30 שחקנים ישראלים משחקים העונה מחוץ לישראל, אך בסוף השבוע האחרון רק 13 מהם קיבלו דקות במשחקי הליגה. יותר מדי שחקנים, גם כאלה שיצאו רק הקיץ לאירופה, מתייבשים על הספסל ולא מקבלים צ'אנס. כשינואר מעבר לפינה, המדור "המראות ונחיתות" יוצא לבדוק מי מאותם מיובשים צריכים להתחיל לחשוב על חזרה לליגת העל ומברר מה מצבו של משה אוחיון באנורתוזיס.
המראות ונחיתות - כל הכתבות במדור
תיקו אלים לסטנדרד ליאז' מול לובן
"ניר ביטון יהיה הכוב הבא של סלטיק"
ממריא: משה אוחיון (אנורתוזיס)
בדקה ה-94 הפך אוחיון משגריר נשכח לגיבור היום. אנורתוזיס, נטולת רוברטו קולאוטי הפצוע, התקשתה בביתה מול אריס לימסול, אחת הקבוצות החלשות בליגה. האורחים החזיקו מעמד בלחץ הכבד, אבל עמוק בתוספת הזמן הסתער הקשר הישראלי על כדור שנהדף מהשוער ונגח בעוצמה לרשת. במחזור שבו מרבית קבוצות הצמרת איבדו נקודות, שער הניצחון התברר כיקר במיוחד. אוחיון, אגב, נכנס למשחק רק בדקה ה-82. ובחודשיים שקדמו למשחק הזה, הוא רשם הופעה אחת בלבד. לשש דקות.
כדורגל הוא משחק הפכפך. בקיץ, תחת המאמן חריסטאקיס קסיאנוס, נראה שאוחיון הולך לקבל תפקיד מרכזי. הוא נראה טוב במשחקי הכנה, סחט מחמאות ואפילו זכה לגישושים מצד פנאתינייקוס אחרי שהצטיין במשחק ידידות בין הקבוצות. אוחיון הרגיש עד כדי כך טוב באנורתוזיס עד שהסכים לקצץ מעט בשכרו תוך התחשבות בבעיות הכלכליות של המועדון. אלא שאז הגיע הביזיון האירופי מול גפלה השבדית. אוחיון בישל בניצחון הביתי 0:3, אבל היה שותף מלא גם לתבוסה 4:0 בגומלין בשבדיה בעקבותיה פוטר קסיאנוס והוחלף על ידי הפורטוגלי ז'ורז' קוסטה.
בקפריסין טוענים שלקוסטה יש שחקנים אחרים בראש בחוליית ההרכב. בעיקר הקפטן הרומני דן אלקסה, היווני גריגוריס מאקוס והגאורגי שוטה גריגלאשווילי. אוחיון נדחק הצידה. הוא פתח במחזור הראשון ומאז זה קרה רק עוד פעם אחת. בשבוע שעבר, הוא אף הושאר מחוץ לסגל הקבוצה במשחק החוץ מול סלאמינה ובסך הכול יש לו העונה 214 דקות ליגה.
הסיפור של אוחיון משקף את המועדון בו הוא נמצא. לא פשוט להיות באנורתוזיס. בכל תפקיד. הלחץ מהקהל קשה מנשוא, הציפיות בשמיים, הקשיים הכלכליים מעיקים, אין יציבות ניהולית והכול מחלחל מטה למאמן והשחקנים. רוני לוי החזיק מעמד שנה וחצי - נצח במונחים של אנורתוזיס - ופוטר כשהוא במקום השני. הקדנציה שלו לא נתפסת כאן כמוצלחת ולא בצדק. לראייה, בשמונה חודשים מאז פוטר, עברו בקבוצה כבר שלושה מאמנים שונים.
גם אוחיון מחזיק מעמד בתנאים לא פשוטים. למעשה, גם תחת לוי, המאמן שהביא את אוחיון, לקפריסין, הקשר ידע עליות וירידות. גם לוי השתמש בו בעיקר כאס שעולה מהספסל ורק חמש פעמים במשך כל העונה בליגה הקשר פתח בהרכב. זה הספיק לו כדי לסיים כסגן מלך הבישולים בין השגרירים ועדיין להישאר בגדר נשכח. הרי כבר שנתיים הוא מטייל באירופה. לגיה ורשה, לוצרן, אנורתוזיס. הוא מעדיף את החוויות, השקט והכסף על פני הדקות המובטחות בקבוצה בינונית פלוס בליגת העל. האם זה נכון מבחינתו?
הבונוס עשוי להגיע בדמות הדבר היחיד שחסר לאוחיון בקריירה - תואר. לבית"ר הגיע אחרי האליפויות של גאידמק ועם לוצרן סיים שני והפסיד בגמר הגביע. השנה זה עשוי לקרות באנורתוזיס. הליגה הקפריסאית פשוט מטורפת השנה. אפואל נחלשה, אומוניה לא יציבה ובחבורת הצמרת אפשר למצוא שמות מפתיעים כמו ארמיס ואפולון. ארבע נקודות מפרידות בין הראשונה לשישית, כאשר אוחיון והחברים שבמקום השלישי נמצאים חזק בעניינים. הקשר מצידו ימשיך לנסות לפלס את דרכו להרכב ולעזור לקבוצתו להשיג תואר ראשון מאז 2008. אז, אולי, ישתכנע להניח את מקל הנדודים.
נוחתים: המועמדים לחזור בינואר
דודו אוואט יצא מהסגל, תומר חמד עדיין לא כשיר, עדן בן בסט סובל מבצורת, טל בן חיים לא בעניינים, יוסי בניון מחכה לרשיון עבודה, בירם כיאל פצוע, גם רמי גרשון, מאור מליקסון שקוע בתחתית, אלירן עטר מתנדנד, ליאור רפאלוב מזגזג, בן שהר נעלם. אז איזה מזל שלנבחרת ישראל אין משימות קרובות. המשימה למצוא שגרירים בולטים העונה קשה. ביברס נאתכו עושה את שלו, אבי ריקן, קובי מויאל ואלמוג כהן נהנים מעונה טובה וגם רוברטו קולאוטי מוליך את טבלת המבקיעים בקפריסין. זהו. לא מספיק. מצבם המקצועי הבעייתי של מרבית השגרירים צפוי להפוך רבים מהם למועמדים לחזור לליגת העל עם פתיחת חלון ההעברות בינואר. זה הזמן לעשות סדר: מי צריך לחזור ומי צריך להיאבק על מקומו?
השמות החמים: בן שהר, דודו ביטון ושלומי ארבייטמן. בית"ר ירושלים ומכבי חיפה משוועות לחלוץ, מכבי תל אביב תמיד בעניין של שגרירים והשלושה מהווים את האופציות הטובות והזמינות מעבר לים. שהר לא ראה דקת ליגה העונה בהרטה. למעשה הוא כלל לא נכלל בסגל ומשחק במילואים. למרות שיש לו חוזה לעוד עונה וחצי, נראה שהגרמנים לא יערימו קשיים על שחרורו. גם ביטון לא שיחק העונה בליגה ולא נמצא בתכוניות של גיא לוזון והוא נחוש לעזוב את סטנדרד ליאז' במדיה הוא חתום לשנתיים וחצי נוספות. ארבייטמן ירד בשבועות האחרונים לספסל, כאשר מונס תמשיך עד תום העונה להיאבק נגד הירידה.
לשלושתם אופי חזק והם לא מוכנים לוותר בקלות על הקריירה האירופית. שהר נמצא במצב הבעייתי מכולם. לא נעים להודות בזה, אבל הקריירה שלו לא מתרוממת. הוא מנסה, נלחם, עובר ממדינה למדינה, אבל בשורה התחתונה לא מספיק מצליח וצובר מוניטין שלילי של שחקן שנודד בין קבוצות ולא מספק מספרים. ביטון, מנגד, כן סיפק את הסחורה בוויסלה ובאפואל והוא זקוק לקבוצה שתיתן לו דקות משחק. מבחינת ארבייטמן מדובר בהחלטה עקרונית: להילחם על המקום בהרכב ונגד הירידה או לשוב להיות הכוכב הגדול שהיה בליגת העל ולקבל צ'אנס מחודש לחזור לסגל הנבחרת. אז מה השורה התחתונה? מבחינת שהר, חזרה היא הכרחית, ארבייטמן ירוויח ממנה, ביטון צריך בית אירופי חדש.
שאר ירקות: תשעה שחקנים יצאו בקיץ לראשונה בקריירה לאירופה. השנה הראשונה מלאה בקשיי התאקלמות ומצריכה סבלנות. חנן ממן, למשל, חיכה בסבלנות, קיבל הזדמנות והשבוע כבש בגביע הבלגי ופתח לראשונה בהרכב בוורן בליגה. לריקן ומויאל ההתאקלמות המקצועית הייתה פשוטה יותר והם נכנסו מיידית להרכב. אצל אחרים מדובר בתהליך שייקח זמן. אלירן עטר משחק לסירוגין וגם ניר ביטון בונה את מעמדו לאט בסלטיק. על שניהם בונים בקבוצות לטווח ארוך. לא כך המצב אצל שחקנים אחרים.
טוטו תמוז יצא לפגרה ברוסיה כשבאמתחתו 170 דקות ליגה במדי אורל ששקועה מתחת לקו האדום. החלוץ אמנם סבל מפציעה בשבועות האחרונים, אבל לא בטוח שהכדורגל הרוסי הוא זה שמתאים לו. שחקן מסוגו של תמוז, וזה הוכח בשנים בישראל, חי על מומנטום וכרגע הוא פשוט הולך ונעלם. לעומתו, אוהד קדוסי דווקא משחק לא מעט בלוזאן השוויצרית, אבל קבוצתו שקועה במקום האחרון עם ארבע נקודות בדרך הבטוח לירידה. עודד גביש שיחק רק חמישה משחקים בשלאסק וורוצלאב הפולנית ואילו עמית בן שושן פתח בשבת לראשונה בהרכב אנורתוזיס.
הסיטואציה של הארבעה דומה. תמוז ובן שושן היו בשלב כזה או אחר כוכבים בליגת העל, אבל יצאו דווקא בתקופה לא טובה וזה בא לידי ביטוי. גם קדוסי וגביש עשו דברים יפים בקבוצות קטנות יותר, אבל ייתכן והקפיצה הייתה גדולה מדי עבורם. כשמנתחים מצב של שגריר, הכול מסתכם בשאלה מה סדר העדיפויות: כסף או דקות משחק? הארבעה הללו יכולים למצוא בקלות מקום בהרכב של מרבית קבצות ליגת העל בינואר, אבל שנה בלי כדורגל (או עם כתם ירידה) רק תפגע בערך העתידי שלהם. אז מה השורה התחתונה? קדוסי, גביש ובן שושן ירוויחו מחזרה. תמוז? אולי צריך לחשוב על ליגה אחרת.
לא בעניינים: דן מורי יצא להולנד כבלם נבחרת ישראל ובשנה וחצי שיחק שישה משחקי ליגה במדי ויטסה, שמוליכה את הליגה ההולנדית. מורי בן 25 וכידוע הכדורגל הישראלי לא משופע בבלמים ולכן כואב במיוחד לראות פוטנציאל גדול מתבזבז. לטובת הקריירה שלו הוא חייב לקבל החלטה ולחזור לשחק, בארץ או בקבוצה קטנה יותר בהולנד העיקר להיות שוב רלוונטי.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (משה אוחיון ואבי ריקן) ואפס בישולים. עדן בן בסט החמיץ פנדל.
מוכנים לקמפיין הבא: ביברס נאתכו, יובל שפונגין ומאור מליקסון והם שחקני סגל הנבחרת המורחב היחידים ששיחקו 90 דקות. אבי ריקן (89 דקות), עדן בן בסט (67) ואלמוג כהן (45) פתחו בהרכב.
מתאוששים: עמית בן שושן פתח לראשונה העונה בהרכב במשחק ליגה, אלמוג כהן ואינגולשטאט ממשיכים לדהור מעל הקו האדום.
צל"ש השבוע: קובי מויאל חגג שער בכורה אירופי והוסיף גם בישול ב-0:8 של שריף על אקדמיה החלשה. ומה שבטוח, ישראלי אחד ייקח העונה אליפות באירופה.
ביזאר השבוע: אליניב ברדה הניף בעונה שעברה את הגביע הבלגי. בערב רביעי, הודחו כל הישראלים בבלגיה אחד אחרי השני בשמינית גמר המפעל.
שימו לב ש: החזרה של תומר חמד למגרשים הולכת ומתקרבת בעוד חברו דודו אוואט אפילו לא ישב על הספסל בשני המשחקים האחרונים.