חיפוש אינטרנטי אחר רכבת מהירה מפאריס לעיר הנמל המערבית ביותר בצרפת, ברסט, מעלה תוצאה בלתי צפויה. במקום קווי רכבת, מופיעות על מסך המחשב אין ספור תמונות של קינוח צרפתי מפורסם, פאריס-ברסט שמו. מדובר בפצצת סוכר מתוקה, שגורמת לסופגנייה הישראלית להיראות כמו אוכל בריאות. מתוקה הרבה פחות, עם זאת, הייתה פתיחת העונה של קבוצת הכדורגל ששמה מעטר את הקינוח.
עם שש נקודות וששה שערים בלבד בשמונת משחקי הליגה הראשונים, פתיחת העונה של ברסט, בה משחק החלוץ הישראלי עדן בן בסט, הייתה, למעשה, ההפך הגמור ממתוקה. הקבוצה ממוקמת כעת מתחת לקו האדום - סיטואציה בלתי פשוטה עבור חלוץ רכש חדש, שנקלע לקבוצה הגנתית שממעטת לכבוש ונדרש להוכיח את עצמו.
"לא פתחנו ברגל ימין את העונה", פותח בן בסט, "אבל אני רוצה לקוות שזו לא תהיה עונת הישרדות. סבלנו ממכת פציעות של ארבעה-חמישה שחקנים ונאלצנו לעלות עם הרכבים מאולתרים. אני מקווה שעם הזמן נדע להוציא יותר נקודות, כי הגיע הזמן שנתחיל לנצח".
כך או כך, פתיחת העונה החלשה של קבוצתו החדשה היא לא המכשול העיקרי עבור בן בסט בהרפתקה האירופית הראשונה שלו. הבדידות, כך נדמה, מקשה עליו יותר מכל. בן בסט, שגר בברסט עם חברתו סיוון בווילה פסטורלית רחבת ידיים המשקיפה מגבעה אל הים, הוא יהודי שומר מסורת. אבל מה לעשות שבברסט אין בית כנסת, אין קהילה יהודית, ודוברת העברית היחידה שהוא פוגש באופן יומיומי חוץ מחברתו היא בר רפאלי, המעטרת בלבוש מינימלי את שלטי החוצות שפרוסים בעיר בכל פינה. אפילו בשר כשר מעבירים לו מישראל במזוודות עמוסות בקרח יבש. בברסט פשוט לא ניתן למצוא.
בשונה מהחלוץ הישראלי הנוסף המשחק בליגה הצרפתית, בן שהר שבאוקזר, בן בסט גר רחוק מאוד מפאריס (כשש שעות ברכב) או מעיר גדולה משמעותית אחרת. בעוד שהר יכול, אם רק מתחשק לו, לקחת את הרכב ו"לקפוץ" לעיר הגדולה, עבור בן בסט זה מסובך הרבה יותר. וברסט, איך נאמר, היא לא העיר הכי שוקקת שראיתם.
תוסיפו לזה את העובדה שהמאמן ורוב שחקני הקבוצה לא מדברים כלל אנגלית, שלא נדבר על המקומיים, ותבינו מדוע החלוץ הישראלי חווה קשיי התאקלמות. "אין ספק שהבדידות היא המכשול, אני לא מסתיר את זה. מזה חששנו (הוא וחברתו סיוון אב"ד)", הוא משתף. "אבל הביקורים של ההורים שלנו, שתומכים בנו ומארחים לנו חברה לפעמים, מאוד עוזרים".
"אני וסיוון מנסים לחיות חיים נורמטיביים, אבל מה שחסר באמת זה התקשורת עם האנשים. לדבר, לשמוע ולתקשר. זה מה שהכי חסר", הוא מגלה. "זה לא קל בכלל, אבל לקחנו את זה בחשבון, ידענו למה אנחנו הולכים, ויש מטרה מול העיניים". יחד עם זאת, הוא מציין כי "עם הזמן אתה מצליח להתאקלם לאט לאט, ללמוד דברים ולהתרגל לחיים החדשים". בקרוב הוא גם יחל לקחת שיעורים פרטיים בצרפתית, וזה עשוי להקל.
עם כל הקושי, מבחינה מקצועית גרידא בן בסט מרוצה מצעדיו הראשונים בקבוצה, והשער שהבקיע במחזור השישי מול המוליכה מונפלייה נתן לו הרבה מאוד ביטחון. "נכון שהיו לי רגעים קשים, שאמרתי 'למה אני צריך את זה, למה הגעתי לפה, גם בארץ אני יכול להרוויח יפה', אבל אלה רגעים שחלפו. התעשתתי על עצמי והבנתי שאני פה בשביל להצליח בגדול, ואני מרוצה מתחילת הדרך שלי כאן", הוא אומר.
"הגול שהבקעתי עשה את ההבדל", מציין בן בסט, "כי בשני המשחקים לפני שיחקתי טוב, אבל הגול הזה שכולם כבר חיכו לו היה חסר לי. זה קשה לשחק בליגה הזאת בגלל הפיזיות והטקטיות, בלמים חזקים וחסונים בגובה 1.90 מ', וקבוצות שעומדות מאוד טקטי על המגרש. זה גורם לזה שאין יותר מדי שטחים כדי לעשות פעולות אישיות, ולכן צריך לשחק כאן עם הרבה חוכמה, ללמוד ממשחק למשחק איפה נקודת התורפה של היריב ושל השחקן שעומד מולך, לעבוד יותר עם הראש ולנצל את התכונות החזקות שלי שבשבילן הביאו אותי לפה".
כשהוא מדבר על התכונות החזקות שלו, הוא קודם כל מתכוון למהירות ולזריזות. לכן בן בסט משתדל שלא לקרוע את עצמו בחדר הכושר, כדי לא לצבור מסה רבה מדי ולאבד משהו מהתכונות הללו. "מה שמחפה על (היעדר) הפיזיות שלי הוא המהירות שלי", הוא מסביר בפשטות. "המשחק הוא מאוד פיזי, אבל אני חושב שיש לי יתרונות אחרים שמפצים על זה".
אם נחזור להשוואה עם בן שהר, בן בסט מגלה סבלנות רבה יותר כלפי תהליך השתלבותו בקבוצה החדשה. "בהפועל חיפה שיחקתי כמעט את כל המשחקים, והייתי הדומיננטי ובנו עליי. כאן אני מרגיש גם אכזבות לפעמים. בגלל זה כשאני משחק אני יודע להעריך את זה, כשאני עולה בהרכב אני יודע להעריך את זה, זה כבר לא מובן מאליו. יש פה עוד שחקנים מנבחרת צרפת וגאנה, למשל, שיש לי התמודדות איתם, וההתמודדות היא קשה. לכן כשאני משחק אני צריך להעריך את זה ולתת הכל", הוא אומר.
"אם אתה לא עולה כאן בהרכב, זה לא אומר שאתה לא שחקן טוב ושאתה לא מתאים ל-11", הוא מסביר. "פשוט לפעמים משנים טקטיקות והמאמן בוחר לשחק למשל עם חמישה קשרים, וגם יש הרבה משחקים ומסגרות אז עושים רוטציה". עם זאת, הוא מבהיר: "ברור שאני רוצה לקבוע כאן יתד ולהרגיש שחקן שסומכים עליו, שחקן שיכולים לתת לו את הבמה בעיניים עצומות ושחקן שמוביל את הקבוצה".
בן בסט מספר שכשחקן שהגיע למועדון חדש "אני פשוט מתחיל מאפס, אני בונה הכל מהתחלה. וכתוצאה מכך, בשלושת המשחקים הראשונים בליגה נכנסתי כמחליף, כי בנו אותי, לא רצו לזרוק אותי ישר להרכב, כי כנראה שבאמת לא הייתי משתלב כמו שצריך. בהתחלה נתנו לי לפתוח בהרכב במשחקי ידידות, ואז במשחקי ליגה הראשונים עליתי מהספסל, כדי שאחווה את החוויה הזאת, ואז כבר נתנו לי לפתוח. יש כאן בנייה, יש כאן סדר, אבל לאף אחד לא מובטח כלום".
בן בסט, למרות הבידוד, מאוד מעורה במה שקורה בארץ ועל מה מדברים. כולל אפילו פרשת מאור מליקסון. "לכעוס על מליקסון אני לא כועס, ואני גם לא יודע מה עובר לו בראש", פותח בן בסט, "אבל אם הייתי במקומו - ברור שהייתי משחק בנבחרת ישראל ולא בפולין".
"כן זימנו אותו לנבחרת ישראל, והייתה לו זכות בחירה בין נבחרת ישראל לפולין", הוא ממשיך. "אז נכון שאני לא יכול להיכנס לשיקולים שלו, אבל אני הייתי משחק בנבחרת ישראל ב-100 אחוז. משרת את המדינה שלי, שזה בשבילי מעל הכל. אני מאוד אוהב את מליקסון, אבל אני הייתי מייצג את ישראל".
ואם כבר מדברים על הנבחרת, נדמה כי עד לא מזמן, חלוץ ישראלי המשחק בליגה הצרפתית הראשונה, ועוד בהרכב הראשון, היה זימון כמעט ודאי לנבחרת ישראל. אבל השנה-שנתיים האחרונות הביאו עמן אינפלציה של ליגיונרים ישראלים בכלל, ואינפלציה בעמדת החלוץ בפרט. נדמה כי עומק שכזה בעמדה הקדמית ביותר לא נחזה במקומותינו שנים רבות. שכטר, ביטון, שהר, ארבייטמן, ברדה, חמד, תמוז ודמארי הם רק חלק מהשמות.
בן בסט מכיר בעושר ההתקפי הזה ומבהיר כי הוא שמח עליו, אבל יחד עם זאת הוא לא מסתיר את רצונו להשתלב בנבחרת. "יש תחרות גדולה מאוד על מקום בנבחרת. יש הרבה חלוצים שמשחקים באירופה, ועוד כמה שמות שמשחקים בליגה הישראלית, כמו דמארי וטוטו תמוז", הוא אומר. "נכון שכרגע לא רואים את זה, אבל אני מאמין שבעתיד השחקנים האלה יובילו את הנבחרת להישגים, ואני מקווה להיות חלק מזה .מאוד מקווה להיות חלק מזה".
גם בכל הקשור לליגה הישראלית, נשאר בן בסט בעניינים. הוא עוקב מקרוב אחר פתיחת העונה הרעה מאוד של קבוצתו הקודמת, הפועל חיפה, בעזרת חיבור אינטרנטי שעשה, המאפשר לו לצפות בטלוויזיה הביתית שלו בערוצים הישראלים, ובכלל זה ערוצי הספורט. הקבוצה בה קרע רשתות בעונה שעברה (18 שערים) נותרה קרובה לליבו.
"אני מסתכל כל הזמן על הליגה הישראלית, רואה כמעט כל משחק. אני גם בקשר עם השחקנים של הפועל חיפה", הוא מספר. "לפעמים כשלא הולך אז לא הולך, וצריך את המשחק הזה שילך קשה ושבסוף ינצחו אותו, ואולי זה יפתח להם דרך חדשה. אני מאוד מקווה שהם יצאו מזה כמה שיותר מהר".
הוא לא קונה את האמירות לפיהן להתנהגות הבעלים, יואב כץ, השפעה שלילית על הקבוצה. "זה נכון שיואב הוא לא פזרן, אבל השחקנים מקבלים את המשכורת בזמן ויש להם תנאים. המגרש בקריית חיים הוא באמת לא המגרש הכי טוב שיש, ואני מסכים שצריך לשפר אותו, אבל את המשכורת הוא משלם בזמן ומה שהוא מבטיח הוא גם מקיים", הוא אומר.
"הוא (יואב כץ) הוא טיפוס צבעוני, שמביא את הצבע שלו לכדורגל בדרך שונה", ממשיך בן בסט. "נכון שהוא לא מתנהג כמו יענקל'ה שחר או בוסים אחרים. נכון שדרך ההתבטאות שלו היא שונה מנשיאים אחרים, אבל הוא אדם מאוד חכם, איש עסקים מאוד מצליח ובוס טוב - ככה שהוא טוב להפועל חיפה".
יחד עם זאת, בן בסט מודה שהתנאים שהוא מקבל בקבוצתו החדשה מסייעים לו להשתפר ככדורגלן: "רמת המתקנים היא מאוד מאוד גבוהה, וצריך להזכיר שלא מדובר באחת הקבוצות הגדולות בצרפת, אלא בקבוצה ממוצעת. יש פה הכל מהכל, וזה גורם לך להשתפר, להיראות טוב יותר, וזה גם נותן מוטיבציה.
"הכל פה סובב סביב הכדורגל, כל החיים שלי. אני נמצא במתחם האימונים כמעט 5-4 שעות ביום, אם זה בארוחות, באימונים. גם העיר כולה סובבת סביב הקבוצה. יש הרבה מאוד תקשורת וחברות מקומיות גדולות שמשמשות כספונסרים".
עם כל הצניעות והסבלנות, לבן בסט שאיפות גבוהות בכל מה שקשור לקריירה האישית שלו, והוא לא מסתיר אותן. הוא אמנם חתום לשלוש שנים בברסט, אבל בגיל 25 המטרה האמיתית היא לעלות בחכתו של מועדון צמרת עוד לפני סיום החוזה.
"נכון לעכשיו אני מתרכז אך ורק בקבוצה שבה אני נמצא ", הוא אומר, "אבל ברור שכל שחקן שואף לקבוצות הגדולות, עם הכי הרבה כסף והכי הרבה תקשורת. המטרה שלי היא להגיע לקבוצות הגדולות באירופה, למועדוני הפאר".