אפשר להאשים את מראדונה בהרבה דברים, אבל תומאס מולר באמת לא נראה כמו שחקן כדורגל. כמה חודשים לפני מונדיאל 2010, הארגנטינאי עשה סצנה במסיבת העיתונאים המשותפת לאחר משחק הידידות מול גרמניה. הוא לא רצה לשבת לצד הגרמני הזה, שבמבט ראשון נראה לו כמו "מביא כדורים". מולר חייך ועזב בבושה ונימוס, והנקמה הוגשה חמה ברבע גמר המונדיאל.
שלוש שנים עברו מאז. הרבה עבר על באיירן מינכן. הרבה עבר גם על מולר. הוא נע מתגלית לאנדרייטד לסופרסטאר. אבל הוא לא שם ולא שם הוא איפה שתמיד היה ותמיד יהיה מתחת לרדאר. בדיוק כמו במגרש.
כי מה מולר? כוכב? כך נראה כוכב? מבנה גוף מוזר, 186 סנטימטרים של גמלוניות, סגנון משחק שמזכיר את הכדורגל הישן, כיבושים בנפילה, בדחיקה, בגלישה; תספורת של תלמיד כיתה ה' ששכח לשים שעון מעורר והבעות פנים שיכולות להפחיד מפלצות; חולצה לבנה שיוצאת מהצד האחורי של המכנסיים. הכי לא ייצוגי שיש. וחכו שתראו אותו חוגג שער או ניצחון. מוזר.
ומה הוא במגרש כי אם עמדה לא מוגדרת. בארני רוניי מה"גארדיאן" בזבז אלף מילים רק כדי להגדיר את התופעה. "מולר הוא איש של אהבה ממבט רביעי", כתב. "אתה צריך לצפות בו כמה פעמים כדי להבין מה הוא עושה שם בדיוק. הוא בערך סופרסטאר, הוא לא בדיוק עושה משחק, הוא קצת חלוץ והוא לא בורך בשום יכולת או טכניקה עילאית. הוא פשוט ממשיך להתגאות בכך שהוא ה'ראומדטר' הראשון בעולם".
ראומדטר. בתרגום קלוקל לאנגלית ועוד יותר קלוקל לעברית, "חוקר שטחים מתים". אם תרצו "חמקן", בז'רגון צה"לי. לפי מולר עצמו, שתבע את הביטוי באחד הראיונות שערך, כוח העל שלו זה למצוא את החלל הריק במגרש, את השטח המת.
"אני לא יכול להתמודד מול ארבעה שחקנים ואין לי דריבל כזה טוב", אמר, "אבל יש לי יכולת אחרות. אני תמיד אוכל לרוץ 13 קילומטר במשחק". ואכן, הגרמני רץ העונה בצ'מפיונס ליג 127 קילומטר ב-12 משחקים (955 דקות). 132 מטר לדקה נדיר מאוד.
כך הוא היה שם כדי לנגוח את השער מול ברצלונה באליאנץ ארנה. הוא תמיד במקום הנכון בזמן הנכון, ולא מבזבז זמן על שטויות. כמעט כל הבישולים מגיעים בהפתעה, כמעט כל הכיבושים מגיעים בדמות גיחה מאחורי קווי האויב. כל דבר שהוא עושה נתפס כאינסטינקט, ולא כתוצר של עבודה קשה שהחלה במחלקת הנוער של באיירן. ב-90 דקות מול יובנטוס העונה, הוא היה השחקן היחיד במגרש שלא ביצע עבירה ולא הוכשל. אבל לכבוש הוא כבש. דניס רודמן אמר פעם שהיה לו קל להיות אחד הריבאונדרים הטובים בעולם הוא פשוט היה יודע לאן ייפול הכדור. כך מולר, רק עם גולים. "זה כאילו שהוא צריך שופט רק כדי שישרוק אחרי שהוא כובש", הוסיף העיתונאי רוניי.
"הוא משחק כדורגל שאף אחד לא משחק", אומר לוואלה! ספורט רפאל הוניגסטיין, מומחה כדורגל גרמני וכותב בכיר בגארדיאן ובספורסט אילוסטרייטד. "הוא לא מזכיר אף אחד במשחק שלו, אבל הוא פשוט מבריק. כולם בקבוצה אוהבים אותו, האוהדים אוהבים אותו והתקשורת פה בגרמניה אוהבת אותו, אבל מצד שני לא ממש מתייחסים אליו לסופרסטאר. אולי בגלל שהוא צעיר (23), אולי בגלל הצ'ארם המוזר שלו". האוהדים מתחברים לשחקן שהוא ההפך הגמור מ-FC הוליווד, הכי רחוק מאבק הכוכבים של ריברי ורובן; התקשורת שמחה על כך שהוא תמיד מספק את הסחורה. לפי הוניגסטיין, תמיד יתפעלו יותר מרובן ומריברי ותמיד יעריצו יותר את שווינשטייגר ולהאם. גם בקטגוריות הללו, מולר משייט מתחת לאדמה ומעל לעננים.
אבל נבהיר מקצועית, מדובר בסופרסטאר של ממש. 22 שערים ו-16 בישולים בכל המסגרות (13 ו-13 בליגה), ואחד הברגים הכי חשובים במכונה של יופ היינקס. קמפיין האלופות של מולר מרשים, ועם שמונה שערים הוא מוצא עצמו במקום השלישי ברשימה זו. מחצי הגמר של העונה, זה בעיקר מולר. הוא שניצח על הקונצרט הבווארי. שני שערים ובישול במשחק הראשון, שער במשחק השני.
"הדי.ג'יי באליאנס ארנה ניגן AC/DC והקילרס, אבל הרעש הגדול היה מולר", נכתב בטלגרף. בבילד השוו אותו למסי. אגב מסי, אוטמר היצפלד טען לאחרונה שאין לפסול את האפשרות שמולר יזכה ב"כדור הזהב" תכשיט שרק פרעושים רגילים להתקרב אליו. הוניגסטיין מסכים: "מולר לא השחקן הכי טוב בעולם, אבל אני לא פוסל אפשרות שיזכה. הוא כובש הרבה ומבשל הרבה, ואם ישלים זכייה באליפות, בגביע ובליגת האלופות, אי אפשר יהיה להתעלם ממנו".
במכונה המשוגעת של היינקס, טבעי שמולר יפרח עוד יותר. הוא שם את חרפת גמר הצ'מפיונס וחרפת גמר הגביע וחרפת משחק העונה מול דורטמונד מאחוריו, והטריף את הבונדסליגה. כשהחל לשלוט בצד ימין, הוציא את רובן מההרכב. כשטוני קרוס נפצע והחיה את רובן, מולר זז לאמצע וממשיך לזוז. ביחד איתו, באיירן נותנת את אחת העונות המרשימות שנראו באירופה. אליפות בהפרש נקודות של 25 והפרש שערים של 80; מאז אוקטובר, הבווארים הפסידו רק פעם אחת ב-43 משחקים; וכמובן השביעייה על ברצלונה.
שני ההפסדים האחרונים בגמר הצ'מפיונס ב-2010 מול אינטר ובעונה שעברה מול צ'לסי (שם גם כבש) צרובים עמוק בתודעה של באיירן, שחקניה ואוהדיה. אותם אוהדים דווקא מגדירים את מולר כווינר של מינכן, וכנראה שכחו וסלחו על ההחמצה מול ז'וליו סזאר. גם מולר מנסה להראות שהכול מאחוריו, אבל חושש ממפלה נוספת. "אם נפסיד בגמר שלישי רצוף, תהיה עלינו תווית של לוזרים, ובצדק", אמר, " אבל הגמר של לפני שנה וזה של לפני שלוש שנים לא קשורים לגמר הקרוב. היה מדהים אם היינו זוכים בבית מול צ'לסי, אבל העונה אנחנו חזקים יותר בחוץ, כך שאנחנו אופטימיים".
אז איך יורגן קלופ צריך להיערך למפגש מול מולר? "אין לו איך", אומר הוניגסטיין. "אתה תשמור יותר מדי על מולר, ותחטוף מרובן. ואם תתרכז ברובן, תחטוף מריברי או משוויינשטייגר או ממנדז'וקיץ'. אתה חייב להסתכל על באיירן כמכלול, אחרת תחטוף. אי אפשר לשמור שם על בחור אחד, ובגלל זה מולר פורח".
יומיים אחרי שחגג 20, תומאס מולר עלה לראשונה בהרכב באיירן במשחק צ'מפיונס. זה היה ברמת גן, מול מכבי חיפה, והילד כבש צמד בכורה. חודשיים לאחר מכן, הירוקים יצאו לאליאנץ ארנה למשחק שהיה גורלי עבור מינכן ופרוטוקולי עבור חיפה. בתחילת המחצית השנייה נשרקה עבירה לטובת באיירן, והירוקים העמידו חומה שלא לרוחו של מולר.
"הלו, הלו", הוא צעק בזלזול ובביטחון לעבר הבלם שי מימון. "בצ'מפיונס ליג נותנים תשעה מטרים".
מימון לא נשאר חייב: "מה אתה צועק? גם אתם הולכים הביתה היום".
כמה דקות לאחר מכן בורדו כבשה מול יובנטוס, וכמה דקות לאחר מכן איביצה אוליץ' נעץ את ה-0:1 לבאיירן. הגרמני רץ במיוחד לעבר ההגנה הירוקה, וחתם: "נו, אז רק אתם הולכים הביתה".
מולר המשיך לרוץ עד לגמר באותה עונה, ומאז לעוד גמר, ולעוד גמר. דבר אחד בטוח: הוא לא יפסיק לרוץ.