חסומים לתנועה

לפני כמה שבועות דנתי בשאלה מה מפריד את הקבוצות המצליחות בליגה לאלו שלא, והמסקנה שהגעתי אליה, לא בפעם הראשונה, היא שמועדונים שבוחרים צוות מקצועי שהם סומכים עליו ונותנים לו לעבוד, הם גם אלו שמצליחים לאורך זמן להישאר בצמרת. קשה למצוא ארגון שעומד בקריטריונים הללו יותר מאשר אינדיאפוליס קולטס, בו ביל פוליאן מנהל את המועדון הזה ביד רמה כבר תקופה ארוכה מאוד והוא זה שאחראי לבחירות הדראפט, להחתמות שחקנים, מאמנים ואפילו להחלטות מקצועיות נטו כמו ההחלטה להוריד את הפותחים מהמגרש ברגע שבו הקבוצה הבטיחה את מיקומה בפלייאוף, אפילו במחיר עונה מושלמת.

במשך שנים זכה פוליאן להילה של גאון, עוד כשבנה את הבילס שהגיעו לארבעה סופרבולים רצופים בסוף שנות השמונים, אחר כך כשעזר לבנות את הפנתרס שהגיעו לגמר ה-NFC תוך שנתיים מההופעה שלהם וכמובן – בבניה של אינדיאנפוליס קולטס הנוכחיים, שהגיעו לפלייאוף כבר אלוהים יודע כמה שנים רצוף, כשהם מנצחים לפחות 12 משחקים בעונה מאז 2002. הקרדיט על כל ההישגים הללו בהחלט מגיע לפוליאן אבל הגיע הזמן להגיד שמשהו כבר לא מתקתק בממלכה שלו.

מי שראה את המשחק האחרון של הקולטס מול הצ'ארג'רס, קיבל למעשה שכפול מוחלט של ההפסד שלהם שבוע לפני לניו אינגלנד, בהבדל קטן – שפעם הקבוצה היריבה לא שקשקה מפחד מאנינג ולא התקשתה להחזיק ביתרון אותו יצרה מוקדם יותר. בשני המשחקים ראינו את ההגנה של הקולטס מתקשה לעצור כל סוג של התקפה, ובמיוחד את משחק הריצה, ואת ההתקפה שלהם מתבססת על משחק מסירה בלבד – שגם הוא נראה רע מאוד כשפייטון מוסר הפעם לארבע אינטרספשנס אחרי שלוש בשבוע שעבר.

אוהדי קולטס יתרצו את ההפסדים בכך שהפציעות הרבות שהקבוצה הזאת ספגה השנה, הן בצד ההתקפי והן בהגנתי, היו פשוט יותר מדי בשביל הקבוצה הזאת להתגבר ויש גבול לכמה קסמים פייטון מאנינג יכול לעשות. וזה נכון במידה מסוימת, אבל זה גם הבעיה – כי הקולטס הפכו להיות קבוצה שתלויה לחלוטין ביכולת של מאנינג לעשות קסמים. כל הפציעות שבעולם לא יספיקו כדי להסביר את הכשלון המוחלט של הקולטס בהרצת הכדור, כשלון שנמשך כבר כמה שנים טובות אבל השנה מגיע לשיאים חדשים, כמו גם בבניה של הגנה איכותית.

פה מגיע התפקיד של פוליאן. אולי זה הגיל, אולי זה ההרגל להסתמך על פייטון שיציל אותך, אבל חוסר היכולת של פוליאן להוסיף מרכיבים לקבוצה כבר כמה שנים טובות, הוא זה שבעצם דן אותה לבינוניות של השנה ואולי אפילו לבזבוז השנים האחרונות בקריירה של פייטון.

כדי לא לעשות את ההשוואה המתבקשת מאליה לארגון של הפטריוטס, אני אקח דווקא ארגון אחר – זה של פיטסבורג בתור דוגמא. לפני שנתיים ראינו את הסטילרס לוקחים אליפות בדרך שונה מאוד ממה שהתרגלנו לראות מהם בשנים מוקדמות יותר – על הגב של ביג בן. אבל זה שבן רות'לסברגר הפך לאחד הק"בים הטובים בליגה לא מנע מהם להמשיך לבנות ולחזק את החלקים האחרים של הקבוצה, כמו שאנחנו רואים בבחירה של רשארד מנדנהול בדראפט של השנה שעברה, כמו גם להמשיך להחזיק בתוכנית התקפית שכוללת תמיד את משחק הריצה.

אצל הקולטס, לעומת זאת, נדמה שהם כל כך התרגלו לזה שפייטון הוא ההתקפה, שהם אפילו לא טורחים לנסות לבנות שם משחק ריצה או משהו שדומה לזה. גם מבחינה הגנתית, נדמה שפוליאן קופא על השמרים. אתה מסתכל על שחקני ההגנה שם ורואה בדיוק את אותם שמות שראית בעונת האליפות לפני 4 שנים, ולמרות שדווייט פריני ורוברט מאת'יס הם עדיין מהפאס ראשרים הטובים בליגה, קשה לראות איזה שהוא ניסיון לטפל בבעיות של ההגנה הזאת שאנחנו מכירים כבר שנים – חוסר הגודל והפגיעות של שחקני ההגנה.

הבעיות של הקולטס נראות גדולות אפילו יותר למי שיצא לו לראות את המשחק בין אטלנטה לגרין ביי. במשחק מצוין, שהזכיר באווירה ובקשיחות שלו משחק פלייאוף, ראינו את אטלנטה מנצחת פשוט כי היא בנויה נכון. בניגוד לקבוצות כמו הקולטס, שבהן הריצה מיועדת רק לבנות את מהלך המסירה הבא, או אפילו כמו הג'איינטס, שבהן הריצה היא אופציה ואלידית אבל תמיד חושבים על הפליי-אקשן, הרי שאצל אטלנטה הריצה היא חד וחלק – האופציה מספר אחת.

הכי קל היה לאטלנטה לבוא ולהגיד – יש לנו את מאט ריאן, הוא ק"ב טופ 10 בליגה, נשים את הביצים בסל שלו וניתן לו למסור כמה שרק אפשר, כי במסירה תשיג יותר יארדים מאשר ריצה. ויכול להיות שבאיזה שהוא שלב זה יקרה, אבל כרגע הפאלקונס לא הלכו בדרך הקלה הזאת והם מעדיפים לרוץ, לרוץ, לרוץ ומדי פעם גם למסור. ומכיוון שהריצה היא כזאת אופציה ראשית אצלם, ולא מהשפה ולחוץ, אתה רואה שהם פשוט יודעים איך לעשות את זה. פעם אחר פעם מול גרין ביי השיג מייקל טרנר 5-6 יארדים בנשיאה ועזר גם להתקפה שלו וגם להשאיר את ארון רוג'רס על הספסל. וכל עוד הקולטס לא יבינו את זה, מצבם רק יתדרדר.

- עוד מילה בהקשר הזה. לפני תחילת המחזור ציינתי בטור הפנטזי נתון די מדהים, לפיו הגנת אטלנטה לא נתנה לראנינג בק להבקיע נגדה על הקרקע מאז המחזור השני, לא פחות. גם במשחק ביום ראשון אטלנטה הצליחה לשמר את הסטריק שלה מול גרין ביי, וזאת למרות שהפאקרס הגיעו קרוב מאוד לאנדזון (ושרוג'רס עצמו כן הבקיע בריצה). ופה אנחנו שוב פעם חוזרים לנקודה עליה דיברתי בעבר – קבוצות שיודעות לרוץ, בדרך כלל גם יידעו להגן נגד הריצה – ולהיפך.

- מרבית הדיבורים כרגע על MVP נוטים לכיוונו של פיליפ ריוורס, ואם סן דייגו תעשה את מה שהיא רגילה לעשות בדצמבר (כלומר, לא להפסיד) זה כנראה גם מה שיקרה. אבל ה-MVP של הליגה לדעתי בכלל לא משחק בהתקפה, אלא בהגנה של הסטילרס. אני מדבר על טרוי פולמאלו כמובן. צריך להודות שפיטסבורג לא נראית טוב במיוחד ולנצח בקושי, עם הרבה מזל, את בפאלו בילס, לא מוסיף למוניטין שלך. בתוך כל זה, השחקן היחיד שמחזיק את הקבוצה הזאת על מאזן מצוין של 3:8 הוא פולמאלו, שפשוט עושה הכל בהגנה. אחרי הניצחון הדחוק הזה וההפסד המביך לפטריוטס לפני שבועיים, יש הרבה שיזלזלו בסיכויי הסטילרס להגיע לסופרבול, אבל כל עוד פולמאלו בריא, לא הייתי מזלזל בהם בכלל. אם אני צודק או לא, נוכל לבחון במשחק הכי חשוב שלהם השנה, בראשון בערב מול הרייבנס.

- מאט קאסל, 22 ט"ד, 4 אינטרספשנס. נשבע לכם, גם לי לא היה מושג. האיש אשכרה חמישי בליגה ברייטינג והמספרים שנתתי קודם זהים כמעט לחלוטין לאלו של טום בריידי (אם כי עם הרבה פחות יארדים). ושוב, זה מה שקורה כשיש משחק ריצה איכותי – נחשו מי שני בליגה ביארדים? נכון, ג'מאל צ'ארלס. כולם מניחים שזה מובן מאליו שסן דייגו יעברו את הצ'יפס, ואני מודה שגם אני לא הייתי שם עליהם את הכסף, אבל כשההתקפה משחקת כל כך טוב, למה בעצם שזה לא יקרה?

- בשבוע שעבר דיברתי על מייקל ויק ומה צריך כדי לעצור אותו, ולראשונה ראינו את זה קורה באמת עם שיקגו השבוע. מי שמסתכל על התוצאה הסופית או על הסטטיסטיקות ייטעה לחשוב ששיקגו לא הצליחו לעצור את ויק ורק בזכות ההתקפה הטובה יותר שלהם (או ההגנה הגרועה של האיגלס, שאפשרה לג'יי קאטלר למסור ל-4 ט"ד בלי חטיפה). אבל מי שראה את המשחק יודע שהברס עשו בדיוק את מה שצריך. הם לקחו מויק לחלוטין את האופציה הארוכה והכריחו אותו למסור צ'ק דאונים קצרים פעם אחר פעם לראנינג בק או טייט אנד שלו, הם הפעילו עליו לחץ בלתי פוסק ובעיקר – מנעו ממנו לצאת בריצות הארוכות שלו. כשזה קורה, ההתקפה של האיגלס פשוט חסרת אונים והמשחק היה גמור כבר בתחילת הרבע האחרון. כמובן, אסור לשכוח שלשיקגו יש כלים נהדרים ללחץ על הק"ב, מה שאין לכל קבוצה בליגה.

- 5 ניצחונות מתוך 21 משחקים אחרונים. כן, מר מקדניאלס, אני מדבר אליך

- רק לי זה נראה שהקסדה של פיניגן עפה בקלות מדי באותו קרב אגרופים מול אנדרה ג'ונסון? איזה גבר הג'ונסון הזה, האפר-קאט שלו בסוף המהלך היה פשוט מושלם.

- זה לא קשור, אבל אני חייב לשאול – מה באמת צריך לקרות כדי שכל הרבנים שמתפללים לירידת גשמים יבינו שזה לא עובד, העסק? שאלוהים בעצמו יגיד להם – "חבר'ה, תעזבו אותי בשקט"?

- מסתבר שבמינסוטה מסוגלים להריץ את הכדור, מה אתם יודעים

- אני באמת מתקשה להבין מה יש למאמן של מיאמי נגד צ'אד הני. נכון, הוא לא זה שיביא לך אליפויות בעזרת הזרוע שלו, אבל הוא בטח יותר טוב מלפחות עשרה ק"ב פותחים בליגה כרגע ובוודאי נותן לקבוצה שלו את הסיכוי הכי טוב לנצח כרגע.

- מזל טוב ל-NFC מערב, אתם יכולים להיות גאים בחטיבה שבה כל הקבוצות עם מאזן שלילי.

- לצלב של סינגלטרי כבר התרגלנו (נגיד), אבל מה הקטע עם משקפי השמש, באולם סגור – בלילה?