כשסטפן קרי סיים תיכון, אף אחת מהמכללות הגדולות לא רדפה אחריו. סטף רצה לשחק עבור מכללת וירג'יניה טק, המכללה שבה שיחק אביו דל, אבל הם הציעו לו להצטרף לקבוצת הכדורסל כסטודנט מן המניין, ללא מלגה. קרי נאלץ להתפשר, ובחר בסופו של דבר בדווידזון, קולג' פרטי קטן מצפון קרולינה. בוב מקקילופ, המאמן של דייוידסון ידע במה הוא זכה. באירוע הצגת השחקנים הוא כבר הצהיר: "חכו שתראו את סטפן קרי, הוא משהו מיוחד".
בואו נישאר עוד קצת בתחילת דרכו. את עונת הפרשמן שלו הוא סיים עם שיאי שלשות ונקודות. רק פרשמן אחד קלע יותר ממנו, קווין דוראנט. שיא הקריירה הגיע בעונת הסופמור, כשקרי עוזר לדייוידסון לנצח משחק טורניר NCAA ראשון מאז 1969. הוא לא הסתפק בניצחון אחד, ולקח את הקבוצה עד שלב רבע הגמר. בסיבוב הראשון הוא קלע 30 נקודות במחצית השנייה (40 במשחק) כדי להחזיר את קבוצתו מפיגור 11 לניצחון על גונזאגה. במשחק השני ג'ורג'טאון הצליחה לעצור אותו על 5 נקודות במחצית הראשון, והובילה ב-17 נקודות. קרי קלע 25 נקודות בחצי השני והוביל את דייוידסון לניצחון נוסף. גם וויסקונסין לא הצליחה לעצור אותו וראתה אותו קולע 33 נקודות. בסופו של דבר היא נעצרה מול מי שהוכתרה בהמשך לאלופה, קנזס.
קרי חזר לעונה שלישית, למרות ההתעניינות מצד קבוצות NBA רבות, כיוון שרצה לפתח את יכולות הריכוז. היה לו ברור שקבוצות NBA לא יתנו לו לשחק כשוטינג גארד. הקוריוז המרכזי מאותה עונה היה משחק נגד מכללת לויולה סטייט, אותו קרי סיים עם 0 נקודות (אחד משני משחקים יחידים במכללות בהם לא הגיע לספרות כפולות). לויולה סטייט שלחה שני שחקנים לשמור על קרי לאורך כל המשחק, גם כשהיא הייתה בהתקפה. קארי פשוט נעמד בצד עם שני השומרים שלו, ונתן לדייוידסון לשחק 4 נגד 3. דייוידסון ניצחה 48:78.
בדראפט 2009 קרי נפל לידי גולדן סטייט בבחירה השביעית. כמו כל שחקן שלא נופל בדיוק לתבנית של שחקן NBA הועלה ספק לגבי היכולת של קרי להשתלב בליגה. הוא לא בדיוק רכז, אין לו את הגודל לשחק כקלעי, ובסופו של דבר, את כל מה שהוא עשה, הוא עשה במכללה קטנה. ברוב המקרים הספק מוצדק (ג'ימר פרדט, אדם מוריסון), במעט מקרים שבהם טעו, טעו בגדול (קרי, דמיאן לילארד). בשנתיים האחרונות לאיש כבר אין ספק, וקרי מסוגל לשחק בשתי העמדות ברמה גבוהה.
נקפוץ ארבע עונות קדימה, אל הופעת הפלייאוף הראשונה של קרי. תקראו שוב את הפסקה על ריצת ה-NCAA המופלאה, ונסו למצוא את ההבדלים מהריצה של הווריורס וקרי. קרי השתלט על רבעים, משחקים, קלע בלי הכרה, והביא את הווריורס לסיבוב השני. הווריורס הצליחו לקחת שני משחקים מסן אנטוניו, לפני שנכנעו לניסיון וליכולת של הספרס. קרי הופיע על הבמה הכי גדולה בעולם, וסיפק הופעה בלתי נשכחת שקנתה לו המון מעריצים.
עכשיו נחזור קצת אחורה. אחרי עונת רוקי נפלאה, קרי נקע את הקרסול במשחק טרום עונה, במה שיתברר כעקב אכילס שלו. למרות בעיות הקרסול הוא הספיק לשחק 74 משחקים, ושיפר את רוב הממוצעים מעונת הרוקי. העונה המקוצרת, עונתו השלישית, הייתה הבעייתית מכולם. שוב אותו קרסול, והפעם הוא הסתפק ב-26 משחקים בלבד, וניתוח שהיה אמור לתקן את הנזק. גם אחרי עונה וחצי שבהם קרי מיעט להחסיר משחקים עדיין אוהדי הווריורס מתעוררים בלילה בבעתה כשהם חולמים על הקרסול של קרי. גם באותה ריצת פלייאוף מופלאה, הקרסול היה מה שהפריע לקרי הכי הרבה.
בעקבות בעיות הקרסול, הווריורס קיבלו את קרי במחיר הנחה משמעותי. 44 מיליון דולר לארבע עונות (העונה הנוכחית היא הראשונה בחוזה). השכר של סטף השנה מדרג אותו 60 ב-NBA, וכשרואים את השחקנים שמדורגים לפניו, מבינים כמה החוזה הזה מגוחך: טיאגו ספליטר, ג'ראלד וואלאס, מהמט אוקור (מזמן לא ב-NBA, עדיין ברשימת מקבלי השכר), טייריק אוונס, הידו טורקגולו, ועוד כמה וכמה שמות. חלקם בסוף הקריירה, חלקם קיבלו חוזה חדש בקיץ האחרון. קרי בהחלט יכול להרגיש מקופח. גולדן סטייט יכולה להרגיש כמו זוכה בלוטו.
את העונה שעברה הוא פתח עם ידיים רועדות, אבל התאפס אחרי כמה משחקים. הוא סיים את העונה עם שיא של 272 שלשות, והופעת הפלייאוף המדוברת. אי הבחירה שלו לאולסטאר היה חלק מהקיפוח שמלווה אותו מהתיכון. השנה כמעט בודאות הוא יעשה את הופעת הבכורה שלו.
אין ספק שמה שמפריד את קרי מהשאר זה יכולת הקליעה המופלאה שלו, ועדיין, הוא לא מוערך מספיק עבור תכונות אחרות שלו, ונתחיל בהם. קרי הוא ריבאונדר לא רע לגובה ולעמדה שלו (4.7 השנה בממוצע למשחק), ויש לו ראיית משחק ויכולת מסירה לא מוערכת. הוא מוסר 9.6 אסיסטים בממוצע למשחק, הכי הרבה בקריירה, והוא שני רק לכריס פול. מצד שני, הוא מאבד 4.2 כדורים למשחק (הכי הרבה בליגה), ואולי קרי מעריך את יכולת המסירה של עצמו יתר על המידה. בנושא האיבודים הוא כבר אמר שהוא מנסה מסירות מסובכות מדי דרך ההגנה, מה שגורם לאיבודים הרבים. למרות שהוא שני באסיסטים, כשמסתכלים על יחס אסיסטים-איבודים הוא מדורג רק 32 בליגה.
גם יכולת החדירה והסיומת מתחת לטבעת לא מוערכת. קרי אמנם קולע פחות מהממוצע בליגה מתחת לטבעת, אבל יודע לנצל את השמירה הצמודה שהוא מקבל כדי לחדור, ויש לו מגוון דרכים לסיים ליד הטבעת. ויש את הקליעה. היכולת של קרי לעלות לג'אמפ שוט מכדרור היא בלתי עצירה. שחרור הכדור המהיר שלו (0.4 שניות לעומת ממוצע הליגה של 0.54 שניות), והקשת הגבוהה שבה הוא משחרר את הכדור (55 מעלות, אני לא ממציא את הנתונים האלה, ספורט סיינס הלכו ובדקו את זה), הופכים אותו לבלתי עציר. עוזבים אותו לחצי שנייה, והכדור כבר באוויר. הקשת הגבוהה מאפשרת לו לקלוע בקלות מעל שחקנים גבוהים, והיא מגדילה את הדיוק שלו, שכן היא מגדילה את השטח שבו הכדור יכול לנחות בטבעת ב-19%.
התוצאות מדברות בעד עצמן, גם בכמות וגם באיכות. סטף שבר בשנה שעברה את שיא השלשות לעונה והעמיד אותו על 272. העונה הוא עומד על 106 שלשות (ממוצע של 3.2 שלשות למשחק). בקצב הנוכחי הוא יגיע ל-253 שלשות לעונה (בהנחה שלא יחמיץ יותר משחקים). אם הוא יתחמם בחצי השני של העונה, כמו שקרה אשתקד, הוא יכול בקלות לקבוע שיא חדש. יש לו תחרות גם בקבוצה וגם בקונפרנס. קליי תומפסון עם 110 שלשות, ודמיאן לילארד עם 109. התחרות תיתן לכולם יותר מוטיבציה לשבור את השיא.
כמות השלשות שקרי זורק לא באה על חשבון האיכות. הוא קולע השנה משלוש ב-40%, אבל עומד על ממוצע קריירה של 44%. לשם השוואה הנה הממוצעים של קלעים גדולים אחרים: מייקל רד עם 38%, רג'י מילר עם 39.5%, ריי אלן עם 40.1%. למעשה ממוצע הקריירה של קרי מציב אותו שלישי באחוזים בכל הזמנים. סטיב קר מוביל את הרשימה עם 45.4%, ויוברט דייויס שני עם 44.1%. כאן נכנס השילוב של הכמות עם האיכות. בחמש עונות ב-NBA, קרי קלע יותר שלשות ממה שקלעו קר ודייויס בכל הקריירה שלהם (לחוד). קר זרק כ-150 שלשות בממוצע לעונה, דייויס עמד על 200. הממוצע העונתי של קארי עומד על 360, אבל בעונה שעברה הוא זרק 600 שלשות. השילוב בין כמות הזריקות, לאחוז המדהים הופך את קרי לקטלני מהטווח הזה.
הספלאש ברודרס (הכינוי שהוצמד לקארי ותומפסון במהלך הפלייאוף) הופכים את הווריורס לאחת מקבוצות השלשות הטובות בליגה. בעונה שעברה הם הובילו את הליגה באחוזים לשלוש, והשנה הם נמצאים במקום השלישי. הווריורס הם כרגע הקבוצה החמה בליגה (תשעה ניצחונות רצופים נכון לכתיבת שורות אלו), וכל זמן שהיא לא סובלת מפציעות, יהיה קשה מאוד לעצור אותה. הרבה בזכות סטף קרי. הוא הוכיח את היכולות שלו במכללות, נתן לנו הצצה בפלייאוף בעונה שעברה ומראה את זה העונה. למרות שהוא מרוויח הכי מעט בין שחקני החמישייה (למעט קליי תומפסון שעדיין על חוזה רוקי), לכולם ברור לאן ילך הכדור ברגעי ההכרעה, ומי הסופרסטאר שמוביל את הקבוצה הזו. הוא כבר הוכיח מספיק פעמים שהוא המנהיג הבלתי מעורער של הלוחמים. אל תתבלבלו מהבייבי פייס שלו, ברגעי האמת הוא אחד השחקנים הטובים בעולם.