סכנת החלקה

את רשימת המשדרים הנצפים ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקאית מוליך פרק הסיום של "מ.א.ש". אחריו ברשימה, הפרק המפורסם של "דאלאס" בו נודע, סוף סוף, מי באמת ירה בג'יי אר. במקום השלישי פרק הסיום של "שורשים". הסופרבול של 1982 מתברג במקום הרביעי, וזה של 1983 בחמישי. עד כאן הכל הגיוני.

במקום השישי: תחרות החלקה אמנותית על הקרח. לנשים. בנורבגיה.

תקראו את המשפט הזה שוב.

כן, תחרות ההחלקה על הקרח באולימפיאדת החורף של 1994 הביאה איתה אחוזי רייטינג משוגעים לגמרי של 48.5. למעלה מ-126 מיליון אמריקאים דאגו להתייצב מול מסכי הטלוויזיה שלהם כדי לצפות בענף ספורט שספק אם הכירו קודם לכן, ענף ספורט בו בחורות צעירות לבושות בקפידה משייטות באלגנטיות על משטח קפוא, קופצות באוויר לצלילי מוסיקה, ולבסוף מקבלות ציון מצוות שופטים מיומן.

בסוף השבוע הקרוב ימלאו 20 שנה לסיבה בגינה מדינה שלמה היתה אובססיבית לחלוטין לזירת הקרח האולימפית וכל הקשור בה: הרגע בו טוניה הארדינג לא הצליחה לחסל את ננסי קריגן, וכן הצליחה ליצור את אחת משערוריות הספורט הגדולות אי פעם.

טוניה הארדינג נולדה ב-12 בנובמבר, 1970, בפורטלנד. לטענתה, עד כיתה ה' הספיקה לעבור לא פחות מ-13 בתים שונים, וזה לא כאילו כשכבר פרקה את הארגזים האינסופיים היתה יכולה להרגיש בנוח: יחסיה של הארדינג עם אימה תמיד היו קרים במקרה הטוב, ורעילים ברע. "היא הכתה אותי עם כל מה שהיה בבית", תספר הארדינג ל'אוברזבר' הבריטי שנים רבות לאחר מכן; "מברשת שיער, סרגל, כף עץ, חגורה, הכל. תראו. עדיין יש לי צלקת מהסכין שהיא זרקה עלי". הילדה המוכה מצאה מפלט במשטחי הקרח, אותם החלה לפקוד כבר בגיל שלוש, אולם כשלא היתה מחליקה היטב, ובכן, “אמא שלי היתה גוררת אותי בשיער, לוקחת אותי לשירותים ומכה אותי עד שהישבן שלי הפך שחור וכחול". בכתבה בניו יורק טיימס סיפר אחד מחבריה הראשונים של הארדינג כי ב-1991 ניסתה להוכיח לו כמה רעה אמא שלה, התקשרה אליה אחרי אחת התחרויות ושאלה האם צפתה בה בטלוויזיה. “היית נוראית", אמרה לה אימה, “השיער שלך נראה זוועה. עלית במשקל?”

עם או בלי ברירה של ממש מצאה עצמה הארדינג בורחת יותר ויותר לאביה, שלקח אותה למסעות ציד, לימד אותה כיצד לתקן מכוניות ולדוג. את האקדח הראשון שלה קיבלה בגיל חמש. את רובה הציד הראשון בגיל תשע; בגיל 13 הרגה את הצבי הראשון שלה. בדיעבד קל להצביע על הילדות הסדוקה כזו שתעצב את חייה של הטומבוי המסובכת, אולם באותם רגעים טוניה הארדינג בעיקר ניסתה לשרוד. כשהיתה בת 15 ניסה אחיה למחצה לאנוס אותה, לטענתה, וכשסיפרה על כך לאימה, קיבלה סטירה. כשאמא שלה התחתנה בפעם השישית ולקחה איתה את ביתה לגור עם בעלה החדש, ביקשה מהמחליקה האמנותית החובבת לשלם שכר דירה.

בגיל 19 נישאה הארדינג לבחור בשם ג'ף גילולי, גם כדי להיות נתונה חתת הביטוח הרפואי שלו. הנישואים הללו יחזיקו מעמד 15 חודשים, ולאחר שתגיש בקשה לגט בטענה שבעלה מרביץ לה, תטען הארדינג כי גילולי "קנה רובה, ואני מפחדת". מספר חודשים לאחר מכן תחזור בה, ואליו.

הפרידה הבאה שלהם תגיע בחסות חקירת ה-FBI.

לאחר שסיימה שישית באליפות ארצות הברית להחלקה אמנותית ב-1986, חמישית ב-1987 ו-1988, שלישית ב-1989 ושביעית ב-1990, הגיעה הפריצה הגדולה של טוניה הארדינג. זה קרה באליפות ארצות של 1991, כשהפכה למחליקה האמריקאית הראשונה בהיסטוריה (והשניה בעולם כולו, אחרי מידורי איטו היפנית) שמבצעת את התרגיל הנקרא Triple Axel, וכך זה נראה (הריצו ל-0:50):

את התרגיל המדובר הארדינג ביצעה ארבע פעמים בקריירה. בפעם הראשונה זה סידר לה זכיה ראשונה באליפות ארצות הברית. באותה שנה סיימה שניה רק לכריסטי ימאגוצ'י באליפות העולם ופרצה למרכז הזירה לא רק בשל התוצאות שלה, כי אם בעיקר בשל הדרך. "הסגנון שלה תמיד היה לוחמני ותקיף, בצל הנצנצים והתחרה שהפכו את ההחלקה על הקרח לענף הכי פופולרי באולימפיאדת החורף", נכתב בניו יורק טיימס ב-1994. “בזמן שמחליקות אחרות הציגו חן ועדינות, הארדינג באה כמו סערה, נחושה להצליח בסגנון הקשוח שלה, עם תלבושות שהוכנו בבית. כשאחרות בחרו את ביזה וצ'אייקובסקי, הארדינג החליקה לצלילי ראפ והנעימה מפארק היורה”. היא נראתה שונה, דיברה בצורה שונה, התהלכה והחליקה בצורה שונה, לא נכנעה לתכתיבי הענף וכמעט אף פעם לא היתה מוכנה לשחק את המשחק הקונבנציונלי.

הכישרון לבדו לא הספיק כדי לשאת את הארדינג לפסגה. בעוד שבאליפות ארצות הברית של 1992 סיימה שניה, באולימפיאדת החורף הראשונה שלה פספסה מדליה כשסיימה רביעית, ובאופן כללי, סיפקה יותר תקריות מוזרות מהישגים: מאיחורים לתחרויות, דרך תקלות בלבוש, ועד בעיות במחליקיים, שעוד ישובו ויתקפו אותה ברגע הגדול בחייה. אבל כדי להגיע לרגע הזה, כדי להעפיל לאולימפיאדה נוספת, טוניה הארדינג היתה צריכה להיות אחת משלוש המחליקות האמנותיות הטובות ביותר בארצות הברית ב-1994, והיא היתה מוכנה לעשות פחות או יותר הכל כדי לגרום לזה לקרות.

הכל. גם אם זה אומר לפצוע את ננסי קריגן, יריבתה הגדולה ביותר דאז.

קל מאוד להעמיד את טוניה הארדינג וננסי קריגן בשני קצוות מנוגדים של הספקטרום – של כל ספקטרום: בעוד שהראשונה היתה מוחצנת, השניה היתה מופנמת; הראשונה היתה כל כולה אתלטיות ואגרסיביות על משטח הקרח, השניה מלאת חן ואלגנטיות; הראשונה הגיעה מעוני גדול (בילדותה עזרה לאימה לאסוף פחיות ובקבוקים למחזור), השניה מרקע מבוסס הרבה יותר, הגם שלא מאוד עשיר; הראשונה החליקה עם תלבושות שאימה גזרה לה, השניה עלתה על הקרח עם תלבושות שעוצבו על ידי ורה וונג.

אז והיום, הארדינג טוענת שהמזימה לפגוע ביריבתה הגדולה ביותר רגע לפני אליפות ארצות הברית של 1994 לא היתה שלה כי אם של בעלה לשעבר, ג'ף גילולי. אז והיום, דבר אחד נראה בטוח: גם אם הרעיון המקורי לא היה שלה, טוניה הארדינג לבטח לא התנגדה לו. וכך, פחות או יותר, זה קרה:

גילולי ושומר הראש של הארדינג, שון אקהארט הציעו לבחור בשם שיין סטנט 2,500 דולר כדי לפצוע את ננסי קריגן (במהלך הסערה התקשורתית שתמהר להגיע, יהיו כלי תקשורת שיטענו כי השכר שהוצע היה מאה אלף דולר – סכום שלהארדינג ובעלה לשעבר מעולם לא היה, וככל הנראה מעולם לא יהיה). כמו כן, הובטח לסטנט שאם הכל יילך כמו שצריך, הרי שמחליקות על הקרח בכל העולם ייאלצו לשכור שומרי ראש ותהיה לו עבודה מובטחת. זאת ועוד: אם הארדינג תעפיל על חשבון קריגן לאולימפאדת החורף, הוא יועסק כשומר הראש הפרטי שלה, תמורת אלף דולר לשבוע. סטנט הסכים.

הקניה הראשונה שלו היתה אלה משטרתית, עבור 58 דולר ו-56 סנט.

אקהארט אמר לגילולי שכדי שהכל יילך כראוי, כדאי שהוא והארדינג יספקו לו את כל הפרטים שאפשר: כתובת מגורים של קריגן, תמונות, איפה בדיוק היא נוהגת להחליק. בשלב הזה, על פי כל העדויות, הארדינג היתה מעורבת לגמרי. לא רק שידעה על הרעיון, ואישרה אותו, אלופת ארצות הברית לשעבר בהחלקה אמנותית היתה שותפה פעילה: פעם אחת אפילו התקשרה לעיתונאית שכיסתה את התחום, והשיגה ממנה את הכתובת המדויקת בה קריגן נהגה להתאמן. סטנט עקב אחר קריגן למסצ'וסטס, פספס אותה, והמשיך הלאה, כנגד התכנית המקורית, לדטרויט - שם היתה אמורה להתקיים אליפות ארצות הברית.

ב-6 בינואר, 1994, בסיום אחד האימונים האחרונים שלה לפני התחרות, כשהשעון הראה 14:35, החלה קריגן את דרכה ממשטח הקרח אל מאחורי הקלעים, לכיוון חדר ההלבשה. שיין סטנט ירד מהיציע וצעד אחריה בזהירות, משתדל להימנע מקשר עין עם הסובבים, ובפרט עם צלם של רשת ABC. כשהצלם המדובר הסיט את מבטו וסטנט הבין שלא יוכל לבקש רגע נוח יותר, שלף בתנועה חדה והחלטית את האלה, והיכה פעם אחת את ננסי קריגן מעל ברכה הימנית. אלופת ארצות הברית לשעבר התמוטטה לרצפה. שיין סטנט ברח מהמקום. אף אחד לא הבחין בו. כולם היו עסוקים בקריגן, שייללה בבכי: “למה? למה? למה?”

וידאו של התקיפה עצמה לא קיים, כמובן, אולם התגובה המצמררת של קריגן מצולמת גם מצולמת. הריצו ל-0:20:

“למזלי, הוא לא כיוון טוב", תתלוצץ ננסי קריגן מספר שנים לאחר מכן. "הרופא שטיפל בי אמר שאם הוא היה פוגע טיפה למטה יותר הוא היה מרסק לי את פיקת הברך ואולי לא הייתי יכולה ללכת יותר". עוד לפני שנחשפה מעורבותה של טוניה הארדינג בפרשה, ארצות הברית רעשה וגעשה: פחות משנה חלפה מאז הטניסאית מוניקה סלש נדקרה על ידי אוהד, ובתקשורת היו משוכנעים כי מדובר במגיפה של ממש. קריגן פרשה, כמובן, מאליפות ארצות הברית שעמדה להתחיל, ואפשרה להארדינג לזכות בפעם השניה בחייה בתחרות היוקרתית.

פחות משבוע אחרי התקיפה, האמת החלה לצאת לאט לאט לאור, מלווה בחצאי אמיתות ושמועות. אקהארט נחקר על ידי ה-FBI, ודרדר איתו למטה את הארדינג, גילולי, סטנט ונהג בשם דריק סמית'. גילולי ניסה להדוף מעליו את האשמה בחזרה לאקהארט, וטען כי כשניסו להגות את התכנית, שאל אותו מספר פעמים: “לא יהיה קל יותר פשוט להרוג אותה?” ב-18 בינואר, אחרי פגישה של למעלה מ-10 שעות עם החוקרים, וכשהבינה שבעלה לשעבר מכר אותה עבור עסקת טיעון טובה יותר, נפרדה הארדינג בפעם השניה והאחרונה מג'ף גילולי, שנשלח לשנתיים לכלא. ביום בו הוטל עליו גזר הדין, מצא בפח הזבל שלו בעל מסעדה בפורטלנד פתק בכתב ידה של הארדינג, ובו מספר הטלפון של האולם בו ננסי קריגן נהגה להתאמן.

הארדינג הודתה בפני כוחות ה-FBI כי ידעה על התכנית רק אחרי שהושלמה. אשר לסוגיה מדוע לא פנתה למשטרה, אם כך, כתבה הארדינג את הדברים הבאים באוטוביוגרפיה שלה: “ג'ף ושני אנשים אחרים – אני לא יודעת מי הם כי לא יכולתי לראות אותם, הם היו ברכב אחר – הסיעו אותי להרים וכיוונו אקדח לראש שלי... הם אמרו לי – זה מה שאת הולכת להגיד. זה מה שאת הולכת לעשות, אחרת, לא תהיי כאן יותר". הארדינג הוסיפה וטענה כי השלושה ביצעו בה אונס קבוצתי – טענה שהגדיר גילולי כ"שטויות. אני לא מאמין שהיה מוציא לאור שהסכים לפרסם את זה".

ב-5 בפברואר התכנסה לראשונה התאחדות ההחלקה האמנותית. חמישה ימים לאחר מכן הגישה הארדינג תביעה כנגדם בסך 25 מיליון דולר, בנסיון נואש שלא ישללו ממנה את האפשרות להשתתף באולימפיאדת החורף הקרבה. זה הצליח. טוניה הארדינג היתה אחת משלוש מחליקות אמנותיות שנבחרו לאולימפיאדה בליליהאמר, נורבגיה. איתה במשלחת האמריקאית – נו, בטח כבר ניחשתם.

400 עיתונאים אמריקאים הגיעו לליליהאמר בכדי לסקר את הארדינג וקריגן מקרוב, ומה שאמור היה להיות סיפור ספורט אולימפי הפך לפתע לסיפור בעל אופי ומימדים רכילותיים. האלוף האולימפי סקוט המילטון יקשר מספר שנים לאחר מכן את הפרשה המכוננת לפרשת הרצח של או ג'יי סימפסון, בצורה בה תקשורת שלמה - מדינה שלמה, למען האמת – הפכה אובססיבית לגמרי לסיפור מסוים. הגדיל לעשות עיתונאי אחד שהגדיר את הסקנדל כ"סיפור הגדול ביותר מאז ההתנקשות בג'ון פ. קנדי" (עם או בלי קשר, המאבטח שקריגן החליטה לשכור לאולימפיאדה ההיא היה זה שעצר את נסיון ההתנקשות בנשיא ג'ראלד פורד ב-1975). הנה חלק משערי העיתונים הגדולים באמריקה באותם חודשים:

בדיעבד, החודשים הראשונים של 1994 היוו את רגע השיא של ענף ההחלקה האמנותית על הקרח - רגע אותו בלתי אפשרי היה לשחזר, רגע שהכניס את הענף למיינסטרים בארצות הברית, רגע שהפך את המחליקות המוצלחות של שארית שנות התשעים לכוכבות ענק, למיליונריות.

צדק פואטי מסוים בכל זאת נעשה באולימפיאדה ההיא: ננסי קריגן החלימה בזמן וחגגה את ההישג הגדול בתולדותיה – מדליית כסף, אף שכעסה על עצמה שלא חזרה עם הזהב – בעוד טוניה הארדינג התרסקה לגמרי וסיימה שמינית בלבד. מומלץ מאוד להריץ ל-0:34 בקליפ הבא, ולצפות בשארית הקטע – קטע שמהווה, חשוב להזכיר, את רגע השיא בקריירה של טוניה הארדינג – זה שעבדה כל חייה כדי להגיע אליו, זה שיכול היה לשנות את המשך הקריירה שלה, זה שיכול היה להגשים לה חלום, זה שנהרס ונחרב בגלל שרוך קרוע:

שלושה שבועות אחרי תום האולימפיאדה, הודתה טוניה הארדינג במעורבותה בפרשה, קיבלה עונש מאסר על תנאי לשלוש שנים, 500 שעות עבודות שירות וקנס של 160 אלף דולר. שלושה וחצי חודשים לאחר מכן, ב-30 ביוני, השלימה התאחדות ההחלקה האמנותית את החקירה שלה, והחליטה לשלול מהארדינג את התואר בו זכתה ב-1994, ולהשעותה לכל החיים מהתחום – בין אם כמחליקה או כמאמנת. האלופה לשעבר לא ממש זכתה לסימפתיה במולדותה, ונבחרה לא פעם לספורטאית השנואה במדינה – יותר ממייק טייסון ואו ג'יי סימפסון. מיותר לציין כי הארדינג לא היתה יכולה להרוויח מהעליה המטאורית בפופולריות של הענף – אותה כמובן עזרה ליצור, בעל כורחה: אף אחד לא היה מוכן להשתמש בה כמפרסמת, אף אחד לא היה מוכן להזמין אותה לתחרויות ראווה, אף אחד לא היה מוכן למנות אותה למורה פרטית. לטענתה, מאז האולימפיאדה ועד אמצע שנות האלפיים ניסתה להתאבד פעמיים, ולא הצליחה.

בלית ברירה, פנתה לכיוונים שונים: ב-1995 עלתה לבמה בפורטלנד עם להקתה החדשה, וזכתה לקריאות בוז; ב-2002 גילתה את תחום האגרוף כאמצעי קל, כך חשבה, להרוויח כסף ולחזור למרכז התודעה הלאומי. באותה שנה התחרתה בקרב נגד ידידתו הקרובה של ביל קלינטון, פאולה ג'ונס, במסגרת תכנית של רשת פוקס. כך זה נראה:

“בהחלקה אמנותית כולם כל הזמן ניסו להגיד לי איך זה עובד. באגרוף זה די מגניב, אני הולכת להילחם ובין אם אפסיד או אנצח, זה לא משנה", אמרה הארדינג כשהחליטה להפוך למתאגרפת מקצוענית, בפברואר 2003, אולם נאלצה לפרוש שישה קרבות לאחר מכן (במאזן 3:3) בשל האסתמה שלה.

להוציא את קריירת האגרוף הקצרה, מאז אולימפיאדת החורף ההיא, שמה של הארדינג עלה לכותרות בארצות הברית רק בהקשרים רעים: בפברואר 1997 טענה כי נחטפה באיומי סכין מחוץ לביתה, ורק תאונה של החוטף אפשרה לה לברוח מהרכב. המשטרה לא מצאה שום ראיות שתמכו בטענתה; שלוש שנים לאחר מכן היכתה את בן זוגה וזרקה עליו טסה של רכב. "היא הרביצה לי כמו מייק טייסון", אמר חברה, וראה אותה נכנסת לכלא לשלושה ימים; באפריל 2002 הפרה את עונש המאסר על תנאי שלה כשנתפסה נוהגת בשכרות; באוקטובר 2005 התקשרה למשטרה וטענה ששני אנשים עם מסיכות מנסים לתקוף אותה; במרץ 2007 שוב צלצלה למשטרה, והפעם סיפרה שחמישה חמושים מנסים לגנוב לה את הטנדר ולהחביא כלי נשק בביתה. השוטרים שהגיעו לביתה גילו שהזתה את כל הסיפור, ואחד מהם אמר: "היא היתה עצבנית שאנשים לא מסוגלים לראות את מה שהיא רואה".

לפני כשלוש שנים התחתנה טוניה הארדינג בפעם השלישית ובפברואר 2011 הפכה לאמא. שמה עדיין מוכתם, והיא לא מסוגלת לנהל ראיון אחד מבלי להישאל על פרשת ננסי קריגן, בלי לחזור שוב על המנטרה שלה: ידעתי על התקיפה רק אחרי שהתרחשה. אבל טוניה הארדינג יכולה לדבר ולדבר ולדבר וזה לא ישנה כלל: ארצות הברית ייצרה את האמת שלה לאורך השנים, והיא ממש לא מעוניינת לשנות אותה או לתקוע סיכות בבלון של אחד מיריבויות הספורט המיתולוגיות בתולדות המדינה. להיפך: אינספור אזכורים שונים בתרבות הפופולרית האמריקאית לאורך השנים (בין היתר בסיינפלד, סאות' פארק וסאטרדיי נייט לייב) רק ניפחו בבלון הזה אוויר נוסף. לעזאזל, ב-2009 ברק אובמה בעצמו הפך את שמה של הארדינג לפועל, כפי שמיד תראו, ובמובנים רבים, נראה שחיים שלמים של התעללות – תחילה מאימה, לאחר מכן משלל בני הזוג אותם בחרה שלא ממש בקפידה – עשו את שלהם.

אז אובמה אמר. טוניה הארדינג מחליקה גם את זה. העיקר שימשיכו לדבר עליה.

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il