על החתום: אבי לוזון

שבע הופעות בנבחרת במהלך הקמפיין, במהלכו נבחר לשחקן המצטיין בשלוש מהם - משחק החוץ בגיאורגיה (0:0), משחק החוץ ביוון (1:2 ליוונים) ומשחק החוץ בלטביה (1:2 לישראל). על אף שהמשחק בבלומפילד נגד יוון הכתים את כל הנבחרת וגם את קשרה של נירנברג, צריך לזכור גם את נקודת האור של שחקן שפשוט ביצע בתוך שנה התקדמות אדירה הן בקליטה בבונדסליגה והן ברמת הנבחרת. היו עוד כמה תופעות טובות בקמפיין הזה, כמו ליאור רפאלוב, אבל אף אחת מהן לא היתה עקבית ויציבה כמו אלמוג כהן.

"אלמוג הוא באמת גרזן אמיתי", טוען ז'אן טלנסניקוב. "הוא עשה דרך יפה מאוד לאחת הליגות הקשות באירופה ואנחנו נהנים ונהנה ממנו בעתיד גם בנבחרת. עם כל הביקורות, את השחקנים האלה צריך לחזק ולשמור עליהם, כי הם הדבר הכי חזק שלנו".

ישראל נועלת קמפיין במלטה (19:00, ערוץ 5)
בנבחרת שולפים ציפורניים: "פרננדז לא במקום הנכון"
בהתאחדות מפיקים לקחים: "שכר המאמן הבא יירד"

יותר מכל אחד אחר, לואיס פרננדז הוא האיש הרע של הקמפיין הזה. יוסי בניון, אולי המתחרה על המשבצת הזו, היה פצוע כל הזמן וסיפק קמפיין ככל הקמפיינים האחרונים שלו. פרננדז, לעומתו, בזבז את חבורת השחקנים הכי טובה שהיתה כאן בעשור האחרון. ייאמר לזכותו שהוא ידע לקבץ אותה, אבל לא ידע מתי לעשות את הצעד קדימה משלב הבתולים של החיפושים ולשלב המעשי של התוצאות. אחרי שני הניצחונות על לטביה וגיאורגיה, הוא איבד את כל המומנטום עם משחק אימון מסוכן שהוריד הרבה ביטחון מול חוף השנהב, נתן לנבחרת לברבר את עצמה לדעת לקראת יוון והמשיך לחמם את התבשיל שלו על אש קטנה, כל הזמן מנסה תבלינים אחרים, במקום להתקדם הלאה. הביתה, ובצדק.

כולם מוזמנים לחזור לכותרות לאחר זימונו של רמי גרשון על ידי פרננדז. "זימון תמוה", הגדיר זאת שלמה שרף ורמז על הקשר בין פרננדז לדודו דהאן. אחרים פשוט החלו לגחך ושאלו איך בדיוק קיבל פרננדז פרטים על גרשון ועל סמך מה הזמין אותו. אך בשורה התחתונה הנבחרת הרוויחה שחקן הגנה להרבה מאוד שנים, הן כבלם והן כמגן, וזה מצרך נדיר היום עבור נבחרת שעדיין חיה על טל בן חיים.

"למען האמת, לא ידעתי מי הוא לפני שהוא התחיל לשחק בנבחרת", מודה אמיר שלח. "אבל רואים עליו שהוא עובד, שיש מבנה פיזי טוב, מהירות, חכמה. רואים גם שהוא עשה את הקפיצה הזאת בחו"ל ולא בארץ. הכדורגל שלנו משווע לשחקנים עם אופי כזה".

תהליך הפרידה משחקנים כמו בן דיין כבר החל, וטוב שכך. בן דיין הוא אולי הסמן הבולט של כל הקדנציות האחרונות של הנבחרת. קדנציות בהן העדפנו להסתמך על ותיקים בינוניים בעמדות בעייתיות מאשר לגדל צעירים ולהאמין בהם. המסר של סוף העידן הזה הוא טאלב טווטאחה. בן דיין סימל את הנבחרות שהורכבו מהכי פחות גרועים פלוס בניון, בעוד טוואטחה מסמל את הקו ההפוך. מנבחרת כבדה ועייפה לנבחרת עם רעב וסיכוי. הלוואי שגם היו לה דרך ומאמן שיעשו עם זה משהו יותר טוב.

כשאייל לחמן אמר פעם ש"תמוז הוא שחקן שיכול להביא נבחרת למונדיאל עם יכולת ההבקעה שלו", אנשים חייכו. אבל היום, כשרואים עד כמה מתקשה הנבחרת בהתקפה ועד כמה חסרים לה סקוררים אמיתיים שיידעו לעשות גול גם כשהנבחרת משחקת רע, תמוז הוא אולי הפתרון. חלוץ יציב, שלא תלוי ביכולת מסביבו, עם ממוצעים מבטיחים – נתונים שאפשר למצוא גם אצל דודו ביטון. איך אומר אלון מזרחי: "המקצוע שלהם זה לתת גולים והם עושים את זה הכי טוב שיש כאן. הם הסקוררים שלנו ואיתם צריך לרוץ. כדי לעלות צריך להבקיע גולים, לא?".

למרות כל מה שנכתב כאן על המאמן הלאומי, חייבים לזקוף לזכותו קו חשיבה אחר לנבחרת ישראל. קו חשיבה חיוני לנבחרת שתמיד עשתה אותו דבר ולא ניסתה דברים אחרים: הוא הזנה את עניין הזימונים כמו קודמיו, אבל נתן הזדמנות הוגנת יותר מהם לגל נוסף של שחקנים ויצר עומק בסגל ובסיס חדש וחזק. את הקרדיט לרפאלוב וגרשון אסור לשכוח לו, אבל לצערנו הוא עשה את הכל כמעט נכון. כמו למשל בהתקפה, שם בנה גלריה של חלוצים, אבל לא ידע למצוא את השניים היציבים שיביאו לו יותר תוצרת. זאב זלצר מסכים: "יש כישרונות בכל מקום, רק צריך לדעת לאתר אותם, להאמין בהם ולתת להם את ההזדמנות ולא להכיר רק את אלה שמול העיניים. בקטע הזה מגיע שאפו גדול לפרננדז".

למרות כל מה שנכתב כאן על המאמן הלאומי, קשה שלא לקבול על כך שהנבחרת הזו חשבה בקמפיין הזה יותר מדי לטווח קצר. אי אפשר להחתים מאמן לקמפיין אחד ולהלחיץ אותו בצורה כזו. נבחרת זה חלון הראווה של כולנו. לא חוסכים בה כסף. ממנים מאמן לשתי קדנציות לפחות ולוקחים בחשבון את האפשרות שהוא ייכשל ונצטרך להיפרד ממנו. אי אפשר לעבור ככה. הלחץ בלתי אפשרי, והוא מגיע בסוף גם לשחקנים. אלא שאבי לוזון חושב כל הזמן איך לחסוך היכן שאסור. אומרים שעכשיו הוא רוצה לחסוך שכר של מאמן לאומי לחצי שנה, ולמנות מאמן חדש רק בחצי השני של השנה הבאה. ואחר כך אומרים שרק המאמן זו הבעיה של הנבחרת.

למרות כל מה שנכתב כאן על המאמן הלאומי, חייבים להביא לקמפיין הבא יותר סבלנות ויותר הגיון. אי אפשר לבנות נבחרת וכבר מיד לצפות לתוצאות. אי אפשר להלל כל הזמן את כמות הליגיונרים, מבלי לתת להם זמן לצבור ניסיון באירופה. מי שלא יודע להמתין, מי שלא יודע לקצור את הפירות בזמן הנכון, מסתכן בבוסר ונגרר לאכזבות מיותרות שמולידות בעתיד אכזבות יותר גדולות.

תהיו בטוחים שבטורנירים הבאים, לא משנה מי יהיה המאמן, הוא יזכה להרבה יותר מביברס נאתכו, רמי גרשון, יובל שפונגין, איתי שכטר, ליאור רפאלוב, ערן זהבי ואחרים. שחקנים שלמעשה התחילו את ההשתלבות המעשית שלהם בנבחרת יחד עם ההתאקלמות, ההתמודדות והשיפור מעבר לים, יגיעו לקמפיין הבא (במידה ויזכו לדקות משחק כמובן) טובים יותר ומנוסים יותר. המאמן הבא מקבל נבחרת די מוכנה. אחרי האכזבה מול יוון וההגרלה הקשה במוקדמות המונדיאל, רמת הציפיות צפויה להיות יותר הגיונית ושפויה. כל ניצחון יחזור להיות הישג של נבחרת קטנה ולוחמנית. רק מה: את התנאים הבריאים מצאנו גם בתחילת הקמפיין היוצא, כך שצריך גם אנשים שידעו לתרגם זאת למעשים. רמז: זה לא רק מאמן. זה הרבה מעבר.