דמיינו לעצמכם בבקשה את התרחיש הבא: גמר ליגת האלופות 2008/9, ברצלונה הגדולה, שהדהימה ופירקה את היבשת כולה לאורך עונתו הראשונה של מאמנה הטרי פפ גווארדיולה, מתייצבת מול האלופה המכהנת מנצ'סטר יונייטד. אחרי לחץ כבד בפתיחה מצד השדים האדומים, חוטפים בדקה העשירית הקטאלנים כדור במרכז המגרש. אינייסטה יוצא קדימה ומוצא את רודריגו פלאסיו בצד ימין של הרחבה. החלוץ לא סופר את וידיץ', מקדים את קאריק ומול ואן דר סאר שולח בעיטה חדה פנימה, שמעלה את בארסה ליתרון 0:1 מהיר בדרך לזכייה בליגת האלופות והשלמת טרבל חלומי.
כל הסיפור הוא אמת לאמיתה, מלבד שמו של פלאסיו, שצריך להיות מוחלף כמובן בזה של סמואל אטו. אבל זה לא היה רחוק בכלל. הארגנטינאי עם הצמה הכי מפורסמת בעולם (אחרי ישראל אהרוני אולי) אמור היה להיות שם. לצד כריסטיאנו רונאלדו, הוא סומן על ידי ברצלונה כבר ב-2007, החוזה הראשוני שלו עם הקבוצה כבר היה סגור לחלוטין והוא יועד להצטרף לקבוצה המתחדשת בקיץ 2008, תמורת 15 מיליון יורו וכנראה להחליף את אטו. אבל בעיות כלכליות בבארסה נטולת התארים בתקופה שלפני גווארדיולה, הובילו לביטול העסקה פעם אחר פעם, עד שהיא נפלה באופן סופי. באותו קיץ אומלל, פלאסיו ובוקה ג'וניורס אפילו דחו הצעה מדהימה על סך 25 מיליון דולר מצד לאציו, משום שכפי שהתגלה כעבור מספר חודשים, הוא הובטח לקטאלנים, אבל בסופו של דבר נותר בארגנטינה והפריצה הגדולה לקחה לו ארבע שנים נוספות. אבל עכשיו פלאסיו, סופסוף, נמצא בזירה המרכזית והוא מנסה להוביל את אינטר להשתלטות מחודשת על הכדורגל האיטלקי. המקום המושלם להתחיל: הדרבי ד'איטליה, מול האלופה יובנטוס.
הסיפור של פלאסיו שונה בתכלית מזה של כל ילד ארגנטינאי מוכשר, עם קצת כדורגל ברגליים. הוא נולד ב-1982 בבואנוס איירס, למשפחה ממוצא ספרדי (מה שהעניק לו אזרחות ואפשרות לשחק באירופה מבלי להיחשב כזר) ולאב, חוסה רמון פלאסיו, שכיכב כחלוץ בכדורגל הארגנטינאי בשנות ה-70 וה-80. בזמן שחבריו לשנתון זכו במונדיאליטו הביתי ב-2001 בהליכה ונחטפו לאירופה (חאבייר סביולה לברצלונה בגיל 19, פאביו קולוצ'יני למילאן בגיל 17, מקסי רודריגס לאספניול בגיל 21), פלאסיו נותר בצל והרוויח את לחמו דרך הליגה המקומית.
הוא כבש 15 שערים תוך שנה וחצי במדי הוראקן, נרכש על ידי באנפילד, שם סיפק תשעה שערים נוספים וב-2005 נחת בבוקה, כמחליפו של קרלוס טבס שנמכר לקורינתיאנס הברזילאית. שנה קודם לכן פלאסיו כמעט הגשים את החלום לעבור ליבשת הישנה, אבל 15 ימי מבחן בבטיס לא מצאו חן בעיניו והוא ברח בחזרה לארגנטינה. בבוקה התאהבו בן לילה ביליד העיר, שבתמורה החזיר בשערים (82 ב-185 משחקים) ובעיקר, בטירוף: "הכדורגל תמיד גילה צד אחר ברודריגו. היה לי קשה לשכנע אותו לסיים את התיכון, כי הוא רק רצה לשחק כל הזמן. הוא היה נער לא פשוט, אבל הבגרות הפכה אותו לממוקד יותר", סיפרה אימו של פלאסיו על הילד הבלונדיני והצנום, שמאבד שליטה אחרי כדור שנוחת ברשת.
ואכן, פלאסיו מעולם לא היה כדורגלן טיפוסי. כשפרץ בתור נער, הוא עורר עניין בקבוצת אולימפו מבואנוס איירס, במדיה שיחק אביו. אבל חוסה רמון היה מסוכסך באותה תקופה עם נשיא המועדון חורחה לדו, מה שהוביל את רודריגו לסרב להזדמנות שניתנה לו להתקדם. למזלו, נשיא טרס ארויוס (שלושת הזרמים) מהורקאן, האמין לסיפורים של חוסה רמון על היכולות של הנער, שילם עבורו 60 אלף דולר ולקח אותו לקבוצה, שם כאמור הוא קרע רשתות. "יום אחד בהורקאן היה לי משעמם והלכתי להסתפר. השארתי את הצמה ומיד לאחר מכן כבשתי שער. מאז, אני לא מוריד אותה", הוא חושף את הסוד השמור ביותר בכדורגל הארגנטינאי.
אחרי ארבע וחצי עונות נהדרות בצהוב-כחול של בוקה, כולל שלוש אליפויות, זכיות בליברטאדורס ובקופה סודאמריקנה והשוואות בלתי פוסקות לקאקה, המעבר המיוחל לאירופה הגיע. לגנואה. עונת 2008/9, בה ראה פלאסיו את ברצלונה הנהדרת מסתדרת היטב גם בלעדיו, כנראה לא עשתה לו טוב במיוחד. הוא הירבה להיפצע ושיחק רק 29 פעמים. גם העובדה שהזימונים לנבחרת הפסיקו להגיע לא תרמה במיוחד ומהחלומות על פסגת היבשת נותרה רכישה ב-2.81 מיליון יורו על ידי קבוצה שרק קיוותה להישאר בליגה.
"הוא הגיע לאיטליה אלמוני כמעט לחלוטין", מספר אלסנדרו טראסקי, מהגאזטה די מנטובה, ליד ורונה, "תחילה הוא תופקד כקשר בכלל, אבל כשהראה יכולות כיבוש טובות, המאמן ג'אן פיירו גאספריני החליט להעביר אותו לעמדת החלוץ". ההתחלה לא הייתה פשוטה ופלאסיו כבש רק 17 שערים בשתי העונות הראשונות, אבל הכל התפוצץ בשנה שעברה. גנואה נלחמה על חייה בסרייה A והחליפה מאמנים כמו גרביים (ארבעה בעשרה חודשים), אבל פלאסיו היה בשלו. 21 שערים בכל המסגרות, 19 מתוכם בליגה, היו מנת חלקו של הארגנטינאי, שהשאיר כמעט במו רגליו את ה'רוסובלו' בליגה הראשונה.
היכולת הזו הספיקה. ב-21 למאי, עם סיום העונה בארץ המגף, נשיא גנואה הודיע את ההודעה לה חיכה פלאסיו שנים רבות: "הגענו להסכם עם אינטר תמורת 11 מיליון יורו. פלאסיו עובר לנראזורי". בגיל 30 וקצת, ההזדמנות הגדולה הגיע. "התכשיט", כפי שהוא מכונה במולדתו, הבין מהר מאוד שמדובר בצ'אנס חד פעמי, שכבר לא יחזור אם לא ינוצל. הוא יצא לכבוש את אינטר, תרתי משמע. השער הראשון הגיע בדרבי המילאנזי בגביע טים, שער ניצחון שכבר הצית את דמיונם של האוהדים. בשלושת משחקי ההכנה הבאים הוא שוב מצא את הרשת ובאינטר כבר התקשו לחכות לתחילת המשחקים הרשמיים.
אלא שבליגה הדברים לא הלכו חלק כל כך והנראזורי הפסידו שניים מתוך ארבעת משחקיהם הראשונים, שניהם היו בבית ופלאסיו לא מצא את הרשת כלל. באירופה הוא דווקא כבש שלוש פעמים ולאט לאט, גם בזירה המקומית הדברים החלו להתחבר. אינטר ניצחה את הדרבי והשלימה ריצה אדירה של שמונה ניצחונות בכל המסגרות, מה שהביא אותה למקום השני בליגה ולעמדת העפלה כמעט מובטחת בליגה האירופית. הריצה נחתמה עם 2:3 קשה מול סמפדוריה, כשפלאסיו מבצע את המהפך אחרי יתרון מוקדם של האורחים.
אלא שמספר שמונה החדש של סן סירו לא רק מספק שערים, הוא הרים את אינטר כולה ובמיוחד, הזרים דם חדש לארגנטינאים, שמהווים את השלד של הקבוצה בשנים האחרונות. אחרי עונה איומה של הנראזורי, שהסתיימה רק במקום השישי בליגה, הקבוצה שוב דוהרת ולשביעייה הארגנטינאית יש חלק מרכזי בכך, בעיקר לאסטבן קמביאסו, חאבייר סאנטי ודייגו מיליטו, שהיו כבויים לחלוטין בשנה שעברה ולמעשה מאז לכתו של ז'וזה מוריניו והתעוררו לחיים. "פלאסיו הוא אלוף אמיתי", אמר סאנטי, שראה כבר לא מעט שחקנים בחייו. "איתו, ההתקפה ממריאה", הוסיף מיליטו.
טראסקי מנתח: "הוא הוסיף לאינטר מימד חדש בהתקפה, הרבה מאוד ורסטיליות ואפשרויות שונות. הוא לא מפסיק לנוע בחלק הקדמי, מה שיוצר מרווח גדול לשאר שחקני ההתקפה. פלאסיו מאוד שונה ממיליטו וסטרמאצ'יוני משתמש בו כנשק טקטי חשוב מאוד". החלוץ עצמו יודע היטב ליהנות מההזדמנות שניתנה לו ולהעריך אותה ועם החתימה באינטר הוא אמר: "לא יכולתי לבקש יותר מזה, תודה לאל שהעסקה הזו נחתמה. אני מאמין שנוכל לזכות באליפות".
אחרי תקופה ארוכה, פלאסיו חזר גם לנבחרת, איתה שיחק 30 דקות במונדיאל 2006. הוא שותף כמחליף בשני משחקים בלבד בקמפיין המוקדמות בדרום אמריקה, אבל בכושר הנוכחי שלו, אלחנדרו סאבלה לא יוכל להמשיך ולהתעלם לאורך זמן רב. שלושה שערים בארבעת המשחקים האחרונים כבר יש לו והצגה נוספת מול יובנטוס, לעיני איטליה ואירופה כולה, תציב את "התכשיט" בעמדה בה הוא היה צריך להיות מזמן - כוכב כדורגל אירופאי מהשורה הראשונה.