ההבדל בין הפרמיירליג לליגת העל

"זריז", ביקש מרטין ליפטון, "אני בדיוק עולה לטיסה".

"רק רציתי לדעת מה נסגר עם מנצ'סטר סיטי".

פלאשבק: דצמבר, מנצ'סטר יונייטד חוגגת בדרבי באיתיחד, ואז אוהד מיציעי סיטי השליך מטבע ופתח לריו פרדיננד את הראש.

"העניין עדיין בהליכי חקירה ומשפט", ענה העיתונאי הבכיר של ה'דיילי מירור', "האוהד ייענש בחומרה. לדעתי, הוא יורחק ממגרשי הכדורגל לכל חייו".

"ומה עם מנצ'סטר סיטי?"

"מה איתה?"

"איזה עונש היא תקבל?"

"היא לא תקבל עונש", ליפטון היה נחרץ. "למה שקבוצה תיענש על מה שאוהד אחד עשה? איך הקבוצה יכולה למנוע מאוהדים בודדים לעשות משהו במהלך משחק?"

ליפטון קיבל "תודה רבה", החזיר "על לא דבר" ועלה על המטוס לפני שהספקתי לבקש בקשה אחת קטנה: "יש מצב שתתקשר להתאחדות הישראלית?"

רק תדמיינו את התסריט הבא, לא עלינו. נגיד דרבי תל אביבי, נגיד 0:4 למכבי, נגיד ערן זהבי מתקרב ליציעי הפועל תל אביב עם השריקה וחוטף שנקל לתוך המצח. דימום, תמונות, כותרות ראשיות. הדיינים שמעוני וסלע מוציאים עשן מהפטיש ומהמקלדת. 10,000 רדיוסים, בטח היו פוסקים. בלומפילד סגור לעשור, הקבוצה לליגה ד' ומיד. אבל מה יכולנו לעשות כדי למנוע את האסון, היו שואלים קברניטי המועדון. זה לא עסק שלנו, היו משיבים הדיינים. אנחנו פה כדי להרוס את הכדורגל.

רק במקרה, ואולי שלא, חבר לפייסבוק העלה אתמול תמונה מאנגליה, שבה שלט שצועק: "כדורגל בלי אוהדים זה כלום". בבית הדין לבטח תלוי שלט דומה, רק קצר יותר: "כדורגל בלי אוהדים".

במדינת ההתלהמות הכל בגדול והכל עקום והכל הפוך. די מלהסתכל על כל עונשי בית הדין של העונה והחררה מגיעה מיד. תקדים רודף תקדים ואין שום מעקב לוגי או שוויון בענישה. כל פעם גועל נפש אחר.

אוקטובר 2012: מכבי תל אביב סופגת 50 אלף שקל קנס ושער 13 נסגר למשחק אחד בגלל אוהד אחד שזרק ארטיק (ארטיק!).

נובמבר 2012: אוהד זורק מצת ופוגע בקוון במשחק של בית"ר ירושלים מול מכבי חיפה. העונש: שני משחקי רדיוס, אחד מול מכבי תל אביב, שהיטיב עם הכיס של בית"ר.

ינואר 2013: כמה אוהדים ביציע המזרחי בטדי תולים שלטים גזעניים. בית הדין בוחר להעניש יציע שלם וסוגר את המזרחי לחמישה משחקים.

פברואר 2013: כמה אוהדי כדורגל ביציעי הפועל תל אביב במשחק חוץ באשדוד תלו שלט נגד שחקן הכדורסל גיא פניני. בית הדין גוזר שלושה משחקי רדיוס על אירוע שקרה ממילא במשחק חוץ.

אלו רק ארבע דוגמאות מני רבות, העונה ובעונות עברו, שבהן בית הדין של ההתאחדות פשוט מוציא את האוהדים מהמגרשים ומרחיק אותם מהכדורגל. לא ברור איך בעונה כה טובה, עם שיטת משחק כה מרתקת (המחמאות שוב לאבי לוזון), בהתאחדות לכדורגל לא עושים סוף לברדק הנוראי הזה. לא ברור איך מטבע שפוגע בראש של שחקן לא עושה בלאגן כמו שעושה ארטיק או שלט מפגר שאף אחד כמעט לא ראה. האירוניה: מכבי תל אביב כדורסל לא נענשה על פרשת גיא פניני. הפועל תל אביב כדורגל כן.

בית הדין טרחני ומיושן, ואין לדיינים הרבה ברירות – התקנון מיושן עוד יותר. הנה, קצת מהשיעמום כדי שלא תירדמו: "קבוצה אחראית באחריות שילוחית לכל עבירה אשר נעשתה על ידי אוהד או אוהדים של הקבוצה, בין אוהד קבוע ובין אוהד לשעה... בין שנעשתה בידיעת הקבוצה ובין שנעשתה בלא ידיעתה..." (תקנה 15 ב לתקנון המשמעת).

הו, האימה.

אם התקנה הוגנת, איך בדיוק מצפים מהקבוצות למנוע זריקת ארטיק או מצת או הנפת שלטים נוראיים? האם איציק קורנפיין צריך ללכת קצת יותר לחדר הכושר, לשבת במזרחי ולהתחיל לחסל? האם מכבי והפועל תל אביב צריכות להתחיל להעסיק שטינקרים בתוך היציעים? האם מכבי חיפה צריכה לדבר עם ההוא למעלה, שיוריד גשם בכל פעם שאוהדיה מדליקים אבוקות?

זה לא רציני ולא בר ביצוע. הקבוצות הללו משלמות מאות אלפי שקלים למשטרה ולכוחות סדרנים, ואז משלמות גם מאות אלפי שקלים לבית הדין, כי הכוחות ששכרו לא הצליחו למנוע את הנזק. אם אלו לא יכולים לעזור, אף אחד לא יכול.

בינתיים, בית הדין פשוט הורס לנו עוד עונת כדורגל. השבוע כבר נשמעו לא מעט אוהדי בית"ר והפועל שאומרים שנמאס להם; שהם לא יירכשו מנוי לעונה הבאה. אפשר להבין אותם. אדם משלם עבור X משחקי בית בעונה, ובגלל עבריינים ספורים הוא נאלץ לראות משחקים בטלוויזיה או לנסוע לנתניה במקום לתל אביב. מישהו יחזיר לו את כספו? מישהו ישלם לו דלק?

הגיע הזמן שכל קבוצות ליגת העל יתאחדו, ויילחמו בתקנון הנורא הזה עד חורמה. שידרשו תקנון חדש, שמבטל סעיפים דרקוניים מדי וייעדן סעיפים קשוחים מדי. הגיע הזמן שאוהדי כל הקבוצות יתאחדו, ויאיימו בחרם כרטיסים ענק, מקיף וברור. איך אומרים באנגליה, כדורגל בלי אוהדים זה כלום.

***

גם על תפקיד התקשורת בכל הפרשות האחרונות ראוי להתעכב. תנסו לראות שלט לא פוליטיקלי קורקט במשחק בייסבול באמריקה, או אוהד פורץ למגרש בגרמניה. יש כאלה, כן, אבל כנראה שלא תראו. שם תמיד מסיטים את המצלמה, שם בוחרים שלא לתת תחמושת למפגרים.

פה זה הפוך.

לפי יותר מדי אנשים, השלט שנתלה במשחק באשדוד - ושהפועל תל אביב נענשה בגינו בשלושה משחקי רדיוס (יותר מהעונש על מצת שפגע בראש של קוון) - נתלה לאחר שריקת הסיום. שופט המשחק, איתן שמואלביץ', לא ציין את המקרה בדוח השיפוט. אנשים שהיו באצטדיון מספרים שבכלל לא שמו לב לשלט. שלט מעליב, אין ספק, אבל שוב גורמים בתקשורת הפכו למשרד הפרסום של הקרימינלים.

מתפקיד התקשורת לדווח על כל עוולה, בשביל זה יש תקשורת. אבל הפרופורציות כבר מזמן יצאו מפרופורציות. על שלט אוהדים כזה היתה מספיקה גם שורה לקונית בסוף ידיעה לקונית. ברגע שיצאה התמונה לאוויר, הוגשמה הפנטזיה של הטרוריסטים. במקום שרק 17 אנשים באשדוד יראו את מה שיש להם להגיד, מאות אלפי אנשים ראו.

אני מודה, כשראיתי בבוקר יום רביעי שהכיתוב המגעיל הזה רוסס גם במקום אחר, היה לי חיוך על הפנים. לא משנאה כלשהי לגיא פניני – האמת, אני אוהב את השחקן החצוף הזה - אלא רק כי התזה קיבלה גושפנקה: במקום לעזור למיגור התופעה, גרמנו לה להתפשט. משרד פרסום, כבר אמרנו. שוב, במקום שורה לקונית בידיעה לקונית, רעש וצלצולים. אם ב-3 בדצמבר, ערב המשחק באשדוד, 17 אנשים שמעו על הכיתוב, כיום במדינת ישראל יש מיליונים ששתי המילים המפגרות הללו מתגלגלות להם על הלשון.

לדווח על כל עוולה, מתפקידנו. אבל לא לעשות מכל זבוב פיל.

מי שמכיר את משרדי מכבי תל אביב בכדורסל, יודע שמדובר בקיר זניח, כמה מטרים מחוף מציצים, שנצבע בגרפיטי כבר יותר מדי פעמים. הכי פשוט: לצלם את העבריין, לעצור אותו, למחוק את הכתובת, שורה לקונית בידיעה לקונית. אבל לא. כנראה שאנחנו יותר מדי אוהבים לחמם. הצעה למרסס הגרפיטי הבא: במקום לצבוע קיר ולברוח, פשוט תשלח בעצמך את התמונה לדסק החדשות הקרוב לביתך. לך תדע, אולי אפילו יציעו לך כסף.

***

בוועד האולימפי הבינלאומי חושבים רק על רייטינג, וענף ההיאבקות כנראה שישלם את המחיר. אם לא יקרה שינוי יוצא דופן, בקונגרס של חבר הוועד האולימפי בבואנוס איירס בספטמבר, יבחרו ענף חדש שיפאר את המשחקים החל מ-2020. בנימוקים, כאמור, רייטינג כסף והרצון למודרניזציה. בקיצור, כל מה שההיאבקות הישנה והטובה לא, וכל מה שה-WWE כן.

כן, ההיאבקות הבידורית, הלא אמיתית (סליחה אם הרסתי למישהו) זה עסק מכניס, מכניס מאוד. אמנם הסופרסטארים המוכשרים הללו לא יכבשו את הפודיומים, אבל מבחינת עוצמה, רייטינג וממון, התעשייה של וינס מקמהן מדורגת בטופ של כל ליגות הספורט ותוכניות הבידור באמריקה.

אז אם כבר דיברנו בפוסט הזה על אלימות, ואם כבר דיברנו על היאבקות, ולכבוד ואלנטיינס דיי שחל היום (תודה אם עזרתי למישהו), הנה חמשת מתאבקי ה-WWE האהובים והמרתקים בהיסטוריה. רבים וטובים נשארו בקטיגוריית הכמעט, ביניהם רייזר רמון, ברט היטמן הארט, דיזל, סטינג, דניאל בריאן, ג'ון סינה, ריק פלייר, CM פאנק, האלק הוגן, טריפל H ואולטימט ווריור. חיבה אדירה למקום הראשון ברשימה הנפרדת, דה רוק, שבעיניי הוא המבדר הטוב מכולם בעסק, אך לצערו, למרות היותו המחשמל בהיסטוריה, לא הצליח להוציא אף אחד מהחמישייה הזו.

אתם מוזמנים להציע את האופציות שלכם.

5 ברוק לסנר. נכון, לא היה מספיק זמן כדי להיות בטופ 5, אבל הוא כנראה העוצמתי מכולם. בן 35, נולד בדרום דקוטה ונולד להרס. היה האלוף הכי צעיר בעסק (2002, כשהיה בן 25), עזב ב-2004, ניסה את דרכו במינסוטה וייקינגס מה-NFL וזכה גם בדבר האמיתי – אליפות ה-UFC. אחרי הרסלמניה האחרונה חזר לחוזה של שנה ב-WWE. ברסלמניה הקרובה הוא כבר ייקח חלק, וזה יהיה אדיר. חלש במיקרופון, חזק מדי בזירה, אבל אין מה לעשות – הוא באמת הדבר הגדול הבא. כשהמוסיקה שלו מתנגנת, צמרמורת.

4 שון מייקלס. דה הארטברייק קיד, סקסי בוי, דה שואו סטופר, דה מיין איוונט, מיסטר רסלמניה. איך שלא תקראו לשון מייקלס, הוא כנראה המתאבק המעניין ביותר שראיתם בין החבלים. למרות ואולי בגלל ממדי הגוף הקטנים, אין דבר שהיה מפחיד מדי עבורו. הוא תמיד לקח את הסיכון. אבל עזבו את כל אלו ואת כל חגורות האליפות ואת קרב הסולם האלמותי מול רייזר רמון: האיש שהפריש אותו מהעסק היה אנדרטייקר, והאיש שביקש שהקרב האחרון יהיה מולו הוא ריק פלייר. אין מה להוסיף. אגדה.

3 סטון קולד סטיב אוסטין. תודו שבעת קריאת שורות אלו יש לכם חשק עז לבירה. הבחור מטקסס הוא הקשוח ביותר שדרך בזירה. הקרבות המתמשכים עם הבוס וינס מקמהן, האצבעות המשולשות, הקללות, הביפים והנאומים המושלמים. כל אלו כמעט הסיחו את האש מיכולת טכנית טובה בזירה, אבל למי אכפת מיכולת בזירה. כשהכוס נשברה ברקע, ידעתם שאתם עומדים לקבל דקות של טירוף. בעיקר בזכותו ה-WWE, אז WWF, קם מהקרשים במאבק הרייטינג מול WCW. אנד דאתס דה בוטום ליין, קוז סטון קולד סד סו.

2 אנדרטייקר. כנראה הדמות המוכרת ביותר אי פעם. הופיע לראשונה בסדרת ההישרדות של 1990, ומפרק כל מה שזז, כולל את עצמו, מאז. אין רגע יותר מפורסם בתעשייה מאשר הרגע בו האורות כבים והדונג נשמע. שותף לקרבות הכי טובים בהיסטוריה, ואחראי לרצף הכי מרשים שיש – 0:20 ברסלמניה. ארבעת הקרבות האחרונים באירוע זה, שניים מול שון מייקלס ושניים מול טריפל H – כולם היו הטובים ביותר באותה שנה. מאז הרסלמניה האחרונה הופיע רק פעם אחת, בחגיגות ה-1,000 של RAW. יש הרגשה שנראה אותו שוב בקרוב.

1 אדג'. אדם קופלנד גרם ליותר מדי אנשים לבכות כשפרש מוקדם מדי, באפריל 2011, בגיל 37. הסיבה: ניתוח צוואר שקצב את זמן הזירה שלו. וכמו שאדג' היה מסקרן בזירה, כך הוא היה עם המיקרופון. שחקן מדהים עם כריזמה מטורפת, אחד ששיפר כל עלילה. הבחור זכה ב-31 אליפויות בסך הכל, מהן 11 אליפויות עולם. במארס האחרון נכנס להיכל התהילה של ה-WWE. אדג' כל הזמן סיפר איך חלם על העסק עוד בגיל צעיר, וכמה סיפוק הרגיש שהגשים את חלומו. את אותו סיפוק הוא העביר למעריציו. בחירה לא פופולרית, אבל כנה. היה שווה צפייה, בכל דקה.


לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

מייל: orenjos@walla.co.il

בלוג

חמש פרסומות הסופרבול הטובות ביותר

חמש ההתבטאויות הכי מביכות בספורט הישראלי

חמש המשפחות הכי טובות בספורט

חמשת הגדולים בהיסטוריה של יוסטון רוקטס

חמש הקרחות הכי גדולות בכדורגל העולמי

חמשת הבחורים הרעים בספורט



***