תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 33:49
סיימו את העונה: במקום הרביעי במזרח ובהפסד 4:3 לשיקגו בסיבוב הראשון
העונה הראשונה של הנטס בברוקלין ובאולם הברקליס סנטר החדש הוכתרה כהצלחה חלקית. מסע הבזבוזים של מיכאיל פרוחורוב, שכלל את הבאת ג'ו ג'ונסון והחוזה העצום שלו והחתמת ג'רלד וואלאס וקריס האמפריז על חוזים מוגזמים, הוציא את הנטס מתחתית המזרח אל מחוזות יתרון הביתיות בפלייאוף, אבל השאיר אותם רחוק מהקבוצות הטובות באמת בליגה.
הדרך ליתרון הביתיות לא הייתה פשוטה. בסוף דצמבר קינג החליט לפטר את המאמן אייברי ג'ונסון כשהקבוצה במאזן של 14:14, העוזר הוותיק פי ג'יי קרליסימו החליף אותו והחל שינוי לטובה. דרון וויליאמס, שלא הסתדר עם אייברי, איפס את הידית ולאחר חילופי המאמנים קלע 2.5 שלשות למשחק ב-42.2 אחוזים. ברוק לופז, שחזר לאחר פציעה ארוכה, פחות התעניין במאמן ופשוט שמר על רמה גבוהה של יכולת התקפית כשקלע 19.4 נקודות ב-52.1 אחוזים מהשדה בדרך להופעה ראשונה באולסטאר. הכוכב השלישי - ג'יי ג'יי, גרר פציעה במהלך העונה ונחלש ככל שהתקדמה. רוב שחקני המשנה אכזבו - וואלאס והאמפריז נחלשו ברגע שנחתם החוזה, מרשון ברוקס הצעיר התקשה לתרום בעקביות והצלף הבוסני מירזה טלטוביץ' לא פגע. שתי נקודות האור בצוות המסייע היו אנדריי בלאץ', שחקן הפנים הבעייתי שהפתיע לטובה בנחישות וביעילות שלו, ומשאבת הריבאונד רג'י אוונס שקרליסימו הפך לשחקן חמישייה ולבד הוא הפך את ברוקלין מקבוצת ריבאונד ממוצעת לשנייה בטיבה בליגה.
ברוקלין הגיעה אופטימית לפלייאוף, המפגש עם שיקגו החבולה החזיר אותה למציאות. הסדרה המרתקת, שכללה את משחק שלוש ההארכות עם ההצגה של נייט רובינסון, חשפה את ההבדל בין קבוצה מוכשרת ואדישה לקבוצה נחושה באמת, כזאת שמתנפלת על משחק 7 בחוץ ושולטת בו מהרגע הראשון. המחסור במנהיג מהסוג של ג'ואקים נואה צעק במשחק הזה, מי שציפה מדרון להיות המנהיג הזה התאכזב. כך, העונה הראשונה בברוקלין הסתיימה עם תחושה של קבוצה פרווה שסתמה את תקרת השכר ויהיה לה קשה מאוד להיחלץ מהבינוניות שלה.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי (בטרייד מבוסטון), אנדריי קירילנקו (חופשי, ממינסוטה), שון ליווינגסטון (חופשי, מקליבלנד), אלן אנדרסון (חופשי, מטורונטו), מייסון פלאמלי (רוקי, בחירה 22).
עזבו: ג'רלד וואלאס, קריס האמפריז, מרשון ברוקס, קית' בוגאנס וכריס ג'וזף (בטרייד לבוסטון), סי ג'יי ווטסון (חופשי, לאינדיאנה), ג'רי סטקהאוס (מחכה להצעה הנכונה).
אז איך בכל זאת ברוקלין נחלצה מהבינוניות שלה? בדיוק כפי שהיינו מנחשים - מה שלא הולך בהרבה מאוד כסף הולך בעוד יותר הרבה כסף. קינג המשיך לקבל יד חופשית מפרוחורוב לבנות קבוצה גדולה כאן ועכשיו, והיה הראשון לזהות את ההתפרקות של בוסטון ולהתנפל על השלל. פירס וגארנט נכנסים בדיוק למשבצות החסרות בעמדות הפורוורד ומה שיותר חשוב - למשבצות החסרות בתפקידי האופי. פירס הוא השחקן שהתעלה בכל רגע חשוב אפשרי, גארנט הוא מנהיג טבעי ועדיין אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. שניהם מעבר לשיא, אבל לצד שלושת הסקוררים של הנטס הם יוכלו לקחת צעד אחורה ולשמור כוחות לפלייאוף. יחד איתם הגיע טרי, עוד שחקן מעבר לשיא שיודע להתעלות ברגעים החשובים.
קינג לא ויתר בטרייד על אף שחקן משמעותי להווה. במקום- הוא משכן את העתיד. ברוקלין שלחה לבוסטון את כל בחירות הסיבוב הראשון שנשארו לה אחרי מה שנתנה לאטלנטה בטרייד על ג'יי ג'יי. פרוחורוב, עושה רושם, לא מוטרד מכך שישלם סכום שמתקרב ל-200 מיליון דולר על משכורות ומיסים, אבל בנטס כן צריכים להיות מוטרדים מכך שנגמרו להם הנכסים. לפירס בן ה-36 חוזה לעונה אחת, לגארנט בן ה-37 חוזה לשנתיים, אם הם יחליטו לפרוש בתום החוזה יהיה לקינג הרבה יותר קשה למצוא להם מחליפים ראויים כי לא יהיה לו מה לתת. ברוקלין חייבת להצליח כאן ועכשיו.
לשם כך, אנשי הנטס שלפו אס מפתיע נוסף מהשרוול והחתימו את קירילנקו על ה-MLE המוקטן (ירוויח כ-6.5 מיליון דולר בשנתיים). רוב הגדולות רדפו אחרי AK וחלקן היו יכולות להציע לו הרבה יותר, מה שהעלה את החשד לכך שעברו כמה רובלים מתחת לשולחן, אבל כדאי לזכור שקירילנקו כבר קיבל כמה החלטות מוזרות בקריירה. בכל מקרה, טוב לראות את השחקן הייחודי הזה בקבוצה גדולה. הוא יקבל לא מעט דקות כמחליף של פירס ובהרכבים נמוכים ועשוי להיות זה שישמור על כוכב היריבה במאני טיים, ברוקלין בהחלט תרוויח משחקן שמסוגל להשפיע על המשחק גם בלי לזרוק לסל.
פרט לקירילנקו, קינג דאג להשאיר את אוונס ובלאץ' כמחליפים זולים ויעילים לגבוהים, החתים את הרכז המתקאמבק שון ליבינגסטון כמחליף לדרון והוסיף את הציוני הנלהב אלן אנדרסון כגארד חמישי. בדראפט הוא לקח את הסנטר מייסון פלאמלי, שחקן אפקטיבי בעיקר באזור הצבע שבמקום אחר היה יכול להתפתח למחליף יעיל. לא כאן.
אך לפני כל אלה, עוד במהלך הפלייאוף, ברוקלין הביאה מאמן דנדש - ג'ייסון קיד, שהוחתם כחצי שעה לאחר שהודיע על פרישה ממשחק. קיד, כזכור, היה השחקן שהוביל את הנטס לשני גמרים ויש לו את כל הנתונים להיות מאמן מוצלח. כאשר הוא הוחתם זו עדיין הייתה קבוצה סתמית, ההגעה של פירס, גארנט, טרי וקירילנקו הופכת את עונת הבכורה שלו להרבה יותר מעניינת. עוד מוקדם לקבוע איזה מאמן קיד יתפתח להיות, בינתיים הוא לא מפחד לשחרר הצהרות- שהוא ישקול לא לתת לגארנט לשחק בבק-טו-בק, ששחקן הקלאץ' של הקבוצה הוא ג'ונסון, שדרון צריך לשחק ברמה של מועמד ל-MVP. לורנס פרנק, שאימן את קיד בנטס, חזר כדי לשמש כעוזר הבכיר שיתרום לקיד מהניסיון שלו.
כשמחברים את כל החתיכות, יוצא פאזל שיכול לעבוד- יש חמישייה מצוינת וספסל טוב, יש איזון בין נסיון לרעב ובין כשרון לאופי, יש שחקנים שישפרו את ההגנה בלי לדרוש יותר מדי כדורים בהתקפה, יש שחקנים שהסתדרו בהצלחה בסיטואציה די דומה בבוסטון. זה נראה פרויקט הרבה פחות נפיץ מזה שנבנה בלייקרס בעונה שעברה. ועדיין, קשה עד בלתי אפשרי לדעת לאן הסיפור הזה יתפתח, סימני שאלה יכולים לצוץ כמעט בכל מקום.
מה מי מו
חמישייה: דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, פול פירס, קווין גארנט, ברוק לופז.
ספסל: שון ליבינגסטון, טיישון טיילור, ג'ייסון טרי, אלן אנדרסון, אנדריי קירילנקו, טורניק שנגליה, מירזה טלטוביץ', רג'י אוונס, אנדריי בלאץ', מייסון פלאמלי.
מאמן: ג'ייסון קיד (עונת בכורה)
מועמד לפריצה: אין מקום לפריצה אמיתית בסגל העמוס הזה, אז אנצל את המשבצת כדי לדבר על שון ליווינגסטון. הפוינט גארד הגבוה, שנבחר כהבטחה גדולה על ידי הקליפרס ב-2004, עבר בעונה השלישית שלו את אחת הפציעות המחרידות שנראו ב-NBA כשהברך שלו יצאה מהמקום לגמרי. לאחר שנה וחצי של שיקום הוא ניסה לחזור, אבל מאז משוטט בין נמושות הליגה ונחתך מכל קבוצה. בחצי השני של העונה שעברה הוא נראה טוב בקליבלנד, מה שהוביל את הנטס להמר עליו כמחליף של דרון. אין לו קליעה מבחוץ, אבל הוא יודע להגיע לטבעת וראיית המשחק הנהדרת עדיין שם. הוא לא יקבל יותר מדי דקות בברוקלין, אבל בשלב הזה בקריירה הוא רק רוצה למצוא בית והסיטואציה בנטס יכולה מאוד להתאים לו. אם זה יעבוד, זה יהיה סיפור נהדר.
מועמד לדעיכה: כשיוצרים חמישייה שמורכבת משחקנים שבעונה שעברה לקחו ביחד יותר מ-70 זריקות מהשדה ו-20 זריקות עונשין למשחק, רובם יצטרכו לוותר על זריקות. מי שכנראה יוותר יותר מהאחרים הוא פול פירס. הוא בשלב בקריירה בו הוא יכול לתת לדרון ולופז לעשות את רוב העבודה ואחרי 14 עונות רצופות של לפחות 18 נקודות למשחק לקחת תפקיד משני בהתקפה. הנוכחות של קירילנקו תאפשר לקיד לשלוט גם בדקות של פירס, בעונה הרגילה אין שום סיבה שהוא ישחק יותר מ-28 דקות למשחק. בשנים האחרונות הוא נראה מותש בפלייאוף, הפעם הוא נמצא בקבוצה שתאפשר לו להגיע רענן יותר.
אקס פקטור: פרוחורוב וקינג בנו מפלצת, מכונה ענקית שצריך לדעת לשלוט במכניקה העדינה שמניעה אותה, אחרת הגודל יהפוך לחסרון. מכיוון שזו מכונה אנושית, המכניקה הזו קשורה לדינמיקה שבין דמויות מפתח, במקרה זה שלוש דמויות דומיננטיות, כל אחת בדרכה - דרון וויליאמס, קווין גארנט וג'ייסון קיד. דרון הוא עדיין שחקן המפתח ובעל הבית, הוא זה שיצטרך לאזן בין הצרכים של כולם על הפרקט, כולל של עצמו.
גארנט הוא המנהיג שעצם הנוכחות שלו משנה קבוצות, שהאינטנסיביות שלו מדבקת והוא יודע להכניס את כולם לטירוף בהגנה. קיד רגיל להיות דומיננטי, אבל רגיל גם שיש מאמן מעליו, הפעם הוא יצטרך לקחת צעד אחורה, לאפשר לשחקנים לבוא לידי ביטוי ולדעת מתי להתערב. אם השלושה האלה יפתחו ביניהם דינמיקה בריאה בה אף אחד לא מושך חזק מדי לכיוון שלו, אם היחסים ביניהם יהיו דומים ליחסים בין פירס, גארנט ודוק ריברס מהרגע הראשון בבוסטון, שאר חלקי המכונה יעבדו בקלות.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: אין שום דרך לשמור על החמישייה של ברוקלין שמעמידה מספרים התקפיים בקנה מידה היסטורי, ההגנה נראית הרבה יותר טוב עם גארנט, פירס וקירילנקו כשגם האחרים נותנים יותר, בלאץ' ואוונס מוסיפים אנרגיות מהספסל, טרי מוסיף יכולת קלאץ', קיד תורם מהידע והחוכמה שלו במעט הרגעים שצריך. בפלייאוף- אותו הדבר. גם למיאמי אין תשובה למפלצת החמש-ראשית שמולה וברוקלין מטיילת לאליפות.
תסריט פסימי: דרון וג'ונסון ממשיכים לקחת זריקות לא טובות, פירס לא מסתדר עם המעבר לתפקיד משני, לגארנט כבר אין מוטיבציה וברכיים כמו פעם, לופז לא מקבל מספיק כדורים ומתוסכל, קיד מתברר כדיקטטור מהזן של אייברי ג'ונסון ומצליח לריב עם כולם, ההשוואות ללייקרס של העונה שעברה זורמות. זה שוב נגמר בהדחה בסיבוב הראשון בהפסד ביתי, רק שהפעם זה קורה בדרבי מול הניקס.
תחזית: בשלב המוקדם הזה, שני התסריטים שלמעלה ריאליים בדיוק כמו אופציית ביניים בסגנון 57 ניצחונות עם שני משברים קצרים במהלך העונה, טיול בסיבוב ראשון והפסד דרמטי בשני לאינדיאנה או שיקגו שיהיו קצת יותר מחוברות וקשוחות. הפרויקט הזה יכול להתקדם לכל כיוון, כאשר לא כדאי לפסול את היכולת שלו ללכת עד הסוף. התחזית שלי כרגע היא של אופציית הביניים, אבל רמת הביטחון לגביה נמוכה במיוחד.