה לחזור משם, אבל אתם ממש לא מתכוונים לעבור לשם לצמיתות.

למען ההגינות, קרית שמונה לא באמת יכולה בשלב זה להיות מכבי תל אביב או מכבי חיפה. לשם כך היא תזדקק לשנים ארוכות של הצלחות וארון תארים מפוצץ. למעשה, העובדה שבשנים האחרונות היא חברה כמעט קבועה בחלק העליון של הטבלה מהווה עבורה הישג כמעט שווה ערך לאליפות. קרית שמונה היא קבוצת צמרת לגיטימית בכדורגל הישראלי, אבל כדי להתקדם לצעד הבא, המועדון יהיה חייב למצוא דרך לשמור על הנכסים שלו אצלו כמה שיותר זמן. או במילים אחרות, להתנער מסטיגמת החממה. היו בכדורגל הישראלי קבוצות טובות שהפכו לספקיות שחקנים. הפועל פתח תקוה, מכבי נתניה ובני יהודה למשל. מה קרה להן? הן לא החזיקו מעמד כקבוצות צמרת וחוו נפילות בגלל ניהול כושל, דור שחקנים פחות מוכשר או סתם בנייה נקודתית רעה. לקריה אין בעיית ניהול, אבל יש לאן לשאוף.

ללא קשר לתוצאה בגמר הגביע, ההישג המקצועי העונה פנומנאלי בשל הנסיבות שקרו מסביב. דושאן מאטוביץ', ברק בדש, אחמד סבע ודרקו טאסבסקי עזבו באמצע העונה, משה אבוטבול ותמיר כחלון סיימו את העונה בגלל פציעות וגם אופיר מזרחי, שיר צדק ואדריאן רוצ'ט נעדרו לתקופות ארוכות. לקריה יש רק שמונה שחקנים עם 20 הופעות ליגה ומעלה העונה והיא נועלת את הטבלה בקטגוריה הזו יחד עם בית"ר ירושלים (לצורך ההשוואה, למכבי תל אביב יש 13 שחקנים כאלה). כששחקנים עוזבים או נפצעים והקבוצה לא נפגעת, כשמחליפים ושחקנים שמגיעים באמצע העונה מתבלטים מיד, הקרדיט מגיע ובצדק למאמן. אבל לצד המחמאות, בקריה בוודאי מבינים שאי אפשר לבנות קבוצה חדשה כל שנה. שרצקי עושה כמעט הכול נכון. הוא הבין איזה סוג שחקנים מתאימים למקום ויובילו אותו להצלחה ועכשיו הוא צריך להקשיח עמדות. חוזים ארוכי טווח, סעיפי שחרור גדולים, לבנות שלד שירוץ כמה שנים ויתחבר לקהל. הקהל. זה ההבדל בין קרית שמונה לבאר שבע.

התחזית לשבת: רן בן שמעון מדבר בשבועיים האחרונים על התעלות ב"מאני טיים". עם כל הכבוד לניצחונות על מכבי חיפה וסכנין, האמירה שלו תעמוד למבחן בקרית שמונה.

שימו לב: גם לאחר ההעפלה לגמר אשתקד קרית שמונה פגשה את הפועל תל אביב. זה נגמר ב-1:4 מוחץ, אבל לאחר מכן הגיעו שני הפסדים רצופים במשחקים שקדמו לגמר. כדי להצליח מול מכבי נתניה, בכר יצטרך לשמור את השחקנים בפוקוס מלא.