סגל הנבחרת שפרסם אלי גוטמן לקראת המשחקים מול פורטוגל וצפון אירלנד קבע שיא שלילי. נכללים בו שבעה שגרירים בלבד (לעומת שמונה שחקנים ממכבי תל אביב). מדובר בשפל שלא זכור גם בקמפיינים של לואיס פרננדז ואפילו דרור קשטן. מעבר למספר הנמוך, שבעת השחקנים חלקו ביניהם 195 דקות ליגה בלבד בסוף השבוע, כאשר רק שניים מהם (מאור מליקסון וביברס נאתכו) פתחו בהרכב. האם הבועה מתנפצת? המדור "המראות ונחיתות" משנה פורמט ויוצא לבדוק מה עובר על נציגינו מעבר לים.
המראות ונחיתות - כל הכתבות במדור
הפסד ראשון לגיא לוזון, צמד לקולאוטי
ניר ביטון שיחק 15 דקות בניצחון סלטיק
22 בפברואר 2012. אלי גוטמן מכנס מסיבת עיתונאים חגיגית ומפרסם את הסגל לבכורה שלו כמאמן הנבחרת במשחק הידידות מול אוקראינה. ברשימה נכללו 15 שגרירים. "יש לנו שחקנים מצוינים כיחידים, וניצור קבוצה שתהיה תלכיד אחד שיידע מה הוא רוצה מעצמו", אמר אז המאמן והתייחס למצב השגרירים: "רוב השחקנים כן משחקים". באותה הזדמנות הוא גם טען שהנבחרת שלו מתכוונת להגשים את החלום ולהיות בברזיל 2014. שנה ושמונה חודשים מאז, מצב השגרירים לא רחוק ממצב הנבחרת בקמפיין.
השגרירים היוו את בסיס הסגלים של גוטמן לכל אורך הקמפיין. לקראת משחקי הפתיחה מול אזרבייג'אן (1:1) ורוסיה (4:0) זומנו לסגל 13 שגרירים וכך גם לקראת המשחקים מול פורטוגל (3:3) וצפון אירלנד (0:2) בחודש מרץ. אלא שבמקביל חלה דעיכה במצבם המקצועי והבריאותי של מרבית השחקנים. אז הכמות ירדה לתשעה לקראת צמד המשחקים בחודש שעבר וביום שישי נרשמה צניחה נוספת. ליגת העל אין, שחקנים שנאבקים על מקומם אאוט.
למשחקים הקרובים של הנבחרת אמנם חשיבות מקצועית פחותה ולא מן הנמנע שיהיו גם האחרונים של גוטמן, אבל המסר ברור. אוראל דגני ואייל משומר הועדפו על פני יובל שפונגין, שדווקא משחק יחסית בקביעות בבלגיה. אלירן עטר, ששותף בשבעה מתשעת משחקי הליגה של ריימס, נותר בחוץ בעוד ברק יצחקי זומן במקומו. גם בירם כיאל לא זומן למרות שהתאושש מפציעה ושיחק נגד ברצלונה באלופות. אפילו שגרירים שנמצאים בכושר טוב: אלמוג כהן, קובי מויאל, רוברטו קולאוטי ושלומי ארבייטמן לא נלקחו בחשבון.
שבעה בלבד זומנו וגם מצבם לא מזהיר. דודו אוואט לא שיחק כלל בגלל פציעה מאז ה-3:1 ברוסיה, טל בן חיים קיבל מגיא לוזון 22 דקות ליגה במצטבר, ליאור רפאלוב ירד לספסל מאז מונה מישל פרודום למאמן קלאב ברוז', עדן בן בסט רק מחלים מפציעה וניר ביטון עוד נמצא בשלב ההתאקלמות בסלטיק. מאור מליקסון משחק בקביעות, אבל ולנסיין שלו שקועה במקום האחרון בצרפת. גם ביברס נאתכו מעט פחות דומיננטי העונה בגלל בעיות קבוצתיות וסיטואציה חוזית מורכבת.
המצב מדאיג במיוחד ומידרדר במהירות. לפני שנתיים היו לישראל נציגים בכל אחת משלוש ליגות העלית של היבשת, היום יש אחד בלבד בבונדסליגה (בן שהר) וגם הוא לא רלוונטי לצד שלושה בליגת המשנה בספרד. הבסיס של 15-16 שגרירים בכירים שמשחקים יחסית בקביעות ומהווים את שלד הנבחרת הצטמצם בחצי. נבחרת ישראל מודל 2013 הגיעה למצב שהיא צריכה להתבסס על שחקני ליגת העל. זו המציאות החדשה בכדורגל הישראלי.
גוטמן פועל לפי המציאות הזו, אבל הוא גם תרם לא אחת ביצירתה. הוא קבע סדר יום חדש ושחרר את הכדורגל הישראלי מסטיגמות האמונה עיוורת בשגרירים. לא עוד משפטים כמו: "גם האימונים באירופה יותר אינטנסיביים", שנשמעו לא אחת גם בעידן פרננדז. מי שלא משחק, נשאר בחוץ. השחקנים הפנימו את המסר. ערן זהבי, גילי ורמוט, דקל קינן, איתי שכטר ואפילו מאור בוזגלו חזרו לישראל בשביל לשפר את הסיכוי לחזור לסגל הלאומי.
בגדול, המציאות החדשה תורמת לאטרקטיביות של הליגה, אבל גם מרחיבה את הפערים בין הגדולות והעשירות (מכבי תל אביב) לבין השאר. כי במצב בו האלופה יכולה להחזיק שמונה שחקני סגל נבחרת ויש לה יתרון גם בזרים בשל העדיפות הכלכלית, ברור שהתחרותיות נפגעת. האם זה יותר טוב לנבחרת? קשה לענות על השאלה. הרי בשנים האחרונות גם כשהנבחרת התבססה על שחקנים מהליגה וגם כשהתבססה על שגרירים התוצאות היו זהות. ולא טובות.
הבעיה פה יותר מורכבת. בשנות ה-80 וה-90, אפשר היה לראות בבירור את ההבדל בין הכוכבים הבודדים ששיחקו באירופה (אלי אוחנה, שלום תקוה, איל ברקוביץ', חיים רביבו) לבין החומר המקומי. אותם שחקנים השתפרו משמעותית מעבר לים ולרוב הביאו את זה למשחקים הבינלאומיים. בנבחרת הנוכחית הפערים הללו נשחקו. תומר חמד, ביברס נאתכו, מאור מליקסון ועדן בן בסט למשל שדרגו עצמם משמעותית באירופה, אבל התוצאות לא באו לידי ביטוי ולנבחרת לא קם מנהיג חדש שיחליף את יוסי בניון. מישהו יכול לזהות את ההבדל בנבחרת בין ליאור רפאלוב של מכבי חיפה לזה של קלאב ברוז'? ומה לגבי זהבי? וכיאל? ושפונגין? ושכטר? הדור מוכשר, אבל אין תוצאות והנבחרת לא מתקדמת. זו השורה התחתונה הכואבת.
תמונת המצב נכון לאוקטובר 2013 כאמור לא מזהירה לפחות בכל הקשור לבכירים: לבניון אין קבוצה, אוואט נמצא בירידה וכבר לא באנקר בהרכב מאיורקה, בן חיים מתייבש על הספסל, חמד, ריקן וגרשון פצועים, בן בסט וכיאל נאבקים בפציעות, שהר לא רואה דקות משחק, דן מורי נעלם בהולנד וזוהי רק רשימה חלקית. גם אצל האחרים המצב לא מבריק והם לא מהווים אלטרנטיבה. חנן ממן שיצא הקיץ עדיין לא שיחק וגם דודו ביטון, תמוז, בן שושן וגביש ממעטים לקבל דקות. כי אם קולאוטי, מלך השערים בליגה הקפריסאית, הוא הסיפור החם בגזרת השגרירים עד כה זה אומר הכול. ולא דברים טובים.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (רוברטו קולאוטי) ובישול אחד (גיא אסולין).
מוכנים לפורטוגל: מאור מליקסון הוא שחקן סגל הנבחרת היחיד ששיחק 90 דקות. ביברס נאתכו (76 דקות) פתח בהרכב. ניר ביטון (15), עדן בן בסט (10) וליאור רפאלוב (4) עלו מהספסל. דודו אוואט וטל בן חיים לא שותפו.
מתאוששים: אלמוג כהן השלים בפעם השנייה העונה 90 דקות ועזר לאינגולשטאט להשיג ניצחון נדיר. גיא אסולין שיחק משחק מלא בפעם הראשונה העונה.
צל"ש השבוע: רוברטו קולאוטי עושה את קפריסין. מעניין מתי יעלה שמו כמועמד לחזק את האין התקפה של מכבי חיפה.
ביזאר השבוע: אלירן עטר נרדם, פספס את אוטובוס ריימס שיצא למשחק החוץ בוולנסיין ועורר את זעמו של המאמן. המשך יבוא.
שימו לב ש: מאז פיטוריו של חואן קרלוס גארידו מאימון קלאב ברוז', ליאור רפאלוב שיחק תשע דקות במצטבר בשלושת משחקי הליגה האחרונים.