תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 40:41 (חסר המשחק שבוטל מול אינדיאנה בגלל הפיגוע בבוסטון)
סיימו את העונה: במקום השביעי במזרח ובהפסד 4:2 לניקס בסיבוב הראשון
בשנים האחרונות, התהייה הקבועה לגבי הסלטיקס הייתה כמה זמן הם יצליחו למשוך, האם יש לקבוצה הנהדרת שנבנתה עם הגעת קווין גארנט וריי אלן ב-2007 עוד עונה גדולה במאגר או שהגיע הזמן לפרק את החבילה. כל פעם שזה נראה כמו הסוף הם חזרו עם עוד עונה גדולה, עוד פלייאוף מרשים, עוד סדרה לפנתאון. אחרי שכבר התחלנו לתהות אם הם יכולים להמשיך ככה לנצח, התברר שהעונה החולפת הייתה סופו המוחלט של עידן.
זה החל עם העזיבה של אלן בקיץ למיאמי. ג'ייסון טרי הגיע כדי להיכנס לנעליים הענקיות, אבל אכזב מאוד במהלך העונה ונראה שחקן גמור. פתיחת העונה בישרה על ההמשך - פתיחה חלשה שנקודת הציון היחידה בה היא 37 משחקים רצופים של רייג'ון רונדו עם כמות דו ספרתית של אסיסטים (רצף שהחל בעונה הקודמת). המכה הסופית הונחתה כאשר רונדו נפצע בסוף ינואר - קרע חלקי ב-ACL - וגמר את העונה.
בהמשך העונה הרגילה, בוסטון דווקא נראתה טוב יותר ללא רונדו. השחרור מהדומיננטיות שלו אפשר לשחקנים להוציא מעצמם יותר, כאשר המשתפר הבולט היה ג'ף גרין שקלע 17.3 נקודות למשחק ביותר מ-49 אחוזים מהשדה אחרי האולסטאר. בלי רונדו, הקבוצה זרקה וקלעה יותר שלשות במקום להתמקד בזריקות מחצי מרחק (הזריקה הכי פחות יעילה בכדורסל) מה שעזר להתקפה להפוך מחלשה לממוצעת בזמן שההגנה נשארה נהדרת ואפילו השתפרה.
אבל בפלייאוף החיסרון של רונדו הורגש מאוד - בוסטון פגשה את ההגנה הלא מדהימה של הניקס ובקושי הצליחה לקלוע. גרין עוד נראה טוב, השאר התקשו. פול פירס ניסה לקחת אחריות והבהיר שבגילו (35) זה כבר קשה יותר, הוא סיים את הסדרה עם אחוזים איומים ו-5.2 איבודים למשחק. גארנט הסתפק במה שהוא יכול, השאר נעלמו לחלוטין. התעוררות של טרי ברגע האחרון עזרה לסלטיקס לחזור מפיגור 3:0 ל-3:2 ואפשרה לאוהדים לפנטז על קאמבק גדול נוסף, אבל הניקס סגרו את הסיפור במשחק השישי ושלחו את בוסטון לקיץ של פרידות.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ג'רלד וואלאס, קריס האמפריז, מרשון ברוקס וקית' בוגאנס (בטרייד מברוקלין), קלי אוליניק (רוקי, בחירה 13), ויטור פבראני (מוולנסיה), פיל פרסלי (רוקי, לא נבחר בדראפט).
עזבו: קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי (בטרייד לברוקלין), פאב מלו (בטרייד לממפיס, שכבר שחררה אותו), שבליק רנדולף (שוחרר), כריס ווילקוקס וטרנס וויליאמס (כנראה לא ימשיכו).
זה היה חד וכואב, אבל לפחות נגמר מהר. עוד לפני סוף יוני, בזמן שריי אלן עמוק בחגיגות האליפות, פירס, גארנט ודוק ריברס כבר לא היו בבוסטון. הרעיון המקורי של דני איינג' היה לכלול את ריברס בטרייד לקליפרס יחד עם גארנט, אבל הליגה התנגדה לשילוב של מאמן בטרייד של שחקנים. אז הוא פיצל כוחות: דוק נשלח לקליפרס תמורת בחירת סיבוב ראשון ב-2015, פירס, גארנט וטרי נשלחו לברוקלין המפחידה תמורת החבילה הבאה - וואלאס והחוזה המעיק שלו, האמפריז והחוזה הגמור שלו, ברוקס המוכשר, בוגאנס המיותר, כריס ג'וזף שכבר שוחרר, בחירות סיבוב ראשון ב-2014, 2016 ו-2018 והזכות להחליף בחירות סיבוב ראשון ב-2017.
את הפרידות וניתוחי המהלכים של איינג' מיצינו בקיץ. השורה התחתונה היא שבוסטון הולכת לבנייה מחדש ושאיינג' בחר להעמיס בחירות דראפט ופחות התעניין בשחקנים ובמצב תקרת השכר. זה אומר שבוסטון הנוכחית היא קבוצת בנייה מחדש די משונה שכוללת כמה ותיקים עם חוזים מעיקים (וואלאס, ברנדון באס, קורטני לי) וסופרסטאר שמצפים ממנו לבזבז כמה שנים משיא הקריירה שלו כדי לאפשר לבחירות הדראפט הרבות לשאת פרי. מצבו של רונדו לקראת העונה הקרובה לא ברור, גם מבחינה בריאותית - עדיין אין יעד לחזרה שלו ואת העונה בוסטון תפתח בלעדיו, וגם מבחינה מנטאלית - עד כמה הבנייה מחדש מסתנכרנת עם השאיפות האישיות שלו.
רוב העבודה של איינג' בקיץ התמקדה באותם ימים בסוף יוני. פרט לכך, השחקן הבולט שהצטרף לקבוצה הוא שחקן הפנים הקנדי הייחודי קלי אוליניק שאיינג' לקח בבחירה ה-13 בדראפט. את הסגל הוא השלים עם שני רוקיס אלמוניים - הברזילאי ויטור פבראני ששיחק בספרד בשנים האחרונות ופיל פרסלי, הראשון הוא הסנטר הטבעי היחיד בסגל והשני הפוינט גארד הטבעי היחיד עד שרונדו יחזור, כך שאולי הם יקבלו דקות.
החתמה מעניינת במיוחד היא של האיש על הקווים - בראד סטיבנס הצעיר ממכללת באטלר יקבל את ההזדמנות להחליף את ריברס. הסיפור של סטיבנס הוא החומר ממנו נוצרים סרטי ספורט הוליוודיים - בגיל 23 הוא ויתר על עבודה עם הכנסה של 44 אלף דולר בשנה כדי לרדוף אחרי חלום הכדורסל ולקבל תפקיד התנדבותי במערכת של באטלר. בהמשך הוא התמנה לעוזר מאמן וב-2007 למאמן ראשי. הוא הצליח מהרגע הראשון והוביל את באטלר הצנועה לשתי הופעות בגמר טורניר המכללות, בראשונה הם היו רחוקים זריקה אחת מניצחון. עכשיו, בגיל 37, הוא מקבל את המפתחות לאחד המועדונים הגדולים והמפוארים בספורט האמריקאי.
סטיבנס בנה בבאטלר הגנת ברזל המבוססת על אגרסיביות ותנועה ודורשת מהשחקנים לחשוב כל הזמן. הוא מביא איתו תקווה למאמן צעיר ומבריק שהסלטיקס היו הראשונים לשים עליו יד, אבל גם חשש לא קטן מהמעבר הלא פשוט ממכללות ל-NBA. בבוסטון זוכרים מצוין איך זה נראה כשריק פיטינו האגדי הגיע לסלטיקס ומה קרה כשהוא הכריח שחקני NBA ללחוץ על כל המגרש 48 דקות. גם מאמני מכללות נוספים שניסו את המעבר נכשלו. האם לסטיבנס יש את הכלים להתמודד עם שחקנים עשירים ומפונקים, עם סופרסטארים שלא תמיד מתחשק להם לשמור? איינג' מקווה שהמעבר קרה בשלב מוקדם מספיק כדי שסטיבנס יידע להתגמש.
בכל מקרה, יהיה לו זמן כי לפחות מהעונה הקרובה אין יותר מדי ציפיות. גם אם רונדו יחזור מוקדם, יש סביב הקבוצה הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. כדאי לזכור שבוסטון בשנים האחרונות הייתה קבוצת התקפה בינונית במקרה הטוב (לא מעט בגלל הקושי לקחת ריבאונד התקפה), ההגנה היא זו שהובילה אותה להצלחות וההגנה הזו הייתה מבוססת על קווין גארנט. בעונה שעברה, בוסטון עם גארנט ספגה בממוצע 9.4 נקודות פחות ל-100 פוזשנים מאשר בוסטון בלי גארנט. לא רק שהביג טיקט עזב, רוטציית הגבוהים החדשה לא כוללת אף שחקן עם נוכחות הגנתית משמעותית.
מה מי מו
חמישייה: רייג'ון רונדו/קורטני לי, אייברי ברדלי, ג'ף גרין, ג'ארד סאלינג'ר, קלי אוליניק.
ספסל: פיל פרסלי, ג'ורדן קרופורד, מרשון ברוקס, קית' בוגאנס, ג'רלד וואלאס, ברנדון באס, כריס האמפריז, ויטור פבראני
מאמן: בראד סטיבנס (עונת בכורה)
מועמד לפריצה: בשלב הזה קשה לדעת איך תיראה החמישייה לאחר תקופת ההכנה, בעיקר אצל שחקני הפנים. סאלניג'ר ואוליניק הם שני הצעירים המבטיחים שאמורים לקבל את ההזדמנות השנה, אבל ליכולת שלהם בתקופת ההכנה תהיה השפעה על ההחלטות הסופיות של סטיבנס. מבין שניהם, עושה רושם שקלי אוליניק הוא הפרוספקט המעניין יותר - סבן פוטר נייד עם התמצאות נהדרת ליד הטבעת, יכולת לשים כדור על הרצפה וקליעה מבחוץ. אוליניק יקבל השנה דקות רבות כסנטר ויעשה כאב ראש לסנטרים מסורתיים שינסו לשמור עליו. סאלינג'ר, אגב, הואשם לאחרונה באלימות כלפי החברה שלו, מה שיכול לפגוע גם במעמד שלו בקבוצה.
מועמד לדעיכה: יש לא מעט שחקנים מיותרים בסגל של בוסטון, כאלה שלא נמצאים בתוכניות לעתיד ואין להם חשק לקחת חלק בקבוצת בנייה מחדש. וואלאס והאמפריז יתקשו לדעוך אחרי העונה שעברה, לכן נשארנו עם ברנדון באס. הפאוור פורוורד הסולידי אף פעם לא היה שחקן של מספרים גדולים, אבל בשנים האחרונות בבוסטון היה שחקן רוטציה חשוב בקבוצה איכותית. השנה הוא תקוע בסיטואציה לא ברורה כשהדקות שלו אמורות ללכת לצעירים המבטיחים. התקווה המרכזית שלו היא שאיינג' ימצא עבורו טרייד שיחזיר אותו למאבקי הצמרת.
אקס פקטור: לפני שבוחרים אקס פקטור צריך להבין מה המטרות של הקבוצה, משימה לא פשוטה במקרה של בוסטון הנוכחית. אבל אם נניח שהסלטיקס כן מעוניינים להעמיד קבוצה צעירה וטובה שתיאבק על אחד המקומות האחרונים בפלייאוף, מי שיכול להוביל אותה לשם הוא ג'ף גרין. הפורוורד שרוב הקריירה עד כה נראה כמו שחקן משלים סתמי, הופך פתאום לסקורר המוביל של הקבוצה, לשחקן שצריך לספק את ה-20 נקודות לערב כי הוא היחיד שמסוגל. יש לו את הכישורים המגוונים הנדרשים מסקורר משובח, השאלה היא האם הוא יהיה מסוגל לשחזר את היכולת מהחצי השני של העונה שעברה כשכל הציפיות עליו, כשההגנה מתמקדת בו והוא זה שצריך לקחת אחריות כשההתקפה נתקעת. התשובה לשאלה הזו תעזור להבין את הכיוון של העונה הזו של בוסטון.
ולכדור הבדולח
תסריט אופטימי: רונדו חוזר באמצע נובמבר חדור מוטיבציה להנהיג את הצעירים שסביבו, גרין משלים את המטמורפוזה לסקורר מוביל, אוליניק קולע 15 נקודות למשחק ומסתמן כמועמד מוביל לרוקי העונה, סטיבנס מוציא הגנה טובה משחקני הגנה בינוניים כפי שעשה בבאטלר ונראה כמו הדבר הגדול הבא. בוסטון מסיימת עם 50 אחוזי הצלחה במקום השביעי במזרח ולוקחת שני משחקים גם בסיבוב הראשון. אופציה ב': כל תסריט שמסתיים בכך שאדם סילבר, בלוטורי הראשון שהוא מנהל, פותח את המעטפה הנכונה.
תסריט פסימי: לוח המשחקים הקטלני (19 משחקים עד סוף נובמבר) מוביל לרצף הפסדים מוקדם, רונדו מבין את הכיוון של העונה, דוחה את החזרה שלו ודורש טרייד, גרין מוכיח שמתאים לו להיות שחקן משני, אייברי ברדלי היחיד שיעיל בהגנה וזה לא מספיק, הוותיקים הממורמרים לא מאפשרים לסטיבנס לשלוט בחדר ההלבשה. בוסטון מצטרפת לנמושות, מסיימת עם המאזן הרביעי הכי גרוע בליגה ובלוטורי נופלת לבחירה השישית.
תחזית: הצניחה ביכולת ההגנתית ואיבוד הניסיון העצום של פירס, גארנט וריברס יקשו מאוד על בוסטון להישאר בתמונת הפלייאוף. סימני השאלה סביב רונדו, השחקנים המיותרים הרבים בסגל והמטרות הלא ברורות של העונה הם מתכון בטוח להפסדים רבים. יש 3-4 נמושות גדולות יותר, אבל זו תהיה הפתעה אם בוסטון לא תמצא את עצמה בין 10 הקבוצות החלשות בליגה. השאלה המעניינת היא אם זה ייגמר בתסריט הפסימי או באופציה ב' של האופטימי.