יובל בנאי, זמר ושחקן, מכבי תל אביב: אבי כהן
למרות התוצאות, אני חושב שבמכבי תל אביב חל בתקופה האחרונה תהליך נכון. בסך הכל, אני מבסוט מהילדים של הקבוצה, מבסוט מזה שבהרכב עולים שחקנים שגדלו בנוער ואני חושב שמוטי איוניר עושה עבודה טובה. זה משהו שהיה חסר בשנים קודמות, כשהקבוצה הייתה בבעיה מאוד רצינית. בעיני, הדרך היחידה לפתח קבוצת כדורגל ולהפוך אותה לטובה היא לגדל שחקנים שימשיכו לאחר מכן לשמש תשתית לבוגרים. שחקני חיזוק זה דבר מתבקש, אבל צריך לעודד את הצעירים, כי כדורגל לא עובד בלי נשמה. צריך נשמה ולב, ואני כן בונה על הילדים של מכבי. לפי מה שאני רואה, מוטי נותן להם קרדיט וזה בהחלט דבר חשוב.
בהקשר הזה, אם אני צריך לחשוב על דמות שאליה אני מתגעגע ונזכר בה מיד, הדמות הראשונה שעולה לי בראש היא אבי כהן. אני נזכר בו, קודם כל מתוך הכבוד לבנאדם שהלך מאיתנו בטרם עת וגם כי באמת שלא היו רבים כמותו.
אבי כהן בשבילי הוא שחקן עם כבוד, עם אישיות ועם אופי. הוא תמיד היה ספורטיבי, אף פעם לא שיחק מלוכלך. הוא היה אחד הגדולים, דמות שאפשר לסמוך עליה, קפטן אמיתי של קבוצה - מנהיג, משרה שקט וביטחון, ווינר בנשמה שתמיד רוצה לנצח. כאלה שחקנים אתה צריך בקבוצה שלך. כשראית את אבי כהן משחק, היית תמיד אומר לעצמך, "או, זה כדורגל!"
הייתי שמח אם אחד כמו אבי כהן היה בהרכב של מכבי בדרבי ביום ראשון, אבל אני תמיד סומך על מכבי תל אביב, בכל מקרה ובכל משחק. גם היום אני מאמין בדרך של מוטי איוניר, ואני בטוח שזו הדרך הנכונה שתשתלם לנו גם בדרבי.
אורי בנאי, זמר ושחקן, הפועל תל אביב: נמרוד דרייפוס
יש לי זיכרון ילדות מהדרבי הראשון שבו הייתי: חורף סוער וגשום מאוד, בלומפילד כולו מלא בשלוליות. אני חושב שהפסדנו את אותו הדרבי, זו הייתה תקופה שבה אם היינו מנצחים דרבי, זה היה סוג של אירוע. למרבה השמחה, המציאות היום הפוכה. בעצם, זה עוד יותר טוב מכבי כבר שכחה בשנים האחרונות מה זה לנצח.
המשחק האחרון של הפועל תל אביב נגד רמת השרון היה אחד הגרועים שראיתי. חשבתי על זה, ומכיוון שאנחנו האדומים קצת לוקים בחסר בענייני כדורגל, אנחנו פונים בצר לנו לאיברים אלטרנטיביים. כמו הידיים, למשל. בזמנים קשים אנחנו צריכים להיעזר ביד, כי ברגל לא ממש הולך לנו לאחרונה. כן, אני יודע מה עובר לכם בראש כרגע ואיזו תמונה חולפת לכם בזיכרון -הגול של גילי לנדאו בגמר הגביע לפני כמעט 30 שנה. אז זהו, שלא. אני אפתיע אתכם ואספר בגעגוע שהייתי שמח לראות את נמרוד דרייפוס, שהיה זורק אאוטים ארוכים עם היד, לפחות כמו בעיטת קרן.
בימים כאלה, כשלא ממש משחקים כדורגל, אני בעד הכדוריד. בילדותי, נמרוד דרייפוס היה המגן ימני הכי טוב של האדומים. כיום יש את שחקנה של סטוק רורי דלאפ, שחושבים שהמציא את זריקות האאוטים הארוכים. מי שבאמת המציא את הפטנט הוא דרייפוס שלנו, שהיה עושה את זה אפילו טוב יותר. דרייפוס מסמל עבורי דרבי של ילדות אי שם בסוף שנות ה-70, הוא מסמל עבורי שחקן נשמה, אדום אמיתי, ואני לא אשכח איך היה עונד סופגי זיעה על פרק היד, באופן קבוע בכל משחק. אה, כמובן, לא אשכח איך הכריע בדקה ה-90 את הדרבי של 1982. הוא עשה את זה עם הראש, לא עם היד, אבל גם נגיחות נחשבות בכדורגל, אפילו אצל אוהדי הפועל.
אני לא יודע מה יהיה בדרבי הזה, כי ראינו שגם מכבי תל אביב לא ממש הבריקה בעכו. קשה לי להחליט מי יותר גרועה כיום, מכבי או הפועל, ואני מקווה שכולם הסיקו את המסקנות (נו, נו, תגידו כבר את הקלישאה הזו: "לדרבי חוקים משלו"). אני חושב ששתי הקבוצות האלה, שרק במחזור שעבר נראו כמו סמרטוטי רצפה, יכולות לעלות בטירוף לדשא כשהן יודעות כמה המשחק הזה חשוב לשני מחנות האוהדים. הלוואי שנראה הצגה, אני יודע שזה אפשרי ומאוד מקווה שהאדומים שלי יעשו את זה טוב יותר מהקבוצה שתעמוד מנגד.