זה נכון אתה בסדר, ממלא את החובות
מביא הלחם, מוריד את הפח, באמת כל הכבוד
אתה מוציא האישה, נותן לה כבוד, נושא בעול
רק אל תשכח דבר קטן אחד - שזה עוד לא הכול
(מתוך שיר הנושא ל"עיניים גדולות")
מתבקש לפתוח טקסט ספורטיבי על אריק איינשטיין באחת השורות שמתקשרות באופן יותר ישיר לספורט. נניח, "ואיזה מסכנים האוהדים" מתוך "סע לאט", שורה שהפכה לכותרת בכל כך הרבה מדורי ספורט ב-40 השנים האחרונות, או כל שורה כמעט מ"אמרו לו". אבל אין דבר שמייצג יותר את אריק איינשטיין מהסרט "עיניים גדולות". אין דמות, ניתן לנחש, שאריק איינשטיין כל כך נהנה לגלם כמו יוסי, הכוכב המפונק של מכבי תל אביב (כן, דווקא מכבי תל אביב) אז ב-1974, בקלאסיקה שרבים מגדירים עד היום כסרט הספורט הטוב ביותר אי פעם שנעשה בישראל.
הרומן של אריק איינשטיין עם ספורט היה יוצא דופן. זו לא רק הייתה האהבה הראשונה שלו, זה היה גם העיסוק הראשון. הוא היה אלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה ובהדיפת כדור ברזל. הוא היה שחקן כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב והמשיך אפילו לקבוצה הבוגרת, שעם הסגל שלה נמנה לתקופה קצרה באמצע שנות החמישים. הוא היה איש של כדורים יותר משהיה איש של מיקרופון. אלא שהוא גם היה, כבר בצעירותו, חמוש במשקפיים עם מספר גבוה ולא יכול היה להמשיך לעסוק בתחום. אז הוא עבר לשחק ולשיר על הבמה וגם שם הפך מהר מאוד למספר 1.
ברוחו אריק איינשטיין מעולם לא זנח את המגרשים. הוא המשיך לשיר עליהם, לערוג להם, אפילו לבש את המדים הצהובים של הקבוצה שהייתה אנטיתזה לכל מה שגדל עליו, כדי לקבל את הדמות התמירה ההיא של יוסי ב"עיניים גדולות", בתור הכוכב הלא ממושמע שמעשן את עצמו לדעת. כדי לחזור ולהפוך שוב לרגע לאיש שמאז ומתמיד רצה להיות ספורטאי, כדורסלן שנוגע בפסגה.
"הוא ואורי זוהר באו למגרש מכבי ולקחו אותי ועוד שניים שלושה חבר'ה", מספר מאמן הכדורסל רוני בוסאני, שקיבל תפקיד קטן לצדו של אריק איינשטיין בסרט, "אריק כל הזמן משך אותי לבוא איתם לשאר הסטים. הבן אדם היה פריק של כדורסל, הוא היה אנציקלופדיה של ה-NBA בזמן שלא הכירו פה בכלל NBA. היינו בכל מני אתרי צילום, כמו אולם חתונות ובבית פרטי ברחוב החשמונאים. מלחמת יום הכיפורים קטעה לנו את הצילומים, וכשחזרנו למגרש אני זוכר שהוא פשוט אמר 'התגעגעתי'.
"בכל פעם כשהיינו מגיעים למגרש, פתאום האנרגיות שלו היו אחרות הוא מיד חיפש כדור, זרק לסל. בין הצילומים ובהפסקות שיחק אתי אחד על אחד, היינו מדברים איך עושים את זה ואת זה, הוא מעולם לא התעייף מזה. אריק היה אחד שלא אהב לבלוט, אבל הוא היה כריזמטי בטירוף. היה לו את המקום שלו באוסישקין, ביציע העליון. הייתה פעם אחת שבה באתי לשם עם מכבי ראשון לציון, הוא אמר שיהיה במשחק וישב שם. ניצחנו והמבט שלי עלה למעלה. הוא חיכה שאסתכל ומחא כפיים. פשוט אישיות ענקית".
אריק איינשטיין (אי אפשר לקרוא לו רק אריק או רק איינשטיין) היה שרוף על הפועל תל אביב, אבל יותר מכל היה מכור לתחושות, להתרגשות, למשחק. "אני זוכר את הניצחון הכי גדול שלנו עד היום. זה היה באוסישקין הפתוח, זוהר כהן שיחק אז בהפועל, 24 הפרש", אמר לרון עמיקם ב"מעריב" אחרי ה-71:96 הענק בדרבי של 2004, כשהוא מוסיף תיאורים ציוריים ומשעשעים על אורגזמה גברית שהפכה לכתם במכנס עם הבאזר האחרון. ועדיין, למרות הזיהוי הכול כך בוהק שלו לצבע האדום, אהדה שתמיד הבליט בעוז בשיריו, אריק איינשטיין היה אולי האדם היחיד בהיסטוריה שעורר חמלה בקרב אוהדי מכבי שרופים, אפילו כששר על שברון הלב של האוהדים על הפועל שהפסידה. אולי כי הוא נתן גם להם את הכבוד, זכר שתל אביב, העיר שלו, בכל זאת מתחלקת לשניים. הוא עשה זאת בשיר "מכבי הישן", לבש את הגופיה הצהובה ב"עיניים גדולות" ואפילו סיפק שורת הערצה לאולסי פרי כשסגר את השיר "הגמד שרצה להיות ענק". הוא היה קונצנזוס ספורטיבי של מדינה שלמה, הרבה מעבר להיותו "אריק האדום".
אחרי שנות ה-70 וה-80, שבהן הזווית הספורטיבית התבטאה אצלו בנוגות, אריק איינשטיין פרץ אל הניינטיז בסערה עם כמה להיטי ענק אופטימיים במיוחד. האחד היה "ואלה שמות", המנון מונדיאל שהיה ונשאר שיר לאומי של חובבי כדורגל ישראלים עד היום. השני היה מערכון ה-NBA המצוין ב"כבלים", בו גילם פרשן עילג שמערבב אנגלית ועברית עם רפרנס הומוריסטי לפרשנים מקומיים, והשלישי היה "אמרו לו" שתרגם מאיטלקית עלי מוהר המנוח, ענק אדום אחר שנפטר אף הוא בסוף נובמבר, לפני שבע שנים בדיוק.
יש בארץ אמנים ובדרנים שלא מסתירים את חיבתם לספורט, אך מעולם לא היה כאן אחד כמו אריק איינשטיין, שהספורט זרם בדמו ובעורקיו בכל זמן נתון, אפילו כשהקליט שיר או עבד על עוד מערכון מוצלח. "כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם הזה עצוב לנו יותר", הוא שר פעם את מילותיו של יוני רכטר. בשבוע שעבר הפועל תל אביב רשמה עוד ניצחון גדול בדרבי. אנחנו רק יכולים לקוות שהמלאך הזה עדיין צוחק בדרכו למעלה.
אריק איינשטיין ועולם הספורט: ציטוטים נבחרים
"אחר כך הלכנו קצת לבלומפילד, הפועל תל אביב שוב מחמיץ (למה?)" (מתוך "היה לנו טוב נהיה לנו רע")
"בוסטון משחק כדורסל גדולה. הם ניצחו את הסבנטי סיקסרס שבע פעמים אין א רו" (מתוך "כבלים")
"אמרו לו שהחולצה האדומה היא לא מציאה" (מתוך "אמרו לו")
"גם כשהלך לכדורגל הוא לא חיפש לו רק ניצחון, ובהתלהבות של עגל ויתר על שקט וביטחון, ועד היום הוא עם הדגל ועם הצבע הלא נכון" (עוד מתוך "אמרו לו")
"הלוואי שהייתי גבוה כמו אולסי פרי" (שורת הסיום ב"הגמד שרצה להיות ענק")
"ואני חושב, הפועל שוב הפסידה. ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב" (מתוך "סע לאט")
"רואה את דוקטור ג'יי קורע רשתות וקארים עבדול ג'אבאר נוגע בשמיים" (מתוך "סן פרנסיסקו")
"ברגומי, בארזי, אנצ'לוטי, דונאדוני..." (מתוך "ואלה שמות")
"אחת... שתיים... שלוש... יוסי, יא בן זונה" (בתור כוכב מכבי תל אביב, מנבא את תגובת הקהל כשקם מהספסל ב"עיניים גדולות")
"השנה היא שנת 2000, ה-13 במאי, היום לקחנו כתר, עם הפועל חי" (מתוך "אדומה שלי", שיר הדאבל של הפועל תל אביב ב-2000)
"מה הוא קופץ?" (נאמר עליו, בתפקיד המתאגרף הסודני שמזנק למשמע הגונג בחידון התנ"ל ב"לול")
"מכבי הישן ליד קולנוע אוריון, שניאור הגדול מעבר לגדר" (מתוך "מכבי הישן")
"עלו, עלו המכבים" (הפועל, הפועל) בתור הנשיא זלמן שזר המעניק את גביע המדינה, מתוך מערכון ב"לול"