צפו ב-0:1 של מכבי חיפה על מכבי תל אביב
מכבי חיפה הגיעה מוכנה למשחק מול מכבי תל אביב מהרגע הראשון. אריק בנאדו ידע להציב היטב במגרש את השחקנים שלו, על מנת למנוע את הנעת הכדור של היריבה. הם ביצעו לחץ בכל חלקי המגרש ולא אפשרו לצהובים לצאת קדימה בצורה מסודרת. אנחנו יודעים שהנעת הכדור של מכבי תל אביב עוברת בעיקרה דרך גל אלברמן, אותו נטרלו הירוקים בצורה חכמה. דרך העצירה שלו הפכה מכבי חיפה לקבוצה הדומיננטית במגרש היא הייתה נחושה יותר, רצתה יותר, הגיעה למצבים והייתה ראויה לרדת ליתרון כבר בהפסקה.
במחצית הראשונה ראינו רק קבוצה אחת בשדה, אולם חוסר המזל ויכולת טובה של וינסנט אניימה מנעו מהכדור להיכנס לרשת התל אביבית. האינטנסיביות עשתה את שלה, ובפתיחת המחצית השנייה מכבי חיפה נראתה עייפה יותר, הפעילה פחות לחץ ואפשרה למכבי תל אביב לשלוט ולהניע כהרגלה את הכדורים מאחור. בנאדו ראה את השחקנים שלו מורידים הילוך, הגיב בחילופים בחלק ההתקפי ובכך יצר שוב לחץ ויכולת התמודדות עם החלק האחורי של מכבי תל אביב. המהלכים של המאמן הניעו את הירוקים להאמין שהם מסוגלים וצריכים להבקיע, ומה שלא הלך דרך הנעת כדור מסודרת הגיע ממצב נייח, בו הכריע וויאם עמאשה את המשחק.
השער שהבקיע עמאשה חשוב עבורו ועבור הקבוצה. עמאשה היה סקורר מצוין, לפני סדרת פציעות שהשביתו אותו לתקופה ארוכה ומנעו ממנו לחזור לכושר. אי אפשר לשכוח שהוא חוזר לעניינים לאחר הרבה זמן, והקאמבק לא יהיה פשוט עבורו. מכבי חיפה יודעת שלא תוכל להסתמך על עמאשה בלבד, היא זקוקה לעוד כוח בחלק ההתקפי על מנת להמשיך להיות מאיימת וחזקה יותר בחוד, אבל השער שלו הוא בשורה מצוינת להמשך.
גם גוסטבו בוקולי ראוי למילה טובה. היה נעים לראות אותו על המגרש, ולא רק בזכות הביצועים על כר הדשא. הוא ראוי להערכה בעיקר על הדרך שבה הגיב לאורך כל העונה. היו לו רגעים לא קלים בהתמודדות עם אי הרכבתו בסגל, אבל בוקולי שתק, חיכה להזדמנות, עבד קשה וקיבל שוב את מקומו בקבוצה. חיפה הרוויחה את בוקולי כשחקן שאולי לא ייכלל באופן קבוע בין 11 הפותחים, אבל יוכל להמשיך להשפיע ולתת דוגמה.
ולבסוף, בנאדו. אם ננסה להשוות את מכבי חיפה של תחילת העונה מול הנוכחית, אפשר למצוא את ההבדל בזהות של שני המאמנים. הרצון של ראובן עטר היה לקחת את מכבי חיפה רחוק ביכולת ההתקפית, תחום שבו הגדיר את עצמו והפך לכוכב כשחקן. לעומתו, אנו רואים את בנאדו, כוכב חיפאי לשעבר מסוג אחר, בלם עם יכולות הגנתיות מוכחות, שבהשקפת עולמו מבין היטב את חשיבותה של החזרה לעמדות וההשתתפות הכללית במשחק ההגנה, ולא רק מצד שחקני החוליה האחורית. הניצחון הזה, מטבע העובדה שבזכות הדרך של בנאדו על אחת ממוליכות הטבלה, מתדלק את מכבי חיפה, נוטע בה אמונה ומגדיל את ביטחון השחקנים.
מכבי תל אביב לא בדיוק הגיעה לקרית אליעזר, אלא פשוט ויתרה על כל רצון ונחישות להשיג את שלוש הנקודות. בהיותה בעלת יומרות ורצונות ועם מיקום גבוה בטבלה, היא לא יכולה לבוא לעימות מסוג כזה ולשחק כל כך זהיר. הקבוצה של אוסקר גרסיה שידרה שהיא לא באה להוות יריב רציני למכבי חיפה, והסגנון שלה הראה עד כמה היא רוצה לחזור למקום הראשון בהשגת נקודה אחת בלבד.
נכון שגרסיה משקיע מאמצים רבים בשיטת המשחק, בסגנון ובהנעת הכדור, אבל מתחילת העונה מכבי תל אביב לא נמצאת במגמת שיפור בכל מה שקשור ליכולת ההתקפית שלה. אנו שוב עדים לכך שכאשר אלירן עטר נסגר בצורה חזקה, האפשרויות מצטמצמות. עם זאת, ראוי לציין שהבעיה של הצהובים אינה חלוץ. הבאת שחקן חוד נוסף בהחלט יכולה לעזור, אבל הם חייבים לחזק את חוליית הקישור, משום שגם חלוצים, טובים ככל שיהיו, צריכים לקבל תמיכה ראויה מאחור. כל עוד זה לא יקרה, מכבי תל אביב תמשיך להיראות כך. היא יודעת להניע את הכדור עד שהיא מגיעה לאזור ה-30 מטר משער היריב, ומשם מחכה ליכולת אישית של שחקן זה או אחר, ברוב המקרים עטר. שחקנים תומכים מהקו השני הם אלה שפחות נשמרים, ולכן הופכים את החלוצים למסוכנים יותר. עינינו רואות שהקישור הנוכחי של הקבוצה לא עושה את זה.
ההגנה של מכבי תל אביב במהלך המשחק מאורגנת ומאוזנת תוך כדי משחק, אבל סופגת משחק שני ברציפות שערים מבעיטות קרן. אלה שערים שנכבשים כתוצאה מחוסר ריכוז, משום שהמהלכים הללו הם אלה שבהם יש זמן לחשיבה. משום מה, באספקט הזה מכבי תל אביב לא מצטיינת ולכן גם מאבדת נקודות. אבל בסופו של דבר, לא בכך היא צריכה להעסיק את עצמה כרגע אלא בשאלה אחרת: מדוע אחרי השער שספגה היא שלחה את כל הכלים קדימה והייתה נחושה להבקיע, בעוד ב-81 הדקות שקדמו לו הייתה עסוקה בעיקר בכוונה לצאת מקרית אליעזר עם נקודה.