הפרעוש האיטלקי: עמנואלה ג'אקריני, הכוכב העולה באיטליה

עם אשתו לעתיד התחיל עמנואלה ג'אקריני בפייסבוק. השניים נפגשו באקראי במסיבה, הוא זכר את שמה והעז לשלוח לה הודעות. דאניה גאצוני, בחורה ביישנית מטבעה, כלל לא היתה בטוחה. "המצאתי הרבה תירוצים עד שהסכמתי לפגוש אותו, עד שהתייעצתי עם הכומר, והוא המליץ לי לתת לו צ'אנס", היא סיפרה. חששותיה ממערכת היחסים עם כדורגלן התפזרו אחרי הדייט הראשון. טוב, ג'אקריני הוא ממש לא כדורגלן רגיל. בגיל 24 הוא עדיין שיחק בליגה השלישית, אלמוני לחלוטין. כעבור שנתיים הוא כבר היה כוכב בליגה הראשונה, בגיל 27 שיחק באליפות אירופה, וכיום, כשהוא בן 28, הוא אלוף איטליה פעמיים, כובש מול ברזיל בגביע הקונפדרציות והופך לשחקן משמעותי בסגל האזורי. לא יהיה פשוט למצוא סיפור מרגש יותר מזה של הכוכב מהכפר הקטן בטוסקנה. במשך שנים ארוכות מאוד איש לא ספר אותו, אבל הוא המשיך לעבוד קשה והאמין.

הערב (22:00, ערוץ 1): ספרד - איטליה

ברזיל כבר מחכה בגמר אחרי 1:2 על אורוגוואי

פרד סוגר חשבון עם אורוגוואי: "הם מדברים, אנחנו מנצחים"

עוד לפני שהכול התחיל, הקריירה של ג'אקריני כמעט הסתיימה באופן טרגי – הוא נפגע קשות בבטנו בהתנגשות עם שוער כאשר היה בן 15, וחייו ניצלו בזכות ניתוח דחוף בו איבד את הטחול שהתנפץ. שאלתו הראשונה להוריו אחרי שהתעורר הייתה: "האם אוכל להמשיך לשחק?". הם הנהנו בחיוב, על אף שכלל לא ידעו אם זו האמת. רק בהמשך התברר שגופו של עמנואלה הצעיר מסוגל להתמיד בפעילות ספורטיבית, אולם לאורך כל הדרך הוא נתקל בבעיה גדולה אפילו יותר – הגוף הזה נחשב לצנום מדי. בסך הכל 167 סנטימטרים הוא גובהו של ג'אקריני, ומאמנים רבים העריכו שאין לו סיכוי קלוש להצליח בכדורגל מקצועני.

החלום הראשון של הילד שנולד למשפחת פועלים בעיירה הטוסקנית הקטנה ביביאנה היה לעבור לקבוצת ארצו מבירת המחוז. הוא אמנם הגשים אותו, אך לא קיבל הזדמנויות, והוחזר אחר כבוד לביביאנה. בשלב זה שם עליו עין הסוכן פוריו ולקארג'י, בנו של פרוצ'ו ולקארג'י שהצעיד את איטליה לזכיה ביורו 68 ולגמר מונדיאל 70. הוא הציע את הכישרון הקטן לקבוצות לא מעטות בליגה השלישית, וזכה לסירוב. לבסוף, צ'זנה החתימה את ג'אקריני ב-2004, אבל היא ממש לא התכוונה לשבץ אותו בהרכב הראשון, אז הוא יצא לסדרת השאלות בקבוצות זניחות בליגה הרביעית, ואפילו שם המזל הרע רדף אותו. כך, למשל, החמיץ ג'אקריני כמעט את כל עונת 2006/7 בגלל שבר כפול בקרסול. היו ימים בהם הוא הרגיש שצריך לזנוח את השאיפות להפוך לכדורגלן, לשוב לכפרו ולעבוד במפעל כמו אביו. הוא לא נכנע למחשבות האלה.

התפנית המיוחלת התרחשה בקיץ 2008, כאשר פיירפאולו ביזולי, מאמן צעיר ושאפתן, הגיע לצ'זנה. "אני חייב לו המון כי הוא הראשון שהסכים להשאיר אותי בסגל ולא לשלוח להשאלה נוספת", סיפר לימים ג'אקריני. "ביזולי דומה לי – גם הוא עשה את דרכו ככדורגלן מלמטה, והוא יודע ומכיר על בשרו את כל הקשיים". לפתע הכל התחבר. ג'אקריני הפך לשחקן מפתח בקבוצה שחזרה מיד לליגה השנייה, וכעבור שנה השלימה באופן סנסציוני עליה שנייה ברציפות והעפילה לסרייה A. ג'אקריני, שהתאושש מפציעה חדשה - שבר בעצם הבריח, ונכנס לכושר שיא בחמישה המחזורים האחרונים שהניבו ניצחונות, היה הכוכב הגדול.

קפיצת המדרגה היתה עצומה, ולג'אקריני לקח זמן להפנים את המעמד החדש. במשחק הבכורה שלו על הבמה הגדולה, באולימפיקו נגד רומא, פסגת שאיפותיו הייתה להחליף חולצות עם פרנצ'סקו טוטי – הוא קיבל את מבוקשו והיה מאושר עד הגג. שבוע לאחר מכן, האופוריה היתה גדולה פי מאה, כאשר ג'אקריני כבש לרשת מילאן ונבחר לשחקן המצטיין בניצחון 0:2. "שיחקתי נגד מפלצות כמו זלאטן איברהימוביץ', אבל אני לא מפחד", הוא הצהיר.

זה היה הרגע בו השתנו חייו, וגם חיי משפחתו. עיתונאים החלו לפקוד בכפר הטוסקני את הוריו ואת אחיו אנדראה, שקיווה פעם גם הוא להפוך לכדורגלן וכשל. אז גם התברר לכולם שג'אקריני הוא אוהד שרוף של אינטר. "אישתי בעד פיורנטינה, אבל לא נתתי לה להשפיע על בניי", סיפר האב, רוברטו ג'אקריני. "כן, עכשיו החלום שלי הוא לשחק באינטר ובנבחרת", לא היסס לאשר הבן בעצמו בדצמבר 2010. "זה לא מוגזם מדי?" תהו הפרשנים. "אף פעם לא צריך להגביל את עצמך בחלומות", השיב ג'אקריני.

כשנשאל מי היה האליל שלו, השיב ג'אקריני כי כאינטריסטה הוא העריץ בילדותו את רונאלדו הברזילאי, אבל מבחינת מבנה הגוף הוא מנסה לחקות את ליאו מסי. "אוהדי צ'זנה אפילו קוראים לי הפרעוש, וזה מרגש אותי מאוד", הוא אמר. עם ביטחון עצמי כזה, השמיים הם באמת הגבול.

באופן מעט תמוה, לא הביעה אינטר עניין בשחקן שהיה חותם על כל חוזה בסן סירו בעיניים עצומות. דווקא יובנטוס הייתה זו שהתמידה לעקוב אחריו. ליתר דיוק, היה זה אנטוניו קונטה, אשר חשק בג'אקריני עוד כאשר אימן את סיינה. בקיץ 2011, כאשר חזר הביתה לגברת הזקנה, כלל המאמן החדש את ג'אקריני ברשימת ההעברות שהעביר למנכ"ל בפה מארוטה. גם ההחמצה המדימה במשחק נגד יובנטוס עצמה ממש לא קילקלה את הרושם. שימו לב כיצד כולם מנחמים את ג'אקריני המתוסכל אחרי הפספוס הביזארי. הוא היה הדמות האהובה ביותר בקבוצה הצנועה ששרדה בליגה, בין היתר בזכות שבעה שערים שכבש. חמישה מהם הניבו ניצחונות, ועוד אחד תרם תיקו מול פאלרמו. ללא תרומה זו, הייתה צ'זנה חוזרת לליגה השנייה עונה אחת לפני שעשתה זאת בלעדיו.

ההתלבטות של השחקן הייתה קצרה. אמנם מדובר ביריבה מספר אחת של הנראזורי, אבל להצעה מסוג זה פשוט אי אפשר היה לסרב. זה לא שקונטה ייעד לו מקום בהרכב – רחוק מכך. בעונת הבכורה בטורינו, 2011/12, פתח ג'אקריני בתשעה משחקים בלבד, שולב ב-14 נוספים כמחליף והבקיע רק שער אחד. ואולם המאמן היה מרוצה מאוד מתרומתו. מדובר בשחקן רב גוני, אשר מסוגל למלא מספר תפקידים במגרש – בקישור המרכזי, באגפים, וגם כחלוץ שני. חשוב מכך, ג'אקריני שורף שטחים, אוכל את הדשא ומוכיח את עצמו בכל שנייה שהוא מקבל על המגרש. שחקן רוטציה כמוהו משפיע רבות, וקונטה החמיא מאוד לחניכו, אותו הוא מכנה ג'אקה: "הוא לא רק מנצל את הדינאמיות שלו עד תום, אלא גם מגלה משחק טכני וחכם טקטית. יש קבוצות שמוציאות 30 מיליון יורו על שחקנים שעושים זאת, אנחנו שילמנו שלושה מיליון. אין לי ספק שהוא יכול רק להשתפר מכאן, ואל תופתעו אם יקבל זימון מצ'זארה פראנדלי בקיץ".

קונטה צדק. גם פראנדלי התאהב בג'אקריני וכלל אותו בסגל ליורו 2012. יתרה מזו, הכוכב הלא צפוי של יובה קיבל בניגוד לכל הציפיות מקום בהרכב במשחק הראשון מול ספרד. בהיעדרו של אנדראה ברזאלי הפצוע, שינה המאמן הלאומי את המערך ל-2-5-3, תוך שהוא מסיט את דניאלה דה רוסי לעמדת הבלם, וג'אקריני קיבל לידיו את כל הקו השמאלי – עמדה בה מיעט לשחק לאורך הקריירה. תאמינו או לא, אבל הייתה זו הופעת הבכורה שלו, בגיל 27.

נגד לה רוחה זה עבד נהדר, והאיטלקים היו יותר מראויים לתיקו 1:1. במשחק השני מול קרואטיה העסק הצליח הרבה פחות. דריו סרנה הנהדר עשה לג'אקריני בית ספר בתיקו 1:1 נוסף, ולקראת ההתמודדות מול אירלנד בסיום שלב הבתים החלים ברזאלי, דה רוסי שב לקישור, 2-4-4 המסורתי חזר, וג'אקריני ירד לספסל. הוא לא נטל יותר חלק בטורניר, וצפה מהספסל גם בתבוסה 4:0 לספרדים בגמר. יהיה מגוחך, כמובן, להסביר את הפיאסקו בהיעדרו, אולם עובדה היא כי עם הפרעוש על הדשא התוצאה נגד צ'אבי ואינייסטה הייתה טובה הרבה יותר מבחינת סקואדרה אזורה.

גם בעונה החולפת לא הרבתה יובה להשתמש בשירותיו של ג'אקריני. המועדון רכש גם את המחצית השנייה של כרטיסו מצ'זנה, אבל מספר הדקות שלו פחת, הוא פתח בעשרה משחקי ליגה בלבד, וכמעט ולא שותף בליגת האלופות. זה לא הפריע לו לכבוש את אחד השערים החשובים והמרגשים של העונה, בניצחון 0:1 על קטאניה בתוספת הזמן שהבטיח מעשית סקודטו שני ברציפות. זה לא פגע גם במעמדו בעיני פראנדלי שהרעיף עליו שבחים עד אין קץ: "הייתי מאושר לראות אותו מבקיע מול קטאניה. הוא מקצוען רציני, וזו נקודת החוזק שלו. הוא אף פעם לא אכזב אותי, ולכן אמשיך לזמן אותו גם אם הוא לא שחקן הרכב בקבוצתו. האיכויות שלו יוצאות מגדר הרגיל".

החודש הנוכחי לא יכול היה להיות טוב יותר עבור הפרעוש. במשחק הידידות מול האיטי הוא הבקיע את השער המהיר ביותר בתולדות נבחרת איטליה אחרי 19 שניות, בהמשך מצא את עצמו מככב בגביע הקונפדרציות כמעט על תקן שחקן מפתח. ג'אקריני פתח בשני המשחקים הראשונים שהניבו נצחונות על מקסיקו ויפן. נגד ברזיל הוא אמנם ירד לספסל, אך פציעה של ריקרדו מונטוליבו שלחה אותו למגרש בדקה ה-26, והוא התכבד לסיים ברשת מהלך קבוצתי מושלם שכלל בישול נדיר של מריו באלוטלי.

הסוכן ולקארג'י מתמוגג מנחת: "הסיפור של ג'אקריני מדהים. כל כך הרבה קבוצות לא רצו לשמוע עליו, ועכשיו כולם היו לוקחים אותו בשתי הידיים. הצדק נעשה. הטוב ניצח את הרוע". המשפט האחרון שלו אולי מעט מוגזם, אך ולקארג'י צודק במהות. ג'אקריני מוכיח לכל שחקן אלמוני במעמקי הליגות הנמוכות שהתמדה, עבודה קשה ואמונה עשויות בסופו של דבר להשתלם. זה עלול לקחת זמן רב, וזה ממש לא יקרה לכל אחד, אבל בסופו של דבר החלומות הפרועים ביותר של בני 25 אלמונים יכולים בסופו של דבר להתגשם. הערב הוא חולם להעיף את אלופת העולם ואלופת אירופה ולהעפיל לגמר.