חי בסארט: סיכום השבת בליגת העל

קבלו פריבילגיה של תושב גבעתיים: 12 דקות באוטו ואתה באצטדיון המושבה. עכשיו תקראו את המשפט הזה, את כולו, שוב ותבינו כמה עמוק רובד הפתטיות שבו, מכל כך הרבה בחינות. אבל היי, זה נכון – זה לוקח פחות מרבע שעה הלוך (ו-45 דקות חזור), אז לא להתנשא, בבקשה.

הנסיעה הקצרה הלוך מענגת, הבעיה מתחילה אחרי ההגעה לאצטדיון. אתה מחפש את הקופות, החבויות מאחורי קיר נסתר. אם אתה אוהד הפועל תל אביב (או כל קבוצה אורחת לצורך העניין) אומרים לך להגיע לקופה אחרת, שנמצאת בכלל בצד השני. רבע שעה אתה רק מסתובב בתהיות לוגיסטיות מה לעזאזל רוצים ממך ומאיפה אתה אמור להיכנס. שילוט ראוי אין, הכול מתנהל בכאוס, יש מחסור בסדרנים שיסבירו לאן לעזאזל צריך ללכת ובהמשך, בעקבות הרצון להתרוקן, אתה מגלה באסלה מים בגוון צהוב חזק, ירושה מאלה שהיו שם לפניך כי עם הניאגרה יש קצת בעיות. איכס.

וזה, רבותי, אחד מהאצטדיונים שאירחו את יורו 2013. אז בטוח היה מאורגן יותר, כי אם לא, קצת קשה להבין את הסטנדרטים של פלאטיני וחבריו מאופ"א. מה שעוד בטוח הוא שהמשכיות אין. המושבה הוא אולי אצטדיון יפה, אבל בלי השלמת הליקויים לתנאים הכה בסיסיים עבור אוהד הכדורגל, החוויה בו לעולם לא תהיה שלמה.

אלישע לוי מאוכזב: "הפסדנו נקודות יקרות בשנייה האחרונה"

עומר דמארי רוצה להישאר: "יודע על עזיבה אפשרית רק מהתקשורת"

צפו בשער המרהיב של משה אוחיון בקפריסין

בלם לה מאן לשעבר בדרך למכבי פתח תקווה

לכל אורך הסיבוב הראשון, הפועל באר שבע לא הצליחה להבקיע במשחקים נגד קבוצות התחתית בבית במחצית הראשונה. רק לפני שבועיים, נגד בית"ר ירושלים, היא שברה את הבצורת ואתמול נגד הפועל עכו זה קרה שוב, אף שלא ניצחה לבסוף. בשני המקרים האיש שהבקיע היה גליינור פלט. כן, אותו חלוץ מושמץ, שהיה "צריך" ללכת הביתה כבר לפני חודש, מחמם מנועים ונראה כמו השחקן שהובטח לאלישע לוי כשהביא אותו.

פלט הוא לא הזר היחיד שמאותת על פריחה מאוחרת. סיבוב שלם לקח להפועל תל אביב עד שהחלה לשתף את בסארט עבדורחימי. הקרואטי נחשב לבדיחה לאחר שהגיע לארץ פצוע ואז, כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, עשה קניזארס עם חתך מוזר בישבן שהמשיך לעכב את הבכורה שלו. הכול סביבו נראה לא רציני, עד שבשני המשחקים הקודמים נכנס עבדורחימי בפיגור של שני שערים, בסכנין ונגד הפועל באר שבע, והראה שיש לו ניצוצות. בפתח תקווה הוא כבר עלה במצב של שוויון ועשה את ההבדל.

יש לעבדורחימי נתונים של שחקן אירופי – הוא גדול, חזק ובעיקר יעיל, עושה את הדברים הפחות נוצצים והיותר קבוצתיים. הוא נכנס לתאקל ומפיל יריבים בצורה נקייה, פותח רגליים כדי שהכדור יעבור לקולגה ובעיקר חי את המשחק ומייצר איום אמיתי על השער, תכונה שחסרה לכל שחקן בהפועל תל אביב שלא קוראים לו עומר דמארי. לעבדורחימי אין מניירות של כוכב – הוא פשוט נראה כמו אחד שרוצה להצליח. מהרבה בחינות, הוא מזכיר את ראדה פריצה ברמת המחויבות שלו לקבוצה ולמשחק ובוודאי לא נראה ככישרון שרואה בישראל תחנה זניחה בדרך לנסיקה.

הטיפול של הפועל תל אביב בעבדורחימי יקבע רבות להמשך הדרך. בסך הכול בן 23, אפשר שיש לו עוד כמה שנים במתחם חודורוב. כרגע, רן בן שמעון פועל נכון כשהוא משלב אותו באופן הדרגתי, לא מפיל עליו את האחריות ומונע ממנו להיות מעורב בבלגן שסובב את המועדון, אבל בתוך שבועיים או שלושה הקרואטי עשוי לפלס את הדרך להרכב. להפועל תל אביב יש כעת סוס חזק, תרתי משמע, לרכוב עליו, היא רק צריכה לתת לו את הזמן לגדול. הבעיה היא שטיפוח נכון הוא לא משהו שבמתחם חודורוב מצטיינים בו.

כרגע מסתמן מה שהיה צפוי כבר תקופה ארוכה: אלי גוטמן יהיה המאמן של נבחרת ישראל בשנתיים הקרובות, אבל עם לא מעט תקלות בדרך, לאחר שהשבוע החולף סימן אותו כקורבן בפארסה. רבות המילים שנשפכו על הגרוטסקה שהתלוותה להליך בחירת המאמן/ים הבא/ים – ועדת האיתור המוזרה, הכמיהה של צבי רוזן להתראיין תחת כל עץ רענן וכמובן, ההצעה המופלאה לצמד אנשי המקצוע המעוטרים אבי נמני ואלי אוחנה או, לחלופין, איל ברקוביץ'. דומה שאיש לא ממש נגע בצד של גוטמן, מעבר לציון העובדה שהוא היה ונשאר המועמד הרציני ביותר למשרה.

כל מי שהספיק להכיר את גוטמן, ולו בהיבט הציבורי, יודע שהוא לוקח הכול ללב. גם ההתרחשות האחרונה לא עברה, סביר להניח, מעל ראשו. מתבקש להגיד לו לקום וללכת, לקבוע עובדה בשטח ולתקוע אותנו ובעיקר את יו"ר ההתאחדות עם נמני, אוחנה, ברקוביץ' וכל החבר'ה כדי להפוך את הקומדיה הזו לאנרכיה של ממש. נדרש להיאבק עבור גוטמן על כבודו, לומר לו שהסכמה שלו תוציא אותו רכרוכי ושאם יגיד "כן" יפתח את הדלת למסע השפלות ארוך מצד לוזון.

אלא שמעבר לשיקול הברור של פרנסה, עומדת סיבה נוספת שגוטמן ימשיך: העובדה שבין כל המועמדים שהוצעו ומוצעים כרגע, הוא הטוב מכולם. מרחק שנות אור. הוא צריך להיות שם על הקווים כי אין מישהו אחר שיעשה את זה. לפעמים לא חייבים להגיב, כל מה שצריך לעשות עבור האחר הוא לתת לו את החבל ולראות כיצד הוא כורך אותו סביב הצוואר של עצמו. כולם מבינים שנשואי הבדיחה הם היו"ר והאיש החזק שלו בהתאחדות, שטרן חלובה, לא המאמן הנוכחי ואפילו לא המאמן הבא. גוטמן ישב בצד משום שזה היה הדבר הנכון לעשות, בזמן שהחבל הזה רק המשיך להתלפף סביב ראשי ההתאחדות.

דני פרדה הוא, ביי פאר, השחקן הכי מוכשר של מכבי פתח תקווה, אבל פרדה עושה יותר מדי דברים לבד. במחצית הראשונה הוא בעט לשער כשהיה צריך למסור ובדרך כלל מבצע את הפעולה המיותרת רגע לפני שהסיומת מגיעה. לפתח תקווה יש 13 שערים עד כה העונה, כשחלקו של פרדה בהם הוא שער אחד ללא בישול. זהו הספק נמוך מדי עבור שחקן שאמור להיות המנוע של קבוצת תחתית.

רבים סבורים שפרדה גדול על מכבי פתח תקווה, שהוא צריך שחקנים שיאפשרו לו לבטא את היכולת שלו טוב יותר, אלא שפרדה עצמו לא הוכיח שהוא ראוי לקביעה הזו. כי אם יש או אין לך עם מי לשחק זו לא השאלה, כשבשורה התחתונה אתה מייצר ליריבה גול מנצח במשחק בית כל כך קריטי בגלל עוד ניסיון לעשות יותר מדי.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "הפסדנו נקודות יקרות בשנייה האחרונה".

רוצה לומר: חבל שלא נקודות זולות. עכשיו אנחנו כבר במינוס בבנק.

בעלי הפועל תל אביב חיים רמון: "בקרוב אתן דיווח מלא לציבור על הנעשה במועדון ועל התוכניות העתידיות".

רוצה לומר: חשיפה ראשונית של התוכניות העתידיות שלי – לברוח מפה, וכמה שיותר מהר.

מאמן הפועל תל אביב רן בן שמעון: "עשינו את זה אולי לא בצורה הכי מדהימה או עם כדורגל גדול, אבל עם לב".

רוצה לומר: יש לי גם שם ללב שהיה לנו היום – מכבי פתח תקווה.

מאמן מ.ס. אשדוד ניר קלינגר: "נצטרך להיות יותר טובים מהיום כדי לנצח ברמת השרון".

רוצה לומר: נצטרך להיות יותר טובים בחוץ כדי לנצח משחק. בחוץ.

דייגו מראדונה: "אם נכדי ישחק באינדפנדיינטה אחתוך את ה..."

רוצים לומר לו: תשמע, יש דרכים יותר מנומסות להצהיר שאתה רוצה להתגייר.

תמיר כהן ושמוליק מלול העזו למחות אחרי שניים מהאדומים המוצדקים יותר שנשלפו העונה.

לא רק רועי ריינשרייבר, גם רן בן שמעון והשחקנים שלו פספסו פנדל כל כך ברור להפועל תל אביב.

חיים שאבו אחלה. פשוט אחלה.