התקווה לשינוי בליגה הספרדית: ולנסיה מסרבת ליפול

יממה לפני המפגש של ולנסיה עם ברצלונה במסטאייה ערכו העטלפים טקס הוקרה למאמנם לשעבר רפא בניטס. המאמן המובטל כעת, שהוביל את הקבוצה לזכייה בשתי אליפויות ספרד (2002, 2004) ובגביע אופ"א (2004), היה מסוכסך עם חלק מאנשי המועדון בעבר. אלא שהזמן גישר על המחלוקות בין הצדדים, והוא קיבל מדליית כבוד מהמועדון באירוע מיוחד שנערך עבורו.

במשחק מול בארסה, ישב המאמן ביציע הכבוד, ואחריו נאות לחוות דעתו על הקבוצה. "אונאי אמרי עושה עבודה נהדרת, ולנסיה יכולה להתמודד העונה עם הקבוצות הטובות ביותר ואלו בעלות תקציב הרבה יותר גדול משלה", אמר בניטס וסיפק רמז עבה מאוד למה בעצם ולנסיה מכוונת. במועדון שמחו על סגירת המעגל עם האיש שהצעיד אותם בתחילת העשור הקודם לפסגה, והיה מי שאמר ספק בצחוק, ספק ברצינות: "אולי הזימון שלו לכאן והפיוס איתו היה כדי שהרוח והערכים שהוא הנחיל לקבוצה בעבר ידבקו בה שוב".

לא פחות מ-16 שחקנים עזבו את ולנסיה במהלך הקיץ האחרון. מספר אסטרונומי יחסית לקבוצת כדורגל בכירה. ארבעה נמכרו, שמונה סיימו חוזה וארבעה נוספים הושאלו. הבולט היה חואן מאטה, כמובן, שעבר לא מכבר לצ'לסי תמורת 30 מיליון יורו. עם זאת, במועדון מוולנסיה כבר התרגלו למכירתם של שחקנים איכותיים והבינו את פשר המהלך של ההנהלה, או כמו שהחלוץ רוברטו סולדאדו אמר: "מכירתו של מאטה הייתה צעד שנעשה מתוך אחריות גדולה כלפי המועדון". גם חואקין עזב ועשה את הדרך למלאגה בעבור 4 מיליון יורו.

במקומם הובאו שישה שחקנים. סרחיו קנאלס הצעיר כהשאלה מריאל מדריד; פאבלו פיאטי הארגנטינאי שאמור לתפוס את מקומו של חואקין; דני פארחו, הכישרון הנהדר מחטאפה; אדיל רמי הצרפתי, שעד לפני חמש שנים עבד למחייתו כמוסכניק ושיחק בקבוצת חובבים בליגה הרביעית בצרפת; ויקטור רואיז והשוער דייגו אלבס - כולם שחקנים צעירים, בעלי רעב ורצון גדול. "הם שחקנים לא מאוד מוכרים", אמר עליהם אמרי במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת העונה, "אבל הם רוצים להיות כאלה".

היו מי שחששו שהפרידות הרבות יקשו על המועדון, אבל נראה לפי שעה שהרוח של העטלפים חזקה יותר מהכל. המכירה הסיטונאית של שחקנים לא חדשה, כשקרלוס מרצ'אנה, ראול אלביול, רובן בראחה (שעזב אחרי 11 שנים), ויסנטה וניקולה זיגיץ', עשו את דרכם החוצה מהמועדון.

אולם כל שנה, חרף העזיבות, הצליחה הקבוצה להתגבר על הקשיים ולהתברג בדרך כלל בצמרת. אפילו מהמכירה של צמד הדוידים – וייה את סילבה – בקיץ 2010, שרבים חשבו כי תכניס את הקבוצה למשבר מקצועי קשה, יצא המועדון מחוזק. בעונה הכי טובה שלהם ב-2009/10 סיפקו השניים ביחד 38 שערים, בעוד ששנה לאחר מכן הפיקו סולדאדו את אריץ אדוריץ בצוותא 39 שערים.

מכירות השחקנים המשמעותיות החלו בקיץ 2009, מאז שנכנס לתפקיד הנשיא הממולח מנואל יורנטה והחליף את ויסנטה סוריאנו. זה לא שיורנטה אוהב להיפטר משחקנים איכותיים, אך הסיבות לכך ברורות. "היעד המרכזי של ולנסיה זה לשרוד מבחינה כלכלית, ולשם כך אנחנו מחוייבים ליטול החלטות אחראיות", הודה יורנטה. "אחת מהן היא למכור את השחקנים הטובים ביותר שלנו. לא רצינו למכור את וייה וסילבה, אבל ללא הכסף שקיבלנו עליהם היינו מגיעים לפשיטת רגל".

הנשיא חואן סולר (כיהן בין 2004 ל-2008) הכניס את המועדון לבור כלכלי עצום של יותר מחצי מיליארד יורו. התוכנית הגרנדיוזית של סולר לבנות את המסטאייה החדש, שכבר עומד שנתיים וחצי תקוע, לא יצאה לפועל. המשבר הכלכלי העולמי שהכה בין היתר את ספרד בצורה קשה, הביא לכך שוולנסיה לא מצאה רוכש לשטח עליו בנוי המסטאייה הישן, מה שמנע ממנה למצוא מימון להמשך הבנייה של האצטדיון החדש. המועדון יצא קירח מכאן ומכאן, כשנותר עם שני אצטדיונים - אחד ישן ואחד תקוע - וחובות עתק לבנקים.

ניסיונות ההתייעלות של יורנטה הצילו לעת עתה את המועדון מקריסה פיננסית. בשלוש השנים האחרונות השיג המועדון הכנסות של 143 מיליון יורו ממכירת שחקנים, מתוכן 123 בשנתיים האחרונות אצל יורנטה. מה שעוד עוזר לוולנסיה לממן את חובותיה זו ההגעה כמעט כל שנה לצ'מפיונס ליג. בסך הכול הפחית הנשיא הנוכחי תוך שנתיים את החוב של המועדון ב-182 מיליון יורו, משיעור של כ-550 מיליון יורו לכ-368 מיליון. "לפני שנתיים המצב שלנו היה קריטי, כשהמועדון נמצא על סף פשיטת רגל", חשף יורנטה. "כיום, המצב שלנו עדיין לא מזהיר אבל הרבה יותר טוב בהשוואה לעבר". לגבי האצטדיון החדש הוסיף: "כרגע אנו לא במצב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיכנס להרפתקאות חדשות ומסוכנות".

המהלכים האמיצים אך הקשים שעשה יורנטה לא נעמו למספר אנשים במועדון. יורנטה אמר ש"ולנסיה צריכה לקבל על עצמה פיתרונות קשים ולא פופולאריים", והקים עליו קול צעקה מצד המנהל הספורטיבי לשעבר פרננדו גומס, שאף פלט לעברו פעם: "לך תזדיין". בשנה שעברה, לאחר שגם גומס, כמו אחרים במועדון, ספג קיצוץ משמעותי בשכר, הוא עזב, לא לפני שהוציא החוצה את אשר על ליבו: "יורנטה לא רוצה שלצידו יעבדו אנשים עם אופי ואישיות. עם מנולו כנשיא, ולנסיה לא צריכה מנהל ספורטיבי". אגב, הקבוצה דווקא התחדשה במנג'ר אחר אחרי גומס - ברוליו ואסקס.

לפני שלוש שנים כשהוא בן 36 בלבד, מונה אונאי אמרי לאימון אחד המועדונים הגדולים והמכובדים בספרד. עם רזומה של שנתיים בלבד באלמריה הקטנה, הפך הבאסקי בקיץ 2008 למאמן הצעיר ביותר שמקבל פיקוד על העטלפים. אמרי החל כעת את העונה הרביעית שלו, דבר שרק שני מאמנים עשו זאת לפניו בכל 92 שנותיו של המועדון. הראשון - חסינטו קינקוסס (1948-54), השני - אלפרדו די סטפאנו הגדול (1970-74).

בשנתיים האחרונות סיים אמרי עם הקבוצה פעמיים ברציפות במקום השלישי בליגה, אלא שיש כאלה שעדיין מפקפקים ביכולתו לשלוט בשחקניו. הוא הואשם, בעיקר בתחילת דרכו במועדון, שהוא מתנשא על שחקניו, לא מתייחס אליהם בכבוד ואף משעמם אותם. אמרי הוא אדם של ניגודים: מחוץ למגרש הוא אדם רגוע בדרך כלל, שחקן שחמט, צייר סקיצות ואסטרטג שלומד את יריבותיו עד לפרט הקטן ביותר. אלא שעל הקווים במשחקים הוא פקעת עצבים.

אמרי לא עשה הנחות לאף שחקן, הוא דרש למשל לבטל את חוזהו של איבן הלגרה ואף דחף את אבר באנגה לאחר שהחליפו. את מיגל הוא שקל לזרוק מהקבוצה לאחר שחיקה אותו מאחורי גבו באחד המשחקים כשהיה על הספסל. צ'ורי דומינגס נקנס על ידו, הורחק ממספר משחקים והושאל לבסוף לריבר פלייט, לאחר שסירב להתאמן עם הקבוצה.

אחרי שעזב לארגנטינה, ביקר דומינגס את חדר ההלבשה של ולנסיה כשאמר: "הוא נעדר אמביציה". אדוריץ מיהר להגיב: "אין שום בעיות בחדר ההלבשה, הוא נורמלי לחלוטין". במהלך הזמן ספג אמרי חיצי ביקורת לגבי סגנון המשחק וסבב הרוטציה. בספרד לא אהבו גם את זה שהוא עבר משיטה של 2:4:4 ל-3:3:4 בשנה האחרונה.

חרף ההצלחה, יורנטה נאות להאריך את חוזהו של אמרי בקיץ האחרון בעונה אחת בלבד. שחקן בקבוצה טען כי "אמרי היה מאוכזב מספר שבועות לאחר ההצעה של ההנהלה, אבל הוא ישוב בקרוב לעצמו עם אנרגיות חדשות". אמרי עצמו הסביר את ההתחייבות הקצרה ביניהם: "כל עוד זה עובד זה ימשיך. מה שחשוב זה שככל שעובר הזמן אנחנו נכנסים לפרויקטים גדולים יותר".

מחד, נראה כי ולנסיה מתקשה להתמודד עם הצלחתן בשנים האחרונות של ברצלונה וריאל מדריד שדוהרות קדימה ומשאירות אבק לאחרות. לפני שנתיים נותרה ולנסיה עם 28 נקודות פחות מהאלופה בארסה, בעוד שבשנה שעברה קוזז הפער ביניהן ל-25.

מאידך, זה כנראה הדלק במנוע של המועדון הזה, שמשאיר את עצמו גבוה בצמרת כל שנה וחותר לחזור לימים בהם זכה באליפויות והגיע פעמיים ברציפות לגמר ליגת האלופות. "יש לנו את המזל להתמודד עם ריאל ובארסה, אבל לצערנו אין לנו כרגע את המזל לנצח אותן", אמר אמרי לאחרונה. "עם זאת, אנחנו נמצאים בתהליך ורוצים להמשיך לצמצם את הפערים מהן בשנים הקרובות".

גם אדוריץ הסביר את התחרות הקשה מאוד, סיזיפית אולי, שמנהלת ולנסיה בשנים האחרונות: "זה ברור שהתחרות נגד שתי הגדולות בספרד קשה מאוד, אבל זה הכדורגל. אנחנו באמת מנסים להתקרב אליהן מה שיותר, אולם קיימים עדיין הבדלים גדולים בין המועדונים. עם זאת, לעולם לא נזרוק מגבת לבנה".