ספרד נורבגיה
חצי הגמר הראשון היה משחק של נבחרת אחת. יכולנו לראות בבירור את פערי האיכות בין הנבחרת הספרדית לנורבגית, ולמרות שהנורבגים עשו ככל שביכולתם בניסיון להיאבק, למרות שניסו והשתדלו, זה היה גדול עליהם. ספרד, בהנעת כדור שקטה, מסודרת ולא נלחצת, דחפה את נורבגיה לאחור, ומהר מאוד הצליחה להשתלט על המשחק, הכתיבה את הקצב, ומנעה כל אפשרות מהנורבגים לאיים.
לנבחרת ספרד יש יתרון בולט באיכות של השחקנים, ביכולת, וגם בניסיון שיש לבחורים הצעירים, שחלקם משחקים בקבוצות הטובות בעולם. זה חלק משמעותי ביתרון של הספרדים על נבחרות אחרות, ושוב היה יפה לראות עד כמה שיטת המשחק וסגנון המשחק מושרשים בכדורגל הספרדי, ואת הדמיון בין הנבחרת הצעירה לנבחרת הבוגרת, עם אותה שיטה מוכרת של הנעת כדור עיקשת.
הנעת הכדור הזו גורמת תסכול ליריב, היא מוציאה ממנו את העוקץ, מעייפת אותו, לפרקים אף משעממת אותו. כשספרד שולטת ומרדימה את היריב, הרבה יותר קל לה לתפוס אותו ברגעים שהוא פחות מרוכז, כשהוא מותש מהנעת הכדור, ואז נכנע ללחץ, שמניב את השערים. אפשר לומר שהכדורגל העולמי, לפחות ברמת הנבחרות, עדיין לא מצא את הפתרון כיצד להתמודד עם שיטת המשחק של הספרדים.
אחד היתרונות הבולטים בשיטה הזו הוא בחוליית ההגנה. כמובן שכשאתה מחזיק בכדור מקסימום זמן, האפשרויות של היריבה מצטמצמות לחלוטין. גם הנבחרת הצעירה וגם הבוגרת לא מאפשרות ליריב להגיע למצבים, וזה לא מפליא שהנבחרת הצעירה מגיעה לגמר אחרי שלא ספגה ולו שער אחד בכל הטורניר.
יש לא מעט שחקנים מוכשרים בנבחרת ספרד, אבל מעל כולם, אני מאוד נהנה לראות את טיאגו. לפעמים שחקן שמגיע לנבחרת ממעמד אחר כשחקן ברצלונה נוהג לעשות דברים שונים בניסיון לבטא את המעמד שלו. אבל לא טיאגו. מדהים לראות את הפשטות שבה הוא משחק. גם מעמדת הכוח שלו, הוא לא מנסה לעשות דברים לבד, לא סוליסטי, אלא מנהל ומארגן את המשחק השוטף בצורה יוצאת מן הכלל, לא מנסה לגנוב את ההצגה, ואין ספק שהוא הבורג המרכזי במכונה המשומנת הזאת.
עוד שחקן שהרשים אותי, על אף שלא היה בשיאו היום, זה רודריגו, שהבקיע את השער הראשון. לדעתי מדובר בחלוץ נהדר, בעל יכולת גבוהה מאוד, ולא אופתע אם עוד נראה אותו בעתיד באירופה ובנבחרת הבוגרת כאחד החלוצים הבולטים. בשורה התחתונה, אם ספרד תמשיך לשחק בשקט הזה ובביטחון הזה, צריך לקרות משהו בלתי צפוי כדי שהיא לא תניף שוב את הגביע.
איטליה הולנד
המשחק השני היה שונה מהראשון, בין שתי נבחרות חזקות מאוד מבחינה פיזית, ממושמעות טקטית, שעבדו קשה אחת מול השנייה על מנת להשיג את הכרטיס לגמר. אף מאמן לא רצה להמר או להיות הרפתקני מדי בחלק ההתקפי, ויכולנו לראות כבר מהדקה הראשונה את העמידה הטקטית ואת העבודה הקשה של השחקנים. מרבית המשחק היה במרכז השדה, כלל הרבה מאוד עבירות, וכל נבחרת חששה להיות זו שסופגת ראשונה ומאבדת את העלייה למעמד המכובד.
כפי שידוע במשחקים מסוג זה, צריך להימנע מטעויות, ואיטליה, כמו איטליה, הסתערה על המציאה. האיטלקים ניצלו את החילוף בהגנה של ההולנדים, כתוצאה מפציעה של הבלם סטפן דה פריי, שלחו קדימה חלוץ נוסף כדי ליזום ולהשפיע על המשחק. ואז, ברגע אחד, כשהבלם (מייק ואן דר הורן) רק נכנס, ועוד לא היה חד מספיק, ניגש לא נכון לכדור, איחר מעט, ואיפשר לבוריני לכבוש שער ניצחון יפהפה.
לא בטוח שהקבוצה החזקה יותר היא זו שעלתה לגמר, כי ראינו לא מעט דקות טובות של ההולנדים, גם במשחק הזה וגם במהלך הטורניר. גם היום היה להם יתרון קל על האיטלקים, היו חסונים וחזקים יותר, אבל לא ידעו לנצל את ההזדמנויות לשערים, ושילמו על כך. אפשר לומר שהנשכרת מהמשחק הזה היא ספרד, שלדעתי, יהיה לה קל יותר מול איטליה מאשר מול הולנד. עם זאת, גם ספרד יודעת שאם היא תעשה טעות אחת קטנה בגמר, יהיה באיטליה מי שינצל אותה.